ברוכים הבאים, אורח

תכנית 12 המקלחות
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2
  • 3

נושא: תכנית 12 המקלחות 13566 צפיות

בעניין: תכנית 12 המקלחות לפני 10 שנים, 6 חודשים #46360

  • brother
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 883
אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי להיכנס למקלחות עם עוד אנשים...
קשה לי, כל הזמן אין לי זמן או שאני עושה משהו... אני ממש רוצה.
הייתי בצבא ולמדתי להתקלח עם אנשים רבים יחד, אני רק מבקש, הפעם זה קשה לי,
תושיטו לי יד שארגיש את המשיכה לבוא ולטבול יחד..
תודה.
אח, שקצת שמח אבל רק קצת, חסר לו כמה דברים קטנים...
אני תמיד הרגשתי שחסר לי החיבוק הגדול שיקרב אותי אליך.

לכן החלטתי שאת החיבוק הזה אני רוצה להעניק לכל מי שרק יבקש

בחיבוק גדול ואוהב שרק אח יכול לתת.

בעניין: תכנית 12 המקלחות לפני 10 שנים, 6 חודשים #46394

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
בא אחי.
צור קשר בפרטי.
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

תגובה: תכנית 12 המקלחות לפני 8 שנים, 2 חודשים #83260

  • חוסידל
  • רצף ניקיון נוכחי: 2917 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אוי מיין וועלט .....
  • הודעות: 440
תודה על המסר היום בקבוצה הטלפונית

הסתקרנתי...

ונכנסתי לכאן לראות את הסיפור שלך.
אבא אוהב גילה לי את האור ברח' ניסן תשע"ה בכנס של שמור עיניך

נאר אמונה אין בורא כל עולמים...ומבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 2 חודשים על ידי חוסידל.

תגובה: תכנית 12 המקלחות לפני 8 שנים, 2 חודשים #83267

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 3201 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 812
תודה חוסידל על ההקפצה הנוספת..
סייעת לי לקרוא זאת שוב,
אני זוכר שקראתי את זה בעבר לדעתי זאת הפעם השלישית שלי,
לא יאומן את ההבדל בהבנה שלי את המסרים העמוקים שהד"ר היקר החביא בסיפור המשעשע,

אסיר תודה לד"ר היקר על העזרה והתמיכה לאורך הדרך -
בשבילי אתה כבר יותר מפרופסור!
ואני אסיר תודה לא-לוקי על עזרתו בהחלמתי.
אוהב מעומק לב -
פנימה 
  
- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: תכנית 12 המקלחות לפני 8 שנים, 2 חודשים #83270

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 3306 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3555
גם בעיניי הוא אחד הפוסטים החביבים. רציתי כמה פעמים להקפיצו ולא עלתה בידי. מכורים מלאכתם נעשית בידי חסידים...

רק אוסיף שעבורי אני זקוק ל12 המקלחות במובן הפשוט ביותר של המילה. כחלק מהמחלה הרוחנית שהשתוללה (ורק יצאה כעת להפסקה בחדר כושר...), הזנחתי את ההגיינה האישית שלי - צחצוח שיניים (פוסטים על כך בהמשך אי"ה) ומקלחות.

כשהייתי בטיפול אצל איש מקצוע נושא המקלחת הוזכר כמשהו חשוב. איכשהו הניקיון הפיזי כנראה גם משפיע על הניקיון הפנימי ולהיפך.

ממש כדאי לי לעשות 12 מקלחות בשבוע. להתחיל ולסיים את היום במקלחת. בשטיפה ושחרור של כל מה שהשתחרר (ושוב: אני מתכוון לגמרי לגמרי כפשוטו בלי "כביכול". "ממש ממש"!). הייתה תקופה קצרה בתהליך ההחלמה שעשיתי זאת (נראה לי שלפוסט הזה היה חלק בכך), והיה לי ממש טוב.

מבקש מאלוקים להתקלח. בכל המובנים!...
ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תגובה: תכנית 12 המקלחות לפני 8 שנים, 2 חודשים #83274

אהבתי טהרני
מזדהה עם עניין הצחצוח. אצלי זה התבטא לפני כמה ימים בללכת לישון בלי לשים סדין על המיטה ובכלל חיים עם חדר מבולגן ובית שנראה שעבר מתקפה חבלנית...
זה כאילו שהשימוש גורם לי למאוס בעצמי. אני לא משקיע בעצמי. כאילו, מעדיף ללכת לישון "בזבל" בלי צחצוח שיניים, בלי סדין, בלי ערבית.

תגובה: תכנית 12 המקלחות לפני 8 שנים, 2 חודשים #83283

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 3306 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3555
מזכיר לי דברים שאמר וכתב סוד הכניעה בשם נראה לי אחד מ"גדולי המחלימים" .
מהי החלמה טובה? שימוש בחוט דנטלי לניקוי השיניים.
הכוונה הייתה, שמדובר בתהליך שאמור לחלחל לכל תחומי החיים ולרפא אותם, במקלחת שתשטוף אט אט את כל הלכלוכים.
אמנם, אדם שלא התקלח במשך שנים, לא מדיף ריח ניחוח ביום אחד, אבל יחד עם המקלחות זה אט אט קורה.
"לא חלינו ביום אחד, ולא נחלים ביום אחד".
ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תגובה: תכנית 12 המקלחות לפני 8 שנים, 2 חודשים #83284

תגובה: תכנית 12 המקלחות לפני 7 שנים #102598

  • גיימס
  • רצף ניקיון נוכחי: 689 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1414

אין דברים כאלה. מדהים. תודה רבה. 
מקפיץ לתועלת החברים. 

הכינוי שלי הוא ג'יימס ואני חבר בשמור עיניך.

אין דבר רחוק יותר מהחלמה בריאה מאשר מצב של תלות.

מנסה לזכור תמיד שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״.

נקי בחסד אלוקים מכ״ד כסליו התשע״ו כל יום רק להיום.

תגובה: תכנית 12 המקלחות לפני 6 שנים, 5 חודשים #109210

  • קודי
  • רצף ניקיון נוכחי: 7 ימים
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 1

תודה רבה דוקטור
יפה וממחיש מאוד

תגובה: תכנית 12 המקלחות לפני 6 שנים, 5 חודשים #109229

  • נתן 01
  • רצף ניקיון נוכחי: 2260 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1785

מדהים !
תודה קודי שהקפצת
ותודה ד"ר על הפוסט, הייתי מרותק עד סוף הסיפור
מקווה אכן להתקלח כל יום, ולא פעם ב....

תגובה: תכנית 12 המקלחות לפני 1 שנה, 3 חודשים #145283

דוקטור פינחס ומיסטר זימרי כתב on 01 יוני 2013 22:16:
זה התחיל בערך בגיל 12. גדלו לי שערות בכל מיני מקומות בגוף, ויחד אתן הופיעו הזיעה והסירחון. בהתחלה זה היה נסבל, אבל לאט לאט זה הלך והתגבר וחששתי שאנשים סביבי ישימו לב. הפתרון היה פשוט: עברתי לבגדים ארוכים. כל השנה. רצוי כמה שיותר עבים. היה לי קצת חם, אבל מה עדיף, שיגלו שאני מסריח? השתדלתי להחליף בגדים בתדירות גבוהה, וכל תקופה נאלצתי להוסיף עוד שכבה. מצאתי את עצמי מסתובב עם גופיה ארוכה, גטקעס, חולצה עבה, סוודר ומעיל עליון באמצע הקיץ. מה לא עושים כדי שלא יידעו מי אני באמת. אמנם אנשים הרימו גבה, אבל מרחתי אותם איכשהו בתירוצים. הסברתי להם שאני סובל מבעיה גנטית נדירה בתרמוסטט הפנימי של הגוף, ושאני מוכרח לשמור על חום כל עוד הטמפרטורה בחוץ נמוכה מ-37 מעלות. אמרו לי: אבל נהיית כבד כל כך, אי אפשר למצוא אותך בתוך כל השכבות האלה! נדתי להם בראשי... אילו היו יודעים מה ימצאו בתוך השכבות האלה, ההתלהבות שלהם הייתה נעלמת מיד. מישהו ניסה פעם לחבק אותי, אבל לא הצליח. זה היה בשלב שעברתי ללבוש קבוע שתי חרמוניות זו מעל זו, שלוש שכבות של גרבי צמר שמעליהן מגפי גומי עבים, וכן כובע גרב, שמעליו כובע כלב, שמעליו כובע פליס, שמעליו מגבעת כנהוג בחוג שלי. הוא התלונן: אי אפשר להגיע אליך, לא מרגישים אותך בכלל! לא עניתי לו, אבל בלבי שמחתי שהוא אומר שלא מרגישים אותי.
הייתי מתוסכל לגמרי. איכשהו, ככל שלבשתי יותר שכבות, הזעתי יותר. ניסיתי, הוי כמה שניסיתי להפסיק להזיע. הייתי ממש מכווץ בכוח את השרירים כדי ששום דבר לא ייצא מבלוטות הזיעה שלי, אבל גם אם הייתי מצליח לזמן מה, בסוף תמיד הייתי מזיע דליים, רק מרוב מאמץ...
יום אחד מצאתי את הפתרון! ראיתי באיזו חנות מיכל קטן, כמו של תרסיס נגד חרקים, שכתוב עליו "דאודורנט". לא הכרתי את המילה הזו, וקראתי את האותיות הקטנות. מתברר שזה מין חומר ששמים על הגוף, שעושה ריח טוב. מיד קניתי אותו, והתחלתי לשים אותו. ומה אומר לכם, בהתחלה זה באמת עזר. יכולתי לפשוט חלק מהשכבות. הייתי מרסס היטב וביסודיות את כל הגוף שלי, וזה כיסה על הריח הרע. אמנם היה לי יקר להשתמש בשלושה מיכלים ביום, אבל הייתי בטוח שזה רק עניין של זמן. הבעיה שלי הייתה שעד עכשיו ניסיתי לנצח את הריח הרע, אבל לא העמדתי לו שום אלטרנטיבה. עכשיו היה לי הדאודורנט, והייתי בטוח שבסופו של דבר האור יגבר על החושך, והניחוח שבו יחזירני למוטב.
אבל מתישהו שמתי לב שהריח שוב מתגבר. איכשהו הגוף שלי התרגל לעניין, ונוצרה מין תערובת ריחות בין הדאודורנט לביני, שלפעמים הייתה אפילו יותר מסריחה מהמקור...
תראו, זה סיפור ארוך, ולא אלאה אתכם בכל הפרטים. רק תדעו שגם הדאודורנט מהסוג השני שניסיתי לא הצליח, וגם השלישי, שהיה טבעי ואורגני מצמחים שגדלו במדבר יהודה והושקו בטל שנאסף מעלי כותרת של רקפות – לא עזר.
הייתי מיואש לגמרי. שנאתי את החיים. שנאתי את היום שנולדתי. שנאתי את עצמי. לפעמים הרגשתי שאני לא יכול יותר, אני מוכרח להתאוורר, מוכרח לפרוק קצת. הייתי תולש מעליי את כל השכבות בחמת זעם ושוכב עירום תחת השמש. הסירחון היה נוראי, אבל לפחות יכולתי להרגיש את הרוח מלטפת את הגוף שלי. הייתי שוכב ובוכה, ואיכשהו אחרי כל פעם כזו הייתי עוד יותר מסריח. שנאתי את בתי השחי שלי. התפללתי שהם ייחתכו איכשהו מהגוף שלי. למה אני לא יכול להפסיק להזיע? למה אני לא יכול להיות בנאדם נורמלי? בסוף תמיד נאלצתי לשוב וללבוש את כל השכבות, ולנסות לשחק אותה עסקים כרגיל. אנשים שמו לב שאני שפוף, אבל לא יכולתי לספר להם מדוע. מי יבין לכאבי? הרי כשהם ידעו את הסיבה האמיתית, הם רק יתרחקו ממני.

יום אחד – לעולם לא אשכח את היום הזה – קיבלתי מייל מארגון שנקרא "שואפי ניחוח". עמדתי ללחוץ על כפתור הספאם, אבל אז שמתי לב שהם מדברים על הבעיה שלי. איך הם ידעו לשלוח לי את המייל הזה? בדקתי באתר שלהם, והבנתי שמישהו כנראה נתן להם את כתובתי כדי שישלחו לי מייל אנונימי. עלו עליי!! כל האזעקות בראש הופעלו. ניסיתי לחשוב מי זה יכול להיות. מישהו מהחברים שלי? אחי? או הכי גרוע, אמא שלי? בינתיים דפדפתי קצת באתר, וראיתי כל מיני דברים מוזרים שפשוט היו ההיפך הגמור מההיגיון. היה כתוב שם לוותר לריח, ולא לנסות להילחם בו. פשוט משוגעים. ברחתי מהאתר כל עוד נפשי בי. סתם חבורת מסריחים לוזרים.
שבועיים אחר כך, אחרי עוד התקפה של להוריד-בגדים-ולשכב-בשמש, הייתי גמור לגמרי. חזרתי לאתר והתקשרתי בנמיכות רוח למספר שהופיע שם. הסרחתי כל כך שהייתי בטוח שהריח יעבור דרך השפופרת... ענה לי קול חביב. סיפרתי לו על הקושי שלי, שאני לא יכול יותר, שאני מוכן לעשות הכול, אבל הכול, כדי לצאת מזה. הוא אמר לי שהוא מכיר את הבעיה. גם לו יש בעיה כזו. הוא יודע כמה זה קשה ובלתי אפשרי. אבל הוא מכיר גם פתרון. הוא קרא לפתרון "תכנית 12 המקלחות". לא ידעתי על מה הוא מדבר. בחיים לא עשיתי אפילו מקלחת אחת... אבל לא היה לי מה להפסיד. הגעתי לקרקעית, והייתי מוכן לעשות הכול.
תראה, הוא הסביר. הבעיה שלנו, המסריחים, היא שאנחנו לא מוכנים להודות שאנחנו פשוט כאלה. הגוף שלנו מייצר ריחות לא נעימים, וזה המצב. לא נוכל לשנות את זה לעולם. תמיד תהיה לנו התמודדות עם הריחות שלנו. היה לי נורא קשה שהוא קרא לי מסריח. אולי הוא מסריח, אבל אני? הרי היו לי תקופות של שבועיים ויומיים שאפילו אני לא הרחתי כלום! הוא אמר שזה בסדר, שאני לא חייב לחשוב שאני מסריח, אבל התכנית מיועדת למסריחים בלבד, ואם אסכים יום אחד להודות שזה המצב שלי, אוכל תמיד לחזור לשם. עשיתי חשבון קצר, והבנתי שחבל לי למרוח שוב את הזמן. הוא רוצה שאגיד שאני מסריח, אז אגיד. מה כבר יקרה. ואז הוא ביקש שארד על הברכיים ואגיד את זה. תשמעו, זה היה קשה כקריעת ים סוף. לא באמת חשבתי שאני כזה, אבל כשירדתי על הברכיים ואמרתי "אלוקים תעזור לי, אני חסר אונים מול הסירחון שלי!" משהו נשבר בי. בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם. זה היה בכי של כאב, על כל השנים שהכחשתי. בכי של צער על המצב הנורא שלי. אבל הייתה שם גם הקלה גדולה: זהו, אני כבר לא צריך להעמיד פנים. כבר לא צריך לשקר לעצמי ולאחרים. ככה אני: הגוף שלי מדיף ריחות רעים.
אמרתי לו תודה ועמדתי לסגור את הטלפון, אבל הוא עצר אותי ואמר לי שזה לא מספיק. הרי הרבה פעמים הרגשת שאתה מסריח, הוא הסביר. מה השתנה עכשיו? אמרתי לו שזו הפעם הראשונה שהודיתי שאני חסר אונים מול זה. מצוין, הוא אמר. אבל לא מספיק להודות. אם אתה חסר אונים מול הריח, אתה צריך גם להתנהג ככה. זה שאתה רק יודע שאתה חסר אונים לא יעזור לך בגרוש. אז מה לעשות? שאלתי. והוא השיב: מקלחות. מה זה מלקחות? שאלתי. מקלחות, הוא תיקן אותי. זו מין פעולה שבה אנחנו מנקים את הגוף שלנו, מטפלים בכל מוקדי הסירחון.
אז עשיתי בדיוק מה שהוא אמר, קניתי ספוג קשה, וסבון מסוג מסוים שהוא רשם לי, ולראשונה בחיי מצאתי את עצמי משפשף את הגוף שלי עם ספוג וסבון ומים. זה כאב, אוהו כמה שזה כאב. היו שם שכבות על גבי שכבות של טינופת, וכבר אי אפשר היה לזהות איפה נגמר הלכלוך ומתחיל הגוף שלי. הרגשתי ממש כאילו אני תולש את העור שלי מעליי. אבל עם כל מקלחת הרגשתי שחרור נפלא.
הוא שלח אותי גם לקבוצת תמיכה למסריחים. היינו יושבים וכל אחד היה פותח קצת את הבגד וכולם היו מריחים אותו. כשהגיע תורי לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, אבל כבר לא היה לי נעים מכולם, ופתחתי את הבגד ואחרי שסיימתי כולם אמרו לי "אוהבים אותך!" זו הפעם הראשונה בחיי שאנשים מקבלים אותי עם כל מה שאני. הרגשתי נפלא, וחייכתי חיוך גדול. כולם חייכו. לפני שהגעתי הייתי בטוח שכולם יושבים שם עם אף סתום מרוב סירחון, אבל באורח פלא דווקא היה שם ריח מאוד נעים...
אחרי כמה ימים, כשהרגשתי נקי ומאוורר ומשוחרר, התקשרתי להודות לו ולהיפרד. הצלחת! אמרתי לו. הצלחת היכן ששום דאודורנט לא הצליח! אבל הוא צינן את התלהבותי. קודם כל, זה לא אני, אלא אלוקים שהביא אותך לתכנית ונתן לך נכונות לעשות מקלחות. שנית, הסתכלת פעם על התווית של הסבון? ראית מי מייצר אותו? באמת רק עכשיו נפקחו עיניי לראות שזה סבון מיוחד עטוף בנייר שחור ומיוצר על-ידי חברת "כּוֹחֵלְיוֹן", וזמין רק למי שמשתף בתכנית המקלחות. שלישית, הוא אמר, אנחנו ממש לא נפרדים, אלא אם כן אתה רוצה שהסירחון יחזור.
מה? את זה כבר ממש לא יכולתי לסבול. אני נקי! עשיתי מקלחות! מה אתה רוצה ממני? והוא הסביר לי (מדהימה הסבלנות והשלווה שלו) שככה אנחנו, מוכרחים להמשיך ולעשות מקלחות כל החיים. למרות שניקינו הרבה מהלכלוכים שלנו, אנחנו נמשיך לייצר סירחונות חדשים, וכל עוד הם לא יטופלו מיד – הם יצטברו ויצטברו. אבל זו המון עבודה! מחיתי, והוא חייך בהבנה ואמר לי שזו אכן המון עבודה אבל שכרה בצידה. תחשוב על כל אלו שלא מסריחים – הם לא מוכרחים לעשות מקלחות, ולא מכירים את ההרגשה הנפלאה של מקלחת. אנחנו המסריחים מוכרחים להתקלח ללא הרף, וזה מביא אותנו לרמות ניקיון הרבה יותר גבוהות!
אז זהו. היום כבר למדתי להכיר בזה. אני מסריח. הפסקתי להתבייש בזה, כי אני מבין שזו לא אשמתי. אין לי בחירה האם להדיף ריח רע. יש לי בחירה רק האם לעשות מקלחות. וכשאני עושה מקלחת ואחר כך שם דאודורנט זה פשוט תענוג שמימי. מאז שהסכמתי להודות בכך שאני מסריח, כבר לא נודף ממני ריח רע. לפעמים אני פוגש מישהו עטוף בהרבה שכבות בגדים, ורוצה מאוד לרוץ ולהגיד לו שיש פתרון, שאפשר לצאת מזה בעזרת תכנית 12 המקלחות. אבל אני מתאפק. אני זוכר איך אני עצמי הייתי אטום אז. אולי אנסה להשיג את כתובת המייל שלו ואדאג שישלחו לו מייל אנונימי.
ותודה לכּוֹחֵלְיוֹן, לשואפי ניחוח, לחברים בקבוצה, ולאיש הטוב מהטלפון...



מצחיק עצוב וכנה!
אהבתי מאוד!

  • עמוד:
  • 1
  • 2
  • 3
זמן ליצירת דף: 0.76 שניות

Are you sure?

כן