הרבה דברים קורים ומשתנים, העניין הוא שזה מאוד מאוד לאט, ברמה כזו שאני בקושי מרגיש שמשהו משתנה אצלי, כנראה בשביל זה אבא אוהב שלי שלח לי היום זריקת עידוד מהחברותא שלי בכולל.
כמכור פעיל, קשה לי לשבת על המקום 4 שעות וללמוד, אני מחפש לברוח למשהו באמצע. במחלה זה היה טריגר רציני לשימוש כי הקושי גרם לי לפנטז על היחסים הקרובים שאני הולך לקיים עם אשתי ואז הייתי מחפש רעיונות חדשים וכדי למצוא אותם הייתי הולך לצפות בפורנו ואז כמובן גם מאונן מחוסר ברירה.
גם אם זה לא הסתיים כך, הייתי יוצא המון באמצע להקשיב בטלפון לקווי נייעס וכאלו, העיקר שהסדר ייגמר כבר,
לא שלא רציתי ללמוד, אלא גם פה חייתי בפיצול אישיות כמו בתאווה מצד אחד רוצה ללמוד ומצד שני שוב ושוב לא מסוגל.
גם בתחילת הדרך היה לי מאוד קשה ואפילו קשה יותר, הקריזים הרציניים ביותר באו לי באמצע הסדרים והייתי צריך לצאת שוב ושוב לדבר עם חברים וללכת לקבוצות על חשבון סדרי הכולל.
היום, יצאתי די בתחילת הסדר לאיזה רבע שעה וכשחזרתי התנצלתי לחברותא שלי על היציאה ואמרתי לו שכדרכי בקודש יצאתי, ואז הוא אומר לי, אתה בקושי יוצא כבר, אני מרגיש את זה יום יום על הבשר שלי, אתה כל הזמן יושב על המקום חוץ מיציאות קצרות לסיגריה וכדו'.
האמת, ממש התרגשתי, כי אני לא שם לב שמשהו משתנה, אבל האמת, זו אסירות תודה ענקית לאבא שבשמיים על החסדים שהוא עושה איתי.
אל תחשבו שהכל דבש, יש לי המום קשיים והמון עליות ומורדות, אבל יש גם המון רגעים מתוקים שלא היו לי אף פעם.

אוהבים! שמח על הנייעס שלך. ואל תתנצל, פוסט אופטימי וטוב.

מתחיל שוב את הצעדים, 
ספונסר חדש, חוסר ודאות, עזיבת כל המוכר והידוע.
מתפלל לאלוקים שיהיה איתי שם.

ענק. אני מאוד מקווה שתקבל הרבה מהתחלה כזאת ומהספונסר שלך.
מתפלל עליך, בהצלחה.

אחיד! 
חשבתי עליך...
אשרייך על זה שאתה עולה מעלה מעלה ולא מתייאש.
אוהבים.

הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה ושאבדה לנו השליטה על חיינו.

האמת, בכל מה שקשור לתאווה אני מודה בקלות שאני חסר אונים, הרי כמה שניסיתי לנהל את זה, לא הצלחתי.
החלטתי שאני יותר לא... ואחרי כמה שעות כבר היה כן...
שמתי סינון על המחשב, ולמרבה ההפתעה, הורדתי אותו... באמצעים שונים ומשונים.
החלטתי שאני לא משקר על אשתי יותר, אבל אחרי כמה ימים הייתי פשוט חייב ליסוע לשם שוב לפעם אחת ודי.
אוהבים.
אבל אבדה לי השליטה על חיי?
למה ומדוע?
אני נשוי, אשתי עובדת, אני בכולל, יש לנו 4 ילדים חמודים, כמעט לא רב עם אשתי, חברים טובים בכל מקום, מתנהג יפה (בד"כ) לילדים, וכו' וכו'.
אז בסדר, אני ממש מתוסכל מעצמי שאני נופל שוב ושוב, אבל זו הבעייה היחידה, אם זה יפתר אני יוכל לשלוט שוב בחיים שלי לגמרי, לא?
מה עשה לו אלוקים?
הביא עלי התקפות זעם בלתי נשלטות על הילדים החמודים שלי שבכלל לא אשמים, ואחרי ההתקפות, מגיעות המתקפות של רגשות האשמה, וההחלטה שיותר זה לא קורה, (אני הרי לא חסר אונים בכלל) ושוב עצבים ואפילו מכות וחוזר חלילה וחלילה וחלילה וחס ושלום על כל עם ישראל ואמרו אמן.
ואני לתומי חשבתי שאני צריך לכתוב עליהם צעד 4 כי יש לי טינות עליהם.
באסירות תודה, בדרך אגב, הספונסר שלי רצה להסביר לי מה זה להודות בחוסר אונים והוא הביא לדוגמה מתוך מה שסיפרתי לו,
"העצבים על הילדים זה לא קשור לצעד 4, זה צעד ראשון, אתה חסר אונים מול החיים שלך, אתה מנסה לנהל את הרגשות שלך ולשלוט בהם, ולמעשה אתה לא שולט בהם וכשאתה מנסה לנהל אותם משום מה זה תמיד נדפק"
וואו, מכירים את זה שפתאום הענן זז, וזוכים למבט חטוף על עצמנו ? (כמ"ש בספר הלבן)
פתאום אני מבין כמה אני חסר אונים, כמה אנשים מסביבי שהם פחות מיוחדים ובעלי אינטליגנציה רגשית מפותחת , הם אנשים רגועים עם רגש מאוזן ותקין, ואני עם אוסף הרגשות הבלתי פתורים שלי, יוצר סלט בלתי ניתן לאכילה פעם אחר פעם, ועוד מגיש אותו בגאווה לסובבים אותי.
הריצוי הבלתי נגמר שלי, במטרה לקבל עוד ועוד אישורים וליטופי אגו.
אבל אני לא איש רע, זה פשוט אוסף רגשות שרוצה להחלים ולקבל קצת רוגע.
כל השבת הודיתי שוב ושוב בחוסר אונים שלי וניסיתי לפנות לכוח הכי גדול שיחזיר אותי לשפיות, היה טוב, קצת מדמיע, להכיר שוב ושוב בדרעק שלי ובחוסר היכולת להתמודד איתו, אבל תכל'ס, היה מרגיע.
תודה שאתם איתי.

עוברים עלי ימים מרתקים,
אני מרגיש כמו חבר חדש, מתחיל הכל מהתחלה.
מנסה למצוא את אלוקים, למצוא אותו כאבא אוהב שמלטף ומחבק, להרגיש אותו, להאמין בזה שהוא רוצה אותי ורוצה בטובתי ומקבל אותי בכל מצב.
אני מנסה ללמוד לפעול הפוך מהרצונות שלי, להפסיק לרצות את אשתי ואת הסובבים אותי, להתקדם בשבילי ורק בשבילי.
לא קל, אבל מתגמל ומספק.
אוהב אתכם, חברים לדרך.
אחיד.

אשרייך על ההגדרה "מרתקים" לא טובים ולא רעים , מענינים... 
אהבתי את הנקודת מבט..

זה נראה לי כבר ממש סוג של כפיות טובה לא לשבת ולכתוב קצת ממה שעובר עלי בימים אלו.

אני גוש של ריכוז עצמי, כמה שהתכחשתי לזה, ואני לא מאשים את עצמי שהתכחשתי כי פשוט רציתי להיות טוב ולא היה לי שום סיכוי להבין מעצמי שמה שאני מחפש זה פשוט ריכוז עצמי.

כשאני בריכוז עצמי אין לי סיכוי למצוא את אלוקים, הספונסר שלי אמר לי בשיחה האחרונה, אלוקים וריכוז עצמי לא הולכים ביחד, אני לא יכול למצוא כוח גדול ממני כשאני לא רואה דברים אחרים חוץ ממני. אין סיכוי שאני ימצא את אלוקים כאבא אוהב כשמה שאני רוצה רק זה טוב ואין טוב זולתו.
צעד שלוש בשבילך זה פעולות הפוכות, כך הוא אמר, תחפש במשך היום איפה אתה יכול לצאת מעצמך, לדבר עם מישהו שלא בא לך לדבר איתו, להתעניין בו, לתת מילה טובה.

הגיע ליל שבת, ישבתי בבית הכנסת, למדתי משהו, ורציתי להתחיל להתפלל אבל לא היה לי חשק, התחלתי להתחפר בתוך עצמי ולחשוב מה אני רוצה ומה אני יכול עכשיו ללמוד עד שיהיה לי חשק להתפלל...
ואז הבנתי שאני עכשיו פשוט בריכוז עצמי. הבן שלי ישב לידי ופשוט התחלתי לשעשע אותו עד כמה שניתן בתוך בית הכנסת, הראיתי לו בסידור דברים מעניינים, דגדגתי אותו קצת, החזקתי לו את היד ועניתי לו לשאלות, כל זה ממש לא מובן מאליו לצערי, כי אני ממש לא סובל איך שהוא נדבק אילי, ותאמינו לי שהוא יודע את העבודה.

ופתאום משהו השתנה, זה לא קרה ברגע אחד, אבל משהו נרגע לי בפנים והתחלתי להתפלל תוך כדי שאני מחזיק את היד שלו, במהלך התפילה השתדלתי לשים לב לנעשה מסביבי, לשיר עם החזן, ניגשתי לילד שהפריע באמצע שמו"ע (אני עוד לא הגעתי לשם) והשתקתי אותו ברוך כי הוא ממש לא הבין את כל השששששש שכולם שיגרו לעברו.
וכך לאט לאט הרגשתי את ההרגשה המתוקה של אלוקים, וזה ליווה אותי כל השבת, הייתה לי שלווה פנימית שאני לא זוכר כמוה הרבה זמן.

זו מתנה טובה מה' יתברך, משהו מתוק בדרך הארוכה והמופלאה הזו.

אחיד בשמיא 
התחברתי לקטע בתפילה 
זה מדהים הסיפור של השעשוע עם הילד
אנסה אותו בעצמי בעזרת ה'

אחיד בשמיא כתב on 11 דצמ' 2016 20:53:

געטלעך פעקאלאך 

ובכן, אני עדיין סקסוהוליסט.
כל מה שריח תאווה נודף ממנו, אני נדלק כמו נפט בהרי הכרמל... 

אתמול קראתי איזה ספר שבהתחלה לא ידעתי או שהכחשתי שהוא תאווה בשבילי אבל מהר מאוד הבנתי שהוא תאווה מפורשת ועזבתי ומהר מאוד חזרתי שוב עד שנהיה לי ממש רע, פיזית, ז'תומרת זה ממש החליש אותי ולקח ממני את כל האנרגיות.
א"ת הרמתי טלפונים לחברים ולספונסר, עשיתי פעולות, והמצב השתפר.

מה שקרה בהמשך הוא נס עצום מבחינתי, כשהזדמנה לידי האפשרות לקרוא שוב בספר, (בפרט שהפסקתי בשיא המתח) והרגשתי כבר את החוסר אונים מזדחל לו בתוכי, אבל אז נזכרתי בכאב הזה, בניתוק הזה, במקום הקטן הזה של להיות בתוך עצמי, הודיתי בחוסר אונים, עשיתי כמה פעולות והשתחררתי.

אוהב אתכם וצריך אתכם
אחיד

אתמול בלילה צפיתי בפורנו במשך כרבע שעה. 
נכנסתי ליוטיוב על מנת לראות משהו אחר ואז צץ מולי סרטון שהיה נראה לי מעניין, התחלתי לצפות בו, מבט אחד יותר מידי, וכבר הייתי איפה שאני ממש לא רוצה להיות היום שוב.
המתסכל מאוד זה שהייתי במצב טוב מאוד, אני לא זוכר את עצמי בכזה מצב טוב כבר תקופה ארוכה מאוד, אבל זה שאני נקי תקופה לא נותן לי פריבילגיה לצרוך אפילו לא קצת תאווה כי זה יכול להעיף אותי מעבר להרי החושך.

עבר עלי יום קשה, מלא באלרגיה, מלא ברגשות קשים ובחוסר קבלה, ההבדל הזה בין השלווה והחיבור המתוק שיש לי כשאני יוצא מריכוז עצמי לבין הדרעק שאני מרגיש אחרי צפיה בפורנו זעק לשמיים.

דיברתי עם חברים והבנתי שאני צריך להסכים עם זה שקשה לי עכשיו, לקבל את המחלה שלי ולהתמקד בפעולות הקרובות.
מתפלל לאלוקים להרגיש את נוכחותו, להרגיש שהוא מחבק אותי ונמצא איתי כל הזמן.
מבקש לסיים את הלילה בנקיות.

נשמע מפחיד, מצער נורא
אוהבים, 
מתפללים!!!
בהצלחה

אוהבים! אצלי הנפילות הכי גדולות היו כשהייתי בשיא שלי, אצלי זה כנראה נבע מרגעי זחיחות . 
אבל איך אומרים אצלנו(ושחוק ככל שזה יהיה כנראה שזה מה שעובד!) תתחבר לחברים,לספונסר, תעשה פעולות ושה' יהיה בעזרך!