לא תמיד יש את הכוחות לשתף מיד.
לפעמים אחרי שיושנים על זה לילה, יותר קל לספר ולשתף תבונות מתוך הנפילה (-לצורך עליה)

 

חווה יחד איתך את החיים כמטולטלת....
הצלחות וגם כישלונות 
מעריך את היכולת לשתף!!! בזמנים כל כך קשים
ומקווה שהזמן יעשה את שלו.....
בהצלחה רבה!

אוהבים.
מעריך מאוד את הכנות לשתף על נפילה
תמיד תמיד מחכים לך פה
(לפחות אני) 

אחיד, טוהר, מושי ואבי
אין לכם מושג כמה כל תגובה מעודדת, במיוחד כשאתה מרגיש דפוקקק
מקוה לשתף ברצינות בערב, עדיין לא מסוגל.

הנפילה היתה איומה, אפילו לא נהנתי
הייתי בבית בוקר לבד, למדתי, אפילו למדתי טוב.
ופתאום דחף מטורף כזה, בלי מחשב, בלי פורנו, אפילו לא הצלחתי לפנטז על סצינה טובה, וטראחחח.
לפחות על התקפי התאוה אני די מתגבר.
מנסה להבין למה זה.
אולי תעזרו לי.
בהחלמה.
אוהב.

האברך הלמדן כתב on 06 יולי 2016 20:47:

מזדהה מאוד קרה לי המון בחיים, התשובה היא, כי כנראה אתה מכור, וזהו.

אני מכור לתאוה עם הנאה, הייתי שורף על זה לילות.
אבל ככה בלי הנאה, טירוף כזה, זה חדש לי, רק אחרי התחלת ההחלמה [הלואי], ואת זה התכוונתי לשאול.
תודה על התגובות
ש"ש.

גם אני חש שככל שהתקדמתי בהחלמה רבו הנפילות. אבל מאידך א. אני רואה תקווה ("פשוט ידענו את זה") ב. החיים שלי הרבה יותר טובים מפעם.
אבל זה לא כ"כ קשור למה ששאלת...

בעיקרון דעתי העניה מאד לגבי זה, שכנראה ככל שאתה חופר יותר עמוק ומבין מאיפה הכל מגיע, הששימוש הולך ומתגלה כבא ממקום יותר עמוק ובעייתי.
זאת אומרת, לא השתנה שום דבר במניעים שלך ובהתמכרות שלך, אלא רק המודעות שלך למניעי השימוש. אם פעם חשבת למשל שאתה פשוט נמשך יותר או "מתחבר" יותר לנשים מקטגוריה כזו או אחרת, היום אתה יודע שזה משהו שונה לגמרי, בלתי נשלט. לכן אולי גם כשאתה בתוך השימוש עצמו אתה מרגיש ויודע שזה בא משם, ממקום הרבה יותר פנימי.

ככה זה אצלי, אני חושב.

ג"ש

ניסיתי גם לחשוב בכיוון הזה, הגדרת את זה מעולה.
אהבתי את ה - ג"ש.

האברך הלמדן כתב on 08 יולי 2016 13:13:

לא הבנתי.
אולי תפענח לי...

גוט שאבעס

התחברתי מאוד.
אני מקווה שהבנתי את כוונת המשורר (אהבת חסד), ואכתוב את הבנתי הצנועה.
אומרים שבחיים של מכור יש שלב שבו כבר אין הנאה מהסם שלו, רק בריחה מהכאב.
לפני שהגעתי לכאן, לא היה לי מספיק זמן נקיות בכדי להרגיש את הכאב בלי הסם שלי.
אבל אחרי שצברתי קצת נקיות, הרגשתי את הכאב ואת הצורך ליברוח (ממנו אליו).
והנפילות שלי היו כבר אחרי המודעות למה שאני עושה לעצמי, אז נכנס גם מצפון ואשמה כבדה לסיפור.
ההנאה נעלמה עם המודעות, אבל הצורך בו נישאר. ואז גם הוכפל ההלקאה העצמית, שינאה עצמית, גועל עצמי, ועוד...
גם מכור מספיק זמן, אפילו אם לא ינסה להפסיק, הוא יאבד את ההנאה באיזשהו שלב.
וירגיש חייב וכבר לא רוצה.
מזל שהגעתי לכאן עכשיו, ולא מאוחר יותר.
אוהב

תודהההה

היום שוב התחלתי, הייתי בבוקר לבד בבית, והיה איזה סרט עם כמה קטעים קצרצרים טובים [או שלא]
בסוף נגמר בזה, רק חסד ממנו, לא אני.

מתחילה תקופת יובש בבית, הסיכון עולה.
כל הזמן מתחשק לי לקנות נתב חדש, בלי חסימה, להתפרק רק יום יומיים ואחר כך לזרוק, כבר קרה כמה פעמים.
כמעט יצאתי לחנות כבר כמה פעמים
מתחנן להצליח.
וגם בלי צריך הרבה עזרה. אשתדל להתפלל [כאילו אני עושה טובה למישהו, רק לעצמי, הרי אני זוכר את ההרגשה המגעילה של אחרי שימוש].
קצת הארכתי ולא מסודר, בשביל עצמי.

אצלי,
תמיד, אבל ממש תמיד, כל פנטזיה התממשה בסוף, 
אסירות תודה היום זה אחרת,

מאחל לך את כל הטוב שבעולם.