אסיר יצרי כתב on 17 יוני 2017 21:07:

אני יכתוב לך, כי בדקתי את עצמי ונראה לי שאף פעם לא נתתי לך על הראש שתעשה צעדים,

אבל האמת מאוד קשה לי להתאפק, כי ניסתי את הדרך שלך במשך שנה וחצי ונכשלתי התחלתי קבוצות ונכנס חיים חדשה עם חיבור לאלוקי. אוהב בחיי,
בכל מקרה לגביך, אל תשפוט אף אחד, אנשים עברו המון סבל בחייהם, הגיעו לקבוצות וראו אור, ואת המסר שלהם הם רוצים להעביר לך, והחלק שלך, להקשיב ולהגיד אוהבים ותודה, ותעשה את השיעורי בית שלך מה לעשות עם התגובה, אף אחד לא רוצה לפגוע בך או משהו אחר,

תכלית לגביך, אל תתייאש, תחזיק איתנו חזק, לפעמים אנחנו שומעים דברים לא כל כך נעימים, אבל אנחנו פה כדי לקבל החלמה, ותפקידנו לסנן מה שלא בא לנו,
בכל מקרה אוהב, ונשמח לעמוד בקשר, לעזרה אחד לשני.

תודה אחי. אני שמח שעוד לא התייאשת ממני....

אוהב

מקווה שאתה מכין לנו מסר נחמד לכבוד המאתיים יום...

אסיר היקר. 
דבר ראשון כמו שאמר ״יש סיכוי״ הדרך שלך ממש מדהימה, אתה עומד בגבורה בהרבה ניסיונות ואתה עדיין נקי.
אני רוצה לספר לך משהו; אני הייתי נקי 10 חודשים לפני שבאתי לתוכנית. בהתחלה לא הייתי בטוח מה אני עושה פה, אבל לאט לאט התחלתי להבין מדוע זה ש״עמדתי בגבורה״ בכל הניסיונות שלי לא היה מספיק טוב. אני עשיתי שרירים, הרבה שרירים. ישנם כאלו שלא מסוגלים אני (הייתי?) יכול. וראיה, שהרבה זמן הייתי נקי מפורנו ואוננות. ואפילו ברחוב ״שמרתי על העיניים״ באופן מאוד מחמיר. עכשיו הבעיה היא שהנסיונות לא נעלמו. 
דבר ראשון יש את הצעד הראשון שלי שזה היסטוריית ההתמכרות שלי שמראה כמה אני לא שפוי, ודבר שני יש את זה שזה לא נעלם. 
הבנתי שאם הייתי אדם רגיל אז תאווה לא היתה כל כך חזקה ועוצמתית בשבילי. הייתי יכול להירדם ללא צורך לפנטז/ליאבק בפנטזיות ואותו הדבר לגבי יחסים עם אשתי. אם אני נקי תקופה, אז ׳נגמלתי׳ מזה. ׳נגמלתי׳ מפורנו, אוננות, פנטזיות, מבטים ברחוב, כי עבר 90 כפול שלוש פעמים יום!!! 
דא עקא, שלא. שעדיין פתאום אני יכול להתנהג כאחרון (ראשון?) הסוטים. שברירת המחדל שלי היא לבהות באופן אובססיבי וחולני בכל נקבה (הגיל לא תמיד משנה...) שעוברת ברדיוס של ה500 מטר שלי.
 ל-מ-ה? הרי אני כבר ׳נגמלתי׳. 
וגם אם נעזוב את זה, יש לי את הצעד הראשון שלי, שמה אין מקום להתבלבל בכלל. ב-כ-ל-ל. זה ידוע שכשכותבים את הצעד הראשון נזכרים בכל מיני שימושים ש׳שכחנו׳ מהם לגמרי, כי הרי ברור שעדיף להדחיק... אני חולה. אבל על אמת. אין שום הסבר למעשים שלי ולהתנהגות המינית שלי - אלא זה שאי שם בגיל קטן השימושים שלי הפכו להתמכרות ועכשיו זה כבר מציאות. 
זה לא נעים, לא נעים בכלל. מכור? אני? לא יכול להפסיק? 
כן, אני לא יכול. ״חסר אונים מול התאווה, ואיבדתי שליטה על חיי״. אני חולה, וזו מציאות. 
״קבלה היא התשובה לכל הבעיות שלי היום״. 
זה לא עניין של ״דפוק אצלי בשכל״, אלא אני בסה״כ מכור. 

בתוכנית למדתי כמה דברים: 
1- שהתאווה לא רודפת אחרי ברחוב. אני רודף אחריה. אני מזמין ומזין אותה כל היום כי אני חולה וזו ברירת המחדל שלי. 
2- שיש לזה פיתרון. ההרגשה/הרגע ההוא שאתה מרים ידים וצועק ״טאטא תעזור לי״ ואז אתה משתמש שוב (...)לא חייבת להימשך. כי יש אנשים שהיו בדיוק כמוני ועשו איזו תוכנית והיום ה-ם מ-ש-ו-ח-ר-ר-י-ם מהאובססיה. 
3- שתאווה תמיד תהיה כל עוד שיש לי ... אבל האובססיה יורדת. אבל זה לא יכול להיות על ידי מלחמה. כי אני צריך לשנות גישה. כל עוד ש׳אני׳ נלחם, נאבק, יורה, תוקף, מחזיר מלחמה, אני לא אצליח. אם ׳אני׳ מודה ש׳אני׳ חסר אונים ומרגש עזרה מאחרים ואלוקים אני יוכל להשתחרר. כי ככה אחרים עשו וככה עבד עבורם.  
אני לא חושב שיש דבר כזה אדם בלי שום תאווה, כי אנחנו בני אדם. אבל תסתובב בקבוצות ותראה איזה ניסים יש שם. אנשים שביזבזו מאות אלפי שקלים על שימושים אינטנסיביים נקיים היום, אנשים שכמעט ישבו בכלא היום הם ״סאחי בלטה״ והם לא משתמשים ופשוט חווים את החיים. אנשים ממשיכים הלאה, מתקדמים, לומדים להתייחס לנשים כבני אדם ולא כאובייקט, והנס קורה. 
4- וזה הספונסר שלי אמר לי הרבה פעמים:
ביום שוויתרתי על השכל והחלטתי לעשות בלי להבין כל דבר, באותו היום השתחררתי מהתאווה. זה לא עניין לוגי, זה עניין רוחני. אף אחד לא מחייב אף אדם לעשות את זה, אבל אלוקים משחרר את האלה שנכנעים אליו באמת.
5- והאחרון. 
עזוב אותך תאווה, עזוב אותך לאונן, עזוב אותך נשים ברחוב.
יש לי ים של פגמי אופי, וישנם כאלה שאני לא חי נורמלי בגללם. לדוגמא התלות שלי, היא נוראה ומפריעה מאוד מאוד לי לזוגיות שלי ולתיפקוד שלי כאדם מבוגר. התלות והחברות שלה לא הולכים לעזוב אותי ככה ביום בהיר. אני הולך למות איתם. פ״נ פלוני והוא היה מלא טינות...
אם באנו לתוכנית רק כדי להשתחרר מהם, דיינו. רק בשביל הרווח הזה שווה לעבוד את התכנית. 
בדיוק דיברתי עם חבר חדש, שמברר עם עצמו האם הוא מכור וכו׳, שוחננו על התוכנית ואז דיברנו על השלווה ועל השיחרור מהפגמי אופי והוא אמר לי שדברים שהוא סחב איתו כל החיים נהיים יותר קלים, כי זה עובד!!! 
מאז שהצטרפתי לתוכנית החיים שלי נהיו יותר רגועים יותר שלווים וכמו שאמרתי פעם ״שהחיים שלי ירדו ממאה קמ״ש ל80... וזה מדהים. וזה קורה עוד ועוד כל יום רק להיום. 
אתה יודע למה? כי אני עושה תוכנית/צעדים ואלוקים משחרר אותי. 
פעם לא הייתי מסוגל להיות רגע לבד בלי פלאפון או סרט או עיתון, והיום אני יכול לשבת בבית לבד ולאכול ארוחת צהרים ופשוט להיות עם עצמי. כי היום אני לא כל כך שונא את עצמי, אני לומד לחיות את החיים כמות שהם בלי לברוח כל הזמן, כי היום כשאני מכניס את אלוקים לחיים שלי בענווה ובכנות, יש לי חיים יותר טובים.
״גילינו שאלוקים יעשה בשבילנו את מה שלא יכלנו לעשות בשבילינו״. כי אלוקים ענק, ע-נ-ק, אבל אנחנו צריכים לשחרר לו... 
יקירי, אף אחד לא מכריח אותך לעשות כלום, ״מדיניות יחסי הציבור שלנו מבוססת על משיכה ולא על פרסומת״, כי יש משיכה לזה... אבל די לך שאפשר. ואם תעבוד את התוכנית תוכל לחיות חיים יותר מאושרים נקיים ומשוחררים. 
אוהב אותך. שיהיה הרבה בהצלחה. 

חברים יקרים, 

אני לא מעוניין לדוש שוב בנושא הצעדים עבורי. בלי להיכנס עכשיו האם זה מוצדק או לא, ככל הנראה כל עוד אני מצליח לשמור על נקיות אני לא אפנה לשם.

אני מודה לקב"ה ולחברים פה על 200 יום נקיות שציינתי אתמול.

אני מרגיש את הקרבה לקב"ה בחוש. כשאני קרוב אני לא חש שום תאווה. גיבור כוח עושה דברו. כשאני מתרחק אני מרגיש דחפים שונים ומשונים. אני כועס עליו. מרגיש הרבה חיסרון. היאוש מחלחל. האמונה מתערערת.

היתה לי תקופה של ריחוק ממנו בזמן האחרון. ובכל זאת לא נפלתי. 
אתמול פתאום הצלחתי להוציא קצת תפילה מהלב. היום כבר יש שיפור ניכר. 

הנקודה שלי, שלא מדובר רק בתאווה אלא במשהו יותר רחב. ולכן, התמקדות רק בתאווה מחטיאה את המטרה. ובכל מקרה גם בזמנים קשים צריך לעשות הכל כדי לשרוד בלי ליפול.

אוהבים אחד,
בלי קשר לצעדים, אנחנו חייבים להיות מחובר לאלוקים כל הזמן, ולוותר על רצוננו, ורק ככה זה עובד, ההיפך מהתאווה, זה חיבור לאלוקים,
שמח על ההתקדמות שלך בהחלמה,
ונמשיך להשתמע.

מדהים. כל הכבוד לך על 200 ימים נקיים! לא מובן מאליו בכלל, ולא משנה באיזה דרך אתה הולך, העיקר שאתה מתקדם וזה עובד עבורך.

שאלוקים יברך אותך וישמור אותך נקי, מפוכח ומחובר.

תודה לכם יקיריי! לקבל ברכות מכם זה מבחינתי יותר טוב מגדולי הדור. 

היום באמת הרגשתי משוחרר לחלוטין. הסתובבתי בקניות והיו הרבה פיתויים מסביב, אבל הייתי במקום אחר לגמרי, והרגשתי פשוט טוב! כשראיתי שזה לא מזיז לי פשוט רציתי לרקוד.
ואז ידעתי, זאת התחושה הכי טובה שיש בעולם. אם אי פעם אתייאש ואחשוב להרים ידיים, תזכירו לי את היום הזה, את התחושה העלאית הזאת. פשוט חופשי.

שלא יגמר לעולם. לילה טוב ונקי לכולנו! 

אוי איזה מדהים פשוט מדהים לקרוא מה שאתה כותב, לראות כמה החיים נפלאים ויפים מחוץ לתאווה וכמה שמחה ואושר יכולים להיות לנו אם רק נעשה את הפעולות הנכונות רק להיום. "זאת התחושה הכי טובה שיש בעולם.. פשוט חופשי" - תזכור את המילים האלה ואל תשכח!
כל הכבוד על ההשקעה והמאמץ, מצטרף לברכה של סוד היקר, שאלוקים יברך אותך וינחה אותך בדרך הנכונה. עלה והצלח!

לא מובנת מאליה הנקיות. בשבילי זה נס שאני נקי עדיין. אני מנסה לא להפריע לאלוקים... 
חיבוק.

7 חודשים של נקיות. 

המסר שלי, לא לפחד. לא להסתכל למטה במהלך הטיפוס במעלה ההר.
יש ימים קשים, ויש ציניות, ואכזבה, וספקות, ואולי זה לא שווה כלום...?

אני רואה אישה שאני מאוהב בה מכיתה ח', והבטן מתהפכת. יצר הרע לוחש: נו, כלום לא השתנה. ואני עונה לו, הרבה השתנה מאז. אני כבר לא מונהג. לא עבד. 

כשאני יוצא לקראת ניסיון. אני מזכיר לעצמי שהקב"ה איתי, אליהו הנביא איתי, רבי שמעון איתי. מחנה שכינה. כולם רוצים שאצליח. אבל רק אני הקטנצ'יק פה בעולם יכול להחליט אם אני עומד בניסיון או נשבר. עכשיו אני על המגרש. שואב כוחות וממשיך בעלייה.

תממד כיף לבוא לפה לקרוא את הפוסטים שלך.
מסכים עם דבריך. מצד אחד באמת כלום לא השתנה, כי אלוקים לא ביטל לנו את היצר הרע והוא כנראה גם לא מתכוון לעשות את זה עד קץ הימין. מצד שני המון השתנה, סוף סוף החלטנו שאנחנו מוכנים לעשות הכל רק לא להישמע ליצה"ר יותר.
תזכור שגם אנחנו כאן איתך!  
שה' ייתן לך יום נקי נוסף 

שמח על הדרך שלך,
תמשיך לשתף ולחזק ולהתחזק.

מרשים.
אני שמח להכיר מתמודד שנקי 7 חודשים עם כוח עליון לפי הבנתו, שהוא לא הבנתי. שמשאיר אותו נקי.
איך שאתה מצייר את זה בצורה כ"כ מוחשית, אני כמעט מצליח לדמיין בדיוק איך כל צבא  ה' מעודד אותך להיות חזק.
עלה והצלח.

תודה לכם חברים אהובים!
תודה על התמיכה והאוזן הקשבת. 

תודה לקב"ה על עוד יום קיץ נקי. היום היה מאתגר במיוחד. גם מחר יש נסיונות שמשחרים לפתחי.
אחד הדברים שהכי מעודדים אותי לשמור על העיניים במרחב הציבורי, זה כבוד השם. כמה השפלה גרמתי לעצמי, לדת, לקב"ה, כשנתפסתי מתבונן בנשים לא צנועות. כמה אשמה עצמית הייתה מתלווה כשקלטתי שהיא קלטה אותי. במיוחד בסביבה חילונית...
אבל באמת לא הייתי מסוגל שלא להסתכל. והיום כשאני מצליח, אני שמח כפליים, גם על ההצלחה וגם על קידוש השם. לפעמים אני קולט אנשים מסביבי שכן מסתכלים. לא שמתי לב לזה לפני כן, כי הייתי עסוק בלהסתיר את זה שאני מסתכל...
אז בוודאי שמי שלא בתוך זה קולט. ובטח מישהי שמתלבשת חשוף רק כדי להנות מתשומת לב של גברים, תשים לב מי לא מסתכל ולא מתרגש...

עזרנו אלוהי ישענו על דבר כבוד שמך, והצילנו וכפר על חטאותנו למען שמך!