בס"ד

שמע טהרני, אתה תותח אחי..

-------גם אני מאחל לך, שיום אחד מישהו ישאל אותך את השאלה ששאלת אותי פה היום... -----------

חיזקת אותי גם עם הברכה.. אמן!!
אני מאמין שזה יקרה בעזרת השם!

תודה על ההרחבה. ניכר שהשקעת.
מקווה לעשות בדיוק את הנחוץ, ושלא אוותר לעצמי.

אגב, אהבתי את הסיפור.
תוכל לקרוא לסיפור "לא תנאף" .. ;D ;D ;D

תודה אלוקים על הסיפור.
תודה חברים על התגובות לסיפור.
יסוד התמימות- התמוגגתי מהכותרת שלך...

אסיר תודה לאלוקים על 334 ימים נקיים,
בכוחו הגדול והאוהב, ולא בכוחי.

פעולות שעשיתי היום:
עליתי לשתי קבוצות טלפוניות, התקשרתי לארבעה חברים,
התקשרתי לספונסר, קראתי בספר הגדול.

צעדים לא עשיתי, ועוד הרבה דברים אחרים שהיה עלי לעשות.
מבקש מאלוקים לנהל סדר יום של החלמה.

יש לי הרבה מה לשתף, אך אני מאוד עייף (מעניין אם זה קורה דווקא כשיש לי דברים רעים לספר על עצמי. אני חושב (ומקווה) שלא).

ערב טוב וחודש טוב ונקי חברים יקרים!

אני אסיר תודה לאלוקים, הגדול והאוהב,
על 344  ימים נקיים, בחסדו וכוחו ולא בכוחי.
מקווה ומתפלל שימשיך לי את הנס.
רק ליום אחד בכל פעם.

פעולות שעשיתי היום:
קריאה בספר הגדול והלבן (בהנחיית הספונסר הפחתתי את כמות העמודים), כתיבה יומית, עבודה על צעד 4,
השתתפות (חלקית) בשתי קבוצות טלפוניות, הליכה לשתי קבוצות חיות (הפסדתי את החצי הראשון של הראשונה)..
טלפון לספונסר, טלפון לחבר אחד (אני רואה שעניין הטלפונים ממש צריך חיזוק!).

חודש טוב!
כבר תקופה ארוכה שאני מלין באוזני הספונסר שלי, על כך שהיום שלי מתבזבז ואני לא מצליח לנהל סדר יום ראוי. הספונסר שלי תמיד שואל על מה בזבזתי את הזמן, ואני לא ממש יודע להשיב בצורה מפורטת. הוא אמר לי שארשום בכל יום מה אני עושה לאורך היום, וכך אדע אם הזמן שלי אכן מתבזבז בצורה לא סבירה ועל מה, או שאני סתם מלקה את עצמי יותר מדי ("מרביץ לעצמך" בלשונו. הוא אמריקאי...). היום אמרתי לו, שנראה לי שיש כאן שילוב של שני הדברים: אני גם מבזבז זמן בצורה לא סבירה על דברים של מה בכך, וגם מלקה את עצמי יותר מדי בזמנים שבסך הכל נהגתי בסדר...
בשיחתנו היום, הספונסר נתן לי שתי הנחיות קצת קשוחות, שעוררו שמחה והקלה בליבי. ההנחייה הראשונה היא ללכת לישון בעשר למשך שבוע (החל ממחר. היום אני חזרתי מאוחר מקבוצה). ההנחייה השנייה היא, לא להיכנס לפורום של "שמור עיניך". אני יכול רק לכתוב את השיתוף שלי ואז "לגזור ולהדביק" אותו בדפי המסע שלי. אבל אסור לי להתחיל לבדוק מה התחדש בפורום וכדו'. במידה ואני כן עושה זאת, עלי לדווח במשך כמה זמן ביליתי בפורום. כששמעתי את הגזירה השנייה אמרתי משהו כמו "וואו! איזו גזירה קשה! למשך כמה זמן?" תשובתו הייתה שלמשך שלושים יום (אז נתראה בראש חודש אדר...). אני עדיין צריך לשאול אותו מה הדין לגבי הודעות פרטיות.
למרות הקושי, זה עושה לי טוב. אני מרגיש ומקווה שזה יכניס את החיים שלי ליותר איזון. הייתי אומר שתראו אותי פחות בפורום בתקופה הקרובה, אבל נראה לי שדווקא אוכל לכתוב יותר, כשאין את הסחות הדעת של בדיקה האם יש הודעות חדשות ומה מצבי בסטטיסטיקות הפורום וכדו'. כמו כן, "אל יתהלל חוגר כמפתח". זה בטח יהיה לי קשה לעמוד בזה. אני מאוד קשור לפורום, וליבי ומחשבותיי נתונים בו פעמים רבות, גם כשאני לא מחובר.
אני חושב שכדאי שארחיב את ההגבלה על הפורום גם לאתרי חדשות (נקיים! יחסית) שאני מבקר בהם ("הקול היהודי" ו"הידברות") וגם לאתרי מוסיקה יהודית, שאני תמיד בודק באובססיביות מה התחדש בהם. מבקש מאלוקים את עזרתו, ומקווה לדווח על ניסים.

התקשר אלי היום חבר, שעשה חלק משמעותי מהצעד הראשון. היה לו מאוד קשה וכואב. שיתפתי אותו בדבר שאני מרגיש שלמדתי מאז שאני בתוכנית 12 הצעדים, ואני חושב ומקווה שהזכרתו תהיה לתועלת, לי ולאחרים. כאשר אני פוגש כאב שנקרה בדרכי, עומדות בפני שלוש אפשרויות. האפשרות הראשונה (שאותה תרגלתי היטב לאורך השנים), היא לברוח מן הכאב הנקרה בדרכי, ו"להמריא" מעליו אל תוך משהו נעים (שנותן תחושת "high", תרתי משמע...). האפשרות השנייה היא לשקוע עמוק בביצת שמתחת לכאב, להתבוסס ברחמים עצמיים והלקאה עצמית, ובעיקר להעצים את הכאב הרבה יותר ממה שהוא באמת. סוג של מניפולציה. אלו שתי האפשרויות היחידות שהכרתי בבואי לתוכנית. לאחר הגעתי לתוכנית, למדתי שישנה אפשרות שלישית. לעבור דרך הכאב, בתוך הכאב. אני חווה את הכאב כמו שהוא ומקבל אותו כפי שהוא, לא בצורה מוגזמת ומניפולטיבית שמשביתה את כל החיים, שגם היא סוג של בריחה מחוויית הכאב כפי שהוא לכשעצמו. האפשרות השלישית היא בעצם האפשרות היחידה שבה אני חי את החיים שה' נתן לי. כשאני בורח אל "עולמות עליונים" (?) של תענוג מזויף, אני מנסה לברוח מהחיים שיש לי, אל חיים בעוצמה גבוהה יותר. אבל החיים האלה לא שייכים לי. הם לא טובים לי. כשאני בורח אל "עמקי שאול" של כאב מוגזם, אני גם מנסה לברוח מהחיים שנתנו לי, אל חיים בעוצמה נמוכה יותר, חיים שקרובים למוות. רק כאשר אני מקבל את הכאב כפי שהוא, אני חי את החיים השייכים לי באמת.

ערב טוב חברים יקרים!
בחסד אלוקים הגדול והאוהב, אני נקי 345 ימים.
מתפלל להמשיך בדרך על אף כל הקשיים.
(קשיים פשוטים יחסית לאדם רגיל, אך קשים מאוד עבורי).

פעולות שעשיתי היום:
כתיבה יומית, קריאה בספר הגדול והלבן, עבודת צעדים.
השתתפות חלקית בשתי קבוצות טלפוניות.
לא התקשרתי לספונסר וגם לא לחברים.
(שמח שלפחות עניתי לשני חברים. חיבר אותי).

הבוקר התחיל טוב. מאוד. בחסד אלוקים התעוררתי מוקדם, וגם יצאתי מהמיטה מוקדם, למרות השעה המאוד מאוחרת שבה הלכתי לישון. הנחתי תפילין, ירדתי על הברכיים (לראשונה מזה הרבה זמן), הצהרתי בפני אלוקים על היותי מכור, הודיתי לו על הימים הנקיים שנתן לי, והתפללתי את תפילת צעד שלוש, תפילת השלווה ותפילת צעד שבע (מה שזכרתי ממנה). אחר כך עשיתי כתיבה יומית. השתדלתי לעזור בבית בזמן שנותר, התארגנתי ויצאתי לעבודה.
היה לי יום עמוס. הרגשתי עייף. כתבתי לי לו"ז של מה שאני חושב שאלוקים רוצה ממני בשעות הקרובות והתחלתי לבצע אותו. בערך. אחרי שעה, הלכתי לקנות מוצר נצרך לבית, ואז הלכתי לחנות סמוכה, ובחנתי שם מוצר שיעזור לי, אך לא הכרחי בשבילי. נמרחתי שם המון זמן. כמעט שעה. הרגשתי ריק ומתוסכל שבזבזתי על כך כל כך הרבה זמן. כשהגעתי הביתה, קידמו את פני לכלוך של מאכלים מושלכים על הרצפה, מחזה "חביב" עלי במיוחד, ואשה שנמצאת במיטה בשעה מאוד מוקדמת ואומרת שאין לה כוח, ושהיא צריכה לנוח (כשבלילה היא ישנה הרבה יותר) ושאשאכיב את הילדים לישון. תוך כדי גם נודע לי שהיא קנתה לאחד הילדים משהו לא נצרך לדעתי במחיר מאוד יקר. הטינה שלי געתה וגאתה ורעשה וגעשה. התחלתי להטיח בה מטחים של טינה וביקורת, ולהעכיר את האווירה. הרגשתי רגשות מאוד קשים, שקשה לי להסביר אותם גם לעצמי (וממש אין לי כוח לעשות עליהם צעד ארבע). מרגיש מרוקן וחסר כוח. אני לא יודע אם זה הדבר הכי נכון, אבל נראה לי שזו בחירה די נכונה בשבילה כרגע, ללכת לישון. לקום מחר רענן. ליום חדש. בתוך תוכי אני שומע את הקול שאם לא אעשה צעדים על זה, לא אשתחרר מזה. בהחלט ייתכן. אבל גם בשביל לעשות צעדים אני צריך מידה מסוימת של כוחות גוף ונפש. לא בטוח שלהכריח את עצמי כעת בשארית כוחותיי זה הדבר הנכון. והאמת? אין לי כוח לשאול אף אחד, לא את הספונסר ולא חברים.
מבקש מאלוקים להכניס את אורו למחשכי החיים שלי. אני צריך אותו שם ולא יכול בלעדיו.
שיהיה לילה טוב ונקי, מתאווה ומטינה!
נ.ב. במהלך היום כמה פעמים רציתי לגשת לפורום, אך נזכרתי בווטו שהטיל הספונסר. יכול להיות שחלק ממצב הרוח השלילי שלי, קשור לזה שנלקח ממני ה"מוצץ" שהחליף עבורי במידה מסוימת את התאווה, במשך השנה האחרונה. ייתכן מאוד שאני מתגעגע ומתאבל על כך שהאקשן הזה נלקח מחיי, ונותרו לי רק הדברים האפורים שאני צריך לעשות (טוב שלפחות לשתף אני יכול...).

טהרני אתה גדול
אם תמצא פיתרון קסם איך להגיע לבית ומסביבך לראות את כל הדרים שמעצבנים
+ הוצאה כספית מיותרת של האישה
ולהשאר שלו אנא עדכן אותי
גם לי קורה לעיתים קרובות שאני מגיע לבית
וכל הדברים שתיארת לעיל עולים
ואז אני פשוט מוציא עצבים על כל הנקרה בדרכי
תודה לך על השיתוף הצלחת להגדיר את הדברים
בהצלחה בהמשך הדרך

שלום חברים!

הכינוי שלי הוא טהרני, אני מכור ומשועבד לכח שלילי הרסני שבתוכי,
שמתבטא במידה רבה בתאווה ובביטויים מיניים שלה, בטינה וכעס ובדברים רבים נוספים.

בחסד אלוקים הגדול והאוהב, הוא שחרר והוציא אותי לחירות מביטויי התאווה, במשך 346 יום.
אני מודה לו על כל יום, מבקש ממנו לסיים את היום הזה באותו האופן, ושהשחרור מתוך החיבור אליו יתפרס (בקצב הנכון בעיניו) על כל תחומי חיי.

פעולות שעשיתי היום: כתיבה יומית, קריאה בספר הגדול והלבן,
טלפונים לשלושה חברים, טלפון לספונסר, השתתפות בשתי קבוצות טלפוניות.
לא הספקתי להתקדם בצעד 4.

שלום חברים!

אכן הלכתי לישון אתמול ממש מוקדם. 20:30. שאני, טהרני, שלא ישן לפני 1:00 לפנות בוקר, אשן בשעה כזו, זה נס בפני עצמו. קמתי מוקדם, זכיתי לרדת על הברכיים, עטוף בטלית ותפילין, להצהיר בפני אלוקים על התמכרותי, להודות על הנקיות שנתן לי, לבקש עוד יום נקי ולהתפלל תפילות שלמדתי בתוכנית, לאחר מכן עשיתי גם כתיבה יומית, ואפילו הספקתי לקרוא בספר הגדול והלבן. לאחר מכן עזרתי קצת עם הילדים.

הטינה לא נעלמה. היא התמתנה, אבל עדיין הרגשתי אותה שם, וגם ביטאתי אותה כלפי אשתי. אני אסיר תודה שזה היה הרבה פחות מאתמול. התקשרתי מהעבודה לשלושה חברים. אחד מהם, שנקי תקופה ארוכה, ואני מתחבר לדרך שעשה ממקום קשה מאוד, שיתפתי במה שנעשה איתי. אני בהתקף טינה, אין לי נכונות לעשות צעד ארבע. אותו חבר אמר לי "תקבל את זה". אני: "מה, לקבל את זה שאני לא עושה צעד ארבע?" הוא: "כן. אני לא מאמין בדברים שבאים בכוח". זה עזר לי ושחרר אותי עוד קצת.

הגעתי הבייתה, ולמרות העייפות הרבה שחשתי (שעות השינה המרובות לא עזרו לי...), עזרתי רבות עם הילדים ועם ההכנות לשבת. לקראת שבת, הייתה לי שיחה ממש טובה עם הספונסר. מדהים איך רווק יכול להבין כל כך מה אדם נשוי צריך לעשות, כאשר הוא עושה את העבודה הרוחנית של התוכנית. הוא הנחה אותי לעשות רשימה של הדברים שהייתי רוצה עבור עצמי (כולל דברים כמו אוכל טוב ויחסים טובים (שאלתי על כך... ) ולבקש אותם עבור אשתי. כמו כן, הוא הציע שמידי יום אעשה רשימה של חמש אסירויות תודה על אשתי (זה רעיון שחשבתי וכתבתי עליו כאן בעבר, רק במינון של עשר, שזה קצת יותר מדי, וגם לא הצלחתי להתמיד. מקווה שמעכשיו אתמיד יותר).

אסיר תודה על ההנחיות החדשות בנושא השינה המוקדמת והכניסה לפורום (וגם על ההרחבה שהוספתי לאתרי חדשות ומוזיקה). נראה לי שזה עושה לי טוב.
את שתי ההודעות האחרונות כתבתי בתוך הפורום, ולא גזרתי והדבקתי, מפאת השבת המתקרבת, אך באסירות תודה אני יכול לומר שלא התפזרתי, אפילו את הודעתך השואף לא קראתי, רק ראיתי שכתבת הודעה כאן במסע... מקווה שאקרא אותה בראש חודש אדר, ולא לפני...  :D

אוהב אתכם חברים. תודה שאתם כאן בשבילי.
מקווה ומתפלל שגם אני אהיה כאן בעיקר בשבילכם (ופחות בשביל עצמי).

שבת שלום ונקיות!

שבוע טוב טהרני

עושה לי טוב לקרוא על החוויות והנסיון שלך.

בעזרת השם אבוא לבקר כאן יותר

שבוע נפלא

שבוע טוב חברים יקרים!
בחסד אלוקים הגדול והאוהב, אני נקי היום 347 ימים.
אני מודה לו על כל יום ומתפלל לסיים את היום הזה בנקיות.

פעולות שעשיתי היום: קריאה בספר הגדול ובספר הלבן,
כתיבה יומית (כולל 5 אסירויות תודה על אשתי, בהתאם להנחייה החדשה).
מקווה לעלות לקבוצה טלפונית בשעה עשר ומיד לישון.

שבת, כמה טוב שבאת! ביחד עם המקלחת הסמוכה לשקיעה הרגשתי איך נשטפים הרבה מכתמי הטינה שלכלכו והשחירו את נפשי. אשתי ממש התפעלה שזה עבר לי כל כך מהר. היא ציינה שבעבר התקפי הטינה היו ארוכים יותר וחזקים יותר ומה שקרה זה ממש נס. היא בהחלט צודקת.

אני לא יכול לומר שהשבת הייתה "וואו", אבל בהחלט היה בה הרבה טוב. הרבה יותר התחשבות ונתינה מצידי. הרבה פחות כעסים וטינות. מבחינת אשתי הכל כבר מצוין, אבל אני עדיין סוחב את שאריות המשקעים השליליים הללו. מבקש מאלוקים נכונות לעשות את הנדרש כדי להשתחרר יותר ויותר, את ההכוונה כיצד לעשות זאת, ואת הכנות הנדרשת כדי לקבל אותה בצורה נכונה ומדויקת (כשחלק מהדיוק עבורי, הוא לא להיות פרפקציוניסט...).

נ.ב. הושיעה נא, מצטער על "שמירת העיניים" מתוכן ההודעה שלך... מקווה לראות אותה בזמן הרצוי בעיני האלוקים והספונסר שליחו...  :D ;D

ערב טוב ומבורך חברים יקרים!
אני אסיר תודה לאלוקים הגדול והאוהב,
על 348 ימים נקיים, בכוחו ולא בכוחי,
שהם (קצת יותר מ)חצי מיליון דקות של נקיות.
(תודה למונה הטלפוני של "שמור עיניך"...
לא הייתי עולה על זה לבד...)
אני מודה לו על כל יום נקי, על כל דקה נקייה,
ומבקש ממנו לצעוד בדרך הנכונה בשבילי.

פעולות שעשיתי היום: ירידה על הברכיים, כתיבה יומית,
קריאת רבה בספר הגדול ומעט בספר הלבן,
השתתפות בשתי קבוצות טלפוניות, טלפון לספונסר, טלפון לחבר.
נראה שלא אספיק לעבוד צעדים היום...

הבוקר התקשרתי לשתף חבר בתחושה רעה שהייתה לי בעקבות קיום יחסים עם אשתי (מקווה שהניסוח מספיק בסדר לפורום, אם לא, "למען הסדר הטוב" עשה כחכמתך...). זו הפעם הראשונה מאז שהגעתי לתוכנית ששיתפתי בצורה כה כנה ומפורטת. שמתי ממש הכול על השולחן. הגדרתי גם איפה בדיוק נראה לי שפעלתי על תאווה, איפה הכיוון הנפשי שלי היה של לקיחה. למרבה הפלא (או שלא?) זה בדיוק מה שגרם לי להרגיש רע. בפעמים אחרות, שבהן הכיוון הנפשי של הנתינה היה שלם יותר (אך ממש לא מושלם), הרגשתי טוב הרבה יותר לאחר מכן. השיתוף ברמה כזו, היה חוויה עמוקה ומשחררת מאוד עבורי. חשבתי גם על כך, שזה פשוט מדהים, שדווקא אצל אדם ששייך למגזר שונה משלי, "כבד" יותר, אני מרגיש כל כך בנוח. המגזר פשוט לא משחק תפקיד. הפנימיות שלו-שלי היא מה שנמצא על הבמה, מה שנמצא במרכז. אני מחובר מאוד למקום הכואב שממנו הגיע, ומחובר מאוד לעבודה הפנימית שהוא עושה. זה אחד הדברים המדהימים בעיניי בתוכנית, הפלת המחיצות (המדומות?) הבין מגזריות, "ומקבלין דין מן דין". יכולת כנה לקבל כיוון רוחני ממישהו שבא מרקע שונה לגמרי משלי. כי ניכרים דברי אמת. כי זה עובד בשבילו.

בהמשך היום הייתה לי שיחה טלפונית עם מכור בתחילת דרכו בתכנית, שנמשכה גם להתכתבות SMS. הוא פתח איתי מעגל ונפל :-\. כשברכתי אותו שאלוקים יהיה איתו, הוא ענה לי שאלוקים איתו, אבל נמאס לו לאכזב אותו. השבתי לו שלפי מה שאני מכיר את אלוקים (מצעד 2), הוא לא מאכזב אותו...
בכל אופן, התשובה שלו על כך שאלוקים איתו גרמה לי לחשוב, שאולי הייתי צריך להשיב משהו בסגנון של "אוקיי. אלוקים איתך, אבל האם אתה איתו?..." אחר כך הבנתי, שעלי להפנות את השאלה הזו לעצמי. אלוקים איתי, אבל עד כמה אני באמת איתו? עד כמה המחשבות שלי סובבות סביבו במהלך היום, כפי ששלו סובבות סביבי? עד כמה אני קשוב באמת לשמוע מהו רצונו ממני? (כמובן, שאין הכוונה להלקאה עצמית כפייתית, שאינה רצונו ממני, אלא לדברי התעוררות לעצמי לחיזוק צעדים 2-3).

ולקינוח, בערב, התקף טינה. קצר. אבל כואב. אחד הילדים שלי עשה משהו שהזהרתי אותו לא לעשות, בזמן שאשתי הלבישה אותו. גערתי בו, והיא אמרה שעשה זאת מבלי לשים לב. ואז יצא המרצע משק הטינה שלי (שק מלא וגדוש, יש לציין). זו תופעה קבועה בבית (אם כי מאז התוכנית זה השתפר ללא היכר, כמו כמעט כל דבר בחיי). אני לא מוכן שאומר לילדים אמירה, ואשתי תשים לה קונטרה. האמירה שלי צריכה להישמע ולהדהד בבית חדה וברורה, במלוא עוזה ותוקפה, ו"אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים". [אני מרגיש שאני מקצין מבחינת התיאורים, אבל אולי כשאצרף לכך את ההכחשה שיש לי בעניין, אז דווקא התמונה די מאוזנת...]. היום אני לפחות מבין שאני פועל מתוך פחד. פחד על המעמד שלי בבית. פחד שלא ישמעו בקולי, ואז מה אעשה? איך אתמודד מול זה שדברים שרציתי מתנפצים מול עיניי (וגם חפצים שרציתי שיישארו שלמים... :-\). ביקשתי את סליחתה. מקווה לאומץ ונכונות (וזמן!) לעשות על כך צעד 4 כהלכתו.

לילה טוב ונקי לכולנו! שאלוקים יהיה עמנו, ושאנחנו נהיה עמו.