היי אבוד יקר
שמח לשמוע שאתה כבר לא אבוד,
התחושות ששיתפת מוכרות לי מאוד מתחילת התהליך.
זאת היא הדרך שהראש שלי עובד, ביום קל - הראש שלי מספר לי שאני בכלל לא מכור, תראה, הרי הכול סבבה...
ובים קשה הראש אומר לי תעזוב זה לא שייך להישאר נקי.
ובדיוק לכן אני צריך חברים, כדי לצאת מהראש שלי, ולזכור לא להאמין לכל הסיפורים שלו.

אוהב
אדדיקט

אבוד היקר
מאוד מחזק לקרוא את מה שאתה כותב על הדרך שלך והתובנות

אוהב
הושיעה

תודה רבה על החיזוקים!
זה ממש עושה לי טוב לפרוק, עצם הידיעה שאני יכול לשחרר קיטור, בלי מה יגידו ומה יחשבו זה מדהים.
אז אני שבועיים וחצי פחות או יותר נקי, (פעמיים קרי לילה, קצת צפייה בסרטונים גבוליים אבל אני לא סופר את זה בתור נפילות) ואני מרגיש טוב. יעיל. פחות בורח מהמציאות, ופשוט מתפקד. לא זומבי.
זה לא כ"כ חוכמה, אני בשלב מאוד קריטי באיזה עניין, והדחיפות שלו נותנת לי פוש חזק להימנע מכל דבר שיכול לפגוע בו (למרות שאין ספק שהפורום היה הטריגר להימנעות), וברור לי שקצת ברגע שיתפנה לי זמן, או שהשגרה תשחק אותי ירד המתח ויחזרו הפיתויים.
בעז"ה אני מתכנן לבוא יותר למפגשים החיים ולראות יותר מי נגד מי, וגם באמת להיכנס לעסק הזה יותר ברצינות.

(סוג של) נפילה..
ראיתי כתבה מעוררת, נכנסתי ללופ של צפייה בתמונות פורנוגרפיות וזהו. לא נפלתי כל הדרך, בגלל שעדיין הכאב של הנפילות מהדהד לי בזיכרון, ואני פשוט לא יכול להרשות לעצמי לחזור להיות השבר כלי שהנפילה תגרום לי להיות.
הקטע המצחיק, שלא היה לי גל של חוסר שליטה, הרגשתי כמו מישהו בדיאטה שמריח את האוכל המשמין, ובאופן מוזר בסוף לא אוכל את האוכל. והכל מתוך מודעות מלאה.
אני לא מרגיש רע עם הצפייה. מבחינתי, כל עוד לא נפלתי לגמרי ונכנסתי ללופ של הנפילה-דיכאון-נפילה פשוט לא אכפת לי. כאילו הזהרתי את עצמי לא להגזים, כדי לא ליפול- נטו בגלל הכאב שיבוא אח"כ.
אני לא מרגיש שאני מונע מאיסורים הלכתיים, כאילו שיחררתי 90% מההתחייבות של בן אדם דתי. אני נטו מונע מהימנעות ממה שיגרום לי את הכאב ברגע הקרוב. אם זה אומר שאני יכול לשחרר מחוייביות דתיות בלי להרגיש יותר מדי רע עם עצמי, זה אחלה.
באופן אירוני אני מרגיש שדפקתי את המערכת- גם ראיתי את התמונות שרציתי וגם אני לא מרגיש את החידלון והרצון למות שאחרי אוננות.
זהו, פרקתי. זה לא רציונלי, אבל זה מה שאני מרגיש.

לפי דעתי זה חד פעמי בסוף תיפול ,אל תתן ליצר להשלות אותך ,אתה לא שונה מכל אדם אחר ,ובמוקדם או במאוחר תיפול ,ושוב תחזור העצבות....לא יעזור אין משחקים .אפרופו דיאטה ,אדם שהוא שמן ובעל תיאבון גדול צריך להימנע מלהסתובב סביב מסעדות ,כי בסופו של דבר הוא ייפול אותו דבר איתנו!!בהצלחה אח יקר .

עבד, אתה צודק.
במקום מסויים לא אכפת לי. פעם חייתי בגישה של הכל או כלום, שאני יכול להצהיר על דברים מסויימים שמגדירים אנשים איכותיים שלא משנה מה יקרה אני אעמוד בהם, וזה מה שהגדיר אותי, ונתן לי את האישור שאני בן אדם טוב.
מצד אחד זה נתן לי לחץ חיובי חזק לעמוד בזה, ובאמת כשהייתי במסגרת ומוקף בחברה חיובית שמדרבנת עמדתי בזה בכל מחיר, אבל מצד שני כשכבר לא הייתי במסגרת כזו כל הזמן והייתי אני מול עצמי רוב הזמן, לא עמדתי ברוב הדברים האלו ופשוט התרסקתי.
עוד דבר שאני מבין, שהרבה התנהגויות שהייתי גאה בהם (להיות נחמד לכולם ,לא להגיד לא לאנשים, וכו') היו בתכל'ס בריחה שלי מקשיים שונים- קשה לי להגיד לא לאנשים בגלל חוסר ביטחון? אני אצבע את הביצוע של הדברים באידיאלים צרופים שאני עוזר לחבר, גם כשאני לא באמת רוצה לעזור, וגם כשאני מרגיש מנוצל ומשומש. מתוך ביטול עצמי, וחוסר אכפתיות מעצמי. אני הרי "מעביר" על מידותי! צדיק.. ובאופן משעשע דווקא זה הדרייב הכי חזק שהיה לי בחיים, הריצוי של אנשים. מצד שני מה עדיף? להיות אפאטי לחברה ולעשות דברים רק כשבאלי? לאלוקים פתרונים.
הקושי הזה של דרך האמצע, למצוא את הגבולות, איפה לעשות מה טוב לי, ואיפה למען החברה. איך למצוא כוחות בשביל לעשות לעצמי. לא רק בשביל להרשים מישהו כריזמטי שבעוד דקה שתיים ייעלם לי מהחיים, לקדם את עצמי. להצליח לדחוף את עצמי כנגד קשיים, ולא רק כשאני שואב השראה מאנשים שאני מגדיר כטובים יותר ממני. להיות פעיל, ליזום. המצד אחד לקבל את עצמי, ומצד שני לרצות להשתנות, נשמע כמו שמן ומים. תפיסה של שחור ולבן, כבר אמרתי?
במובן מסויים דווקא התובנות על איזה דרך חיים יותר טובה גורמת לי יותר להתחפר בדברים הלא טובים שאני עושה. אני מרגיש מלא ציניות, וקשה לי להכיל אחרים יותר מפעם. הרבה יותר חושב על מה ייצא לי מבן אדם שאני איתו בקשר, על למה הוא לא נותן לי מספיק, ולמה מה קרה שאני אעשה בשבילו.
אני עכשיו במקום הרבה יותר סטטי, מאוד אדיש, לא רוצה להתחייב, בשביל לא לאכזב אחרים ואת עצמי, לא רוצה לעשות הצגה שהיא לא אני, למכור שאני בן אדם איכותי בלה בלה, כשבפנים אני מרגיש רקוב. במקום זה אני פשוט מציג את עצמי בצורה הרבה יותר מגעילה. פחות מציב לעצמי סטנדרט של התנהגות. האגואיזם שתמיד הוסתר במעמקים צף ונהיה הרבה יותר ברור בעין. קצת הלכתי לקיצוניות השנייה, במקום לצבוע את עצמי בצבעים שאני בן אדם טוב וכו', אני פשוט אהיה אפס. זה קל.
נורא קשה לי עם הקטע של כל האסירות תודה בתוכנית, הקטע של להיפתח בפני אחרים (באמת-לא לצטט קלישאות ולא להגיד כלום)
הרבה שנאה יש לי בראש. לעצמי, לעולם.
לא ברור לי כ"כ מה רשמתי פה. אבל פרקתי. 2.

כמה שנאה יש אצלי בלב, כמה שאותך אני לא סובל..

הזלזול כלפי אנשים שכביכול פחות טובים ממני.

השנאה כלפי אנשים עם תכונות שאני לא סובל בעצמי.

החוסר סבלנות כלפי אנשים שעושים דברים לא טוב, והידיעה שכשאני עושה דברים לא טוב ואפילו גרוע אני מצפה לפירגון אוטומטי וש"יכילו" אותי איך שאני.. הטעם המגעיל של הצביעות שדהתה לאדישות וחוסר אכפתיות. לא אכפת לי מה אחר עושה, אני רוצה שלי יהיה טוב, ואם מישהו מוכן לספק את הטוב הזה, שיהיה לו בכיף.

ההסתכלות ברחמים על אנשים שנופלים בדברים שאני נופל, כשאני בדר"כ נופל בזה הרבה יותר. אם זה בהייה אובססיבית בסמארטפון, שריפת זמן/חיים וכו'.

הרצון שכל משפט בהודעה יהיה מצחיק, כל משפט שאני אומר יהיה מושלם, שאני ארשים את מי שמולי, גם אם זה מישהו רנדומלי שלעולם אני לא אראה.

הרצון להרגיש ביטחון עצמי. וכריזמה. אחח הכריזמה. עזבו אותי אידיאלים צרופים וערכים עמוקים, רבנים דגולים ואנשי עשייה, תנו לי כריזמה של בן אדם ריקני ורקוב ואני רץ על זה בלי לחשוב פעמיים. היכולת לבוא מול קהל ולהרשים אותם שאני תותח. חוסך הרבה אנרגיה מאשר לשכנע בן אדם בן אדם.

ובסוף היום הרצון שמי שיקרא את (וכמובן תת רצון שכמה שיותר יקראו את זה) יחשוב שאני ממש עמוק, חכם ומתנסח בצורה טובה.

פרקתי מחשבות. תובנות. 3.

אני חושב שקצת התבלבלת וזה רק בזכות הייצר הרע המנוול הזה ,אני יודע כי גם לי הוא עשה את הטריק הזה ......צריך להבין שבלי ייצר התחרות העולם לא היה מתקדם לשום דבר אנשים היו תקועים בתקופת האבן ...נדמה לך שאיינשטיין וניוטון וכל שאר החברים המציאו ומסרו את עצמם למדע סתם ,הכל קשור לכבוד ,לבטל את עצמך ,ולהוציא ממך את עניין הכבוד ,זה תשאיר למשה רבינו ,ולצדיקים קדושי עליון ,אנחנו מאמינים שדווקא קינאת סופרים זה טוב ,וייצר התחרות זה טוב ככה אנחנו מתקדמים אני מקנא קינאת מוות בכל מי שגמול מעל לשנה ,אם אני אשמע לייצר הרע הוא אומר תשמע עזוב אותך שטויות חלומות תחלום כשאתה ישן ,אתה בקושי מצליח להיות נקי יום אחד ,מה אתה חושב על להיות שנה גמול ?אתה דפוק ?עזוב שטויות !!!אבל המנוול הזה יודע את העבודה ,הוא יודע איזה משפטים לומר ,
מה שקובע לפחות אצל אנשים פשוטים כמונו ,זה איזה מעשים טובים עשינו ,גם אם אתה עוזר לאנשים כי אין לך בטחון עצמי ,נו אז מה ??תכלס עשית מצווה !!!,תקבל עליה שכר ,נו אז ניצלו אותך ביג דיל ,יש הקב"ה בשמים הוא רואה את הכל ,העיקר שניהיה אנשים טובים ועוזרים ,ואולי זה ידחוף אותנו להיות עוד יותר טובים ,ובסוף נמצא עצמנו מוותרים בשמחה ,כי אנחנו יודעים הכל משמיים ,וכידוע "אין מלכות של זה נוגעת כהוא זה במלכות של חבירו "אם לא הקב"ה החליט שככה יהיה....אנחנו בעצם שחקנים במשחק שכבר ידוע מראש ,ההבדל היחיד שאנחנו יכולים להשפיע עם המעשים הטובים שלנו ולשנות החלטות שקבועות מראש ,ובעצם להיטיב לנו ולכל ישראל ,אבל להמציא את הגלגל אנחנו לא יכולים ...חבר יקר עזוב את תחושת "הנדפק" הזו שמובילה אותנו לאבדון בוא תודה לקב"ה שמחזיר לנו את הנשמה כל בוקר למרות שאנחנו חוטאים כל פעם מחדש ,כידוע הנשמה עולה כל לילה למעלה אז מזה בשביל הקב"ה פשוט לא להחזיר אותה ,עדיף לו פחות צער בשביל הקב"ה זה בטוח,וטוב לנו, פחות עוונות =פחות עונש .....אבל לא הוא מחזיר אותנו לעולם הזה שוב ושוב ,כי הוא מאמין בנו ,הוא יודע שכל הסבל הזה שאנחנו עושים לו עם העוונות שלנו ,עדיין כל זה שווה לו ,אם בסוף נחזור בתשובה .

מסקנה... כמובן אל תשנא את חברך שהוא מצליח על הייצר ,אבל כן תקנא בו ותשאף להיות כמוהו ,ותאמין שהכל לטובה ,ובעיקר תתפלל ,כי התפילה יכולה לשנות סדרי עולם ....בהצלחה אח יקר אני גם נלחם את מלחמתך כולנו יחד באותה קלחת ,ברוך השם !!!!