תודה עבד
אני פשוט צריך זמן, הרבה זמן הייתי עם התאוה וזה השפיע על הזוגיות גם בלי שאישתי ידעה.
היום העבודה שלי זה שאני צריך להיות נקי, בלי לידרוש ממנה אף פעם, לא משנה כמה זמן זה יקח לה.
וברוך ה' הזוגיות טובה יותר. אבל בקטע של המין, זה יקח עוד זמן.
ואני ימתין בסבלנות, או אצטרך לחיות בלי זה, גם זה בסדר !!!

איני מוסמך לחוות דעה בנושא קיום היחסים עם אשתך, אבל אני לכתוב לך מנסיוני האישי, שראוי ורצוי לקבוע מראש ימים מסוימים שבהם מקיימים יחסים, ואז זה פותר הרבה בעיות, גם אתה תדע שיש לך את הימים האלו, וגם אשתך תדע שזה מה שקבעתם ביניכם.

כמובן שאיני יודע את הפרטים במקרה שלך, אני כותב רק בכללות.

הניסיון שלי קצת אחר משל גדעון.

ברגע שיש לי ציפיות מוצדקות ("קבענו!"), אני בסכנה גדולה.
הרי הגיוני מאוד שתהיינה לאשתי סיבות מוצדקות שלא לממש את ה"ציפיות המוצדקות שלי" (עייפות, מתיחות בינינו באותו יום וכדו'), ואז אהפוך להר געש של טינה וחוסר קבלה. דבר מסוכן מאוד עבורי.

גם אשתי "תיכנע" זה לא טוב עבורי. חשוב בשבילי ההחלמה שלי, שהיחסים יהיו אחד הביטויים של הקשר הנפשי, ולא של "חוזה" בינינו, או סתם דבר מנותק בפני עצמו (הרחבתי קצת בכך בפוסט "הרהורים סביב ליקוטי מוהר"ן).

מה שעובד עבורי רק להיום, הוא השאיפה (והתפילה) לוותר על ציפייה ליחסים רק להיום.
זה לא אומר שאין יחסים, וזה לא אומר שאני לא בכל זאת מצפה להם, אבל זה כן אומר שאני מנסה ולפעמים גם קצת מצליח לשחרר יותר במקום הזה. שאני צועד בכיוון כזה.

בעבר, כשאני הייתי בקטע ואשתי לא, לא הייתי מצליח להירדם. הייתי מחכה להזדמנות. מנדנד לה כשהיא חצי או לגמרי ישנה בשאלות אם היא מוכנה וכדו'. מאז התכנית זכיתי להרבה פעמים שבהם רציתי ולה היה קשה ופשוט כיבדתי את זה והלכתי לישון. ואפילו נרדמתי. גיליתי שאפשר לישון גם בלי מימוש התאווה שלי.

ועל כולנה - התקדמות ולא שלימות.

בהצלחה רבה, לוחם (נכנע?) אמיץ.

תודה רבה לכם על דעתכם
דווקא מה שאתה אומר טהרני, זה בדיוק המצב שלי. ליקבוע מראש מוודא שזה לא יקרה, ואז אני מתאכזב, ואישתי מרגישה רע. במצב הטוב אני הולך לישון עצבני, ובמצב הגרוע זה חויה לא נעימה בכלל. ולמרות שאני לא בראש של רבי נחמן, אני מנסה ללכת על פי הספר של הרב ארוש בגן השלום, ולהיות נקי מדרישה בענין. ואני שלם שאם אישתי לא רוצה, מצידי שנה, זה טוב לי. ובטח שלא מגיע לי, על כל החטאים והצער שגרמתי לה ולאחרים. לא שמרתי על עצמי ברווקות אז לפחות בנישואים. ואם זה טוב לי זה יקרה, ואז אני צריך לעבוד כפול כדי לא לצפות לזה שוב. כי משביעו רעב, ומרעיבו שבע. אני מקשיב לה הרבה יותר מפעם. ועובד על הקשר הנפשי כמו שאמרת. המצב הזה עושה אותי בן אדם, אבל זה קשה !!!
אין ברירה, אני צריך אמונה של ברזל. כי אצלי הנפילות נבעו מכפירה (בדין וחשבון, שאלוקים רואה, גאווה, יאוש, עצבות, כעס, כפירה בכוחות של עצמי, ועוד...) !!!
זה דעתי בענין, עם מעט הניסיון שיש לי !!!

שחכתי להוסיף שהחיים שלי אף פעם לא היו כ"כ טובים כמו עכשיו !!!!

אם אצלך זה דומה, אולי אתה גם מכור כמוני...

כן אני מכור בפה מלא !!!
לא שזה משנה משהו

למה זה לא משנה??

אדם שחושב שהוא מכור מחפש בויקפדיה מהי ההגדרה שלו ומהם דרכי הטיפול להתמודדות איתה !!

מה דעתך ??

זה לא משנה בגלל שאני עושה כל מה שאני יכול, וניראה לי שבין עם אני מכור ובין אם לא, אני צריך לנסות הכל.

התחלתי מלחמה בלי שבויים לפני 50 יום. כל יום אימונים קשים, והרגתי המון מהאויב למשך 48 ימים.
אבל לצערי חטפתי כדור מהאויב, נפלתי לקרקע, חושך... ישבתי בשבי, חשבתי שאני כישלון, כעסתי על עצמי, עד שעליתי לדרגת מפקד,אני עכשיו יורד לדרגת מנקה זוטר בקרב. אבל כישלון זה מי שמתיאש.
זה לא הולך ליקרות, לא בגילגול הזה. אני חוזר להילחם.
אני אומנם מנקה זוטר אבל עם ניסיון של לוחם ותיק, אני אתקדם לאט לאט עד שאהיה המנצח האגדי של הקרב המתמשך הזה. מה זה קרב בלי צלקות, אתם עוד תישמעו ממני, לא יהיה ילד שלא יכיר אותי. אני ינצח או ימות בניסיון לנצח.
היום זה היום הראשון, אבל מהנפליה שלי למדתי, אני אכבוש את היצר כמו יוסף הצדיק.
אני חייב !!!!!

כל הכבוד שאתה ממשיך, תהיה חזק.

אין לך מושג איך חיזקת אותנו וכל הכבוד לך שאתה ממשיך

אני אדיין לוחם
אני אוחז ביום הרביעי מאז הנפילה שלי.
הקשיים מגיעים בגלים של כל כמה דקות.
אני נילחם, וימשיך להילחם.
אני יודע שאני לא לבד.
וגם אתם לא לבד.
רק ביחד קורה ניסים.

אוהבים אותך!

(ותזכור שאנחנו אוהבים אותך גם אם לא תצליח "לכבוש את יצרך כמו יוסף הצדיק" (לפחות אני לא תמיד מצליח...), אחרת הכעס הזה יהפוך לדיכאון מריר ורק יקשה עליך יותר...)

אתה צודק שצריך איזון בין שאיפות גבוהות, וציפיה עצמית מופרזת.
אתה יכול לדמיין לעצמך לאיפה אני נוטה.
אבל אתם מאזנים אותי כאן ב"ה, לאט לאט.