לצערי הרב מוצ"ש נפלתי, אחרי שהגדלתי את שיא רצף הנקיות שלי, 
רשמים מהדרך הזאת, שבעיני הציפה בי הכי הרבה החלמה

התעוררתי משנת צהריים של שבת עם פנטזיה קטנה, הבנתי שאני ייפול אם אני יזרום עם הפנטזיה והתחלתי להעסיק את עצמי בדברים אחרים,
ערבית, צאת שבת... 
שלוש שעות אחרי צאת שבת הכל היה אצלי רגוע ושליו...
אין, "ואז"... אין, "אבל"....בסיפור הזה, באמת הכל רגוע ושליו, 
רק חשבתי לעצמי ייאלה, בא ניפול, עשינו את זה.... אני במקום שאני כבר יכול להגיד לא, אז אפשר להשתולל,
לא אמרתי את זה בקול, גם המחשבה לא הייתה כזאת מפורשת, זו הייתה מחשבה נסתרת, מעין לחישה. 

בוא נתקשר לחבר ואז נחליט, ניסיתי להציל.... ופה הייתה הפתעה...

בסבב הנקיות הזה, היו לפחות חמש פעמים שממש הרגשתי שאני הולך ליפול, ומה שעשיתי זה להרים טלפון לספר לחבר, לשתף אותו.... אחרי הטלפון איך שהוא זה עבר וחלף, ופשוט לא ראיתי צורך להתעסק עם התאווה, המשכתי בחיי וככה עברו להם מספר ימים,,,,
( תרשו לי לומר למרות הנפילה, שההישג הזה מרגש אותי לכשעצמו, גם אם עכשיו אני מאפס) 

וזו הייתה ההפתעה, כאילו..... העדפתי לא להתקשר, כי כברר היה לי ברור שזה יעבוד, ואם אני יתקשר אז אני בעצם מוותר על התאווה....

מודע- תת מודע- הלא נודע, ומה שבניהם. 

כבר תקופה ארוכה בהחלמה שלי ששמתי לב, שאם אני מדמיין את עצמי מגיע לקו הסיום, אני מתחיל להתבאס, להתעצב וזה מתחיל לעורר אצלי את התאווה בעוצמה, 
בעצם אם נפשט את זה, משהו לא רוצה להיפרד מהתאווה, ולכן כל פעם שאני נכנס לראש של " זהו, עברתי את זה, נגמר, לא יהיה יותר" זה מעורר מולי כוח אדיר, 
במהלך שבת, מרוב שמחה על שבת שאני מכניס נקי לאחר תקופת נקיות מדהימה, התחלתי לדמיין את עצמי בקו הסיום, התחלתי לחשבן איך אני מפסיק את העיסוק בתאווה ומתחיל לעבוד על נושאים רוחניים אחרים, מידות, לימוד, התחלתי לחשבן איך אני כותב את ההודעה בפורום על ההצלחה....
ואולי זה מה שביותר גרם לי בלי משים לב לא לטלפן לחבר, 
כי כבר יש לי הוכחות שהטלפון והשיתוף מצילים אותי, זה הציל אותי במסע הזה כמה וכמה פעמים, ברמות שאני לא הצלחתי להבין איך? מה עושה בשיתוף הפשוט הזה את הגל למשהו לא מורגש, 
וזהו.... נפלתי, 
עד כאן אני מילאתי את חובת הכנות שלי, הבטחתי לעצמי שלא משנה כמה לא נעים לבוא ולומר שנפלתי, 
ובטח אחרי תקופה ארוכה שכבר התחלתי להרגיש שעליתי על גל נקיות, חשוב לי להשאר נאמן לכנות הזאת, 

עכשיו נעבור לתקווה,
ראיתי, הרגשתי, חוויתי, נשמתי, קמתי, ישנתי, אכלתי,ושמחתי החלמה במלא מובן המילה, גם בימים שלא הייתי מחובר הרגשתי החלמה, הרגשתי את השקט השלווה, 
ראיתי בחוש איך השקעה אמיתית בהתמדה יומית יכולים לשנות את מהלך הנפשי בהתמודדות שלי מול הדבר. 

הבנתי והפנמתי איך כל יום הוא יהלום, איך באמת התמקדות רק ביום אחד משנה את הכל.... 

לפעמים אנחנו עוברים דברים לא כדי לתקן את עצמנו, לפעמים אנחנו עוברים דברים כדי לתקן את מי שפוגש אותנו, 
אז  לפוגשים מאחורי המקלדת, ( ולחלק שפגשו אותי במציאות) אני יכול לומר, בלי בושה, שאני חושב שאני אחד האנשים שנמצא תקופה ארוכה בפורום, ובהחלמה, ואני רואה התקדמות איטית כקליפת השום.... במשך שנה ושלוש חודשים שאני כאן, רצף הנקיות האחרון הראה לי התקדמות ברורה יותר, רצופה יותר, ואם זה יתן פה למישהו תקווה וכוח לא להתייאש, הרי זה תיקונינו

היום אני יכול להגיד, נפלתי, אבל אני כבר נופל מגובה אחר, 
נפלתי, אבל זו כבר לא התרסקות כמו בעבר. 
ויותר חשוב בעיני, היום אני יכול להגיד, 
זה אפשרי!!!!!!!!!


תודה למי שליווה בתקופה האחרונה, ברור לי שאני יצטרך אתכם בהמשך.
בחסדי שמיים זכיתי להשאר כנה

עשית דרך טובה, גם הפעולות שלך היו מורגשות. 
אך כמו שכתבת, בסוף רצית את זה. אוהב את הכנות שלך ויחד עם זה את הנחמה לימים טובים יותר. 
מחוזק ונחוש יותר לדרך חדשה . אתה צריך לעשות ממש הרבה פעולות והרבה טלפוניות בימים הקרובים , כדי לא לתת לתאווה דרור במיוחד בימים אילו.  אוהבים ואיתך בדרך. 

אוהבים אותך באמת,
תודה על הכנות,
אכתוב מה אני חושב ומקווה שתקבל את זה באהבה,
כשאני חולה, אני לא יכול לחשוב שאולי המחלה עברה, זה לא עובד, ואתה רואה על זה על בשרך,
הפתרון הוא, לזכור שאנו חולים, רוצים תאווה, ובכל זאת, לא משתמשים,
אז אייך?
מתקשרים לחבר, לא משנה מה אני מרגיש, מתקשרים ומתחברים,
מזדהה מאוד עם המחשבה שאני לא מתקשר כי אני רוצה להשתמש, אבל אם רגילים ביום יום להתקשר לחברים, אז יותר קל להתקשר בשעת קושי,
קח חיבוק, תמשיך איתנו, ושוב תודה על הכנות, זה לא מובן מאליו,
וקדימה, לדרך חדשה, והתמקדות ביום הנקי, אין מצב לעקוף את ההישג הקודם, יום יום, וזה יעבוד בעז"ה,

אבי יקר, אני שמוע מה אתה אומר, ומסכים ומזדהה, 
אבל תרשה לי להציג נקודה קצת שונה, 
שמתי לב שבתקופות בהם התקשרתי יום יום, היה לי הרבה יותר קשה, ודווקא בתקופה האחרונה בה התקשרתי שזהיתי גל קרב היה לי יותר קל, 
אני מודע לכך שלרוב החברים כאן יש נסיון ולכן אני שומע את עצתך, אם כי לא ברור לי שאני יתחיל ליישם אותה מיד, אולי אני יתחיל ביום בשבוע שלא משנה מה קורה אני כן יתקשר....

בוא נסגור שאני יתקשר ונדבר על זה?! 

ברוך ה' היום נקי

לייק.
נדבר....

ברוך ה' נקי, מאושר,
ושמתי לב שברוך ה' הנפילה לא הצליחה לקחת אותי לבאר שחת, 
ואין אני מתכוון להרפות ממה שעזר לי להישמר נקי, יום, ויום, רק להיום, 
אלה רק מציין שה' מזכה אותי לחוות את הנפילה ולקחת ממנה תנופה, 
לפחות ככה אני מרגיש, שלהבדיל מפעמים קודמות בהם נפלתי, לקח לפחות שלושה ימים נקיים להתנער ורק אחרי שבוע לחזור לשגרת החלמה, 
עכשיו אני זוכה להרגיש השגחה גם בנפילה הזו, 

ימים יגידו מה היא בנתה בי....
לילה טוב חודש טוב

לא חשבתי להגיב,
אבל שמח שדיברנו,
לא יודע כמה זה עוזר לך,
לי זה בטח עוזר,
כל שיחה נותן לי כוח להיום לוותר על התאווה והמחשבות,
באהבה.

את עוזר מאד, ובעיקר זה שאתה לא מנסה לחנך אותי, רק מקשיב....זו גדולה, וזה אולי הדבר הכי גדול שיכול לגרום לנו לצאת מהריכוז העצמי, פשוט להקשיב לאחר....

ברוך ה' גם היום אני נקי, ושקט, ושליו, ואני כבר לא זוכר שנפלתי לא מזמן, 
בעזרת ה' נתמלא בנקיות חיבור ודבקות. 

יום נקי

כעמט שבועיים שלא הייתי כאן, 
ברוך ה' אני נקי כבר כמה ימים.
היום היה לי קשה.
התקשרתי לחבר ושיתפתי, 
היום המשיך להיות קשה ואף על פי כן, אני נקי, או יבש, 
אבל מה שחשוב, שזה צעד גדול בהחלמה, 
ללמוד לחיות עם הרצון ליפול ולהשתמש, ובכל זאת לא לעשות זאת.
רק היום...
השאר כבר לא בשליטתי

אוהבים
"ללמוד לחיות עם הרצון ליפול ולהשתמש, ובכל זאת לא לעשות זאת." - אם אני מוסר את זה לכוח גדול ממני/ לאלוקים.

יום שפוי ונקי

לייק.

משפט מדהים

פורץ בבכי
ולא מתייאש, 
אפול, ואפול, 
ולא התייאש, 
אקום ואקום,
לא נקי ביום
אהיה נקי בליל,
אבל לא מתייאש, 
כל " לא" מחזק גם אם אחר כך אומר "כן"
לא מתייאש, 
מספר סיפורים, מתרץ תירוצים, 
נופל ונופל, אבל לא מוכן להתייאש, 
עוד יבואו ימים קשים, אבל היום לא מתייאש,
אם נופלים מהתחלה מתחילים, אבל לא מפסיקים,
לנסות, להתרומם בעזרת ה'! ולא להתייאש,
יש שמשימתם היא ימים נקיים, ויש שמשימתם היא לא להתייאש,
לפום דרגה דילה, אבל המשותף לכולם, שמנסים,

נפלתי, הצלחתי להתמודד כמה שעות, ואז נפלתי, 
אני חושב שלא הייתי חסר אונים מספיק, לא התחננתי על נפשי, כי לא הבנתי את גודל הסכנה, 
לא הורדתי את הראש לתת לגל לעבור, כי חשבתי שאני יוכל מולה, ואולי זו הבעיה, שאני חושב "שהתמודדתי כמה שעות" אני לא צריך להתמודד, רק לתת לבורא עולם.... וזו ההתמודדות היחידה

וגם אם את הנקיות היא לקחה ממני, את הכנות אני לא מוכן לתת לה, 
הכנות היא הכלי שלי,  עם הכנות אני יכול לומר "אני לא מתייאש".

כל הכבוד שאתה לא מתייאש
זה ממש לא מובן מאיליו.
תמשיך ותצליח.
אני הגדרתי לעצמי שאם אני לא מגדיל את הפעולות מיום ליום זה נקרא יאוש...
מציע גם לך להגדיל את הפעולות יותר ממה שעשית עד היום.
אוהב אותך
אריה.

הלב שלי,
אין מילים,
התקווה שאתה כנה,
אני מאמין שזה יעזור לך בהמשך הדרך,
בכל מקרה אוהבים,
שאלוקים יהיה איתנו.