בס"ד

ב"ה בחסדי ה' יתברך ה' עזר לי כבר די הרבה זמן להתגבר על היצר
בזמן שהוא מנסה לתקוף כמעט כל הזמן. מודה מאוד לה' שהוא זיכה אותי להתגבר.
רק הבעיה היא שאני לא מרגיש לגמרי שאני רוצה להתגבר... כאילו יש בי רצון לתאווה...
אני ממש לא רוצה לחטוא במיוחד לא עכשיו באלול... אני יודע שזה בא רק בשביל לקדם אותי ולקרב אותי אל ה' יתברך.
אבל אני לא יודע כמה אני יצליח להחזיק מעמד, אני יודע שזה רק ברצון ה', אני בע"ה מקווה לעשות השתדלות.
הקטע הוא שיש בי כאילו עדיין רצון לתאווה הזאת ל"הנאה" המדומה הזאת וזה לא ממש עוזב אותי...

אני מתפלל לאלוקים שיקח ממני את הרצון.
אני לא משתדל בכלל להתגבר על התאווה. אני משתדל להיות מחובר אל ה' תפילה בל רגע. אצלי, רק זה עובד.
הדרך להתחבר אל ה' עוברת אצלי גם בדיבור עם חברים. השיח הזה מועיל לי מאוד.

תודה על החיזוק והעצה הטובה
אני יודע שרק בזכות ה' אני מצליח להתגבר על התאווה, לפעמים אני פשוט רואה ניסים גלויים
במלחמה מול התאווה, פעמים שלא חשבתי שאני אצליח לעמוד בהם ובזכות ה' יתברך עמדתי ב"ה.
גם העצה של רק להיום מאוד טובה, כי כשאני אומר בוא ננסה לא לעשות בכלל, אז פתאום זה נראה בלתי אפשרי
אבל שאני אומר לעצמי "היום אני מסוגל, ב"ה מקווה שכן, ומנסה" ואם זה לא עוזר "שעה אני מסוגל לעמוד?"

אבל מה שכואב לי בעיקר זה בגלל שיש בי רצון לתאווה, לחטא... וזה גם מונע ממני להתקדם ולנסות
באמת למסור נפש על זה.

ידידיי היקרים,

ברשותכם אציג את הדרך בה אני רואה את הדברים. בין אם אני מכור ובין אם לא, הרצון והתאווה היא כאן ולא הולכת לעזוב אותנו. אם אני לא מקבל את זה שאני אדם בשר ודם עם תאוות - זאת בעיה. ה' שלח אותנו לעולם לא בתור צדיקים שאין להם יצר הרע, אלא בתור אנשים עם התמודדויות, וההתמודדות המרכזית ביותר היא כמובן ההתמודדות הזאת.

לכן, עדיף לי לדעת מול מה אני עומד, לדעת שזה הגיוני ולנסות לחיות עם זה, מאשר להשתגע מכך, דבר שלא יביא לי שום תועלת.

במקרה שאני מכור, זה אפילו הולך צעד אחד נוסף קדימה, אבל הרעיון הוא אותו רעיון. אני חייב לקבל את המצב ולהשלים עם כך שזה רצון ה' שאעבוד אותו בשמחה מתוך ההתמודדות הזאת כל חיי.