ברוכים הבאים, אורח

עליתי על השביל הנכון, אבל....
(0 צופה) 

נושא: עליתי על השביל הנכון, אבל.... 135115 צפיות

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101690

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1866

ג'ימיס מסכים לגמרי, 
שלווה נובעת מכך שאני מרוצה..... וממלא מביא שמחה, 
מסכים!

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101737

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1866

רק שלא אפול שוב לחושך,
המתוק, המנותק.

עוד יום של שלווה, 
רק שלא אפול לגאווה שאצלי הכל בסדר....

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101745

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1866


מורשת קרב!

מקלחת אחרי יום עמוס, ריצות, לחצים.
עוד יום עבר על הכוח, 
נוהל בדיקה לאחור (אני לא השתמש בנדב"ר משום סיווג) כל הכוח נמצא, 
שלמים... 
יכול להיות שהשלמות הזאת היא רק גופנית? מתגנבת לי מחשבה, אני אחראי על כל הכוח... לא מתאים לי שישתבש פתאום).

הכניסה למקלחת הייתה בטוחה, שום חשש מצד האויב, 
ופתאום אני מבין שמשהו או מישהו הפקיר את הש.ג 
ריצות, מכל עבר,,,, האויב כבר כאן, מנסה לבצע את זממו, 
אני לא יכול לעלות בקשר מול אף אחד, הרי אני במקלחת, איך אבקש תיגבור?
מיד אני פונה לה' ית' למרות שהותי במקלחת, כן המפקדים הבכירים אישרו לי להתעסק בקודש כשהאויב נמצא כבר בפינים, גם אם זה במקלחת או בשירותים, רק לא לתת לאויב שהות. 

" אבא, גלוי וידוע ליפני כיסא כבודך, כמה אני רוצה להתקרב, בבקשה זכה אותי",
אני עכשיו בלחימה, התאווה ממש כאן, אני מוצא את עצמי נלחם...
המוח נותן פקודה שלא, והיד זזה אל הכן, ריבונו של עולם, אני יוצא לקרב, אני צריך אותך איתי, אני צריך עזרה!!!!

נשק הכבד ביותר שהיה לי באותו רגע, "ניפוץ דמיון", 
מתחיל למלמל:
"אני פשוט שמח, נמצא עכשיו במקלחת, מתנקה מזיעת היום, מולי קירות, עמדה לסבונים, מעלי דוש עם מים חמים, 
עבר עלי אחלה יום, לא זכור לי שראיתי דמות אישה היום, עשיתי הרבה דברים משמחים, 
הנחתי תפילין התפללתי, הצלחתי לבלום את פי בשעה שהיה ממש בא לי להגיב למישהו ולמדתי תורה למרות היותי עייף, למדתי על בדיקת חמץ, למדתי עם איזה נר מחפשים, 
אתמול בשבת זכיתי לדייק עם החברותא דיוק חשוב לגבי דיני הסיבה, 
אני "פשוט שמח", ואני כאן במקלחת, מתרחץ. זאת המציאות!!!!"
שתי נשימות עמוקות מאד, מסיים מהר את המקלחת, 
יוצא וכותב, 
כן חשבתי ליפני שעתיים שהיום נגמר,,,, כנראה שלא סגרתי את השער טוב, 
עדיין נקי, וזה רק חסד, רק חסד! לא מובן מאליו,

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101748

תודה על השיתוף!
מאד מזדהה עם האירועים שאתה עובר והתחושות שלך.
רוצה לומר שאין סיבה שנהיה בלחץ כל עוד אנחנו עובדים את התכנית.
הדשא של השכן אולי נקי יותר אבל רק בשביל קנאת מחלימים תרבה נקיות.
תמשיך לשתף!
באהבה מצפה להחלמתינו!

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101753

  • גיימס
  • רצף ניקיון נוכחי: 689 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1414

שמחים לשמוע שהתמודדת בהצלחה! 
אוהבים אותך!

הכינוי שלי הוא ג'יימס ואני חבר בשמור עיניך.

אין דבר רחוק יותר מהחלמה בריאה מאשר מצב של תלות.

מנסה לזכור תמיד שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״.

נקי בחסד אלוקים מכ״ד כסליו התשע״ו כל יום רק להיום.

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101792

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1866
"אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה
המקום ירחם..... 
ויוציאם משעבוד לגאולה"

עבדות, עבד הוא יצור שאינו מתנהל במציאות בעצמו, יש תמיד מישהו שמנהל אותו, אומר לו מה לעשות, מה להביא מאיפה ואיך, 
עוד תכונה בולטת בעבד, הוא אינו מסוגל לקחת אחריות של ניהול חיים נורמלי, הוא צריך אדון, שידאג לו לאוכל ומים וצרכי חיים נוספים כמו ביגוד חימום.
עבד תכונתו השורשית שמצמיחה את כל הנ"ל היא תכונת הסטטיות, "אני ישאר במקום בו אני נמצא, לא יפעל יוזיז ישנה," זה אפילו לא בלקסיקון שלו, עבד הוא תקוע, אותו אדון אותם חיים, אין מה לשנות ולהשתנות.

לעומת בן חורין, "איזהו בן חורין? מי שעוסק בתורה" 
בן חורין הוא מישהו שכל הזמן פתוח לשנויים, לשנות ולהשתנות, אין אף יצור שהוא כפןף אליו מחשבתית רעיונית, וגם לא בצורת חייו, אם משהו יציק לו או יפריע לו, הוא לא יחכה לאישור לשנות, אם הוא לא יהיה מרוצה מהצורה בה נהג הוא לא יפחד לתקן. 
בן חורין לעומת העבד הוא תמיד בתנודה, זז, מנסה, בודק, רוצה לראות עוד, להבין עוד, להתקרב עוד, לשנות את המציאות, להשתנות עם המציאות, בן חורין לא מתפעל מתכתיבים חברתיים, לא נמס ביפני כמות צפיות ביוטיוב, הוא מחשיב רק מה שמתאים לו ונהנה רק ממה שהוא מעריך על פי אמות המוסר שלו! 

מתפלל בפסח הזה לצאת מעבדות לחירות, 
לא להתפעל מהבחוץ, מהבשר היפה, 
להתפעל מהעושר והאושר הפנימי של בני האדם הסובבים אותי, להעריץ את העדינות, הביישנות, החינניות, והחיוניות, ולא להתרגש ממשהו או מישהו פרובקטיבי, לזכור שאם הוא מתנהל בפורבקטביות זה רק בגלל שמשהו ביפנים חסר לו, ריק לו, זה אולי רק בגלל שהוא לא מסוגל לשנות,
מתפלל להיות מחובר, מלא בחיים ושמחה ושלווה, בלי קשר להשגים חברתיים, בלי קשר לדמויים ומדבקות שהחברה מדביקה לי,
זה קשה להאמין בטוב האלוהי שמתגלה במציאות, לפעמים זה נראה שהאנושות מנהלת משהו, לכן ה' ית' מתגלה דווקא בהסטוריה,בצורה היותר איכותית, דווקא במקום שנראה לנו שהאנושות מנהלת משהו, ה' ית' מתגלה שם ביותר איכות. "הסתריה" הסטוריה.... 
אז אנחנו בפרק זמן מיוחד. באלף השישית. כנגד יום השישי בו אדם וחווה נבראו, בו כלו שמיים וארץ מכל מלאכתם, 
יום השישי שבו אדם הראשון חיפש זיווג, דווקא באלף הזאת זה נראה שהעולם הולך ומתפרץ ונפרץ...
ודווקא עכשיו אני מתפלל, 
לראות את ההסתרה שבהסטוריה ולגלות את ה' ית' מאחורי כל הדברים, הרעים הכאובים המוזרים, מאחורי כל המחלות הנפילות, 
דווקא עכשיו בימים אלו בגלוי החירות ונצח ישראל שהחל לטייל בהסטוריה.... דווקא בזמנים אלו אני רוצה להאמין יותר במציאות!
אחרי פורים בו יצאתי מעבדות המן לעבדות אחשוורוש, עכשיו אני רוצה לצאת מעבדות עצמי לעבדות ה' ית' ולהיות בן חורין בעולמו,
להיות עבד נרצע לה' ית' ואוזניי ישמעו רק בקולו,
מתפלל לחיות את "אנא עבדא דקודשא בריך הוא"

ליל נקיות

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101805

  • גיימס
  • רצף ניקיון נוכחי: 689 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1414

אמן ואמן! אוהבים.

הכינוי שלי הוא ג'יימס ואני חבר בשמור עיניך.

אין דבר רחוק יותר מהחלמה בריאה מאשר מצב של תלות.

מנסה לזכור תמיד שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״.

נקי בחסד אלוקים מכ״ד כסליו התשע״ו כל יום רק להיום.

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101830

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1866
עם הגאווה באה הנפילה, 

יש גמרא מפורסמת, במגילה, ליפני שבר, גאון... כך הגמרא דורשת שעשתה אסתר להמן, 
הרימה את רוחו,,,, וחיכתה שה' ישבור אותו, כי ליפני שבר גאון,

היום נפלתי אחרי יומיים של יובש, נלחמתי בעצמי, 
פעם ראשונה ששמתי לב להבדל בין יובש לנקיות על בשרי, 
ברוך ה' שלא ניכנסתי לסרטים מפורשים וגם לא צפיתי בתמונות מפורשות.

היאוש שכירסם אחר כך היה חזק, 
אני כבר לא יצליח, הוא אומר, תוותר.... שמאחורי המילה מסתתרת המחשבה להיכנס לאתרים המגעילים, כי כמו שאמרתי הפעם נפלתי בילעדיהם, 
לא התקשרתי לחבר אחרי, "לא נעים לי" או שמא.... אין לי כבר כוח, 
אין לי כוח "לעשות מעצמי צחוק" 
אין לי כוח "להתבכיין"
אין לי כוח "לשחק אותה מנסה אבל עושה הכל לא נכון" 
אין לי כוח "להתקשר לחבר ושניה אחר כך שוב להיות במלחמה אם עצמי"
מכל מיני תירוצים, מוזרים, משונים, ששורש אחד לכולם, הפחד שיבוא יום ואני באמת ינהל חיים בלי הגועל הזה,
אחרי כל כך הרבה שנים כאילו לא מסתדר לי בראש שאני יכול לחיות בלי זה. 
איך אתפרק אחרי תקופה עמוסה? איך אנחם את עצמי מכישלון? איך אעשה לעצמי כיף אחרי כעס/ צער/ אכזבה או סתם כיף כי "מגיע לי".

בתקווה להגיע לליל הסדר יותר נקי, 
בתקווה למצוא שלווה.... בתקווה למצוא תחליף

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

נערך לאחרונה: לפני 7 שנים על ידי פשוט שמח.

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101836

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1866

לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, הריני בא לקיים חשבון נפש, בעצמי, לנפץ את הבועה, להביט במראה.

והריני מחליט לבצע זאת דווקא באתר, מפני שלכתוב במחברת יוצר בי תחושה שאולי מישהו ימצא... וזה גורם לי לסלף.

ליפני כ-15 שנה, נחשפתי לכל נושא האוננות, בהתחלה זה לא הפריע לי בכלל, לאחר תקופה זה התחיל להציק לי כי משהו לא הסתדר לי, אני זוכר שכשניסיתי להפסיק עשיתי זאת בטענה שלא כל פעם שאני ארצה לקיים יחסים תיהיה לי מישהי, וזה יהפוך אותי להיות אונס. אז לא ידעתי על האיסור, לא ידעתי שיש גילאים בהם המנהג הזה נפוץ, הייתי תמים, סגור ומסוגר בעולמי, 
אחרי שנתיים שזה ביני לבין עצמי, שמתי לב שיש דיבור בין החברים על הנושא, פעם ראשונה הבנתי איך קוראים לזה "אוננות"... זה הרגיע אותי כל כך, והתחלתי להתעסק בזה יותר, אז לא היה לי גישה לאתרים, האוביקט היה סדרות טלויזיה, באותה תקופה אני בשלום עם הנושא, אם כי מחביא אותו מהמבוגרים ומהאנשים שחשוב לי להוכיח עצמי בפניהם, לא שמתי לב איך המעשה הזה גורם לי לקבור את עצמי בתוך עצמי, להיות מרוכז רק בי.
חלפה עוד שנה.... ואני מתחיל להבין שיש פה גם בעיה רוחנית, פעם ראשונה אני מבין שיש פה עבירה, ואני מתחיל לקלוט שאני צריך לוותר על זה. למרות שזה כיף, ונחמד.
תחילת המסע להפסקה..... שלושה חודשים שעברו עלי בקלות, בלי משים... באותה תקופה התרחקתי מכל דבר כיעור ודמה לו. 
אחרי שלושה חודשים אני זוכר שהתחיל לחץ, פגשתי מישהי  מהעבר.... והתחיל הלחץ, אני לא זוכר בדיוק את הרגע בו נפלתי, אני זוכר שהרגשתי מחנק, לא מסוגל, ההרהורים שיגעו אותי, (עד אותה תקופה ראיתי אולי פעמים מישהי בעירום) רציתי רק שילכו, הגאווה שלי כבר אז לא נתנה לי להתקשר לרב, לשאול אותו מה לעשות. אבל לא רק הגאווה, גם העצלות, והרצון "להתפנק". רציתי מנוחה מאותם הרהורים ששיגעו אותי. 
ונפלתי, פעם ראשונה מהרגע שידעתי שזה אסור נפלתי.....
מאז נפלתי, ונפלתי, ונפלתי, אני לא זוכר תדירות, אני לא זוכר מה היו האוביקטיים, אני רק זוכר שלא הבנתי איך אני מוצא את עצמי כל פעם באותה נקודה. 
אינטרנט נכנס לחיי שנה, שנה וחצי אחרי. מאז התדירות החלה לגדול, עדיין לא מול הדברים המפורשים. כן הייתי תמים, לא היה לי את האומץ לכתוב את המילים האלה.... לא ידעתי איך מוחקים היסטוריה, האובייקטים היו תמונות... (לא מפורשות), אני זוכר את הפעם הראשונה שנחשפתי לאתר לא צנוע, זה לא היה בבית שלי, 
הייתי אצל חבר, אני לא זוכר את ההקשר, אולי הקשבנו לאיזה שיעור, תוך כדי החבר נרדם, ואני השתעממתי, התחלתי לטייל באינטרנט שלו,,, בלי מטרה לדברים הזויים, סתם לשחק. אז לא הכרתי מנועי חיפוש, הלכתי לשורת הכתובות והתחלתי מקליד www פתאום זה השלים לי שם של אתר....אתר מפורש, 
לצערי כמוצא שלל רב נכנסתי לשם, הסקרנות, אוי הסקרנות.... בדרך כלל את יתרון, פה באת ממש לא טוב.
חציית קו....

משם התחלתי ליפול גם בביתי שלי, 
תדירות שהלכה ועלתה מיום ליום, ואז הגיע תקופה בה מצאתי את עצמי לילות שלמים מבזבז, שימוש, בכי, משחק כדי להירגע, תוך כדי משחק שוב שימוש, שוב בכי, רואה סרטון מצחיק כדי להירגע, ועד אחד ועוד אחד ועוד שימוש.... ובכי.... ואוכל כדי להירגע.... ומעגל, עד עלות השחר או עד הנץ... 

הגיע מעמד הישבה, זהו, אני יהיה בן ישיבה וזה יגמר, 
גמרא, ועוד גמרא, יום ועוד יום.... אלול.... שבוע עבר בכיף, שמחתי שפרתי ימים ושמחתי, זהו זה נגמר אני אומר. 
משנה ברורה, מוסר, גמרא, אגדה, השקפה, עולם פנימי שמתחיל להתמלא. משהו ממלא את הריקנות...
רק לא שמתי לב.... שהוא ממלא משהו שהוא לא אני, זה מילא דמות אחרת,,,, את הדמות שכל כך רציתי להיות. 
קצת ליפני ראש השנה באותו אלול, שוב הגיע אותה התקפת הרהורים,,, בא איתי לתפילה בבוקר, לחדר אוכל בפת שחרית, תוך כדי דיבור עם חברותא, מפנטז, מהרהר, מנסה להלחם, סוגר את הדלת נכנס מהחלון, סוגר את העין לא לראות, מתחיל לשמוע קולות. מה ניהיה????? 
טוב אני חייב להמשיך ללמוד נורמלי בישיבה, נלך הבייתה נפרוק את הלחץ הזה ויאלה, חוזרים לשגרה. 
כשלושה שבועות החזקתי אז.... ומאז.... פעם בשבוע בכן ישיבה מצאתי את עצמי אחוז הרהורים, מודיע לחברותא שלא נלמד היום, הייתי מלא ראבק כל הסדרים, דבר שהציל אותי משם של חברותא זורק. 
באותה תקופה.... כשהיו מגיעים הרהורים ועוד ניסיתי להלחם בהם, הייתי הולך לעשות משמר....
כבן ישיבה המצוי במתח רוחני ונפשי תמידי, מצאה לה התאווה מקום בטוח להלקות,,, ולהקאה גורמת תאווה.
אני לא עיקבי, אני לא מבין, אני לא מצליח לקלוט, אני לא תופס את תוספות כמו שצריך, אני לא יודע הלכה, אני לא יודע משנה, החברים לא מספיק מחזיקים ממני, אני צריך להוכיח את עצמי, לשיעור, לחברותא, לרב, להורים, לאלה בשכונה שלא הולכים בדרך שלי, ולא חושבים כמו השקפתי, אני צריך להוכיח את עצמי גם למורה מכיתה ג' שאמר שלא יצא ממני כלום, אני צריך להוכיח את עצמי לכל אלה שירדו וצחקו עלי, להוכיח את עצמי גם לאלה שמחזיקים ממני, אני צריך להוכיח את עצמי ולסיים מסכת, ואת כל המשנ"ב וללמוד 16 שעות ביום, ולשקוד ולהתמיד ולהתרכז.... אני צריך וצריך וצריך וצריך. 
ופעם בשבוע פשוט התאווה באה להרגיע אותי מהלחץ. 
סחבתי ככה הרבה שנים, שברור לי שאם אני ממשיך לפגום בברית, אני לא יצליח להיות ירא שמיים, ויותר גרוע, אני לא יהיה רציף בלימוד דבר שלא יתן לי להוכיח את עצמי לכל הנ"ל. 

לצבא הגעתי (סיפור ארוך בפיני עצמו) בטעות. טוב אמרתי לעצמי, לפחות כאן אני בקרבי, אין בנות, אין לי מכשיר עם אינטרנט, נשמור על עצמי, הרי אני חייב לסגור אני לא יכול פעם בשבוע ללכת... זה צבא כאן, 
מלא עשייה הוציא ממני את תקופות ההרהורים, בפעם הראשונה שסגרתי 21 כל כך שמחתי, אני יצליח לשמור על עצמי 21 יום ובטח זה יגמר.... 
יום ליפני היציאה הבייתה כבר ההרהורים הגיעו, התאווה שלחה אותם לחמם אותי, 
הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי הבייתה היה להתעסק עם המחשב, מפה לשם הגעתי לתפקידים שנתנו לי אפשרות להיות בבית הרבה, פעם בשבוע, לפעמים פעמים בשבוע,,,,, ואני שוב מוצא את עצמי כל פעם מחדש הולך לאותם מקשים במקלדת. 
מתחילה לה תקופת השידוכים, זה הזמן להפסיק, עם לא עכשיו אמתי...? לא, גם פה לא מצאתי מנוחה, גם פה ההרהורים ניצחו, לפעמים אני הייתי זה שעורר אותם, למצוא מפלט מכל הכאב בתופה הזאת, 
לא שמתי לב איך התאווה גרמה לי למצוא מפלט רק בשימוש, כאילו אין עוד דברים משמחים בעולם. 
בשעה טובה השתחררתי, כמה ייחלתי ליום הזה, כמה פיללתי שצה"ל יעזוב אותי כבר לנפשי, אחרי כל כך הרבה צלקות שלקחתי, מאינסוף לילות ללא שינה... תוך כדי פעילות, כזאת או האחרת, אני אזרח!!!! 
מה עושים עכשיו? קודם כל חוזרים לישיבה! אני חייב את זה לעצמי, להתעלות, 
חשבתי שפרק חדש יתחיל בחיי, באמת התחיל,,,, אבל גם הוא היה ביחד עם התאווה, 
אבל משהו השתנה, אותה רשימת אנשים שהייתי צריך לרצות, החלה להיעלם אט אט, משהו בצבא גרם לי להבין שאני יכול לעשות דברים שאני מחליט, אני יכול לתפקד כאדם מוצלח, 
חזרתי לישיבה אם אותם ציפיות שהיו לי מעצמי ליפני הצבא, זה היה כל כך קשה, ואני לא יכול לומר מספק, אנסתי את עצמי לעמוד במשימות רוחניות ולמדניות שלא היו מביישות את גדולי ישראל, 
רק שלהם הייתה הנפש לעמוד בזה, רק שלהם היה רצון אמיתי ממניע טהור, להיות דבק בה' ובתורתו, 
ואצלי היה רצון להשוויץ לכל הנ"ל.... עד שזה התפרק, 
בתקופה הזאת עוד דבר מעניין הצטרף למשוואה, כל פעם שהצלחתי לשמור על תקופה נקיות מרשימה ( זה לא היה יותר מ20 יום) התחילו לי ביחד עם הרהורי הפריצות, גם הרהורי כפירה, שמא כל המאמץ שלי לשווא? אולי הוא בכלל לא קיים ואז אני יכול לבצע את זממי בלי המצפון????
הכאב ללכת ללמוד תורה שאתה לא בטוח שמה שאתה עוסק בו הוא באמת חשוב לך, זאת התחושה הכי נוראית, הקרקע עליה עמדתי נשמתה, אני עומד ותלוי באוויר, 

פונה לאלוקים ( אם הוא נמצא) 
ריבונו של עולם, אני יודע שאתה קיים!!!! פגשתי אותך בחייי כל כך הרבה פעמים דרך המציאות הזאת, כמה פעמים הצלת אותי בצבא, כמה פעמים שמרת עלי? מלא! אני לא באמת צריך הוכחה, אני יודע שאתה קיים, אבל הפסקתי להרגיש אותך!!! אין לי ריגשי קודש.... לאן הם נעלמו? דווקא עכשיו אני הכי צריך ריגשי קודש!!! ריבונו של עולם, בתקופה הזאת שאני יוצא לבירורים, בבקשה ממך, תמנע ממני לקחת צעד שיעיף אותי ממחנה ישראל.

תקופה כמה שנים אני ככה עובר בירור ועוד אחד ועוד אחד.... וגם היא שם, כן, התאווה מגיע איתי לכל מקום, 
שנה אחרונה בישבה, אני כבר שליו, למדתי לחיות על פי תורה גם אם אני לא מרגיש את ה' ית', ובבירורים שעברתי מצאתי את עצמי, עומד מול כל כך הרבה שאלות, וסברות,,,, שאני כל כך אוהב את התורה! וכל כך ברור לי שהיא עמוקה שמוכרח שאצבע אלוקים היא, 
שנה אחרונה בישיבה אני כמעט כבר לא לומד, הורדתי מעלי כל כך הרבה מסכים, כן תקופת הבירור הייתה לתועלת גדולה בגישה שלי לחיים, אך פתרון למחלתי ( כבר אז הבנתי שמשהו לא קשורה) לא מצאתי, 
והנה אני מחוץ לישיבה, כל כך מתגעגע, וכל כך מבין מה הוציא אותי משם, מה חוסר השקט והיכולת לשבת מול סטנד ופשוט ללמוד תורת ה' תמימה. 

היום אני כבר לא בישיבה,,,, וכמובן התאווה.... היא כאן, חיה בועטת, נושמת, 

היא הדבר היחיד שאני לא מסוגל להתמודד מולו, ואני לא מדבר על התמדדות של פעם ראש בראש, 
אני כל כך רוצה להתחיל לטפל בבעיה ואיך שהוא אחרי כמה ימים זה עובר,,,, אני חוזר לשגרה, נופל.... וגלגל חוזר.
הבועה שאני רוצה לנפץ:
משהו עובד עלי, כאילו אני לא באמת רוצה לטפל בבעיה, רק לומר שאני מטפל בבעיה, כדי להשתיק את המצפון, אבל טוב לי איתה.... זה כיף מידי פעם.  הדבר הזה גורם לי לא לקחת ברצינות את התדירות של פעולות ההחלמה, יהיו אשר יהיו, אני בגלל זה לא מתמיד בדברים שאני יודע שיבנו לי את החחלמה, 
לטלפן לחברים, לקרוא בפורום במדריכים, פיתחתי דחיינות נוראית, מחר, ומחר, ומחר, אני כאילו חי 
רק למחר.... כל מה שמוטל עלי אני אומר מחר,,,, העניין שלמחר יש גם מחר,,,,
אולי זה הצד החשוב בחשבון נפש, כבר שנים אני סוחב את הבעיה וכל פעם מספר לעמי סיפורים, מחר, ובסבב הבא אני יפסיק עכשיו אני יפול, 
ומחר אני יתחיל לדבר קבוע עם חבר, לכתוב חוסר אונים, מחר אני יקרא את המאמר החשוב שמצאתי על גמילה, ומחר אני ילמד את נושא הכמיה שמשתוללת לי בראש, 
מחר ומחר ומחר ומחר. 

כמה זמן רציתי לעשות את הסקירה הזאת, 
מלא זמן, 
המחר הגיע והפך להיום.... אחרי שהבנתי שאני רוצה להתחיל לבנות.... לא מחר! עכשיו! שפולמוס התאווה מתממש ברגע שהוא רוצה והדברים החשובים לי מחכים למחר, 
הבנתי שחלק מרשימת האנשים שרציתי ( חלקם גם היום) לרצות, התגנבה לה שם התאווה, ואני כל פעם מרצה אותה.... על חשבוני, על חשבון האמת שלי, הערכים שלי, על חשבון הקשר שלי עם ה' ית', 
ואלי הכי חשוב, על חשבון הקשר שלי עם עצמי! 

נמאס לי להלקות על חטא בחוסר מאון לעצמי, נמאס לי להגיע לטפילה נזוף, 
נמאס לי לחיות בהכחשה כאילו בפעם הבאה אני יצליח, 
נמאס לי,

אז לא בפעם הבאה אני לא יצליח!!!! בפעם הבא אני יכשל! בפעם הבא אני יפול לבאר שחת!!!
אבל היום! רק היום!!!! אני אשמור את הפעם הבא למחר...

גם את זה נמאס לי לומר.... ואיפה שהוא לדעת שזה צ'ק בלי כסוי, 

אני יכול לכתוב עוד שעות, אבל כואבת לי היד,
סוף כתיבה, אני קצת מעודד.... אפשר לומר שזה עשה שידוד מערכות

ואם מישהו הגיע עד לכאן.... אשמח לתגובה

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101842

אתה נשמע נואש מהמחלה, אתה מבין שהיא השתלטה לך על החיים.

אני מניח שבכל יום יש פעולות שאתה עושה ללא הרבה מחשבה שלא קשורים למחלה:
* מודה אני
* צחצוח שניים
* מתלבש
* אוכל ושותה
* מדבר 
* מתפלל (אולי)
* עושה קניות
* מוריד את הזבל
* בקשר עם חברים ומשפחה

זאת אומרת שישנם דברים שאתה לא מאפשר למחלה לנהל אותך בהם.
נראה לי שטרם נכנעת למחלה, אתה עדיין חושב שאתה יכול לנצח אותה.
אתה לא יכול לנצח אותה ואני לא יכול לנצח אותה. אנחנו לא אמורים לנצח אותה - לפחות לא בקרב ישיר.
מול טנק לא נלחמים בידים. אבל במו ידיך אתה יכול להתחיל לחפור בור שבזמן מסויים יהיה מספיק גדול לקבור בו את המחלה.
אם יותר נוח לך לבנות גבעה ולעמוד עליה אז תלך על הדימוי הזה.
את הבור או הגבעה אנחנו חייבים לתחזק, כל הזמן, לפעמים יותר לפעמים פחות. ללא תחזוקה שוב נהיה מול טנק התאווה.

כמו שאתה מתחזק את עצמך בצחצוח, לבוש וכו׳ תתחזק את בפעולות תכנית ההחלמה. 
התבוננות מסוג ״טוב זה רק עניין של זמן עד שאני יפול״ או כפייתיות מסוג ״בוא נבדוק אם החלמתי כבר (ואז בום נפילה)״
אלו הם דברים שניתן די בקלות לאזור אומץ ולשנותם, הם לא אלרגניים כל כך (כלומר ניתן די בקלות לשנות את דפוס החשיבה הזה) לעומת דמיונות תאווה שהם סופר אלרגניים ומתפתחים לשימוש מאד מהר ומאד קשה לעצור אותם (זה הטנק)

פשוט לעשות פעולות ולא לחשוב על כשלון או הצלחה נצחית, ללמוד להנות מהרגע מהיום רק מהיום.
ההתמכרות שלנו מכסה בקנאות את הסיבות האמתיות למחלה. הפעולות מחברות אותנו לעולם האמיתי - למציאות וממילא לאט לאט אנחנו מתנתקים מהאובססיה לחיות בדמיון.

צריך לעבוד ולא לעמוד עם סטופר, רק לעבוד ולהנות רק מהיום. הנס יגיע מתי שיגיע.

אוהבים ומצפים להחלמתינו!


תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101844

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4248
מילה אחת, זה נקרא צעד ראשון, אוהבים אותך מאוד,
תמשיך איתנו שתף ותתחבר.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101845

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4248
אליג׳ה כתב on 05 אפר' 2017 06:07:

אתה נשמע נואש מהמחלה, אתה מבין שהיא השתלטה לך על החיים.

אני מניח שבכל יום יש פעולות שאתה עושה ללא הרבה מחשבה שלא קשורים למחלה:
* מודה אני
* צחצוח שניים
* מתלבש
* אוכל ושותה
* מדבר 
* מתפלל (אולי)



לצערי הרב, בזמן המחלה שלי, בקושי שמתי תפילין, לא היה לי קשר עם משפחתי, אכלתי כמו חמור, לא ציחצחתי שנים, היה חתיכת ריכוז עצמי, המחלה השתלט על כל כולי, ורק בהמון כטח עם החברותא של התכנית, חזרתי לעצמי לאט לאט,

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101853

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 3201 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 812

תודה פשוט שמח היקר
כפי שכתב אבי מה שעשית זה צעד ראשון, הפנמה שאני לא יכול להתמודד עם זה לבד.
כמו שכתבת - כל פעם שאני מנסה לבד אני מוצא את עצמי כותב צ'ק בלי כיסוי. אהבתי.
אז מה עושים?
עוברים לשלם במזומן. שזה אומר בשבילי מעבר ל'רק להיום' שכתבת שמאד עוזר לי להתמקד באתגרים רק של היום ולא לחשוב יותר מדאי על העתיד, אני גיליתי שבשביל להישאר נקי אני צריך את ה', אני צריך להתחבר אליו ברמה האישית הפנימית העמוקה, להרגיש את קרבתו ולדעת שהוא אוהב אותי ותמיד אהב אותי, לאורך כל הדרך. זה ממלא לי את המצברים הרוחניים ונותן לי אנרגיה להתמודד עם אתגרי החיים והניסיונות. זה הכסף המזומן שלי.
כל עוד אני ממשיך לעבוד אצל המנהל האוהב והכל יכול של עולמנו, אני יכול לסמוך עליו שימשיך למלא לי את המצברים. רק להיום.
שה' יהיה בעזרך ובעזרת כולנו למצוא את החיבור האישי שלנו אליו יתברך.
אוהבים אותך

- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101862

  • גיימס
  • רצף ניקיון נוכחי: 689 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1414

כואב לשמוע על הנפילה אבל מה שכן כמו שפנימה אמר התחלת לשלם במזומן.... וזה מדהים. 
ממש כתבת פה צעד ראשון. עכשיו תמשיך הלאה תתקדם בצעדים תיקח ספונסר תצטרף לקבוצות טלפוניות/חיות ותמשיך בעבודת הצעדים רק ככה תוכל לעלות על דרך ולהחלים. 
צעד ראשון זה להודות שהמחלה כן הכריעה אותנו... ״איבדנו שליטה על חיינו״... לאוו דווקא תאווה... 
רק להיום תעשה את הפעולות שאתה צריך לעשות ואת השאר תשאיר לאלוקים. 
אבל תמשיך הלאה בצעדים!
אוהבים אותך!!!

הכינוי שלי הוא ג'יימס ואני חבר בשמור עיניך.

אין דבר רחוק יותר מהחלמה בריאה מאשר מצב של תלות.

מנסה לזכור תמיד שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״.

נקי בחסד אלוקים מכ״ד כסליו התשע״ו כל יום רק להיום.

תגובה: עליתי על השביל הנכון, אבל.... לפני 7 שנים #101900

אחי היקר והאמיץ. קראתי והתחברתי מאוד, מכיר מקרוב את התיאורים מהישיבה.. תודה לך, אוהבים אותך מאוד, יודעים שתצליח!

״חסימת דרך בפני חפצים מורגלים, סיבוב זרמי הנפש לעבר אחר תחת אשר תעו בשטפם, אינה מלאכה כל כך קלה אבל נעימה ומלבבת היא..״ (הראי״ה קוק)

זמן ליצירת דף: 1.06 שניות

Are you sure?

כן