מזדהה מאוד עם האבחנה הנפלאה הזו.
נגעת בנקודה שמחדד גם הרמב"ם שלפי שיטתו - יש עבודה קשה שהיא בעצם להשליט את השכל על הרגש, הרי כאשר אנחנו נסחפים ברגשות ובדחפים החזקים לרוב "השכל" רק בא אחרי הנפילה, כאילו הכל ברח ורק הנפילה הכניסה את ההיגיון שהלוואי והיה לנו באמצע התהליך.
הלוואי שנצליח להגיע לדרגה זו. זה אפשרי, אך דורש עבודה כמו כל דבר בחיים.
לכן לעניות דעתי קצת לפני שהסחף מגיע (ואם אתה יכול אז גם באמצע) תנסה לעזוב הכל לרגע. לצאת החוצה או ללכת למקום אחר ופשוט לשבת שם כמה שניות ולעצום עיניים.
לקום בלי לחשוב, בבחינת להוציא אותך מהסחף בצורת פעולה ממשית שיכולה רגע לנתק את הרגש ולחבר קצת שכל ולשאול האם אני רוצה את זה? הדחף מאוד מאוד חזק אבל אני יודע שאני אתחרט על כך. זה הזמן להפוך את היוצרות ובמקום לתת להיגיון לבוא אחרון, אני כרגע מעלה אותו. אני זה שישלוט על המצב ולא הדחף.
כמובן שקל לכתוב וקשה לעשות, אבל כותב בכל זאת, כי לי זה עזר פעמים לא מעטות. לא תמיד הצלחתי, אך הנקודה העיקרית היא בעצם לצאת מהטראנס ומהסחף לפני שיהיה מאוחר מדי.
בהצלחה רבה, הכוחות שלך לא נגמרו בנפילה. אלא אותם כוחות שאתה מוצא אחר כך - היו גם לפני כן ורק בגלל הדחף הם נדחקו קצת לפינה וזה טבעי. זה נותן תקווה ומודעות לכך שאתה בוודאי יכול לשמור עוד 54 ימים ומעבר! נפילה לא מבטלת את ההישג (גם אם "מספרית" הוא התאפס) ספירה היא כלי נחמד וחשוב ויחד עם זאת אל תתן לה להכתיב את ההתמודדות ולייאש.
קח את הכוחו האלו ובאמצעותם תהפוך את הנפילה למקפצה ואותן תובנות חיוביות וחשובות שעלו במעמקים תצמיח ותגדל.
אשריך יקירי! חזק ואמץ!
