בחסד אלוקי לא מובן מאליו בכלל אני מסיים את היום ה26 לנקיות שלי... אבל עכשיו מתחיל להיות קשה..אני מרגיש בודד אני מרגיש חוסר אונים מול התאווה הרצחנית הזו ואני לא יודע מה לעשות..
אני נמצא כרגע במצב לא בטוח ככ כי אני עדיין לא יודע עם אלו כלים אני צריך להתחמש כדי לנצח בקרב..אני עדיין לא יודע אם אני מכור או לא ואין לי מושג איך אני מגיע לתשובה של השאלה הקריטית הזו..אני מפחד לומר לעצמי שאני מכור כי אולי אני לא?? ואז סתם אני מכניס לעצמי לראש שאני מכור וזה ישפיעה עלי אז אני לא יודע מ לעשות...וגם אם אני מכור..אני מפחד מהפעולות שאצטרך לעשות כדי להתמודדות עם ההתמכרות..אני רק חושב על קבוצות חיות ו12 צעדים ומייד חרדה עולה בי כי אני לא יודע איך לקבל את החיים החדשים האלה שיהיו לי..חיים שונים מידי זה מרגיש לי שאני חולה סופני...אשמח אם תעזרו לי להבין מה אני בדיוק ואיך לפעול ברגע הופעת התאווה..אני אובד עצות ודרכים!!!!

מענה לבקשתך דורש שתי תשובות שונות.
לשאלה אם אתה מכור - לצערך רק אתה תוכל לענות, אבל הייתי מציע להיכנס לסיפורים האישיים של אחרים כאן, למשל לשלי (בסוף ההודעה הזו) ולשל אחרים, ואם אתה מזדהה עם הסיפורים שלנו, אז עזוב אותך מהגדרות, תאמין לנו שהיינו קרובים למה שאתה חווית, ושאולי יש לנו דרך שאתה רוצה, מה אכפת לך לנסות, היום, הרי זה לא שיש אלטרנטיבה?
לשאלה כיצד מתמודדים עם התאווה, התחלת בכיוון הנכון, אני משתף. משתף בפורום, ואחר כך משתף בטלפונים ובקבוצות ווטסאפ, לעתים אני משתף את אשתי ברמות שונות תוך כדי תנועה (סוף סוף היא כבר יודעת, כך שהכנות מסייעת לי כאן מאוד), השיתוף עוזר לי לקבל את עצמי כחולה, וזכור שיש לי תרופה.
תמשיך לעשות את זה.
בפועל הייתי מציע לכתוב כאן קצת יותר. מה עבר עליך בעבר. מה עובר עליך עכשיו...האם החיים כל כך קשים או שזה סתם מדי פעם מגיע וחולף לו...

נתן במתנה