ישר כוח על ההודעה. אכן זה נראה פתאום מוזר השימוש של רגע. אבל לעניות דעתי ניתן להבין זאת.
במילים פשוטות המוח שלנו רוצה עוד ועוד מהדבר שמסב לנו אושר. הוא לא יודע לסנן מה טוב ומה רע אלא רק לקבל שוב ושוב מנת דופמין (הורמון שגורם הנאה), זה יכול להיות או''פ, זה יכול להיות אכילה של עוגה שלמה כי זה טעים למרות שזה מוגזם, וכדו'.
ולכן כאשר אנו מונעים מאיתנו את השימוש יש כמה ימי גמילה שבהם צריך להיזהר יותר כי המוח יכוון אותנו להרגיש את החוסר. ולכן ''גם רגע'' של שימוש הוא הרצון שלו לשכנע אותנו שזה בסדר ויהיה טוב וכך ממשיכים וחוזר חלילה. החדשות הטובות הן שהמוח שלנו גמיש. כלומר הוא מסוגל להשתנות אם רק לא נשמע לתסמיני הגמילה וננסה לגמול אותו על אף הדחף שלנו להשתמש. הוא ממש משתנה. פיזית. זה לוקח אמנם זמן של עד כחודשיים או שלושה אבל ניתן לפרק את הצעדים לימים או שבועות וכל פעם לכבוש עוד יעד, ועוד יעד קטן, גם אם מדובר על יום אחד או שעה אחת, כדי להתקדם. כדי ללמד את המוח שלנו שניתן לקבל הנאה אמיתית מדברים אחרים ואז המשיכה תהיה פחות חזקה.
לכן חשוב ברמה המעשית להבין מה קורה בנו. אמנם היא אחת הדרכים בהן ניתן יותר לחמול על עצמינו ולסלוח לעצמנו, אך כמובן שלא להתייאש! יש לעזור לעצמנו לקבל בהבנה את הנפילות ולא ליפול ברוחנו מהכוח שקיים בנו. הרי את הכוח שבנו שלפעמים נוטה לרע אפשר לרתום גם לטוב ואף יותר מכך. הוא לא ''מתבזבז'' ונגמר על אף שלעיתים צריכים קצת להתאושש. הוא קיים. תמיד.
האושר שאתה מדבר עליו הוא הדחף שהוא בבסיסו טוב. הדחף שמאפשר ליצור חיבור וחיים חדשים שהם הדבר הכי יפה והנס הכי מדהים שבבוא העת יהיה של תינוק היוצא לאוויר העולם. זה דחף שבעתיד שנזכה לקיימו בקדושה (ויש כאלה שכבר זכו). עד אז תנסה להשתמש בכלים באתר ובכל מה שיעזור לך לשים חסימות ודברים שיעזרו לך להימנע עד כמה שאפשר. סינונים (דרך חברות פלאפון שזה בחינם, או סינונים אחרים), כתיבה בפורום, לשים לב איפה ובאיזה שעות אתה מרגיש חלש ופגיע וכל דבר אחר. המשך לצעוד כי הדבר הכי טוב הוא לא להתייאש. להמשיך להמשיך להמשיך. ישר כוח יקירי. אתה כבר בדרך הנכונה.
