מתנצל שלא נכנסתי כבר שבוע. פשוט ב''ה אני מרגיש מצוין, כבר 15 יום מפוכח לגמרי.
 חוץ מפעם אחת שנכנסתי למחשב לצרכי בידור ועשיתי חיפוש אחד שלא העלה דבר ב''ה [אחרי הכל יש לי חסימה], ומיד אח''כ סגרתי. 
אני רואה עכשיו כמה ככל שאתה מתרחק מהנפילות, יותר קל להתמודד. זה לא אתגר 90 יום, אלא אתגר הימים. - מה שכן תמיד עלול להגיע גל.
ועכשיו אשתף באפיזודה, שאולי יש בה תועלת לחברים.
זוכרים את הטלפון במשרד שבגללו רציתי לאפס לפני שבועיים. ידעתי שיתכן מאד שהוא עדיין במשרד, אך לא התעניינתי בו. מה שכן אמרתי לאחראי במשרד שצריך לעשות קוד לטלפון, בגלל שאפשר לגלוש בו, ומסתובבים כאן בחורים. הנ''ל אמר לי שאף בחור לא נוגע, ובין כה וכה הטלפון לא אמור להישאר כאן הרבה זמן. 
לפני יומיים, עברתי, ואני רואה את הטלפון בעמדת הטענה. ב''ה החלטתי שהוא לא מעניין אותי, כלא היה וממשיך הלאה, ואפשר לומר שכך הרגשתי. לפתע חשבתי, אבל אולי כן כדאי לעשות קוד, כי אחראי הכל יש כאן יצה''ר ואני עלול ח''ו ליפול. מצד שני אמרתי אם אפנה שוב לאחראי הוא עלול לחשוד בי שאני באמת הנופל, וזה יהיה חילול ה' נורא. ושוב חשבתי, שהחשש הזה של החילול ה' במקום שיש לי סכנת נפילה מגיע מחוסר פיכחון, זה דרכו של יצה''ר היום אומר לו וכו'. החלטתי אם יש ספק אין ספק - כלל צריך להיות אצלי, אם יש לי ספק על פעולה האם היא מגיעה מחסור שפיות, אז אין ספק אני צריך לנהוג כאילו היא מגיעה מחוסר שפיות. פניתי לאחראי ואמרתי לו, אני שהטלפון עדיין כאן עשית כבר קוד ? הוא ביקש ממני להראות לו איך מגיעים להגדרות, ועשה קוד, וב''ה אני חופשי. 
לסיכום, א. מאושר בפכחון. ב. צריך להמשיך להיזהר כל הזמן. 
אוהב את כולכם, אחי הלוחמים.

וואו, אתה גדול מהחיים. אשריך! שמחת אותי.

משתף אתכם שפתאום הוא הגיע, כן אתם יודעים מי, הקריז.
אני בלחץ עצום לסיים עבודה, ופתאום שעון הקיץ גונב לי שעה מהלילה, ואז מרוב לחץ לסיים, אני מקבל שיתוק, לא מצליח לעבוד, רוצה להשתחרר, והרפלקס קורא לי למחשב, כמובן להתחיל עם חדשות [כנראה צריך את העזרה שלי באוקרינה] אבל אני כבר יודע לאן זה ימשיך.
נכנסתי לכאן לספר לכם - שבאמצע הטיפוס בהר יש כמה סלעים, אבל אני לא נבהל, בעזרת ה' מכוחו הגדול, אמשיך למלאכת הקודש, אחרי ששיתפתי אתכם, וקראתי על המלחמות שלכם אחי הגיבורים. 

מדהים אח יקר,
ממש מזכיר את רב עמרם מהגמרא, אש בבית עמרם. לא התבייש ואמר מה יגידו אלא הלך ועשה מעשה. גם אתה עמדת בפיתוי והצלחת..
אז על זה יישר כוח.
לגבי הנסיון שהיה לך לפני יומיים השתמשת בביטוי מדהים שבכל עלייה בהר יש סלעים, והמובן של היה שלא צריך להתרגש מהסלעים הללו שמפריעים לעליה.
אבל ניתן לראות את הסלעים האלה ככלי להעלות אותך למדרגה גבוהה יותר.
בתהילים מופיע הביטוי נס להתנוסס, כלומר הנסיון מגיע כדי לרומם אותך למדרגה גבוהה יותר.
וכך גם הסלעים, הם אומנם מאימים ונראים שמקשים על עליתך, אך מצד שני הם נקודת אחיזה נוחה בדרך למעלה הם אבן יציבה שניתן להניח עליה את הרגל בעליה למעלה. ברגע שהשתמש בסלעים והראת להם שהוא לא מפחידים אותך, אתה יכול להתגבר עליהם ודרכם.
הלוואי עלינו ועליי.
המתגבר

תודה לך המתגבר, ותודה לכל הקוראים והמגיבים.
דרך אגב שלא כמו רבי עמרם, אני לא מרשה לעצמי להיחשף, אני לא מוכן לומר לעצמי כספתן בעוה''ז ולא בעוה''ב. אבל משתדל מאד לשתף כאן. גם זה לא ממש קל, אבל בסוף מאד מועיל.
אני יודע ואפילו מרגיש שהעלייה תורמת הרבה, אין ספק שבגדול אני הרבה יותר נקי מפעם, המחשבות שלי הרבה  יותר מפוכחות וגם המעשים, אני בערך כבר עשרים יום מפוכח. - אבל בהחלט זוכר "אתה יישן לו והוא ער לך". כן היו לי שני מעידות קטנות בעשרים יום הללו, אבל באופן יחסי שאין בהם ממש, לכן לא איפסתי לעצמי אפילו פיכחון, רק סימנתי לעצמי באדום.
בגדול השבוע האחרון היה לי שבוע מטורף, עומס עבודה בגלל סוף זמן חורף. אבל בחסדי שמים דווקא מצליח לשמור על שפיות. - מזכיר לעצמי שכן צריך להיכנס לכאן. אפילו שאין לי זמן. ועכשיו נכנסתי בגלל שהרגשתי שאני עלול לצאת לסיבוב הרפייה במחוזות לא טובים, לכן באתי לכאן. 

משתף שהתחיל בין הזמנים, ערב פסח. גם תקופה של לחץ, גם שאין בה סדרים קבועים, הכל מאד דינמי, מאד מסוכן. 
החלטתי להתפלל בנ''ץ אפילו שאני ציפור לילה, כך יוצא שאני יישן מאד מעט בלילה, אבל הסיפוק שזה נותן שווה את זה. מקסימום חזור לנוח מעט אחרי התפילה. 
המאבק ממשיך כמובן, היצה''ר שולח מחשבות מבטים, אבל ב''ה נאבק די בהצלחה. ככל שהמאבק יותר קצר הוא יותר קל, ודו''ק. 

עבורי השינה מאוד מאוד חשובה ואם אני ישן מעט אני מוצא את עצמי נופל מהר מאוד.
הרבה פעמים הייתי משתדל לקום בנץ או במניין שלאחריו כדי שאוכל לנצל את הזמן ללימוד. בהתחלה הייתי מצליח ומנצל את הזמן ללימוד אך לאחר מס' ימים העייפות השתלטה עליי, לא היה חשק כ"כ ללמוד, התחיל השעמום ומשם ההתדרדרות עד לנפילה.
תהיה ערני מכיוון ש-פעמים שגם זה עצת היצר.
בהצלחה רבה!

משתמש יקר, לצערי היצה''ר עזר לי לאמץ את הצעתך יומיים, ולא קמתי נ''ץ, וחבל. ב''ה זה לא עשה רע, הימים שלי עמוסים לעייפה בטוב, אבל התפילה בבוקר פחות טובה. אך בהחלט הקפדתי להתפלל במקום טוב ומרווח ולא באיזה מניין מסדרון. בעז''ה מחר אחזור לנ''ץ. 
רוצה לשתף אתכם, אתמול חגגתי 30 ימי פכחון נכון היו נפילות קטנות, אבל ממש קטנות, מאז הסיפור עם הטלפון במשרד ב''ה הקב''ה עזר לי להישמר לגמרי.
ותשמעו משהו מעניין, לכל הפחות בעיני. בלילה האחרון של יום השלושים, אני שומע בחור מגיע למשרד ושואל של מי הטלפון [אני כבר שכחתי מהטלפון, הייתי בטוח שזה לא שם], המנהל ענה לו זה טלפון שצריך אותו כאן, לא לגעת בזה. הבחור ביקש שהוא צריך דחוף, והמנהל עונה לו יש קוד. אבל כבר אמר מי שאמר, שאין חסימה נגד הורמונים של בחורים, תוך רגע היא גילה את הקוד, ואז המנהל אומר לי כן עשיתי קוד קל 0000. אבל מחר בין כה וכה הטלפון יוצא מכאן. צעקתי על המנהל שלא משארים רגע טלפון כזה בלי קוד. והמנהל אמר לי טוב אז אחליף לקוד .. ואמר לי קוד שמשמש הרבה דברים במשרד. ושוב הדילמה, איך אני מסביר למנהל שאני הבעייתי. אבל זוכרים אם יש ספק אין ספק. אמרתי למנהל אני לא רוצה לדעת את הקוד, גם לי יש גדר שאני לא יודע קודים של מכשירים בלי חסימה. והוא החליף לקוד שכנראה אני לא יודע מהו, האמת שלא ניסתי. אבל לא כדאי לי לנסות, היצה''ר לא יצליח לשכנע אותי לנסות, בגלל שאם אנסה ולא אצליח, אפסיד פכחון, וגם לא יהיה לי פורקן. וחוץ מזה אני לא ממש מרגיש ניסיון כרגע לגלוש. בצורה דימיונית אני מאמין שאם היה לי אפשרות לא הייתי גולש עכשיו, אבל אל תפחדו אני לא בודק את זה. 
אני רואה בזה משהו סימלי, שהקב''ה שלח לי את הסיפור הזה, דווקא בליל השלושים. 

למען האמת רציתי לערוך את ההודעה או למחוק אותה כדי לא "לקרר" אותך והוסחה דעתי.
יישר כוח על ימי הפכחון!

אני רוצה לשתף את החברים בשתי תובנות חשובות שהתחזקו אצלי בשבוע האחרון.
א. הדבר החשוב ביותר לכל דבר זה מנוחת הנפש.
ב. המערכת החשובה ביותר באדם זה המוח. שם מתחיל ונגמר הכל [וזהו שאמרו חז''ל הרהורי עבירה קשים מעבירה].
ועוד שיתוף במציאות, אתמול אפסתי פכחון. אבל לא נורא, אם צדיקים כאן מתמודדים עם איפוס נקיון, ברור שאוכל לחזור לספור פכחון מחדש. צריך לזכור שהעברות של של היום הם לצערי כמעט המצוות של פעם. 

קודם כל אסביר איך הגעתי לתבונה שהמוח הוא החשוב ביותר. ב''ה הייתי מפוכח מעל שלושים יום, בלי מחשבות, בלי חיפושים, נקי לגמרי ב''ה. ולכן אפילו שהייתה לי השבוע עוד הזדמנות להשתמש במחשב ללא חסימה, מיד סגרתי את המחשב, בלי איזה מאבק הרואי, אלא כי זה מה שצריך לעשות. 
לא מזמן הגיעו לגור בשכנותי זו''צ, מפאת כבוד המקום לא אפרט. אבל גרמו לי שאחשוב שאני צריך לעקוב אחריהם האם יש שם אלימות או שכך הם חיים. הדבר גרם שהמחשבות שלי הגיעו לאזורים שאני לא אמור לחשוב עליהם, ומימלא זה גרם לי ששוב אחזור לחפש במחשב, כי הראש שלי חזר לשם. ב''ה לא מצאתי במחשב, אבל חיפשתי מדי הרבה זמן, לכן אני מאפס.
אני רוצה לכתוב עוד על נפלאות המוח אך אין לי זמן המשך של ההודעה יבוא בעז''ה.

ב''ה שלושה ימים מפוכח. ער''פ עם כל הקושי הלחצים, חוסר השיגרה, הילדים בחופשה, האישה במתח, ב''ה מצליח. 
מאד עסוק, אין לי זמן להמשיך לכתוב על נפלאות המוח. בעז''ה אמשיך בחוה''מ [הכתיבה כאן מותרת לכל הדעות]. אבל רוצה כן לכתוב על המנוחת הנפש. 
יש לי הרבה לחצים מכל מיני דברים, הדברים נגררים לתאווה, לכעס ולכל דבר רע, כשאני לא מפוקס. 
גילתי את השיטה, כשיש לי הצפה, לחץ, אני פשוט מפסיק עוצר, לא עושה כלום, ורק מסדר לעצמי מה אני צריך לעשות, מה מרגיז, מה מלחיץ, האם יש סיבה לזה, ואז פתאום כל הרשעה כעשן תכלה [הכוונה שהרבה פעמים יש שריפה, והכל מתמלא עשן וחושבים שכל העיר נשרפה, אחרי זמן העשן מתפזר, רואים שסה''כ נשרף מחסן גלגלים ישנים בקצה העיר. כך גם ברשעה, הרבה פעמים זה מפחיד, ובעצם אין כלום]. 

ערב חג הפסח תשפ''ב
שוב לחזק את עצמי בדרך הארוכה, ולהודות לכם חברים יקרים, כל תאריך יש לו משמעות. 
כמה שנים אני זוכר את עצמי בפורים מתוך בכי ודבקות, מקבל על עצמי שהפעם עד פסח אהיה נקי נוצץ, ומגיע לערב פסח בזמן שריפת חמץ, כשנפלתי מפורים ועד עכשיו כבר כמה פעמים, וחוזר בזמן שריפת חמץ, להחליט לשרוף את היצה''ר, ולהיות נקי עד שבועות, קבלה שכמובן שוב לא מחזיקה.
ועכשיו ב''ה בזכותכם, מגיע נקי כבר 474 ימים, יודע שאת היצה''ר לא שורפים, הוא כאן, עובדים וממשיכים. 
ה' יעזור לכולנו שנזכה ללילה כיום יאיר, ונהיה כולנו בני חורין, ובפרט מטומאת מצרים. 
אוהב את כולם אחי הלוחמים הגיבורים.

ממש מזדהה! תודה על השיתוף.
ברכות על הנקיות הארוכה, לא מובן מאליו בכלל!
מזדהה עם תפיסת התאריכים, בין פורים לפסח, מפסח לשבועות... כמו שאומרים "חחח"
אהבתי שכתבת את היצה"ר לא שורפים, הוא כאן, חשוב לזכור את זה.
אני מוצא ששאילת שאלות עוזרת לי, מה יעשה לי נעים עכשיו במקום ליפול בזוהמה? מה אני יכול לעשות אחרת? האם אני באמת רוצה את ההרגשה הזאת שתבוא אחרי?
או שאני מסיח דעת.. בקיצור, כל יום הוא מתנה
אוהבים אותך

משתף, שעברתי ב''ה ליל הסדר בהתרוממות נפלאה, כמעט ראיתי את אליהו הנביא שותה מהכוס שמזגתי לו. הצלחתי לשמור שכל המסובים אנשים נשים וטף, ייהנו מהסדר, אפילו שהיו סביב שולחני כל מיני רמות רוחניות, וחוץ מכל זה גם אני נהנתני  והתרוממתי ב''ה. 
ואז הגיע מוצאי פסח, והגיע קריז, הסיבה שלו לדעתי פיזית, אבל למעשה מאז אני בקריז כזה או אחר, שלדעתי אם לא הייתה לי חסימה הייתי נופל. ב''ה יש לי חסימה, וב''ה לא ניסתי לעשות אקרובטיקות להוריד כמו שפעם הייתי עושה. 
לרגע כעסתי על עצמי, איך יכול להיות אחרי כזה סדר. ואח''כ נרגעתי זה אני, אני אכן מכור נקי כבר 476 יום. 
לסיום רעיון שראיתי, בספירת העומר אומרים היום יום אחד לעומר, וכך בכל יום, היום יום שני, בתחילת היום, ולא בסופו. - במחברת שלי כל פעם שספרתי הייתי סופר כמו ספירת העומר, ברגע שהתחלתי נקיון הייתי כתוב היום יום אחד לנקיון. לא כמו בשמור עינך. למשל בשמור עינך אני נקי 476 ימים, ובאמת אני ביום 477. 

לצערי הרב, הקריז ארוך, ממשיך, עדיין התמודדות יום יומית. 
לא מצליח לשמור יום מפוכח באמת. 
אפרט מעט יותר, אם מגיע לי מחשבה בקשר לתאווה, זה טבעי, ואפילו אם היא בצורה שלא קורה לכל אדם רגיל, זה גם בסדר כי אני מכור. אבל אם אני לא מצליח להסיט אותה יותר. אם אני מבצע חיפושים, שאני צריך את החסימה של המחשב בשביל לעצור את עצמי, זה כבר לא מפוכח. - חסדי ה' נקי, בגלל שיש לי חסימות, ולכן בוודאי אני לא חזור 477 יום אחורה, אבל זה לא מפוכח. זה לא המשך עלייה בהר, אלא ירידה בתוך העלייה. 
את האמת אני חושב שאני יודע מה הסיבה שהקריז מתמשך, עצם זה שאני לא סוגר אותו לגמרי. עצם זה שאני מרשה לעצמי להמשיך לגעת לאט לאט בגבולות זה הגורם. ה' יעזור לי ויתן לי כוח לצאת חזרה לשפיות, להיות בן חורין אמתי.
לי ולכולם כאן.