אוהבים אותך.
אתה עושה עבודה מדהימה עם עצמך. אשריך.
נפילות לפעמים הן חלק מהתהליך.
ככה לפחות זה היה אצלי.

מתפלל בשביל כולנו להמשך לילה נקי ומחובר. רק להלילה.
אוהב אותך אח יקר
'פנימה'

דבר ראשון ממש מצטער לשמוע. זה נורא קשה וכואב ואני כואב איתך. 
דבר שני לא היינו איתך בדרך, אנחנו עדיין איתך בדרך..! אנחנו פה לצידך תמיד. 
ודבר שלישי באמת כל אחד והמסלול שלו. כל אחד והכאבים ההחלמתיים שלו. כל אחד צועד בדרך המיוחדת לו מאת אלוקים. 
אבל דע לך שהוא אוהב אותך מאוד. 
אתה לא נח על זרי דפנה, אתה עובד קשה. העבודה שלך לא הלכה לטימיון... יש לך עדיין הרבה ימים והחלמה. נפלת, אבל אתה יכול לקום. 
אנחנו צריכים לעשות את שלנו ואלוקים עושה את שלו. אתה עשית, ונפלת. זה רצון האלוקים. אל תתייאש מעצמך, אתה עוד תגדל מהרגע הזה. 
אוהב וצריך. 
חיבוק ענק. 

יש רק דבר אחד יותר גרוע מלפול, 
להשאר למטה,

בסבב הזה, למדתי המון, על עצמי, על החלמה, על מחלה, על דרך התמודדות, ובעיקר למדתי לקלף לאט לאט את הבדידות, הטלפונים היומיים, באמת שהיו חצי דקה, דקה, ומלאו אותי כל כך,
התרגלתי לעשות את זה, בכיף, היום אני כבר מסוגל להתקשר יחסית בחופשיות, בלי מתח ליפני, 
למדתי והבנתי והפנמתי כמה חשוב להתמקד רק בהיום, זה ליווה אותי כל כך בסבב הזה, ההבנה שאני לא במירוץ אחרי ימים, אני רוצה להעביר יום בריא, כל יום ביפני עצמו, וכך עשיתי, עד ששלשום שמתי לב ששברתי את שיא הנקיות האישי שלי, וזה גרם לי לפנטז על חג שבועות נקי, במבט לאחור אני חושב שזה ביחד עם אלמנט הכימי בתוך המוח גרמו לה לבוא לבקר, היא ביקרה חזק, אולם הפעם... לא התמודדתי איתה לבד, פעם ראשונה שהחזקתי מולה יותר מ24 שעות.... בעודה תוקפת ותוקפת, ואני התקשרתי, ועליתי לקבוצה (לצערי רק לשמוע כי הייתי ליד אנשים) ועליתי גם בערב רביעי, ובחמישי יום הנפילה, בעודה תוקפת חיפשתי לתת ונתתי, ושוב התקשרתי, והתכתבתי עם חבר בוואטצאפ, ומשכתי זמן לקבוצה ועליתי לקבוצה...  ופעלתי, לצערי הרב, שגיתי בכמה החלטות ספק הייתי כבר תחת השפעה ספק הייתי פיקח, ואני מעלה אותם על הכתב, 

בבוקר חמישי התקשרתי לכמה חברים ורק אחד מהם ענה, משום מה פחדתי לנדנד יותר מאוחר ולא התקשרתי בשנית, כשראיתי שרגז עלי יצרי, 
להבא, בעזרת ה' אתקשר, ולא אחשוב שאני מציק למשהו, שהרי מי שלא יוכל לא יענה, כשזה המשיך לגבור ולגבור, שיתפתי בפעם האחרונה,, והתחלתי כבר ללגום בדמיוני, דבר שמנע ממני לחזור לראות תגובות ליפני נפילה, אני מאמין שאם הייתי נכנס וקורא תגובות הייתי מאיר את הבדידות ומעורר לעצמי את הזיכרון לאן אני שואף, 

תודה לחברים שחיזקו אחרי, זה חשוב, חשוב לי להרגיש "שייך" למרות הנפילה, 

עקשן הייתי עקשן השאר, נפלתי, מקווה לקום, לא יושב בחושך כי ה' אור לי, 

תודה לכם!!!! אני באמת חושב שגבורה אמיתית היא להמשיך במסלול הטהרה, ולתת לטומאה לחלוף, לא לשקוע בה, ולא להוציא אותה מפרופורציה. נפלתי, קורה, סה"כ אני בתהליך...
ולמרות הכאב, עדיין פשוט שמח

מנסיון של התכנית, קודם כל שבוע נקי, ואחרי זה אפשר לחשוב, מה קרה,
בכל מקרה אוהבים אותך, אין מה להתייאש זה תהליך אבל זה יקרה בעז"ה,
תמשיך איתנו שתף ושתף וביחד נחלים.

אני גם פשוט שמח לראות שלא נשברת ואתה ממשיך איתנו... כל הכבוד, לא מובן מאיליו בכלל.
כל יום רק להיום נעשה את שלנו ואלוקים יעשה את שלו. 
אוהב וצריך. 

אוהב. שבוע טוב ונקי.

בהתחלה חשבתי שאני יכול לבד, שאם אסתיר את זה מכולם בסוף אצליח,
בהתחלה אחרי כל נפילה, הבטחתי לעצמי, לעולם, לבורא, שזהו, זאת הייתה הפעם האחרונה, 
בהתחלה, סיפרתי לעצמי סיפורים, שמתי שארצה באמת אפסיק, אני רק צריך באמת לרצות
בהתחלה, כל נפילה הייתה מורידה אותי מטה מטה עד שכבר לא היה כוח 
בהתחלה, כל הסיפור היה רק שמירת העניים, ועוד איזה סיפור מצוץ למה רק הפעם אני ישתמש וזה יגמר. 

מהתחלה? 
מהתחלה זה לא בהתחלה, אני מתחיל מהתחלה אחרי הרבה בהתחלות, 
מהתחלה זה כבר אחרי שהבנתי שלבד... ובחושך.... יגרום לעוד הרבה בהתחלות
מהתחלה זה כבר אחרי שהפסקתי להאמין להבטחות, אלה שאין להם כיסוי,
מהתחלה זה אומר למרות שכאילו אין מספיק רצון, כי הבנתי שזה לא תלוי רק בו
מהתחלה זה אומר שכל נפילה מלמדת אותי משהו חדש, הרגשה, תחושה, כאלה דברים שיעזרו לי בעתיד להוריד ראש מפני הגל
מהתחלה זה בלי האות ב' אותה בלי ה- בהתחלה, כי בהתחלה, זה לא הכיר מחדש, להתחיל מחדש, בלי קשר לדרך שעברתי, 
מהתחלה.... זה לצרף את כל הרפואה שהצלחתי לאסוף עד רגע הנפילה, ולהמשיך אם אותה רפואה, 

בהתחלה זה אומר שאין יותר מידי שנוי מהפעם הקודמת,
מהתחלה זה אומר, שלמרות הנפילה אני כבר במקום אחר מהפעם הקודמת.

אז אני מתחיל את השבוע הזה מהתחלה.....
וכמו שלמדתי.... רק יום נקי!

מדויק, מזדהה מאוד. תודה! יום נקי

יום חדש עבר עלי, 
חברים חדשים נוספו לדרך, למסע, 
תובנות חדשות הצטופפו להם בתיק, 
התרמיל מלא, אבל לא כבד, אנחנו כמה שסוחבים.
יציאה לדרך.... התחנה הקרובה. רק היום!

שלושה ימם בלי אינטרנט,
בלי סיכון וניסיונות, אולם גם בלי אפשרות להישאר ביחד,

חג נפלא, לא מנוצל, אבל למדתי להתייחס בנחת ושלווה לדברים שלא יצאו לי בדיוק על פי התוכניות דבר שהפך חג לא מנוצל לשמח וכיפי למרות חוסר השלימות.

נקי וטוב לו....

טוב לשמוע ממך..
קשה יותר לא לנצל את החג ולהשאר בשלווה למרות זאת, מאשר להחזיק את עצמך כל הלילה שלא חלילה לנמנם..
מעריך מאוד את היכולת הזו..

אתה מחזק אותי בדרך שלך.
צריך כניעה וענוה להתחיל שוב ושוב מחדש.
המלחמה האכזרית ביותר היא נגד עצמי, גורם לי לא לרצות להלחם.
כשאני חושב על זה בשלוה אז זו לא מלחמה אלא החלמה, זה לא נגד עצמי אלא בעדי.
האינסוף יכול ליאש אותי בקלות כשאני צריך להיכנע. אבל יום אחד הנפש יכולה לסבול.
תמיד רוצה לראות או להזכר באלה שהלכו בדרך הזו לפני וסללו לאחרים ולי תקוה. תקוה לבני אדם כמוני.
גם כשכואב, להיות כנה. כשאני נופל בדרך אני לא הולך אחורה, אני ממשיך מאותו מקום.
אני מבקש מעצמי להמשיך לצעוד על הדרך, אני מבקש מהשם לצעוד איתי.
השם נתן לי מספיק תבונה לדעת שהדרך נכונה והכרחית, עם הזמן, זה יספיק כדי לסלק רוח שטות.
לא נבראתי לחיות לבד, אני חייב להתאמן בלהתחבר לאנשים.
ישנם הרבה חיבורים, השם נתן לי מספיק תבונה לדעת שהחיבור הרוחני הוא המעולה ובהישג ידי.
יש כאב גופני רגשי ורוחני, אני יודע שהכאב הזה הוא לא אשליה שאני מתקן ע״י אשליה אחרת. 
אני כבר יודע שהשם מצפה ממני לחיות גם את הכאב. מדוע ארצה להכחיש את המציאות האלוקית.
החיים הם מסתוריים בהרבה מובנים, אני יודע כבר שיש דרכים נכונות לגלות אותם.

כל אחד ברמתו הוא,
יש כאלה שנמצאים במקום בו הם מדווחים על הצלחות בתהמודדות,
אני בשלב בו אני עוד מדווח על אחת מהנפילות הרבות,
קמתי בבוקר עם הרהורים רבים, התקשרתי לחברים, שיתפתי,
השתחררתי לחצי שעה אולי שעה, ונפלתי, 

כמו שאמרתי לאחד החברים אחרי,
אני למוד נפילות, בהתאם אני למוד קימות.

הפעם מיד אחרי כבר לא עברו בי המחשבות של "זאת הפעם האחרונה, חאלס אני עם זה גמרתי"
רק דבר אחד עבר לי בראש "איך ממשיכים לצעוד? איך מחזקים צעד 1? איך בונים החלמה ולא מדמיינים אותה?"

נחמוני נחמוני תפילותי ודמעותי, כי סבלי הולך וגובר עלי
ושפתיי ברעדה יבקשו חיים, אתה המלךמלכי המלכים

אני זוכר כשאני נפלתי אחרי שהתחלתי את התוכנית, התקשרתי לספונסר שלי, אמרתי לו שנפלתי, והוא ענה משהו כמו: אז מה? זה אנחנו. זה ממש אנחנו. לפעמים רוצים לפעמים לא רוצים.
וזה באמת ממש ככה. דווקא הקבלה שלנו, שאנחנו מקבלים את עצמנו ומקבלים את העובדה שאנחנו באמת באמת חולים - זה הפתח להחלמה. איך אמר לי חבר היום? "מאז שקיבלתי את זה שאני חולה - אני נקי". (הוא נקי למעלה מ-500 יום עם עבר חולני)
זה בסדר. זה בסדר ששנייה אחרי שסיימתי שיחה עם חבר אני מרגיש תאווה. זה אנחנו. אנחנו רוצים ולא רוצים, וזה בסדר, כי זה אנחנו. אל תתרגש מזה. תמשיך לעשות פעולות ולדבוק בהם וכל הזמן תשתף חברים וגם תנסה לקבל את זה שזה אנחנו. כמובן אני לא כותב את זה ממקום של עליונות ושל "אני אומר לך מה לעשות", אלא אני כותב מנסיוני האישי רק כדי לעזור. שנזכה להשתחרר!