אז לא ברגע נשנה, נשתנה.
סבלנות ועקשנות הם אלה שירפאו.
סבלנות תתן את הכוח להכיל, להבליג, 
להבין זאת תקופה של החלמה, שייקח בה זמן
שבדרך נתלכלך נסריח ונשים דארודרנט
העקשנות תתן את היכולת להתקלח ולהתחיל מחדש
ליפול ולומר... אני שייך למעלה וקם
העקשנות היא זאת שתמריד אותנו נגד עצמנו
נגד תפיסותנו
העקשנות היא זאת שתכאיב לנו אחרי, ותציף זאת ליפני

בדרך ליום לימודים, החלטתי שאתחיל לכתוב בתחילת יום ובסוף יום.

פשוט שמח על עוד יום שה' נותן לי את אמונו ומחייה אותי.

אבא שבשמיים.

הנה חלפו להם שנים רבות שבהם בניתי חומות, הנחתי דוקרנים בשבילים שמובילים אליך.
חפרתי בורות, שינתי את השילוט, ואפילו התעלמתי כמה פעמים מהטרמפים שהצעת לי. 
עשיתי את כל זה לא כי רציתי להיות רחוק ממך, 
תמיד ייחלתי להיות קרוב, להרגיש אהוב, לדעת לאהוב. 
מעולם לא הרגשתי אהוב, כנראה שגם לא יודע מה זה באמת לאהוב. 
כל המכשולים האלו ששמתי לעצמי, כנראה בגלל זה, פחדתי נורא להרגיש אהוב אז שמתי מכשולים כדי לא להיות קרוב
ואז התבגרנו, ועברנו כמה תלאות בריחוק, וחזרנו לצעוד שוב על אותה דרך, רק שעכשיו היא עמוסה במכשולים האלו.
לא אבא, גם כשעצרתי זה לא היה כי אני מתלבט אם המסע נכון, זה היה כי שוב צף בי החשש, אני יכול להיות אהוב? אוהב? 
אבא, מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בכל התקופה הזאת, ומצטער שלא הבנתי שבכך אתה אומר לי "תמשיך, אני אוהב ומאמין שתגיע, הנה עוד יום... תעבוד, תצעד", 
אבא, ליפני שבת חול המועד סוכות נתת לי את הכלים להסיר את המכשולים, בחסד, בחסד גמור כרגיל.
אני מתחנן אבא, אל תתן לי לזרוק את הכלים האלה בצידי השביל, גם ברגעים שחס ושלום אולי אני יעצור, 
תן בי חכמה להשתמש בכלים כדי להסיר אט אט את המכשולים, ולהמשיך לצעוד. 
אבא. תודה, על האמון, על ההזדמנות, על התקווה המתחדשת, תודה שגלגלת אותי לישיבה והאור שבתורתך שמר עלי. תודה שלא ויתרת לי, גם שאני ויתרתי, זרקת לי רוח שתפיח בי חיים.
אבא, מצטער על המכשולים, לא הבנתי כמה הם יפריעו לקשר שלנו, לקשר שלי עם עולמך, וכשהבנתי.... הם כבר התמזגו בנוף החיים. עכשיו אבא אני צריך עזרה, לראות מה החיים האמתיים, ומה הם המכשולים.

בתקווה לענווה. ממשיך להיות פשוט, ובזכות זה שמח

תחילת יום ב9:00 בעיקר ביום של ספר תורה תמיד מהווה מתכון ליום נמרח
יש משהו בקימה המאוחרת שפשוט גורם לי לרדוף אחרי כלום. כאילו אם קמתי מאוחר ברור שאני לא יספיק כל מה שרציתי היום
למרות שאם אסתכל בלו"ז... יש לי לפחות ארבע שעות פניות. ובכל זאת... לחץ כזה.

סבב 3, יום שני. 
מטרת היום- להידבק בבורא, לחוות כל דבר קטן בחיים ולהתמלא ממנו
להודות לה'
בלנ"ד חשוב לי להתחיל ללמוד שמירת הלשון. יש משהו בחפץ חיים שמגביר לי את תחושת היראת שמיים. (ואם כבר לדמיין עדיף דברים טובים) בנתיים זה במחשבה. לא יודע אם נתחיל היום

יום נקי לכולם

סבב 3 לקראת סוף יום שני של נקיות
אני נורא אוהב מוזיקה, וגם עושה כזאת, לכן הרבה שירים שאני שומע  מקבלים פירוש חדש מאז אני כאן
אז אני משתף אותכם. קחו טעימה מאביתר בנאי של פעם (ליפני החזרה בתשובה)

יש לי סיכוי להינצל אני יודע 
אני אוכל להתעורר להתפכח 
אני אוכל עוד לדבר באהבה 
על עצמי ועל העיר ועל אשה 

כבר עכשיו אני פחות כועס 
וגל שקט של רגש מתפקע 
אמא שרה לבן בלילה 
אמא כאן לידך כל הזמן 

אני מרגיש שמשהו משתנה 
העייפות תחלוף האור יעלה 
ואז אכיר אותך יקירתי 
ומיד תכירי את אותי 

תמיד פחדתי להשתגע 
שהלב יקפא ויתרוקן 
אבל עכשיו כמו שאני יושב 
יש לי סיכוי להינצל אני חושב.

ליל נקיות

הרעיון מתחיל לפדח ודווקא בגלל זה חשוב לי לשמור על הכנות
אל תשאלו איך? אפילו לא ניסיתי להתמודד ועוד נפילה. באמת שחזרתי הבייתה אמרתי לעצמי, לא למדתי היום כלום, זה מסוכן. לא נפגשתי אם דבר ה'.... צריך ללמוד. ארוחת ערב ובום.
סוף סבב 3 
תחילת סבב 4 

אשמח להגביר קצב, אם למישהו יש רעיון מאיפה להתחיל:

א- איך  להגביר את הרצון להתנתק מזה. 
ב- הצעות שעזרו לכם להבין שאין מנוס, שאם היום לא נזהרים, אין סיבה שמחר מחרתיים או אחרי החתונה ניזהר.

וחכו אם הקבוצות החיות/טלפוניות. אני צריך עוד זמן....

 שלום, פשוט שמח.

דבר ראשון, אל תיפול בנפשך. דע לך כי אנחנו איתך, אני וכל החברים כאן באתר.
דבר שני, האם אתה הצטרפת לקבוצות 12 הצעדים, תראה, יש כאן באתר הרבה כלים, איני יודע מה ניסית.
אני על כל פנים, לא ניסיתי יותר מלהתחיל לצעוד במסע, התחלתי ולאחר 24 ימים נפלתי:anguished:
היה נורא? כן ולא!
זה היה אחרי שבכל הימים של הנקיות השתתפתי בקבוצה הטלפונית.
לאחר הנפילה הזו היו עוד כמה ימים נקיים, נפלתי בתוך הסוכה ואז הגיע הרגע שהסתכלתי על המסע כמשהו קצת יותר קשה.
כמו בכל טיול, יש צוקים, יש מדרונות, צריך איזה יד שמישהו יושיט לי כדי לעלות את הסלע ביותר קלות, כדי לא להחליק במדרון.
חשבתי ועשיתי. לקחתי לי חבר ואיתו אני מתכתב במייל.
אני מרגיש משהו שלוחץ עלי ביום, אני כותב לו. אני מרגיש רגע מסויים שפעם היה מוביל אותי לתאווה. מיד אני נכנס לפורום קורא וכותב, ושולח לו מייל.
זוהי הדרך, מסע 90 הימים הוא מסע...
אני מציע לך ליטול את המקל ביד, שים את התרמיל על הגב... וצא לדרך עם חבר.
זה ודאי יותר נחמד, מספרים בדיחות ביחד, צוחקים, אוכלים במבה וביסלי תחת העץ, שותים קולה קר מהמידנית...
כן חבר, תראה את זה ממש ככה, תצליח
לילה טוב ונקי רק להלילה
ישורון_

"ישנם ימים ללא מרגוע..."
"רק תפילה אשא והוא קלי..."
האם שאלת את עצמך: מהי אותה תפילה שעלי להתפלל במצב שלי כדי שיהיו לי ימים של מרגוע?
"שהשמש תעבור עלי, ותקח אותי אל המסע"
ומה השמש תעשה לי? תאיר לי את חשכת הלילה שעוברת עלי.
לאיזה מסע מדובר כאן? מסע 90 הימים.
אז איזו תפילה תאיר לי את השמש?
נראה לי ש - - - "תפילת השלוה", היא היא התפילה שאותה עלינו להתפלל.
ואז, ואז יהיו לנו ימים של מרגוע!!!
אוהב אותך
ישורון_

מסקנות ולקחים מהסבב השלישי:

ניכנסתי לסבב הזה בלא הרבה מוטיבציה, משהו בליבי החזיר אותי לתפיסה השגרתית שלפני כניסתי לאתר "מה שחסר לי זה אישה, כשהיא תבוא אני אצליח" באתר התחדדה לי הנק' שאני תקוע במשהו פרוגרסיבי ולכן התפיסה מעוותת.
כמו כן בסבב הזה הפחתתי בצורה ניקרת את העבודה התודעתית שלי ומימלא הנפשית שלי (או במילים פשוטות הפסקתי לעבוד על שנוי תפסות) ומשהו נוסף, התרשלתי קצת בשמירת העיניים ברחוב, ולמה קצת?? כי כשהיו נשים לא צנועות הסתתי מבטי, אולם שהגיעו הצנועות... כאילו מותר...

לקחים
- שמירת העיניים הכלי הבסיסי שילווה אותי תמיד, צריך להיות עירני בעצימה ( פרדוקסלי משהו אבל ניחא)
- להשקיע זמן בכל יום כדי לעבוד על שנוי תפיסות והוספת ידיעות על הנושא, (פורטופיי, המשך עיון בתוכנית וקריאת מאמרים)
- ללמוד איך מגבירים מוטיבציה, 
- ללמוד תורה בכל יום. אני מחוץ לישיבה והקשר עם הלימוד חשוב לי מאד, הוא ממלא אותי ומחייה אותי, בנוסף, שאני לומד מחוץ לישיבה (בלי הרמ"ים "והמשגיח" על הראש) אני ממש מרגיש קרבת אלוקים מיוחדת. וזה מזכיר לי מה המהות שלי באמת.

אשריכם ישראל, ליפני מי אתם מטהרים

שלום פשוט שמח
לפי הבנתי שני השאלות שלך הם בסה"כ שאלה אחת.
אני חושב שאם תבין שאין מנוס, ושהתמכרות הוא דבר שחייב תמיד להשתדרג ולהגיע לדברים יותר ויותר חולניים, לא יהיה חסר לך מוטיבציה.
אז איך תופסים את המצב שלנו ? יש אנשים במכוני גמילה, אחרי גירושין ואחרי שנידפק להם כל החיים, והם עדיין לא מסוגלים להבין שאין מנוס. מה שאומר שדברים מבחוץ לא יגרמו לי להבין את מצבי. צריך איזהשהו עבודה פנימית.
כשאני הולך לקבוצות ושומע על איך שאנשים דפקו לעצמם את החיים (או חלק מהחיים שלהם), ואני מזדהה, אני מחזק את החסרות אונים שלי (אני מבין איך החיים שלי נדפקים וידפקו). כשאני משתף בקבוצה את ההתמודדויות שלי היום, אני מצליח ליראות כמה אני חסר אונים, דבר שרק קורה כשאני מספר על ההיתמודדות שלי עם אנשים (אני מבין שאתה עדיין לא מוכן לקבוצות, אבל יש קבוצות טלפוניות שאין להם מושג מי מתקשר, וכלום עליך. אנונימיות).
בגלל ששאלת מה עבד לנו, אומר שאין דבר שיותר מועיל מצעד 1 מתוך 12 הצעדים. "הודינו שאנחנו חסרי אונים מול התאווה...", הספונסר שלי (חבר שהסכים להדריך אותי מהקבוצה ב 12 הצעדים) הצליח להראות לי כמה אני חסר אונים, והצלחתי לעשות את צעד 1 רק בזכותו.
מצטער, אין לי דברים יותר פשוטים שעבדו לי. אני אמנם בטוח שיש, אבל או שלא ניפגשתי בהם, או שהם לא עבדו עלי.
אוהב, בהצלחה

פשוט שמח כתב on 09 נוב' 2016 00:00:

אחת הבעיות הקשות אצלי..

לוחם אמיץ, תודה על התגובה.
אני שוקל ברצינות את נושא הקבוצה הטלפונית ובודק אפשרויות להזיז בלו"ז דברים  כדי שאוכל להצטרף, 
בעזרת ה' נתקדם

סבב רביעי יום 1

סוף כל סוף סידרתי ארון שרציתי לסדר כ"כ הרבה זמן. ואפילו פינתי את הסטנדר שלי מכל הדברים שהצטברו אליו
כל מה שנשאר זה לשבת וללמוד.
השתדלתי היום להיות פחות ליד מחשב, ולהתרכז בעמל המוח, שמתי לב שבימים שהמוח שלי עובד קשה אני נמצא במקום אחר בנפש, כאילו דברי תלמידי רבינו יונה  בברכות (יב:) "משכן הנשמה במוח" פועלים עליי במציאות והנשמה גיבורה יותר ורעננה יותר.
לילה נקי לכוולם. 

סבב 4 יום 2

בחסד ה' ית'

הרבה אומץ הייתי צריך כדי להתחיל סבב 5

ועוד יותר גבורה צריך להבין שכל התחלה שונה מחברתה, כי בין לבין זרעתי זרעים של רפואה
זה נשמע קלישאה אבל זאת תורה "כי שבע יפול צדיק וקם"
יאוש הוא העידר, אחרי שנעדרה ממני הנקיות, לא העדיר ממני את התקווה
עוד מערכה של הפסד, אבל גם במערכה הזאת התגלו גיבורים.
זאת גבורה לומר לא... ולעמוד בזה אפילו עשרה דק' במיוחד שאני עוד טירון.
אולי משכנע את עצמי, 
אולי קולות נחמה?
בנתיים אנפנף ב21 יום נקיים שנצברו.
מוצ"ש זמן פורענות, ועל כן למוצ"ש הבא (בלי קשר למה שאני יעבור במהלך השבוע) בלנ"ד אגיע יותר מוכן!
צער, זה אחלה, יש הרבה על מה להצטער, 
פיספוס? אולי, אבל בעבר לא אשאר.

"בואו נמשיך החיים לפנינו, לא מאוחר כי מחר יום חדש
החלום יגווע אם נאבד את התקווה אז הושיטו יד לאהבה" (סבלימינאל)

יום 1 תמיד מהול בתחושת יאוש 
אשרי המתמיד

חבר יקר, אני מרגיש שאני לבד במערכה, אבל האם אתה מאמין שאנחנו מתמודדים עם משהו יותר חזק מאיתנו, הגיע הזמן לשנות כיוון, החלטנו כמה פעמים שמתחילים ספירה חדשה ו....,
אשמח להיות לעזר להמשך הדרך,