מנסה להבין מה כל כך מנהל אותי.
אז נכון שזה פיצוץ גדול לאגו שלי, כמו שעוזרני כתב, אבל נראה לי שיש כאן עוד משהו.
אני בהתמכרותי, מרגיש שכל אשה שייכת לי, ובגלל זה אני לא מפסיק לשלוח מבטים. אז אם היא גם אישה וגם חרדית ויש לה גם רישיון, משהו שחסר לי, אז אני מרגיש שהיא ממש שייכת לי,
ואם יש לה גם גיטרה על הגב, וואו, אריסטו, בוא לשפוך עלי מים...

אני רוצה לחלוק כמה אסירויות תודה.

קודם כל, אסירות תודה על 140 ימי נקיות. 20 שבועות. לא מובן מאליו.

אסירות תודה על שלמרות שקמתי הבוקר ממש לא מחובר ומאוד אנטי לכל מה שזז מסביבי, הצלחתי להתמקד ולעשות את מה שהייתי צריך לעשות.

אסירות תודה על טלפונים שקיבלתי הבוקר, החל במזכיר הקבוצה שהתקשר לחלוק אסירות תודה, וכלה בחבר יקר ששמעתי את קולו לראשונה. מאוד נהניתי לדבר אתו - חבר, אתה חסר

אסירות תודה שאני נמצא בהחלמה. הייתי השבוע באירוע, תוך כדי שהזמר שר בהתלהבות את השיר ידעתי ידעתי, הרהרתי לעצמי שיתכן שיעמדו שני אנשים וישמעו את השיר, אחד הוא סקסהוליסט בהחלמה והשני עדיין סובל. לראשון יהיו מילים אלו כמדקרות חרב, ואילו לשני, כמים קרים לנפש עייפה.

אני חסר אונים מול העין של העכב''ר, העייפות. עייפות תוקפת אותי מהבוקר. שתיתי מספר כוסות של משקה האנרגיה האברכי, קרי- קפה:smiley:, אבל שום דבר לא עוזר.

חוסר אונים גם מול הקושי לקלוט WIFI  במקום שאני יושב בו כרגע, ולשלוח את מה שאני כותב לפורום.

 

באחת השיחות האחרונות שלי עם הספונסר היקר, עלה עניין  הצורך להתקשר לחברים, ולא כדי לשבור את תוקף התאווה כאשר היא תוקפת, אלא יותר כדי לשבור את חומת הבדידות שמקיפה אותי, אותך, או כל מכור מצוי.
חומה שנבנתה במשך עשרות שנות שימוש, ואפילו עוד לפני שהתחלנו להשתמש, כשרק התחלנו להניח את היסודות להתמכרות ורקהכשרנו את הקרקע.
אני אישית מרגיש את הקושי הזה לא רק בטלפון אלא גם כאן בפורום. אני אף פעם לא יודע מה לכתוב, וגם כשיש לי רצון לשתף, זה נראה לי טיפשי וחסר טעם, ולפעמים גם לא בוער להוציא את זה החוצה.
שנים טיפחתי לעצמי אימרה שאומרת- ' ליבי הוא מחסני', ועכשיו, כשאני מתחיל להחזיר את חלקי הפאזל של החיים שלי למקומם, קשה לי לפרק את המחסן הזה.
----
בזמן האחרון אני מנסה לקום מוקדם על מנת להתארגן בבוקר יחד עם הילדים בצורה שפויה. הבוקר הצלחתי לקום מוקדם לאחר ניסיון כושל בן כמה ימים, אשתי ניצלה את ההזדמנות וברחה מהבית אל העבודה שעה אחת לפני הזמן הרגיל. כמובן שהכל הסתבך, הכל נפל עלי ולא הצלחתי להתארגן כפי שרציתי. היה עדיף כבר לקום מאוחר ולא מאורגן מאשר לקום בזמן ולהתארגן לא להיות מאורגן..
אשתי התקשרה אלי שעה מאוחר יותר, כשכולה שלווה, וכל מה שאני מעוניין לעשות זה לעשות משהו שממש לא הייתי מעוניין לעשות אותו, ותודה לאל שלא עשיתי את זה, אבל את הקול החמוץ שלי לא יכולתי למנוע.
פיציתי את עצמי בבקבוק קולה והמשכתי הלאה.
-----
קיבלתי אישור מחבר שאני סרוט. טוב, באמת יש לי איזה מוח של אלכוהוליסטים ,ואני נושא איתי דרך קבע על מחזיק המפתחות שלי, פתחן לבקבוקי בירה:smiley:
--
טוב, כתבתי פה דברים בלי קשר, רק כדי לרוקן את המחסן, אתם לא חייבים לקרוא

יום טוב ונקי לכולם.

יוסיפונוס כתב on 22 יוני 2016 10:01:

כתבת אותי. ממש.

למה הכל חייב להיות כ"כ מסובך אצלי? עם אינסוף חשבונות וחששות ובסוף כמובן דורך במקום 'שב ואל תעשה עדיף'...
קראתי לאחרונה משפט שאהבתי שאומר - "אנחנו פועלים בחיינו מתוך 2 מקומות אפשריים, או מתוך רצון לצמוח או מתוך פחד".

מתפלל לשלווה ולאומץ לפתוח גם יומן מסע עם "סתם" שיתופים..
תודה רבה יוסיפונוס היקר.

יוסיפונוס כתב on 22 יוני 2016 10:01:

הונאת דברים! אחרי שקראתי!!!! 
אוהבים, היה לי תקופה של מצית למקרה שמישהו יבקש...

עדיף ממצית למקרה שמישהי תבקש... 

 אי אפשר לחרטט פה... 

בסייעתא דצעדייא, ספונסרייא (יש רק ספונסר אחד ), חברייא ואלוקייא, החילותי בכוחו ולא בכוחי את הצעד השלישי.
אני תפילה ותקווה שבעניין הפורום, הצעד הזה יוביל לשיתוף פורה ומהנה יותר.
אוהבים אותנו

אוהבים אותך.
צועד בעקבותיך.

יוסיפו!  גם אתמול זכיתי לשמש כסגן שלך, מחכה לצ'ק או לפחות להידבק ממך בעבודת הצעדים... הייתי שמח למצוא ספונסר שיגיד לי, אני מבין שאתה לא יכול להתחיל בצעדים ושאתה עמוס תחכה עם זה... 

אריסטו- אם אתה מחליט מה הוא יגיד לך אז הוא לא ממש ספונסר, לא?... 

אכן, בעל המאה הוא בעל הדעה, חשבתי בכיוון של הקרן לידידות..

 

לא יודע עדיין  אם כן בא לי או לא בא לי לכתוב. לא משנה.. רצונו יעשה
--------------
אני רוצה לשתף מעט מחויות הצעד השלישי.
צעד שלש זה דבר מדהים. עד היום, וכנראה שזה היה תלוי בכך שאני סקסהוליסט, לא יכולתי לעשות בלי שמישהו יכתיב לי מה לעשות. לא הייתה לי שום משמעת עצמית. כשזה הגיע לשליטה שלי, אני הרסתי הכל. כשהגעתי לצעד ראשון ושני, עדיין הלכתי לפי התוכנית האישית שלי, אבל, בקשתי סיוע ועזרה מאלוקים, כי הבנזין שלי נגמר לפני 15 שנה, ורק לפני חצי שנה גיליתי שאני יכול להתחבר למקור אנרגיה אין סופי. אבל, דא עקא, שכאשר הכל עובד לפי התוכנית שלי, אני מתחיל להתבלבל ואני לא מסוגל לעשות מדי הרבה מטלות ברצף.
לדוגמא, מאז שסיימתי צעד ראשון והתחלתי צעד שני, התחלתי ללכת לישון בזמן, ללמוד ברצינות וברציפות, ולהתייחס לילדים שלי כמו אבא נורמלי, אבל לא הייתי מסוגל להתקדם לעוד מטלות. בצעד שלש, אמנם לא לפני זמן רב, התחלתי לעבוד לפי תוכנית אלוקית ולהבין ולהפנים שאני לא הבמאי. מאז הרבה יותר קל לי לבצע מטלות נוספות ברצף בלי להיתקל בהתנגדות גדולה מדי ממני עצמי.

ברוך השם אני רואה שינוי בכמה מישורים.

מטלות החיים- כפי שפירטתי קודם.

אובססיות- עד לפני חצי שנה הייתי בטוח שאני לא סובל מאובססיות. ברור, כולם סובלים ורק אני לא. אמא שלי אובססיבית שאולי הגז נשאר דלוק, אבא שלי אובססיבי לעצור לכל הטרמפיסטים בדרך, אשתי אובססיבית לבדוק את כל חנויות הבגדים בגוש דן, הבת שלי אובססיבית לממתקים, והבן שלי אובססיבי למטרנה... ורק אני לא אובססיבי.
כשהגעתי לתוכנית, הבנתי עד כמה הבנתי בטעות יסודה. עד כמה ההכחשה שלי הייתה גדולה. אני האובססן הגדול. אני אובססיבי לתאווה, אני אובססיבי מכל דבר שלא מתנהל בדיוק כמו שאני רוצה, ואני לא גומר לחשוב כיצד לשנות אותו. אני מלך האובססיות. בגלל אובססיות אלו איבדתי את השליטה על חיי.
בחסד אלוקים, הצעד האמור עוזר לי מאוד מול אובססיות. אני לא מנהל את העולם. אני לא הבמאי. יש מישהו שעושה את זה הרבה יותר ממני ושלום על ישראל.

עצבות ומרה שחורה- מאז שאני בן שבע עשרה אני נוטה לשקוע בעצבות ודכאון. הניתוח שלי לכך העלה את הסברה שזה נובע כתוצאה מחוסר יכולתי לשנות את הדברים כפי שאני רוצה. באמת, מאז שהתחלתי צעד 3, אני מצליח להתגבר על כך. אני מתפלל ומקווה שזה באמת ימשיך ויעבוד לי הלאה. אמן.
 

אוהב! שמח להיות הוייס פרזידנט שלך...(למרות שאתה תותח שעובד על צעדי ואני ממש לא...)