כמה תובנות שעלו לי בזמן האחרון:
1. צריך להיזהר שלא לתת יותר מידי חשיבות לרצף, מצד אחד כשאנחנו ברצף ארוך זה נותן מוטיבציה חזקה לא ליפול. מצד שני, כאשר התרגלנו כבר למספרי רצף גבוהים, או אחרי נפילה, זה כבר לא מרגש ולא סיבה מספיק כדי לא ליפול.
בעצם הדברים אמורים גם כלפי התגמולים, או כל דבר שהוא לא הסיבה האמיתית למאבק.
גם כשאני טופח לעצמי על השכם או מפנק את עצמי על מאבק קשה אני צריך להתבונן פנימה, על הרווח האמיתי מזה, ולשמוח בו.
2. גם באופן כללי, ובמיוחד כשריק ומשעמם, והכל יבש, ושום דבר מיוחד לא קורה, והזמן לא זז ואני רוצה להיות כבר ברצף של איזה חצי שנה, להיות במקום אחר, אולי אפילו להיות מישהו אחר...
זה הזמן להיות אני.
לתת למי שסביבי, לצאת מעצמי ולעזור, לחייך, לתת תשומת לב, לשחק עם האחיינים, להקשיב, או סתם לטאטא את הסלון.
מדהים כמה זה כיף ומחבר.
3. טוב, זה קצת פדיחה..
כבר חמישה חודשים שאני כאן ועשיתי את יומן הדחפים ואת הסיבות לשינוי, וסיכמתי את החוזקות שלי והכל, אבל - כמעט שלא תרגלתי מעשית אף אחד מהכלים שלי, פשוט דחיתי ונמרחתי וככה עבר הזמן..
אז - ראשית כל מדהים אותי לראות את השינוי שכן קרה ועדיין קורה בזכות מה שאני כן עושה וזה המון.
שנית - ברור לי שאם אשקיע יותר ואתרגל את הכלים באופן קבוע בעז"ה אצליח הרבה יותר.
4. אני חייב לישון...
שבוע טוב ומוצלח לכולם
