התכוונתי למחלוקת הרבנים בנושא 12 הצעדים.

בוקר טוב,
אני רוצה לשתף אותכם, 
אני חסר אונים מול התאווה, היא קורצת לי כשאני בלחץ, בכעס, בעיקר שאני צריך להתמודד עם משהו נפשי,
אני צריך עזרה מה' ית' אני צריך עזרה מחברים, לבד אני לא יכול מולה, לבד אני לא מסוגל.

שה' ית' ינהל את המציאות, אני רק אפעל איתו, לא יותר מזה.

יום טוב ונקי

מגשש דרכי לתרופה, ועוד חבר בא לקראתי בעזרה.

היו תקופות חמורות מאלה, אבל ההרגשה הכי נוראית שהייתה, 
מי יתן ולא אשכח זאת, שתמיד אזכור את התחושות האלה.

רק היום, נקי

איזה רבנים? 
ר׳ אהרן לייב נפגש עם הרב אקשטיין המנהל של רטורנו...
מי לנו גדול כרב טוורסקי שהוא בערך המומחה מספר אחד בעולם להתמכרויות שהוציא כמה ספרים רק על הנושא הזה...

זה לא רלוונטי איזה רבנים, אם רבותיך מגבים את הצעדים.

יוצא לעוד יום, עוד יום שאני צריך עזרה מה' ית ומחברים כדי לעבור אותו בנקיות, 

סתם אני התקשקשתי על רבנים...
אני לא חוטא אני חולה זה לא רלוונטי לי.

אין לי דרך להסביר את הימים האחרונים, 

יום חמישי שוב נפלתי, 
ידעתי שזה ישליך למוצ"ש, אז בשישי לקחתי שתי נשימות והתקשרתי לכמה חברים, 
חלקם ענו חלקם לא, חלק חזרו והספקתי לדבר איתם, חלקם לא הספקתי לדבר, 

הכנתי אותם, פתחתי מעגל, 
כן.... מוצ"ש זה זמן מועד לפורענות, הפעם התכוננתי, 
ההכנה לא הייתה קשה, לא לוותה בסבל, רק באומץ,
באומץ לשנות פאזה, לעשות סוויצ' ולהבין,

אותתה כנות שכל כך חשוב לי לשמור עליה אחרי הנפילה, 
היא הכנות שחסרה לי ליפני הניפלה, 
כן, כמעט ליפני כל נפילה אני יכול להיות כנה אם עצמי, ופשוט ללמוד מהעבר המר, 
אם אני ממשיך לנסות לבד לנצח את המחשבות, אני יפול!
להיות כנה, להתקשר לחברים, ולומר להם! אני במצב רגיש.....

אולי זאת הכנות היותר חשובה, היותר כנה, 
להיות כנה מול עצמי כשאני צריך עזרה, ואם אותה כנות להתקשר לחבר ולבקש את העזרה, 

אז היום מוצ"ש התקשרתי לסגור מעגל עם חבר, 
(ג'יימיס סליחה שלא עניתי כבר הייתי במקום שאני לא יכול לדבר)
סגרתי מעגל, המיוחד היה, שבשבת הזאת, לא למדתי כמו כל השבתות שמהמוצ"ש שלהם אני לחוץ וכמעט תמיד נופל, 
השבת,,,, רק ישנתי, 
אולי כי בנפש משהו היה רגוע יותר? 


בתקופה זו, אני לומד על בשרי, לא עוד ידיעות, לא עוד תובנות, 
אני לומד על בשרי, 
כמה הבדידות הייתה נגזרת של חוסר כנות, 
כמה הלבד הגיע מפחד להיות עם אנשים, 
פחד שמא אפלוט משהו שיסגיר את ה"אני האמיתי שלי" 
היום אני מתחיל להבין, 
האני האמיתי שלי..... הוא לא כזה רע,,,,, הוא לפעמים מגיע למקומות חשוכים..... אבל בעיקרו ורובו הם מלאי טוב ואהבה. 

אני לא יודע מה משתנה,,,, אני רק מרגיש אותו זז,

תודה!!!!!

אוהבים אותך 'פשוט שמח' היקר

כואב אתך את הנפילות הלא מוסברות, גם לי לא תמיד היה לי הסבר למה נפלתי, וגם היום אין לי תמיד הסבר למה אני נקי, עושה השתדלות לפעמים יותר ולפעמים פחות, ואיכשהו ה' עוזר לי להישאר על הדרך 'רק להיום'.
ולמרות זאת נראה לעניות דעתי שהניקיון הוא לא חזות הכל, בטח כשאנחנו מנסים לצעוד בדרך לטווח הארוך, מאד חשוב היה לי בשנים הראשונות של הניסיון להחלים - הצמיחה הרוחנית והכרת העצמי, המחשבות שלי והרגשות שמתעוררים בי בעקבותיהם, זה מה שעזר לי לעלות על דרך אחרי הרבה שנים של תסכול מהנפילות. ורואים מהכתיבה שלך שאתה עושה עם עצמך עבודה גדולה שם, כל הכבוד, שה' ימשיך להיות איתך ולעוזרך בהמשך הדרך.

מזדהה גם מאד עם הבדידות והקושי לבקש עזרה.
גם אני חושב שעיקר ההתמכרות אצלי התפתחה בעקבות הבדידות שכה אהבתי להימצא בה, ועדיין כשאני מרגיש לא הכי טוב עם עצמי זו ברירת המחדל של הנפש שלי, להשתבלל.
מתפלל לזכור ש'לא טוב היות המכור לבדו'.. ויש עזר, שאזכה להושיט יד ולבקש עזרה. אמן.

בהצלחה אח יקר
אוהבים אותך בכל מצב

אני לא איכפת לי העיקר שאתה עדיין נקי...  
ובאמת אתה כן אדם מיוחד וטוב ואלוקים אוהב אותך. 
אבל ככה אנחנו שונאים את עצמינו ולאט לאט לומדים לאהוב ולקבל את עצמינו. 
ותכלעס, כמה שיותר נשתף ונעשה פעולות ככה יותר נעלה על דרך.
אוהבים. 

הזדהיתי מאוד עם מה שכתבת. בעזרת ה' אני מאוד מקווה ששנינו ושכל אחד יתחיל כבר לעלות על הדרך.
בכל מקרה, אני יכול להגיד לך על עצמי, שמהחוויה האישית שלי, זה לא כל כך יעזור לנו אם אנחנו משתפים חברים בחוסר אונים שלנו כשלמעשה אנחנו לא באמת מרגישים חסרי אונים.כי אם אנחנו לא מרגישים כך, ומשתפים את זה, זה כאילו אנחנו משתפים תחושה שלא קיימת כלל ולכן לא רואים תוצאות.
העיקר להרגיש בפנימיות ובלב ממש את החוסר אונים, את הכניעה. ואת הכניעה הזאת שאנחנו מרגישים, מרגישים באמת - אותה לשתף. בהצלחה

נגעתם בליבי חברי העונים, 

אתמול פחדתי עוד לצאת בהצהרות רק כדי שאתמול ישמר נקי, ולמוד נסיונות העדפתי לא לתאר אז את שמחתי, 
אבל היום אשתף, 
מאז חול המועד סוכות אני לא זוכר מוצ"ש בו ביקרתי במקום שהייתי אתמול, עם אינטרנט פרוץ, שלא נפלתי, 
כן.... מחול המועד סוכות לא היה לי אומץ לדרוך במוצ"ש באותו מקום, אתמול הייתי אנוס להיות שם.... והנה זה פלא, בחסד ה' ית' שיתפתי, וזה עבר.... עבר בשלום, זה לא מובן בכלל.... 

נחמן יקר, לגבי חוסר אונים, חטפתי את הכאפה הזאת בחול המועד הנוכחי.... עברתי עוד שלב של התפקחות, הבנתי שגם בימים שאני לא מעוניין בכלל בתאווה, היא לא מבקרת, היא לא קורצת, הבנתי שגם בימים אלו היא אורבת לי,,, והיא תתקיף.... הבנתי שאני יכול לקבור את הראש באדמה.... אבל כשאני יוציא אותו אני יגלה את המציאות הלא נעימה. זאת שאני נופל בה.... ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב.... הבנתי שזה לא משנה כמה אני יספר לעצמי, ויבטיח... כמה פעמים אני ישתוף את עצמי אחרי מעשה בתחושה "עכשיו מתחילים מחדש וזה יהיה אחר"  לא משנה כמה פעמים אני יסיים ספרי תהילים אחרי, כמה שעות אטבול במקווה ויאמר תיקון הכללי, לא משנה כמה אני אלמד, אחקור, אדע.... 
לא משנה כמה אני יצליח לעצום עניים, להתרחק, להיות מסור לדברים טובים.... 
בחול המועד האחרון הוסרה עוד כליפה, שהיא קירבה אותי יותר לחוסר אונים.... החוסר אונים הזה הוא הייאוש מכך ש"אני" יצליח.... לא מבין הכל,,, אבל לאט לומד. לומד לקלוט... שהעדפתי להאמין לאני המוחצן, זה שמוצלח בהכל, שכל מי שרואה אותו מכבדו, ומוקירו,... העדפתי להאמין לאותו אני שמצליח לעמוד במשימות חייו, רק שכחתי שאותו אני.... עומד במשימות חייו כדי להוכיח לעצמו ולאחרים דברים, ואותו אני צריך מפלט לחיות קצת.... ואת המפלט הזה הוא בחר לחיות דרך התאווה,
היום אני מבין שאני.... צריך עזרה. במובן הכי פשוט של המילה, צריך עזרה.... להצליח לעמוד מול משהו שתפס את החיים שלי, בלי ששמתי לב, בלי שהייתי מודע, הוא עבד עלי שאיתו יהיה בסדר, תקופה ארוכה הוא הכחיש שאני לא מסוגל להפסיק איתו, אבל ככו שהזמן עבר, ובמיוחד פה בפורום התחלתי להבין שתכלס,,, אני לא באמת מסוגל מולו לבד, אני לא מצליח לרגע, 

לצערי היום לא התקשרתי, ממש באתי לעשות את זה וחבר (לא מהפורום) שינה לי את התוכניות. דבר שגרר אותי לשעה מאוחרת וכבר לא שייך להתקשר, 
היום רציתי להתקשר רק כדי להיות מחובר, 
כי ברוך ה' עבר יום יחסית נקי,

כן, אני פשוט שמח, ואני חסר אונים בהתמודדות שלי, אני צריך עזרה! והחברים פה, הם אלה שעוזרים לי, מי בטלפון, מי בתגובה חמה ואוהדת.... 
אני לא חושב להחזיק הרבה זמן, 
אני מעדיף לחשוב רק על עוד יום, עייפתי מהפנטזיה על נקיות ארוכה, כמו שעייפתי מפנטזייה על תאווה, 
אני פשוט שמח על עוד יום שליו ונקי!
תודה לה' ית' ותודה לכם חברים!!!!!

כל יום רק להיום. 
ואתה יכול להתקשר גם בשעות מאוחרות...
אוהבים. 

אתה מוזמן להתקשר אני קם כשאצלכם הולכים לישון

עוד יום רגוע עבר עלי, 
לצערי בלו"ז שלי יום שני ורביעי אני לא יכול לעלות לקבוצה, 
והשבוע גם חמישי, יש לי איזה דיון "חשוב" בעניין שיש לו הרבה השלכות. ואני חיב להיות נוכח,
זה מצער אותי, כי נורא חשוב לי לעלות ולדבר, אחרי שיחה עם חברים מכאן הבנתי שעיקר הרפואה בקבוצות היא השיתוף, 
ודווקא בדיבור ולא בכתיבה יש משהו שהופך את זה ליותר חי, אמיתי ופחות וירטואלי, 
"לא דמי תא חזי לתא שמע"

אשתף אותכם בנתיים בתחושה שיש לי בעקבות הנושא הזה, 
יום חמישי האחרון פעם ראשונה השמעתי קולי בקבוצה, רק עידכנתי שאני נמצא, 
אני מעריך שעוד יקח לי כמה פעמים לעשות את זה עד שיהיה לי את האומץ ממש לעלות,
כבר תקופה ארוכה  שאני מקשיב לקבוצה, אבל לא הוצאתי הגה, גם לא עידכנתי, 
לקוח לי זמן.... לעכל את המקום בו אני נמצא ואת הכלים אותם אני צריך. 

ודווקא בימים אלו שהתקדמתי שלב וכבר השמעתי קולי בקבוצה, אני נורא רוצה לשמור על זה.... כדי שאוכל להגיע לעמדה שבה אני גם מדבר, 
ויש לי שבירת רצף בגלל שטויות. (או שלא) 

ומה הכי מצחיק בכל זה??? שאני מפחד שסוד יחשוב שאני לא רציני.... כן, גם לכאן נכנסת בי תחושת ההכוחה, 
כאילו, 
הפשוט שמח, עליו ההוכחה, 

מקווה שאת שבשבוע הבא אני יתפוס את כל הימים שמבחינת הלו"ז הקבוע אני יכול לעלות, זה רוב שבוע, 

בנתיים שמח על עוד יום אחד נפלא! 

אמן. אוהבים.