תודה על הכנות.

תכל'ס, יש חיים טובים.
אני בטוח בזה.
אסירות תודה על התוכנית שמחייה אותי ונותנת לי כל יום חיבור וטעם
הדלת שלי לאלוקים...

אתמול הייתה לי פדיחה כבדה (לפחות בעיניים שלי), 
התגובת שרשרת הייתה, רחמים עצמיים, חוסר קבלה, פחדייייים מכאן ועד דיזנגוף ועוד מתנות טובות. 

הספונסר אמר לי לחלוק על זה ולבקש עזרה מאלוקים, (אם אתם מתוחים לדעת מה הסוף,  אלוקים סידר את העניינים, הוא הרגיע אותי, א"ת)

מה שהיה מרתק, החברים הותיקים ממני, פשוט הרגיעו אותי, ככה זה אנחנו, עושים מזבוב פיל, מעצימים דברים ומוציאים אותם מפרופורציה.
נעלבתי, טוב, אז מה גרוע בלאו'. פשוט חוסר אונים.
רק הכניעה הפשוטה, עוזרת לי בסוף.

הייתי שם כשזה קרה..
מאוד מזדהה איתך, במצב כזה הייתי מתחיל לאכול את עצמי ולבנות לעצמי הרים של טינות על כל מי שסביבי ועל עצמי, ומחפש לברוח למשקה מהר וחזק.
לפעמים אני אומר לעצמי שזה שאני טועה מוכיח שאני.. בן אדם
אוהבים!
אגב מה שאמרת אח"כ היה לי לתועלת.

מצטרף להזדהות,
מוכרח לציין שבלב שלי הצדעתי לך על כך שהתאוששת מזה "תוך כדי דיבור" 
לפחות כלפי חוץ..

אוהבים אותך כמו שאתה, וכמו שאני,
בני אדם שעושים גם פדיחות כבדות לעצמם לפעמים.
"קבלה היא המפתח" וכו'

יום טוב ומקבל לכולנו 
אוהב 
 

עכשיו הורג אותי לדעת מה קרה...
איפה הותיקים מירושלים שיעזרו לי עם זה?

תודה חברים.

החסוי - ניחמתני, האמת שלא הייתי רחוק ממשקה מהר וחזק...

פנימה- נס שלא הסתפקתי במה שכתבת אלא גם דיברנו, לקבל את עצמי כשאני טועה... חסר אונים מול זה 

אהבת- אנונימי או לא? סתאאאאם, חרגתי מהכללים שנקבעו בקבוצה הזו ספציפית, והועמדתי על מקומי בצורה יפה ורגועה, אלא שעבדך הנאמן מנפח כל דבר בלי פרופורציה...

חזרתי,
אחרי הפסקה כפויה ולא רצויה...
רצונו יעשה 

קורה לי נס גלוי, לצורך תיקון התקלה הייתי צריך להוריד את החסימה שלי (תוכנת אתרוג), פעם, המשך היה גלישה עד אובדן חושים, ורצף נפילות מטורף.
היום, פשוט אמרתי לאשתי שהמחשב בלי סינון כרגע ואני צריך להחזיר אותו, וכל הרוח יצאה מהבלון... (כרגע אני ממתין לנציג שירות להחזיר את החסימה)
היו לי דפיקות לב פיזיות רק מהאפשרות שאולי בכל אופן... 
אסירות תודה זה לא התקדם הלאה,
ניסיתי להרים טלפון, לא ענה לי.
בעזרתו יתברך, נקווה שהחסימה תחזור במיידי.

התגעגעתי אליכם חברים יקרים.

מזדהה
אני זוכר לפני שלוש שבועות, שזה היה הפעם הראשונה שלי מול אינטרנט פתוח לבד בלי ליפול.
אני ניזכרתי שהספונסר שלי לא דרש סינון ממני, כי הוא אמר שהתוכנית שלי צריכה להיות מספיק חזקה כדי להיתמודד עם מצבים כאלה. פתאום הבנתי שאני לא חייב להישתמש למרות שאני יכול. זה היה תגלית ענקית בשבילי.
מאז הייתי כמה פעמים במקרה ליד אניטרנט פתוח לבד בלי ליפול. אני מעדיף שלא להיתקרב לניסיון.
אבל כשזה מגיע יש לי כלים חזקים ברוך ה'.
אני כבר לא חייב. בכל זאת פוזל מידי פעם בטעות, אבל יש לי דרך אחרת.
מדהים איך שלא ידעתי על האפשרות הפשוטה הזאת.

הידד
יש חסימה, 
אבל בכיף.
וזה השינוי הכי גדול מבחינתי. 

עכשיו אני חושב מה לכתוב ולצאת הכי הכי מפוצץ... 

טוב, אני מוותר.

אסירות תודה על שירות שלקחתי על עצמי באחת הקבוצות,
מתרגש מזה מאוד.
זה כאילו הפך בבת אחת את הכל למשהו מוחשי וממשי, לא משהו שיכול להתנדף ברגע אחד מהחיים שלי
תודה לך אבא אוהב

עוד כמה ימים ואתה כבר בתשעים.
כל הכבוד על הדרך!

יוסיפונוס כתב on 21 יוני 2016 15:55:

תודה על זה
שמתי לב שזה לא מי יודע מה מרגש אותי התשעים יום,
מה שיותר נוגע בי זה עצם זה שאני בתכנית ומעמיק אחיזה יותר ויותר בעזרתכם חברים אהובים, בעזרת הספונסר המיוחד שלי, והכי עמוק, הניסים הגלויים שאבא אוהב שלי עושה איתי יום יום.

אני עובר טלטלה קשה מאוד היום, כשזה קרה לי בעבר, בוודאות זה גרר שימוש וחציית קווים אדומים,
אסירות תודה, יש ניסים.
אוי טאטע ! על חיינו המסורים בידיך.
מייחל לצעד 3, להכניס אותו יתברך לחיים שלי ולתת לו את המושכות גם בהרגשה שלי לא רק במציאות. 

אוהבים אותך 'אחיד בשמיא' היקר
מתפלל שה' יישלח לך כוחות לעבור את הטלטלות בשלום, ובנקיות.
דיברנו על זה בקבוצה הערב,
וגם אני חווה שהמרחק שההחלמה נוטעת בי ביני לבין התאווה 'רק להיום', גרמה לי גם לחוש את המרחק ביני לבין הצרות שעוברות עלי. ובחסדו יתברך אני כבר לא חש שאני נעלם בתוך הצרה אלא יש לי איזשהוא מרווח ביני לבין הצרה, קשה ככל שתהיה.
ממש ניסים.
תודה אבא על ניסיך שבכל יום עמנו. מעולם קיווינו לך.

ליל מנוחה, ושלווה, והחלמה, לכולנו.
אמן.
 

אסירות תודה על חברים אהובים,
אני מרגיש שהיה שווה להיות סקסוהוליסט רק בשביל הקשר העמוק והאמיתי שלאט לאט נכנס לחיים שלי,
אל תחשבו שאני אדם בודד, אני מוקף בחברים ומרכזי מאוד בחיים החיצוניים שלי, אבל בחיים הפנימיים, בדד ישב מחוץ למחנה.
זה משתנה לו לאט לאט, אני מוצא את עצמי ממש מוקף בחברים, והפעם הם חודרים פנימה, וכמה הזוי אני אפילו חש בטוב עם העניין... 
והמסע בן תשעים יום מתקרב לקיצו, 
טאטע, עוד יום אחד נקי, פליז.

אחיד בשמיא כתב on 22 יוני 2016 18:05:

מסכים עם כל מילה! חוץ מה22 וה23 מהסוף...