כאוב ומאוכזב
מקוה לפרט בערב

אז ככה, את הרשת חסמתי, יותר נכון עזרו לי לחסום בחסימה העצבנית של נטפרי, לא מצליח לפרוץ, ברוך ה'.
אבל אני ב"חכמתי" קניתי לי מודם אלחוטי, שכמובן החבאתי מכולם, וגלשתי במחשב הנייד, וזה היה הרבה יותר גרוע מפעם, כי פעם היתה עוד חסימה מינימלית.
היו כמה ימים נוראים של המון שעות שימוש.
דברים בוטים וכו', כמו שאני [כן אני, מה לעשות] אוהב.
בסוף פשוט שברתי אותו לחתיכות.
אני מקוה שהועלתי משהו ולא קלקלתי, ביחד עם צעד 3, אני מקוה שזה בסדר.
מהיום מתחיל שוב, סופר פחות משבוע לשבועות, מתפלל על כל יום. [אל תגשו אל אשה.... לפחות לא לאשה אחרת].
בהחלמה.

מכיון שעולה שוב נושא הסינון, אכתוב מה ששמעתי מהספונסר שלי פעם בנושא, לא רוצה לחנך אף אחד.

בקצרה, העיקרון שהוא אמר (ומוזכר בספר הלבן לא מעט) הוא ללהתמקד בשינוי הפנימי ולא בדברים חיצוניים. אם אני חסר אונים מול אינטרנט פרוץ (היינו בתור חפץ שמתקשר אצלי אוטומטית לתאווה) - אני לא מתקרב אליו. אבל אם אני לא חסר אונים מולו אלא מול החיפוש אחר תאווה - השינוי חייב להיות בי, כי אני הגורם. סינון במקרה הזה לא יועיל יען והצורך בחיפוש אחר תאווה יחליף צורה.

אוהב ומאחל לך יום נקי
בהצלחה

אהבת חסד כתב on 06 יוני 2016 16:25:

ברור, הסינון יכול להיות תוספת "ליתר ביטחון" אבל זה לא העיקר.
החסימה יכולה לעשות מכשול, שיהיה יותר קשה ופחות נגיש. אבל בהחלט לא חוסם את התאווה...
לדאבוני, יש לי כבר הרבה ניסיון עם זה, שום חסימה לא עזרה לי ברגע שהחלטתי שאני רוצה תאווה בכל מצב.

כמו בנאדם שהולך על שפת הגג, נכון שיש גדר כדי שלא יפלו מהגג 'בטעות'. אבל אם יש מישהו שרוצה לקפוץ מהגג - אין מי שיעצור אותו.
אני לא מזלזל חלילה בסינון האינטרנט, כי זה דבר הכי הכרחי כדי שלא להיגרר ולא להיסחף, בטעות או בכוונה.
אבל עיקר השינוי, צריך להיות משהו פנימי, שינוי בהבנה שאני לא רוצה את התאווה, למרות שההתמכרות שלי מושכת אותי לתאווה - זה לא אני. כי אני פשוט מכור.

בהחלמה.

ועם כל זה, בספר הגדול נאמר שלפעמים צריך לאשפז אלכוהוליסט כדי שמוחו יתנקה מאלכוהול והוא יוכל להבין את התכנית ולהתחיל בה. אני אישית חש, שלעיתים הדבר נכון גם לגבי מכור לתאווה. ניקיון של חודש מסמי התאווה יכול לתת לו את הבהירות שתאפשר לו להתחיל ברצינות את התכנית. ואכן ספונסרים רבים (בתוכם אני, בדרך כלל) מחכים שהספונסי שלהם יהיה נקי 30 יום לפני שהם מתחילים לעבוד איתו על הצעד הראשון. אני חושב שבמיוחד בתחילת הדרך חגורת הבטיחות חשובה. רק צריך לזכור שלא מספיק להיות חגור. צריך גם להסתכל בכביש ולראות לאיזה כיוון מתפתח המסלול, כדי לחתוך ימינה בזמן.

אהבת חסד, מושי וטהרני, שלשתכם ביחד צודקים, לא נראה לי שיש כאן ויכוח.
לילה טוב ונקי
בהחלמה.

אם יורשה לי, אני רוצה להוסיף עוד משהו כפי שאני מבין אותו.
בספר הכניעה (עמ'152) מובא שכשביל פגש את ד"ר בוב הם הצליחו להפסיק לשתות ולאחר מכן ביל קנה שני בקבוקי ויסקי והניח אותם על המדף לאות שהם לא מעוניינים לשתות יותר,
לאחר מכן ד"ר בוב נסע לכמה חודשים ואז נפל להתקפת שתייה של כמה ימים רצופים, כשהוא חזר להחלים, ד"ר בוב נקט בדרך אחרת לגמרי, וטען שאנחנו לא יכולים לבקש מאלוקים שישמור עלינו מפיתויים, ובאותו זמן להתגרות בעצמנו ולהכניס את עצמנו לפיתויים (ואז להתחנן לנס)

מבחינתי זה אומר שכשאני בהחלמה, אני לא ממשיך להחזיק אינטרנט פתוח, אפילו שהגישה שלי השתנתה, דווקא בגלל שאני חסר אונים. כדי להשאיר לעצמי טווח ביטחון בו אני יכול לעשות פעולות לפני שאני נכנס למרדף אחרי תאווה,
ברור שאם אני יחליט שאני רוצה תאווה, שום דבר לא ימנע ממני להשיג אינטרנט ואף גרוע מכך, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי להניח בקבוקים על השולחן.

מקווה שלא חרבשתי סתם (כלשונו הזהב של טהרני... )

תודה אחיד. לא זכרתי את זה.
צריך לקרוא יותר בספר הכניעה 

תודה על העידוד

ברוך ה', בינתיים נקי.
אל תגשו אל אשה....
מתפלל לעבור את סוף השבוע הזה, כלומר עד כניסת השבת
אחרי הנפילה של סופ"ש הקודם, כנוע, או נלחם, מסופק עם עצמי, אני מקוה שהם יאזנו אחד את השני, ויצא מזה משהו נקי.
בהחלמה.

יצא לך טוב. "לשלושת ימים אל תגשו אל אשה".

זו היתה הכוונה, לא יצא בטעות.
אבל הכוונה לנשים אחרות, לאשתי אני כן רוצה.....

ביום שישי היתה נפילה, התרסקות, אבל, שבת וחג, התחלה טובה, מתפלל לערב נקי.
משתדל באמת להתפלל.

בינתיים נקי, בחסדו.
מקוה לשתף בערב, אנסה ליישם את המלצות טהרני.

אולי הערב, אשתף במקום ליפול, הסכנה שלי זה סופ"ש.