הודעה שלישית שלי היום.

רק רוצה לומר תודה לה' על יום שפוי לגמרי! לא מובן מאליו.. 

תודה אבא שבשמיים על כל הטוב שאתה נותן לי. 

אוהב מאוד. 
דף חדש. 

שעה מאוחרת... 

מרגיש שאני מחפש ריגוש.. רוצה לישון אבל לא יכול... 

ריגוש גם שוקולד טוב עם קפה יכול ללכת ממש טוב... 
מנסה להתעלם מזה ומזה.. מרגיש שזה גדול עליי.. 
מוותר על תאווה ב'.. שותה קפה עם קליק שוקולד טוב. 
וואלה עזר לי. 
לילה טוב

שוב בבית, לבד.
שוב שוטטות, ביוטוב.. 
לא מצליח לעלות על נקיות אמיתית... 
יודע בוודאות שאם לא אשנה את זה בקרוב הנפילה בא תבוא.

כולי תפילה שה' ייתן לי כוח אמיתי לעמוד בזה. 

האמת לא היה לי זמן, באמת לחשוב על זה לעומק.
ברור לי שיש לי בעיה. 
חודש שלם היה לי נקיות לגמרי וכשגעתי ליום ה33 משהו החל להשתבש... 
פרצתי גבול.. עכשיו צריך לחזור חזרה אחורה.. זה לא קל. 
אני מצליח צעד אחד אחורה ואז פורץ 2 קדימה. 

להתפלל ולהתחזק באמת לשים גבולות מחדש. 

ישבתי עם עצמי... מנסה לקבל על עצמי לוותר שוב 'באמת' על התאווה...
משהו שלפני שבוע וחצי היה לי כל כך פשוט נהפך להיות כמו מתחילת תהליך, בו, אני מוצא את עצמי לא באמת מסגל לוותר לגמרי.. 

שקעתי שוב בהתבוננות על החיים של יהודי ועל המטרה שלו, בעולם.. 
מי אנחנו? 
יש משפט בשיר של, עקיבא שבו הוא אומר: החיים שלי קצרים מדיי בשביל לחיות אותם בערך.. 
חייבים להיות 'פנימי' קרי: שכל מה שאתה עושה תהיה עסוק בו עד הסוף.. זה סוד ההצלחה בחודש הראשון שלי לנקיות! 
מקווה לשקוע שוב בתהליך אמיתי עם עצמי.. 

בהצלחה לכולם. 

שבוע טוב.

בהרחקות... קצת קשה לי.. 
למרות שאני יודע טוב שתהליך ההחלמה לא קשור לזה כלל וכלל, כנראה זה נובע משבוע לא הכי טוב.. היום אני נכנס ליום 3 למפוכחות.. 
לא צפייה או מעידה בטח לא אוננות... 
מצד שני היו גם היום לי לא מעט מחשבות זדוניות היום שקשה לי לעלות אותם בכלל על כתב מרוב בושה...
הרבה בתפילה מחשבות מחשבות צפות... איפה אני בתפילה... מצבי רע מאוד... לא מצליח להתחבר כבר הרבה זמן... 
מאז שהתחלתי להיות מפוכח יותר שמתי לב פתאם כמה מצבי הרוחני ירוד,  ללא כל קשר להתמכרות שבה אני מרגיש בפני עצמי בגלל הוצאת זרע וכו'
כל זה קורה לי דווקא שאני יותר בפכחון.. 
בא לי לברוח לפעמים... מרגיש לי כיף ומהנה... משחרר... בעולם הדמיון שאין לו סוף. 

מרגיש לי כמו ממתק ממש... אבל ממש טעים מעבר לפינה... והמשימה היא לא לחשוב על הממתק... כמה זה קשה לפעמים שאתה בפנים.. 

נאחל לכולם לשבוע טוב ונקי. 

מזדהה מאוד, 
אני חושב שאצלי לא עוזר להגיד לא לברוח לממתק.. 
אני רוצה את הפנטזיה כי חסר לי משהו, אני בורח למחשבות ודמיונות ופנטזיות כי יש משהו פנימי שכואב ומכאיב לי, 
זזה יכול לקרות גם ביום ש'מבחוץ' הכל בסדר, ביום שבו הרווחתי כסף והעולם מחייך,התנהגתי טוב, והילדים מצוחצחים, 
ובכל זאת... 
אני מוצא את עצמי בורח לפנטזיה, רוצה להיות במודעות אחרת .
אחד הדברים הכי חשובים שאני לומד בתכנית זה שאי אפשר להתעלם מזה, אי אפשר 'להתגבר' על זה, 
לפחות לא אצלי, 
עד שלא נעבוד על השורש על השבר הפנימי הזה שמחפש תרופה,אני יכול לשעות שריר ליום יומיים או חודש אבל בסוף הכאב הזה ישלח אותי ישר לפנטזיה, 
בתכנית אני יכול לאט לאט ללמוד למה זה קורה (צעדי 4)  ומה אפשר להכניס במקום (קשר אמיתי עם אלוקים..) 
אני אמאמנם עכשיו מגיע משבועיים לא מחוברים עם המון מעידות וחוסר חיבור, 
אבל אני יודע ככשאני עובד את התכניתהתכנית שלי, משתף הכל בכנות אני משתחרר מהצורך הנואש הזה לפנטז והמחשבות כבר לא תוקפות אותי בכל פעם שאני מתפלל אי מניח את הראש על הכרית, 
אוהב אותך חבר ! 

אהובי לא הגבתי לך מזמן. מה שאתה עובר זה נורמלי. דווקא בגלל שאתה בפכחון אתה מתחיל להרגיש את שאר הבעיות, כמו אותו אדם שיצא מטיפול נמרץ והתחיל לכאוב לו הרגל. 
בפרט שההתמכרות זה גם חומר הרדמה, שבוודאי מונע ממך לראות את עצמך. 
תמשיך כך אל תיכנע, וכל יום יהיה בעזרת ה' יותר טוב מאתמול. תמיד מגיעים גלים, אבל בכל זאת משתפר. 

ב"ה

תודה למגיבים.. הארתם את עיני, בדברים מסוימים.

אתמול שוב שוטטות. 
אבל החלטתי שאני לא מתייסר... 
החלק הקשה בלהיות מכור (ונוסף על זה ה'דתי') זה הייסורים שאחרי.. 
כמה אני לא יוצלח... וכמה אני מתחיל לאבד אימון כלפי עצמי שאני טוב! 
הנה אני לא מצליח וכו'... 

אני טוב ואני מצויין אני משתדל להאיר פנים לכל אדם... 
יש לי בעיה אני' חולה' ממילא אם אני חולה אני לא צריך להתייסר על דברים שקורים.. (, חשוב להדגיש שאני לא בא להתיר את מעשיי) 
במחשבה זו אני מתמודד עם הרגע שאחרי הנפילה/מעידה... 
להמשיך הלאה... לפעמים גלגל הייסורים מייצר כדור שלג ענק של ייאוש ולתוצאה של סדרת מעידות/נפילות... וכו'. 

אני שמח ומאושר למרות הכל... ואוהב אתכם מאוד! 
דף חדש. 

כל הכבוד על ההבנה שאתה 'חולה' 
זה באמת משחרר ועוזר, 

השאלה היא,עכשיו שאני יודע שאני 'חולה' האם אני לוקח תרופות? 
האם אני הולך לרופא? 
או שאני חושב שהמחלה תעבור לבד אם אתעלם ממנה, 

ההבנה הזאת שאני חולה,היא מצד אחד משחררת אותי מאוד,נותנת לי לקבל את עצמי, ולהמשיך הלאה.
אבל מצד שני היא מחייבת. 
אם זה רק יצה"ר אפשר רק ל"התגבר" 
אם זה 'מחלה' צריך 'תרופה' 

אוהבים אותך דף חדש, תודה על השיתופים והכנות! 

מסכים לגמרי!
כרגע התרופה שלי היא הפורום.. כמובן אני יודע, בתוכי שזה לא מספיק.. 

אוהבים אותך,
הפורום זה תרופה חלשה מאוד,
ממליץ בחום להיות בקשר עם חברים מהפורום באנונימיות כמובן,
זה פתח להחלמה מלאה.
באהבה.

לא לזלזל בפורום, יש הרבה שהתקדמו בזכותו בלבד. אכן בוודאי קשר אישי יותר מועיל וכדאי.

בבוקר הייתה לי שוטטות שוב ביוטוב.

חזרתי הבייתה כרגע לבד! 
יש לי תאווה מטורפת לשוטט עכשיו פשוט מת מת לראות משהו טוב... כל המראות מהשבוע האחרון רק מגבירים את הרעב... 
אין לי אלא לוותר... וממש לא קל.. אבל ליפול זה לא אופציה!! 


חייב להפסיק! 
החלטתי שבשעת אמת אני משתף... 
הייתה לי מחשבה זדונית... שאתחיל לשתף, בשעת, אמת ממחר כי הרי כבר נכשלתי היום... וכו'. 
אני יודע שזה רק המחלה שמשקרת אותי! 
הבושה להפסיד כאן בפורום.. אני מקווה שהיא תספיק כדי להציל אותי..

הרבה הצלחה אחי היקר.