aristo כתב on 22 יוני 2016 18:16:

כמו משוגע אמיתי ספרתי את המילים, לקח לי שנייה, ואז כמעט מתתי מצחוק 

אוהבים אותנו 
 

אוהב. אשמח שחבלי השינה יחדרו אלי...

אחיד בשמיא כתב on 22 יוני 2016 20:54:

גם אני ספרתי, ולא הבנתי. ואז התחלתי להתלבט אם הסמיילי נחשב מילה או לא... ובכל אופן לא הבנתי...
רק אחרי קריאת הודעתך, אחיד, הבנתי.

זה מזכיר לי איזה קטע שפעם קראתי, שבו רבי אברהם אבן עזרא כותב שיש סוד בעניין השעיר לעזאזל, ואז כותב "ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז, בהיותך בן שלשים ושלש תדענו".

הרגשתי טיפש. מתוסכל. שאני בשום פנים ואופן לא מבין למה הוא מתכוון (והרי אני "החכם מכל אדם"...).

ואז קראתי את הרמב"ן, שכותב: "והנה רבי אברהם נאמן רוח מכסה דבר, ואני הרכיל מגלה סודו...". הרמב"ן שם מסביר באריכות למה התכוון ראב"ע (והרמז נועד לומר שיש להתקדם 33 פסוקים קדימה...).

"בהיותך בן 22-23 תדענו..." (תרתי משמע...) 

נ.ב. לא נראה לי שהרמב"ן היה מגלה את סודותיו של אריסטו (אותו הוא מכנה "היווני הבליעל" באגרת הקודש), אז טוב שיש כאן את אחיד...

והמשכיל בעת ההיא ישמע ביזיון וידום.

איזה ביזיון אריסטו? הרמב"ם דווקא מעלה אותך על נס!...

אומרים שכשכיף הזמן עובר מהר...
ככה בלי לשים לב קיבלתי הערב מדליה של 3 חודשים...
מסע בן 90 יום מגיע לקיצו...

הדרך עוד ארוכה, מתפלל לעוד יום אחד נקי ושפוי.

וואו, תודה על הלייקים...

בדיוק חשבתי שאני לא רוצה לשתף פה ולכן אני חייב לחשוף שנורא התאכזבתי שלא קיבלתי תגובה על ה90 יום...

וממש לא התאים לי שאני כל כך מחכה לאישורים מאחרים על ההחלמה שלי, אבל זהו זה, אני רחוק מלהיות מושלם, הדרך עוד ארוכה ומאתגרת, בעזרת ה' גם את הפגם אופי הזה הוא יכול לקחת ממני, זה לא גדול עליו...
" ובאתא קלילא דלית בה מששותא"

תכל'ס, הופתעתי לראות שהחברים האהובים ראו ונתנו לייק...
תודה לכם, אנשים טובים בדרך.

רשמתי לך במחשב במשרד ש"אתה תותח, וגם כשלא נהנים הזמן עובר, מנסיון" עכשו ראיתי שזה לא נשלח כנראה יש סיבה וכנראה שאתה נהנה, מסמפט;)

גילוי נאות, אני מתמקד כעת בצעד 2.

אתמול בערב שמתי לב, שאני מנוהל משני אלוהים עיקריים בחיי, אלוהים אחרים...

אלוהים שהיה לי עד היום, אלוהים "אשר טיפחתי וריביתי, אויבי כולם"

אתחיל בתפילה והיה ה' לי לאלוקים, אמן.

האלוהים הראשון הוא אלוהים שמשוכנע ברוע שלי, בזה שאני אפס חסר תקנה, כמו ג'וק שמנסה לטפס על הקיר ובסוף תמיד נופל חזרה ומנסה שוב לבלתי יכולת, והוא ממש מגחך עלי, הרי אתה דפוק מאז היותך, מאז שהתגנבת בפעם הראשונה וצפצפת עלי, עשית מה שעשית, זהו, הלך עליך, אתה נהיית רע ותישאר כזה.

האלוהים השני הוא אלוהים שתובע ממני ברמות הזויות, כל דבר טוב שנעשה בסביבתי, הוא נעמד מולי עם אצבע מתרה ותובעת, היי, אדוני, לטיפולך. אתה צריך להיות גם כזה, ולמחרת משהו הפוך, וממש לא משנה לו לצורך העניין אם הדרישות מסתדרות אחת עם השנייה ואפילו כשהם ממש סותרות והפוכות זה נראה לו לגיטימי לדרוש אותם ממני, ואם אני רק מנסה להצטדק ולומר שאולי בכל אופן זה מעבר לכוחות שלי, התשובה היחידה שאקבל זה שכנראה אני כל כך רע שאין בי אפילו כוח לבצע את המינימום הזה...

אין אלוקים כזה, זה אלוהים שאני בניתי בעמל וביזע בכאב ובהשפלה במשך 17 שנות המחלה.

והאמת היא, שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד.
ה' הוא האלוקים.

כמו שאומרים הדרשנים , כשסרתם ודאי שתעבדו אלוהים אחרים... 

נושא מענין, אני חושב שהקב"ה רוצה שרק יהיה לי טוב, ואולי אני סתם מייקל לעצמי. איפה יראת העונש? איפה "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וג'ו"?

aristo כתב on 27 יוני 2016 17:48:

היראה היא נושא עמוק וארוך מאוד, בפשטות, אין לי יכולת כרגע לעבוד עם יראת העונש כי אם אני יענש על כל שימוש, ואני לא כל כך הצלחתי במשך שנות חיי להימנע מליפול, אז אני יכול או להתעלם ולהדחיק או להתאשפז באיתנים מרוב חרדה, בגלל זה, פיתחתי לעצמי אינספור מנגנונים להגנה עצמית וגם עליהם אני מנסה לבקש עזרה מאלוקים שיבוא ויעשה לי סדר...
 

מתחבר לגמרי לשיתוף שלך!
גם אני כמוך מלא באלוהים אחרים כאלו
מחשבות של חסר ערך, ללא מטרה ועניין לעולם, כל הזמן זכרון החטאים נמצאים על הכתפיים.. וכו'..
מה שאני רואה שהמחשבות הללו לא הכי מקדמות אותי (בלשון המעטה...) הם מרחיקות אותי ומחזירות אותי ישירות לתאווה!
מזל שיש לנו את התכנית שמציעה דרך חדשה ומחלימה!
אוהבים

אסירות תודה על זה שאני פה ומשתף אחרי יום נקי, אבא, עוד לילה נקי, בבקשה ממך.

אתמול בלילה פעלתי על תאווה, זה היה ממש גרוע.
כל היום הסתובבתי עם זה, עשיתי טלפונים ובחסדו הגדול נשארתי נקי, אבל הקריז לא עבר עד ששיגעתי את הספונסר בטלפונים חוזרים ונשנים עד שהוא ענה לי, ואיתו יכלתי לדבר בפירוט ולספר לו בדיוק מה דיברתי ומה זה עשה לי, בחסד ה' זה עבר. 

זה היה נראה לי שלפעמים חלק מהכניעה שלי זה להבין שאין לי את הפריבילגיה להיות נימוסי ולהתבייש ולחשבן את הסדר יום של הספונסר שאולי לכן הוא לא עונה לי, אלא פשוט להתקשר שוב ושוב רק כדי לשאול מתי הוא יוכל לדבר איתי (ואז הוא פשוט יכל ובכלל לא הבין מה אני מתנצל על ההטרדה)

מתפלל לאלוקים לסיים את הלילה הזה בנקיות. מתחנן אליו שיקח ממני את התאווה רק להלילה, שיעזור לי למצוא אצלו את מה שאני מחפש בתאווה, שיתחבר איתי ויעשה אותי שלם, אמן.

תודה על ההקשבה 

אחיד בשמיא כתב on 29 יוני 2016 20:06:

מזדהה, לפעמים מרגיש לא נוח "להטריד" חברים בטלפון, אבל אני אומר לעצמי, זו ההחלמה שלי, חייב להתאבד על זה..

הבו עצה הלום...
עולים בי כאלו עצבים לפעמים, שאין לי אפילו נכונות לוותר עליהם ולבקש שחרור, אני פשוט מרגיש שאני לא רוצה לשתף עליהם, ככה. דווקא כזה.
פשוט משוגע,