אחרי הרבה זמן שלא היה לי נסיון עם הבחורה ההיא, נפגשתי איתה היום. בניגוד לפעמים הקודמות באתי רגוע ושחררתי את כל הלחצים סביבה. אפילו לא פתחתי פה מעגל כמו שאני נוהג לעשות. סופסוף הייתי טבעי. לא מנעתי מעצמי מלהסתכל לכיוונה ואף לשוחח איתה מעט. גיליתי שפתאום אני יכול להתנהל מולה בצורה רגילה.

אומנם, אני מאמין שהייתי צריך את ההתרחקות הזו ממנה, כדי לבטל את כל מה שהרגשתי כלפיה.
ורק עכשיו אחרי שנלחמתי והצלחתי, אני יכול באמת לשחרר.

בכנות, היא כנראה לעולם לא תהיה כמו כל אחת אחרת. וגם היום, כמה ששיחררתי תמיד הייתי במעקב עצמי, איך אני מרגיש ומה אני עושה. אבל זה כנראה בלתי נמנע.

כולי תקווה שלא אצטרך להזכיר אותה פה יותר.

בנאדם, עלה למעלה עלה. עלה למעלה עלה בנאדם עלה למעלה עלה! 

ניסיתי ליישם את גישת השחרור גם על ההתמודדות שלי עם הנערה שמתארחת אצלנו בשבתות.
לא נלחמתי עם עצמי שלא להסתכל עליה. ניסיתי פשוט להרפות.

מצד אחד, באמת ראיתי דברים שאני מעדיף לא לראות, גם מיוזמתי, וצר לי על כך. מצד שני זה בכלל לא השפיע עליי. לא העסיק אותי בשוטף, לא תסכל אותי, ולא הרגשתי כלום.
המחשבות הטורדניות אומנם פקדו אותי בלילה, אבל בלי פנטזיות, וגם הצלחתי לגרש אותן ממוחי לבסוף.

דבר נוסף ששמתי לב אליו, בגישה הזאת אני יוצא הרבה פחות מותש נפשית.

אין פה ניצחון מוחץ, אבל אולי ביטחון שוטף..?

עליתי על מוקש.

פתחתי סרטון גרוע עבורי. לא עירום, אבל מיניות בוטה במילים ובשפת הגוף. לא סגרתי אותו בזמן, והרעל התפשט בתוכי.
מרגיש עכשיו כמו שמשון. אחרי התספורת... שוב הכל חוזר אליי. התחושה הזאת של הרעב לגירוי, החיפוש, המציאה, הצביטה בבטן. חוסר השליטה על העיניים, ומשם ישר ללב. זה סבל נוראי.

כבר הספקתי לשכוח איך זה מרגיש... למרות שניסיתי להזכיר לעצמי כל הזמן, כמה אומלל הייתי, כשאתה בתוך ההחלמה זה מרגיש מובן מאליו. 

הלכתי לתפילה עכשיו. שפכתי לפניו שיחי. בהתעטף עליי רוחי את ה' זכרתי. מקווה שאצליח לבלום את ההתדרדרות. 

פעולות פעולות פעולות.

עדיין במאבק. חוטף על ימין ועל שמאל. 
קיבלתי את כל החבילה ביחד. עייפות. כבדות. עצבות. עצבים.

יאללה שיעבור מהר. 

חזרה לשגרה. הגל עבר ברוך השם. חבל שהייתי צריך לחטוף סטירה מצלצלת כדי להתעורר מהסיוט... אבל העיקר זה עבודת השם ולא חשוב כמה צריך לסבול כדי להגיע למטרה. חשוב לזכור שהגלים האלה תמיד עוברים.

טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך. אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני.

תודה ענקית שלוחה לאורי5 שתמך בי בגל הזה, יהי רצון שזכות זו תעמוד לו להתגבר בחזית שלו במערכה הכבדה שאנחנו מנהלים פה למען עם ישראל כולו.

מה איתך אסיר היקר, אנחנו מתגעגעים...!

עדכון ותובנות.

אני אחרי שבוע של שריטות וחיכוך רב עם היצר. הגישה שניסיתי, לשחרר לחץ סביב חוסר צניעות, לא הוכיחה את עצמה. עברתי מלהסיט את המבט, להתעלמות מחשבתית כביכול. אבל זה לא עובד, למרות תקופת הנקיות הלא מבוטלת.

מה גרם לי לחשוב לחשוב שזה יעזור? דבר ראשון, ראיתי שזה עזר לי עם האובססיה לבחורה ההיא. דבר שני, הרגשתי חזק כי ראיתי שחוסר צניעות כבר לא חודר אליי. אז שיחררתי.

אז איפה טעיתי? בראש ובראשונה זה לא עולה בקנה אחד עם ההלכה. צריך להימנע ככל האפשר מכל מראה לא צנוע. אסור לי לסמוך על עצמי. ואני חושב שברגע שהרפיתי בזה, סרה ממני גם הסייעתא דשמייא ההכרחית כל כך. כלומר, כל עוד אני ניסיתי להימנע מכל דבר רע, אז גם כשזה נכפה עליי, זה לא חדר פנימה. אבל כששיחררתי זה חדר גם חדר.

אז עכשיו אני תופס את אומנותי הראשונה, מעביר עיניי מראות ברע. פחות הירואי, אבל עובד מצויין. איפשהו זה קסם לי, תחושת החסינות הזו...

נכנסים היום לשבוע של ספירת היסוד. מי יתן ונזכה לתקן...

הודינו כי אנו ״חסרי אונים״ מול התאווה....

שני דברים שלא הספקתי להעלות על הכתב.

1. מדורת לג בעומר. באופן כללי זו לא היתה הצלחה מסחררת. אבל לשמחתי הצלחתי לעמוד בניסיון די קשה מהסוג שכבר תיארתי כאן וצנזרו לי... מה שיפה זה שהיא קלטה שקלטתי אותה, הסתכלתי לה בעיניים לשבריר שניה ומיד הסתובבתי לכיוון השני, בלי להוריד את המבט לשם. זה היה קידוש השם גדול. התרגשתי. 

2. הלכתי לבית של הנערה קרובת משפחתי, לעזור לה עם המחשב. כשראיתי אותה ירדה עליי חולשה נוראית. מזל שהיו עוד אנשים בבית. אחרת אני לא יודע מה היה קורה. אני חושב שמאז שהפסקתי עם הנפילות במרחב הווירטואלי, הנסיונות עברו למרחב הממשי. ברחתי כל עוד נפשי בי. הרגשתי רע. אבל אמרתי לעצמי, זו בדיוק הסיבה שיש איסור יחוד. והעיקר שלא באתי לידי עבירה.

שבוע טוב לכולם.

רוצה לעדכן שהולך לי טוב ברוך השם. מזכיר לעצמי כמה זה לא מובן מאליו.
רק עכשיו שמעתי על חבר מהעבודה שנפל בפח. פיתתה אותו מופקרת אחת פה, ועכשיו הוא מפרק את הבית שלו. השם ירחם. כמה צריך להיזהר. כמה הרבה יש להפסיד. 

אני מתקדם בצעדים בטוחים בה' לעבר 180 יום, המדרגה הבאה. באופן השגחתי זה מתאחד עם היום ה50 לספירת העומר...
פעם ראשונה בחיים שאני סופר בנקיות. זה מאוד משמעותי עבורי. אתמול עליתי לתורה שישי, והערב בע"ה אספור יסוד שביסוד. אנא ה'! זכני להשתלם במידה הזאת של היסוד, לתקן את עצמי לגמרי בתחום הזה. להיות משומרי בריתך. מזוכרי פיקודיך לעשותם. זוכרני ה' ברצון עמך, פוקדני בישועתך! שיקויים בי "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" אמן.

תודה אסיר, 
אשמח שתשתף אותנו יותר, השיתופים שלך תמיד עושים לי טוב

אני יודע שהורדתי קצב, אשתדל לשתף יותר.

ציפיתי לנסיון מיוחד היום... וזה אכן הגיע. על הבוקר. הייתי בישיבה עם בחורה מאוד לא צנועה. ישבתי שם שעתיים במצב שאם אני רק מסובב את הראש שמאלה אני חוטף. 
ברוך ה' עוזי ומעוזי ומנוסי. לא נתנני טרף לשיניה. החזקתי מעמד עד הסוף בלי לראות כלום.
זה לא נגמר כי היא ליוותה אותי למשרד שלי ואחר כך אכלה איתי צהריים. מולי. לא הסתכלתי. חשבתי כל הזמן יסוד שביסוד. אסור להרוס, אסור להחמיץ. זהו, זה נגמר בסוף. הכל נגמר בסוף.

פעם חשבתי שהעיניים יורדות לבד. ואני אמרתי בחופזי כל האדם כוזב.. 

מקרה הזוי שקרה לי הבוקר.
אני קולט מרחוק אשה, לא לוקח צ'אנס עובר לצד השני ומסובב את הראש. פתאום היא קוראת בשמי. זו אמא שלי...