ברוכים הבאים, אורח

מילימטר של כנות
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2

נושא: מילימטר של כנות 4633 צפיות

בעניין: מילימטר של כנות לפני 11 שנים, 5 חודשים #22074

  • לכוד בנוגה
  • מנותק
  • חבר חדש
  • סטטוס: זרקו לי חבל, עוד לא תפסתי
  • הודעות: 17
אני ממש מרגיש שאתה מתאר אותי בשלב מוקדם יותר (אני התמודדתי עם המצליחנות לפני שהגעתי להתמודד עם ההתמכרות)
אבל התגובה האחרונה שלך לא הבנתי. האם יש מישהו שלא מונע על ידי שאיפה להיות מוצלח? אין דבר כזה
כל הבעיה  מתחילה כשאתה צריך להיות "הכי טוב", ומפריע לך שיש כאלה שהם יותר ממך.

בעניין: מילימטר של כנות לפני 11 שנים, 5 חודשים #22084

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
לכוד היקר
אשמח לשמוע ממך על ההתמודדות עם המצליחנות בקטע השלילי שבה.
הבעיה שלי היא ששאיפה למוצלחנות אמורה להיות כלי ואמצעי כדי להגיע למטרה. ואצלי זו המטרה.
אני יודע שזה נחוץ ואמיתי, אבל מרגיש שאיבדתי פרופורציות.
אתה יודע מה זה דמות בלי פרופורציות? קריקטורה! זאת הבעיה.
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: מילימטר של כנות לפני 11 שנים, 4 חודשים #22186

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
ערב טוב חברים
היום היה לי ארוע מחונן.
נסעתי בהשקט ובבטחה באופנועי, ולפתע משום מקום התנגש בי אופנוע אחר בעוצמה אדירה. עפתי על הכביש. התרסקתי יותר נכון.
לגודל מזלי ולעוצם ניסי לא קרה לי כלום. אני מתפלל לה' שלא יתחיל לכאוב אח"כ. ממש נס גלוי.
מה שכן, זה הגיע לי משמיים בול בזמן.
אני כבר תוהה ומבולבל כמה ימים בנושא האגו שלי הריכוז העצמי והשאיפה והרדיפה למצליחנות.
מהות הבעיה היא כזו, הרי זה ברור לי שאני משהו מיוחד. זה ברור שיש לי רשימה של מעלות, כל השאלה היא איך מכניסים לחיים כאלה את אלוקים.
זאת אומרת, ברור שהכל ממנו, אמנם, עכשיו שזה אצלי קל לי לומר שזה משמיים אבל קשה להרגיש כך. התחושה היא שאני עשוי מזהב. (מזכיר את חטא העגל)
כשאני חוטף זאפטה מאופנוע, פתאום אני מתאפס! ברור לי שאין לי כלום ביד. כל הכשרון שלי יכול ללכת קפוט בשניה אחת.
כמה קרוב הייתי לרח"ל... איזה מוצלחות ואיזה נעליים! המצאתי עולם שבו ברור לי שאני הגבר ואז יש לי קושי להכניס אליו את אלוקים.
השתגעתי?? אין כזה עולם מלכתחילה. אין נשימה אחת בלעדיו, אין כח לגוף להתמודד מול חיידק אחד בלי רופא החולים.
אני הקנקר הגדול, שפעת אחת קטנה ואני מחוסל. אם חלילה נסגר ברז פרנסה אני לא מוצלח ולא חכם ולא כלום.
לכן עלי להבין להפנים ולהרגיש, זה לא עולם שלי שאני מחזיק ביידים. וברוב חכמתי מוסר אותו לאלוקים, (שזה גם ביזנעס לא רע)
אלא שלי יש עולם חרוב מת וחלול. האלוקים ברוב טובו מארח אותי בעולם יפה נפלא וקסום, אם לא היה מחייה בי כל שנייה את האור והיופי העולם שלי מעצמו הוא נובל.
וכשאני אורח במעונו של מלך מלכי המלכים - כל מה שיש להרגיש זה בושה, אהבה, יראה, הכרת הטוב...
אני ממש לא צריך למסור לו את חיי, לעולם לא אצליח בזה. כי תמיד אבדוק האם הוא מסתדר, הנהג הזה שנוהג ברכב שלי...
אני רק חייב לדעת שהוא מסר לי את החיים, לא רק בעבר, אלא בכל הווה, כל ההויה, כולה היא מהוויתו של הבורא. המחדש בטובו בכל רגע מעשה בראשית.
האם להתפטר מתפקיד האלוקים? לא ולא. אלא להתחנן על נפשי שימשיך לתת לי כל רגע את התפקיד הנכסף - משרת שזכה לאמון.
אני לא חושב שתאונת האופנוע שלי עוררה אותי רק לתשובה מיראה. אלוקים יהרוג אותך אם תהיה שוויצר.
אלא הרבה יותר מזה, כשהוא נותן לי בחסד חינם את הזכות להמשיך ולחיות, אני קולט כמה הוא אוהב אותי וכמה אין לי כלום מעצמי.
אני מתפלל לה' שישאיר בי את הזעזוע הזה, ושלעולם לא אחלום יותר שאני מנהל את ההפקה. אני אפילו לא מנהל את היד שלי.
אבל לא ע"י יסורין וחליין רעים.... שנזכה לחיות את החיים כמו שהם באמת... יפים מאירים פתוחים אלוקיים. אין סופיים. אנחנו בורג מתוק במערכת.
לילה טוב לבינתיים
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: מילימטר של כנות לפני 11 שנים, 4 חודשים #22213

  • משה "חפץ-חיים"
ברוך שעשה לך נס...
בריך רחמנא דיהבך לפורמא ולחבריא ולא יהביך לעפרא ולתאוותא

בעניין: מילימטר של כנות לפני 11 שנים, 4 חודשים #22259

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
אתמול אלוקים עשה נס גדול, נס כפול.
1. היתה לי תאונה ממש מסוכנת וניצלתי ממנה בנס.
2. התאונה נתנה לי כזה שוק! מבט חדש על החיים. שהיו יכולים להיגדע באחת.

התלוננתי בימים האחרונים על לופ שלא נגמר. מעין מעגל שמתחיל ממני, ומנסה לעלות לה' ובסוף חוזר אלי חזרה.
התגאתי בענווה שלי. התמוגגתי בתפילה שלי. ונפלתי בעליה שלי. כבר חשבתי שאין לי שום דרך לפרוץ את מעגל האיימים הזה.

כנראה שצדקתי. לי אין דרך לפרוץ את המעגל אבל לבורא עולם יש ויש. הוא פתח לי את העניים...

אם ננסה לתת מילים לתובנה, זה עובד בערך כך.
אם ישנו מעגל סגור שמושך אותי כל הזמן בחזרה אל האגו שלי, חייב להיות שאותו מעגל עובד גם הפוך וימשוך אותי אל ה'.
מי קובע אם המעגל יהיה פנימה או החוצה? בדרך כלל הסדרא של הנתונים.
אנסה לעבד את הנתונים ולראות מהם הדברים שברורים לי לפני המסקנות. מהם העובדות?

אז אם הייתי צריך לכתוב אתמול 7 עובדות - נתונים על נושא ההחלמה שלי, זה היה נראה כך:

1. אני יודע שה' ברא את העולם.
2. אני בחור מוכשר ומוצלח.
3. אני רוצה חיים טובים. וחיים טובים זה לחיות עם ה'.
4. אני יהודי שרוצה להיות ירא שמים ועובד ה'.
5. אני מוכן לעשות הכל בשביל לחיות חיים רוחניים וטובים. תפילה הכנעה צעדים.
6. אני לא מצליח להתקדם. כי בכל צעד קדימה טמון אגו ואינטרס עצמי. אפילו בצעדי ההחלמה. אני לא שמח ממצב זה.
7. אני מנסה יותר חזק שוב. מתעמק בזה שיש אלוקים בעולם.

וחזרתי לשלב 1 - זה הלופ.
עכשיו תבינו למה זה מעגל סגור שלא נגמר.

השם האיר לי שיש לופ הפוך.
שימו לב להבדלים הם ממש דקים.

1. השם ברא את העולם.
2. השם אוהב את ברואיו והוא מלא בחסד ורחמים כלפיהם.
3. אני אחד מאותם ברואים ברי מזל שנבחרתי להיות ממשרתיו. גם קיבלתי כלים נפלאים לשרת אותו.
4. המלך מעמיד אותי מדי פעם במין מבחן-תרגיל-הכשרה. זה מקדם אותי לעמוד ביעדים המיוחדים והאתגרים שהוצבו בפני.
5. האתגר שהוצב בפני הוא לזהות את המלך בכל מקום. ולבקש תמיד את עזרתו, ולא ללכת שולל אחרי הכלים הנפלאים שקיבלנו כדי לשרת אותו.
6. אחרי שהמלך עזר לי לעמוד באתגרים, אני נהיה משרת שזכה לאמון המלך. אני יודע שהוא החיים וההפך זה המוות.
7. מתחזקת בי ההכרה שה' ברא את העולם, ושהוא אוהב את ברואיו ומלא בחסד וברחמים כלפיהם.

זהו לופ שלא נגמר. אתפלל לה' שלא יגמר לעולם.
כי כל הנפק"מ זה איך מציבים את העובדות, שורת המשימות קובעת את תפקוד התוכנה.

נ.ב.
רק עכשיו שמתי לב כמה פעמים כתוב המילה אני בלופ הראשון.
תוכנה מזופתת למדי.

ערב טוב
הושיעה
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: מילימטר של כנות לפני 11 שנים, 4 חודשים #22414

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
שבוע טוב
ברוך ה' שזיכני במחשבה המחלימה - או יותר נכון בהרגשה מחלימה. כבר ברור שאני לא מנהל את העולם.
זו לא השגה שלי או כישרון שלי, אלא נצנוץ מלמעלה שפותח את המוח להבין ולחוש בדבר כה ברור.
אלא שאני עדיין בבעיה. למרות שברור לי שאלוקים מחזיק בהגה, אני עדיין מצפה להכרה, לקומלימנטים, ולכבוד והערכה חיצוניים.
זו עובדה שלמרות שאין לי כרגע הרגשת גבהות לב (כידוע בלי עזרתו יתברך אני בתל השומר עם 20 קילו גבס) אני עדיין מחכה ומצפה לתגובות על הפוסטים שלי.
ולא כי חסר לי ביטחון עצמי ואינני יודע אם הדברים נכונים, או עמוקים דיים. אלא שאני צמא להכרה בי - להתגלות שלי.

וניסיתי לחשוב מהיכן זה נובע? למה אני ברדיפה אחרי הכבוד הזה? למה אני זקוק נואשות למחמאות? אולי השאלה היא טריק של המחלה? אולי לא?
האם לצפות למחמאה זה סותר להבנה שאני לא הנהג? אולי אני בכלל רוצה אישור לעיקרון שלי ולא לאישיות שלי? אולי אני רוצה הכרה בכשרון של אלוקים?
אני שוב מדגיש, לפעמים מחמאה זה רעל של אגו מנופח.  כך הרגשתי בשבוע שעבר.
אבל אם נניח ואני מספיק כנה עם עצמי לזהות שזה לא בא ממקום של ריכוז עצמי אלא צמא למשהו... מה הוא אותו המשהו?

התגובה הראשונה להסביר את זה, "הרגל". כל כך התרגלתי למדוד את עצמי לפי מחמאות ופרגונים, וקשה להתנתק מזה.

אך זה לא מספק אותי. אני גם רוצה לחקור האם זה רגש חיובי או רגש שלילי? האם לקבל כבוד מגיע ממקום טוב או ממקום רע? האם להתגבר על זה או לתקן את זה?

אנסה להציע רעיון, אשמח לשמוע ביקורת חיובית או שלילית. אולי זה מדי תאורטי ולא עבודה למעשה.
אבל אני סבור שככל שנכיר את המפה של עצמנו טוב יותר, כך נוכל לסדר את המחשבה ולתכנן את מעשינו.
ברשותכם אשתמש בשפה טיפה שונה.

ישנם באדם שתי תנועות. 1. רצון לקבל. 2. רצון להשפיע.
הרצון לקבל, הוא שורש האנוכיות, הוא יצר הרע, הוא מנוע להרבה מהרצון להצליח ולהתקדם בחיים, הוא התנועה של ריכוז עצמי.
הרצון להשפיע, הוא הנהגה אלוקית (מה הוא רחום...), הוא היצר הטוב, הוא הסיפוק של הנשמה והנפש, הוא היכולת לצאת מעצמנו ולפנות לאחר.
ישנם 2 הטיות נוספות, תת רצונות.
רצון להשפיע על מנת לקבל, אני יתן משהו לאשתי כדי לקבל ממנה תמורה שעבוד, זה השורש לביזנס, וזה שימוש בכח רוחני כדי להגדיל את הריכוז העצמי.
רצון לקבל על מנת להשפיע, כשמישהו נותן לי מתנה שאני ממש לא צריך אבל אני מקבלה מפני הנימוס וכדי לא להעליב אותו, זה קבלה על מנת להשפיע.
הקבלה על מנת להשפיע זה הגילוי אלוקות הכי גדול שיש, כי אני משתמש בכח של היצר הרע כדי להגביר רוחניות בעולם.
אחרי ההקדמה הזו אנסה להסביר את תחושותי לגבי רדיפה אחרי הכרה עד לרמה של כבוד ומחמאות.

כשאני מתגעגע להכרה אישית, ומייחל נואשות להערכה, (לדוגמא כשאני כותב פוסט ומשתגע לראות איך זה תפס) זה יכול להיות נובע מ2 מקומות אפשריים.
1. ממקום של רצון לקבל: זו היא המחלה, התאווה, האגו, הריכוז העצמי, הרצון שלי לקבל אלי ולקחת הנאה מכל העולם.
2. ממקום של רצון לקבל על מנת להשפיע: אני רוצה לקבל פידבקים ולראות בשטח את ההשפעה שלי. האם הצלחתי להעביר מסר? האם הבינו אותי? האם אני משפיע?
ברור שהתפיסה הראשונה היא שלילית. היא רעה. היא המחלה. צריך לשאוף להתנקות מזה.
בתפיסה השניה ישנו תהליך מעניין. אנו תופסים בעצמנו איזו נקודה אמיתית מהנשמה,
הנשמה הרי אצולה מתחת כסא הכבוד, ולכן היא דורשת כבוד, והנפש נקראת כבוד - עורה כבודי. למען יזמרך כבוד ולא ידום. (בעל המאור)
והנשמה האלוקית שכח מהותה זה להשפיע טוב לאחרים, רוצה לחוש שהקיום שלה נקלט אצל אחרים, שמכירים בהשפעה שלה, שזה לא שפיכה לבטלה...
הרי אלוקים מתגלה בעולם כמלך הכבוד. והוא נמלך. אין מלך בלא עם. השכינה שורה רק על ידי עם ישראל שמשיגים אותה ונותנים לה מקום.
האין זה גם אצלנו בזעיר אנפין? אני צריך עם שיבין אותי שיקבל אותי, שייתן לי מקום... הערכה... מחמאה... שיהיה מקבל לשפע שאני רוצה להשפיע בו... (ושאזכה לילדים)

אם ההנחה הזאת נכונה, נוכל להבין כמה דברים על המשיכה שלנו לתאווה.
הנשמה מתחננת להכרה וכבוד, למקומה האמיתי, להשפעה חיובית על העולם.
כשהאדם חרש לצרכי הנפש, והוא איננו מתמלא ברוחניות והשפעה לזולת, אלא נשאר תקוע באנוכיות ושאר פגמי אופי, הצורך בהכרה נהפך לאסון.
בשלב הבא הוא משווע שיקבלו אותו איך שהוא, ושייתנו לו ויספקו לו את די צרכו, השאיפה הרוחנית הזו מומרת ברדיפה אחר תאווה.
בתאווה יש דמיון של פיתרון. יש צומי, מילוי צרכים, סיפוק מיידי, ותחושה של לא נתתם לי... אז לקחתי לבד...
ההחלמה גם היא עובדת באותו כיוון, רק ממקום אמיתי, עם טונה של נקיון לחלודה והחזרת המידה למקומה האמיתי.
אנו ממשיכים לחפש ולהתגעגע, רק למשהו רוחני, אנו רוצים להיות חלק ממשהו גדול ועוצמתי, אנו משפיעים עזרה לאחרים, זה תנאי בהחלמה.
הפורום הנפלא הזה גם הוא חשוב להחלמה, השיתוף, המודעות, הכנות, ההשפעה לחברים... הקבלה מהם שההשפעה הועילה... מציאת מקומי וכבודי...
בדרך של 12 הצעדים, ובעבודה משותפת עם חברים, הנפש מקבלת את כל אשר אליו התגעגעה בעומק הנשמה.
לכן, באור זה, לא נראה את השאיפה להכרה והערכה כדבר שלילי מיסודו. אולי זה חלק מההבראה. רק שחשוב לא לצאת שוב מפרופורציות ולא לזייף.

יתכן ונסחפתי לחינם. יתכן וכתבתי דברים מה זה לא מעניינים. אולי זה סגנון מוזר. אולי אני עובד על עצמי והכל חלק מהמחלה הערמומית.
אבל כיוון שמחשבה זו עלתה בדעתי, לא רציתי להתעלם ממנה, ואם זה יעזור למישהו והיה זה שכרי.

שבוע טוב חברים
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: מילימטר של כנות לפני 11 שנים, 4 חודשים #22423

  • משה "חפץ-חיים"
הושיעה נא היקר!
בדר"כ אני מתקשה בקריאת פוסטים שגודלם עולה על עשר שורות [גם כאן יש קורטוב ריכוז עצמי, כי אני כבר חושב עכשיו מה יגיבו על ה"כנות" שלי]
אבל מאוד הזדהיתי עם הדברים שכתבת, אני סובל מאותה בעיה שכתבת. [לא מעודף חוכמה, אלא מריכוז עצמי מטורף]
וגם לי אין שום מושג איך מבודדים את העניין לגורמים ומנתחים כל חלק ממה הוא נובע,
כי ברור שהריכוז עצמי הוא דבר חיוני לאדם כשהוא במידה הנכונה, זה מה שיוצר אצל האדם את יצר ההישרדות, את הרצון לעשות ולפעול וכו'.
אז כמה מזה טוב וכמה מזיק זה באמת דבר שקשה לי לעמוד עליו.




אחרי ההקדמה הזו אנסה להסביר את תחושותי לגבי רדיפה אחרי הכרה עד לרמה של כבוד ומחמאות.

כשאני מתגעגע להכרה אישית, ומייחל נואשות להערכה, (לדוגמא כשאני כותב פוסט ומשתגע לראות איך זה תפס) זה יכול להיות נובע מ2 מקומות אפשריים.
1. ממקום של רצון לקבל: זו היא המחלה, התאווה, האגו, הריכוז העצמי, הרצון שלי לקבל אלי ולקחת הנאה מכל העולם.
2. ממקום של רצון לקבל על מנת להשפיע: אני רוצה לקבל פידבקים ולראות בשטח את ההשפעה שלי. האם הצלחתי להעביר מסר? האם הבינו אותי? האם אני משפיע?
ברור שהתפיסה הראשונה היא שלילית. היא רעה. היא המחלה. צריך לשאוף להתנקות מזה.
בתפיסה השניה ישנו תהליך מעניין. אנו תופסים בעצמנו איזו נקודה אמיתית מהנשמה,



אני לא כותב כמוך [ריכוז עצמי כנ"ל]
אבל אצלי אני בטוח שהרצון לראות כמה הגיבו וכמה התפעלו מדברי,[כידוע הריצה למחשב-תגובות חדשות להודעות שלך-אנחת רווחה שהעמוד מלא] או אפילו לא התפעלו אלא השמיצו וגינו את דברי, העיקר ששמו לב שאני כאן [כידוע מאמר הפוליטיקאי: לא משנה מה כתבו עלי העיקר שאייתו נכון את השם] ושמתייחסים לדברים שכתבתי בלי קשר אם כתבתי טוב או גרוע, אם זה מועיל או שלא, זה מגיע אצלי מריכוז עצמי/צומי/גאווה או איך שתקרא לזה,
איך זה משפיע לי על התאווה אין לי מושג, אבל גם בלי קשר לתאווה מציק לי מאוד שכל הווייתי מרוכזת במחשבה מה הגיבו לדברי,
תודה על המאמר החשוב והמעורר מחשבה [וזה אמור לעזור לריכוז העצמי שלך ושלי כאחד,  לחיים!]

בעניין: מילימטר של כנות לפני 11 שנים, 4 חודשים #22458

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404
ידידי הושיעא נא היקר
אני בטוח שאת הבעיה שלך חווים פה כל האנשים בפורום או לפחות חוו.
להמון אנשים בעולם היום סובב סביב האגו, והאגו הוא דבר עמוק כל כך שבשביל להפטר ממנו צריך להיות גאון שבגאונים.
אין לי עיצה לתת לך איך להפטר מהבעיה הזאת. אבל אני בטוח שיש פה אנשים חכמים שכן יוכלו לעזור לך.
אני אישית יודע שעם טיפטיפה פחות אגו גם הקשר שלי עם אשתי היה נראה אחרת...
אבל איך אפשר לצאת מזה אני לא יודע. אתה הגדרת את הבעיה טוב ממני. ורק רציתי להשתתף איתך.
אני עדיין לא התחלתי את הצעד הראשון כך שהאגו זו עדיין מלחמה שרחוקה ממני.
אבל בעזרת ה' בקרוב ממש.
ואני בטוח שאחד הלטיפות שבורא עולם נתן לי זה למצוא את הפורום הזה.

חזק ואמץ
אחיך אוהבך
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".

בעניין: מילימטר של כנות לפני 11 שנים, 4 חודשים #23019

  • 1only
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • (יניב)
  • הודעות: 108
זה יום של פוסטים כזה אז הנה עוד אחד:
קודם כל ראיתי שלפוסט הזה יש הרבה צופים שזה פלוס, קראתי את מה שכתבת, הזדהתי מהר מאד וזה לא פייר לרוץ ישר ולכתוב תגובה אז ניסיתי לקרוא את כל שאר התגובות... קריאה מהירה ושטחית כאחד שכבר יודע... מכירים?
לא משנה, אני עקום ולא אכפת לי כבר.

עכשיו אחרי ההתנצלות הקטנה כשהמצפון לא צועק כ"כ חזק כמקודם אפשר להתחיל.

על הגאווה אי אפשר לעבוד,
על המידה הזו אי אפשר לעבוד.

הסיבה פשוטה מאד: אם תעבוד, תתגאה על מה שעבדת, על מה שהשגת, ועל זה שבכלל שמת לב שיש לך את הנגע הזה ועכשיו אתה כבר שייך לקבוצה של הפייטרים שנלחמים נגד הדבר הכי גדול, נגד היצר הראשי שמפיל בכל שאר הדברים...
מצחיק שתוך כדי הכתיבה אני פתאום שוכח לגמרי מה רציתי לכתוב. לא משנה כבר.
הבנתי שכדי להפטר מהצרה הזו לא צריך בעצם לעשות כלום, רק להתפלל שה' יעזור ולקחת בחשבון שזה יכול לעלות ממש ביוקר.
למשל, אתה יכול לקבל ייסורים שיורידו לך את האגו רק בגלל שהתפללת על הגאווה. כשיהיה כואב אפילו לא תוכל לצעוק כי אתה הזמנת את זה. אתה תרגיש דפוק וכו' וכו'.
בסופו של דבר יכול להיות שכבר לא תתפלל על זה מרוב ייסורים אבל כבר תבין שזה לא משנה, לא אתה קובע, אתה לא אדון על העולם.
לא מגיע לך לפעמים אפילו לשים טלית בבוקר/בצהרים/לפני שקיעה...
אתה תתחיל לומר תודה באמת על זה שיש לך בכלל תפילין ועל כל מיני דברים...
אתה גם תשכח מה' לפעמים, תתגאה, תיפול, תצליח, אבל תבין ותרגיש שזה הכל מלמעלה (וגם תשכח את זה לפעמים)

אני כותב לעצמי, ברור לי שיקראו את זה אבל זה לא ממש משנה. הכל וירטואלי כזה וזה כמו במשחק מחשב שכשאתה סוגר אותו בעצם אתה נזכר שלא עשית כלום, הכל וירטואלי. הכל חלק מההצגה שבודקת איך תתנהג בכל מצב.

מרגיש מוזר, מאד מוזר.
מן הסתם ההתלהבות הזו תסתיים בזמן הקרוב.
אולי אני מתחיל להתמכר לפורומים...?
(כל מה שאני יודע זה שיש לי דימוי עצמי נמוך מאד, אז בכל מקרה, תגובות חיוביות עושות לי טוב כך שלמי שכותב אותן עכ"פ יש מצווה. באשר אלי, כבר לא אכפת, אני עקוב גם ככה)

לפי מה שכתבתי כל מה שאני צריך לעשות זה לא לפרסם את התגובה, אבל בכל זאת, לחצתי על "שליחה".
"אבוד" זה משהו שלא קיים
  • עמוד:
  • 1
  • 2
זמן ליצירת דף: 0.55 שניות

Are you sure?

כן