תודה על השאלה.
בתחום שלך אתה יכול להיות מצויין, אבל לא מושלם כאדם ללא נכות. אם אתייחס לדוגמה שהעליתי לגבי, זה אומר שאוכל להיות ת"ח עצום אבל אהיה חסר אונים כאדם מול נשים מסויימות שיבואו איתי בקשר הלכתי, או שלא אוכל לנצל את כל הזמן שלי ללימוד יען ויש קבוצות ופעולות וכו וכו. אבל  בלי ההכרה אהיה בור, תרתי משמע..
מקווה שעניתי. 

זו כמובן הראיה שלי בנושא. אשמח כמובן תמיד לשמוע עוד דעות וכיוונים.

aristo כתב on 15 יוני 2016 17:09:

אתה יכול להיות מחלים מצויין..

תודה 'אהבת' היקר
מאד מזדהה עם התחושות שאתה מתאר,
יש לי לאחרונה תחושות עצב בגלים גבוהים, מתפלל לקבלה עצמית ושחרור.
לי אישית יש נטייה לדיכאון אז אינני בטוח שזה קשור ישירות לחוסר הקבלה שלי את המצב האמיתי של חיי, אבל כנראה שגם זה. שמעתי אתמול בקבוצה מסר מחבר ותיק שאמר שמכור צריך לוותר על הזכות לרחמים עצמיים ותחושת מסכנות. קשה לי כרגע להעיז לחלום על כזאת דרגה.
ראיתי כמה מחקרים על אנשים שנעשו נכים באמצע חייהם, והם טוענים שהם נהיו יותר מאושרים מאשר בתקופה לפני הנכות, וכמו"כ שאנשים נשואים מאושרים יותר מרווקים, למרות כל מה שהסטנדפיסטים אומרים...

לגבי העצבות מההבנה שכנראה לא אהיה גדול הדור הבא, אכתוב כמה נקודות שאולי יעודדו אותי קצת (זוכר שפעם חששתי לעשות מנוי לחנות השכרת וידאו בשמי האמיתי, שמא כשאהיה הרב הראשי מישהוא יחפש עלי חומר מפליל ויעלה על זה שהייתי מנוי לכזה דבר ה' ירחם..). וסליחה על הטרמפ בשרשור היקר שלך.

קראתי פעם סיפור על ר' זושא שהרבה זמן לא הבנתי, מישהו שאל את ר' זושא: אם הקב"ה היה בא אליך ומציע לך להתחלף עם אברהם אבינו, מה היית אומר לו? ענה לו ר' זושא הרי בכל מקרה היה להקב"ה בעולמו עדיין אברהם אבינו אחד ור' זושא אחד, אז מה זה משנה, הייתי מבקש להישאר ר' זושא.
אני לא הבנתי אף פעם את התשובה שלו, ברור היה לי שאינני יכול להבין את דרגתו של ר' זושא, ועדיין (נקודת ההנחה הפשוטה שלי היתה שאברהם אבינו היה יותר גדול ממנו) מישהו מציע לי להיות מיליארדר, אומר לו לא תודה, אני מסתפק במה שיש לי?
יש לתחושתי הרבה עומק בסיפור אבל ממבט שלי מלמעלה הוא מלמד אותי שמה שבאמת נדרש ממני זה להיות 'פנימה', וזה המקסימום שהכלי הרוחני הזה שנברא פה בצלם יכול להכיל, ממילא זה לא משנה באמת אם אהיה גדול הדור הבא או יהודי פשוט, כל עוד מילאתי ותיקנתי את הכלי שלי, זה המקסימום שאני יכול וצריך לשאוף אליו.
זה חלק מהסוד של 'רק להיום' ככה נראה לי לפחות אצלי.
זה לא אומר שעלי להימנע משאיפות, זה רק אומר שדרגות קונים בהסתכלות על המטלה העכשווית, ולא כל הזמן בודקים ומפנטזים על היעד הנכסף.
שמעתי על הרב שטיינמן שבצעירותו שאל אותו יהודי מה הרב רוצה להיות כשיהיה גדול? והוא ענה "אני רוצה להיות מרכבה לשכינה". ושמעתי אותו אומר ליהודי על עבודת ה', תחשוב רק על היום, היום אני יכול לעשות את זה? זהו, אל תחשוב מעבר.

לא יודע אם הועלתי בדברי או לא,
מתפלל שנמצא את השלווה לקבל את האני האמיתי שלנו ולתקן ולנצל את מלוא הפוטנציאל שלו, יש לי תחושה שזה יביא אותנו לחוש שמחה אמיתית ומספקת, גם אם נישאר מחלימים פשוטים.

לילה טוב ומחלים אח יקר ואהוב.
 

הועלת מאד.
תודה רבה.

שאלה באמת מורכבת.
והנלע"ד שאין נכות זו ככל הנכויות.

אמנם, מצד אחד, אכן יש את המגבלות, ואם אינני עושה את העבודה הרוחנית הדרושה, בשניות אני "עף" למלתעות התאווה והטינה. אני עשוי, למשל, לסבול מטלטלות מצב רוח קיצוניות ואף מהתפרצויות שאין לאנשים רגילים, ועל דברים של מה בכך.

אך מצד שני, זה שהתכנית מכריחה אותי להקפיד על רמה גבוהה של כנות וקשר לאלוקים יכולה להביא אותי למחוזות טובים ועמוקים, שלולא הנכות לעולם לא הייתי מגיע אליהם, לא הייתי נדחף כל כך חזק ועמוק פנימה אל מחוזות העבודה הרוחנית.

אני מניח שאנשים שאינם מחויבים לתכנית כזו, בדרך כלל אינם מגיעים למקומות רוחניים כאלה. ולשם דוגמא: אדם רגיל שמישהו עצבן אותו בשום פנים ואופן לא חושב אפילו לחפש איפה הוא עצמו (המתעצבן!) היה לא בסדר (צעד 4). זה נשמע מופרך לחלוטין לאדם מבחוץ, ואף לחברים רבים שטרם עבדו על צעד 4.

אקח לדוגמא את עצמי בתור יוצר (לבד משלל עיסוקיי האחרים). אני מרגיש שהתכנית עשויה להביא אותי לדיוק פנימי, שלא הייתי יכול להגיע אליו בכוחות עצמי. אז מצד אחד, כל תחומי היצירה הוזנחו אצלי במשך שני עשורים של שימוש, כך שלמשל לא עסקתי בכתיבה, נגינה או ציור בצורה עקבית ומשמעותית, והפסדתי את הגירסא דינקותא ואת הטכניקה והמיומנות שיש ליוצרים אחרים. זה נכון. אבל מצד שני, יש לי כלים לעשות עבודה רוחנית בתחום היצירה של שחרור עמוק ממחשבות על מה חושבים עליי או מניסיונות להרשים וכדו'. יש לי גם הרבה יותר מודעות לדברים הללו.

אז אם ניקח לדוגמא גיטרה - סטייל אבי סינגולדה (מקצועיות וטכניקה), כנראה שלא אהיה (ולא אכחד - זה אכן קשה וכואב), אבל סטייל הרב קרליבך (עומק הלב), יש סיכוי...

או אם ניקח לדוגמא את התחום התורני - "יורה יורה ידין ידין" כנראה שלא אהיה, ואני גם לא רוצה. אבל מורה דרך בעבודה פנימית, בהחלט ייתכן (ועם היתרון של לדבר על משהו שבאמת עבד בשבילי, במקום לדבר גבוהה גבוהה).

שלום חברים

חיזקתם אותי נורא. אתם יהלומים.

לי אישית, שלימות הייתה אשליה של המחלה שלי.
כשיכולתי לאונן הייתי מושלם.
כל הבעיות הקיימות בי לא הפריעו לי.
לא הפריע לי יום מעצבן, לחץ, עצבות... היה מושלם תוך כמה שניות.

בתור נקי אני סובל מחוסר שלמות נוראה.
אני מצליח ליראות את הקשיים של אישתי (ולהתחשב).
אני מצליח ליראות את העצבות, הכעס והפחד שלי.
אני פתאום לא סופרמן (כמו שצויין).
אני מתמודד עם דברים הכי קשים בחיים שלי עכשיו.
אני סובל מפחד, עצבות ולחץ תמידי.
זה כואב להיות נקי כרגע.

למה אני נישאר?

בגלל שאני סוף סוף רואה כמה אני חולה.
אני רואה את כל הכאב שהתחמקתי ממנו שנים.
את החוסר יכולת שלי להיתמודד עם החיים.
ואני מבין שאני לא יכול להתחמק לנצח.
כגודל הכאב שלי עכשיו, כך גודל ההבנה שלי עד כמה חזקה ההתמכרות שלי.

ועם התוכנית אני מקבל דברים שלא היו לי, כמו אלוקים שאוהב אותי (תיתפלאו, פיספסתי את זה),
קשר עם אישתי שבחיים לא היה לי, נקיות מצפונית, והבנה של מה שמתחולל בתוכי.
הצלחה להיתמודד עם מצבים קשים.

אז לענ"ד, מצויינות היה לי, וזה לא היה כיף. היום אני בוחר בחסרות אונים, וקבלה שאני מכור.
החיים הרבה יותר טובים לי כך. יותר קשים, אבל יותר טובים.
סליחה, אני פשוט וויתרתי על מצוינות. איך שקלטתי מי אני, אני מחפש הישרדות.

תודה טהרני על העידוד.
גם כשחשבתי פעם על הדברים שאמרת ועל המעלות של הצעדים עדיין חשבתי לעצמי שאוכל לעבוד על עצמי בתבנית הצעדים גם אם לא הייתה לי את התווית "מכור"... (מה שכמובן לא נכון).

התווית הזו, ביני לבין עצמי, היא דבר שקשה לי מאד לקבלו. אולי זו הסביבה בה גדלתי ואולי זה קיים בנפש כל אחד ואחד מאיתנו, אבל ההשלמה הזו שיש בי פגם ונכות נפשית פסיכולוגית (ולאחדים פסיכיאטרית) זה דבר שקשה מאד לקבלו. פלוס העניין שאני לא יכול להגשים בתחומי ה"מקצוע" שלי את הפרפקציוניסטיות שאני חולם עליה...

ואגב, זה שאתה לא רוצה להיות "יורה יורה ידין ידין" קצת מזלזל בתחום הלימודים שלי...

תודה רבה.

זה לא זלזול - זה פשוט משהו שברור לי היום שלא מתאים לי, גם אם פעם חשבתי שכן. אני פשוט לא אוהב את כל השקלא והטריא לפרטי פרטי פרטי פרטים. אולי אלוקים עוד יפתיע אותי...

לך זה כמובן עשוי להתאים מאוד (אולי זו סיבת הקצרים בינינו... ).

מה שכן, תוך כדי כתיבת הדברים חשבתי שאם אכן יש מכור שאוהב את זה ויש לו חוש לזה אז יש בהחלט סיכוי שבעקבות התכנית הוא יוכל להגשים זאת ברמה כזו או אחרת (ברמה בריאה ולא ברמה חולה).

ולגבי הנשים השואלות - בכל מקצוע או תחום בחיים מסתבר שיהיה מפגש מסוים עם נשים. בתחום פסיקת ההלכה המפגש הוא די מינורי (אלא אם כן אתה פוסק המתמחה בענייני פוריות... ). זה מקום בשבילנו לצמוח, וללמוד לראות נשים כבנות אדם עם אישיות רבת אנפין שנבראו בצלם אלוקים, ולא כמוצר צריכה. בכלל, התכנית כפי שאני מבין אותה, היא בעד לעשות דברים, בעד לפרוץ אל החיים, אבל לעשות זאת בצורה נכונה.

(נזכר כעת, שפעמים רבות כשספונסיים מתייעצים איתי על סיטואציה מורכבת, אני משיב להם: "אנחנו בעד לעשות דברים, אבל לעשות אותם נכון. תעשה את זה, אבל תדאג להיות מחובר, לעשות פעולות לפני, אחרי ותוך כדי" וכדו').

 

אהבת חסד כתב on 15 יוני 2016 21:41:

הדברים שלך הזכירו לי משהו. לעיתים, יוצא לי לשמוע "מסר" (סיפור אישי על התהליך שאדם עבר במסגרת תכנית 12 הצעדים) מפי נשים שהן חברות ב-S-anon (תכנית 12 הצעדים לנשות מכורים לתאווה). אני תמיד מאוד מתפעל מהתהליך שהן עושות, ומקבל מהזווית המיוחדת שלהן הרבה כלים מעשיים לעבודה רוחנית.

אבל משהו אחד שמנקר לי בראש לכל אורך הדרך זה: "היא הרי לא תחזור להשתמש! אין לה את האיום הזה שמנפנף כל העת ברקע. אז איך היא עושה את זה? ועוד עם עול של עקרת בית ואמא לילדים (ולעיתים גם עובדת במשרה מליאה). איך היא מוצאת את הזמן לנסוע לקבוצות, לכתוב, להתקשר?...". בסופו של דבר, התמיהה הגדולה מתהפכת לחיזוק גדול, אם היא כאשת מכור יכולה לעשות עבודה כזו, אני כמכור חייב לעשות אותה.

לפעמים, גם קשיי החיים הגדולים יכולים לדחוף את האדם למחוייבות לקשר עמוק עם אלוקים. ואכן, יש תכניות צעדים לא רק למכורים במובן של צריכת חומר או התנהגות כפייתית, אלא גם לאנשים עם קשיים רגשיים ואפילו כלכליים (לא מהמרים, אלא אנשים שמתקשים בניהול זמן, או אנשים בזבזניים, או אנשים שלא מרוויחים מספיק לאור הכישורים שיש להם).

נהניתי לקרוא את מה שכתבתם.
טהרני- כמו שאתה יודע בשביל לעבוד את הצעדים צריך צעד ראשון, אי אפשר לעקוף את זה, וגם בs-anon יש להם בעיות משלהם והם הרבה יותר גדולות ומשמעותיות מאשר זה שהם נשואות למכור, זאת אולי ההתחלה אבל ממש רק ההתחלה.
וגם שם ממש כמו אצלנו מי שלא מרגישה שהיא הגיעה לתחתית שלה לא עובדת צעדים והנשירה גדולה מאוד.

תודה אדם הראשון. חידדת את הנקודה.
לא צריך התמכרות בשביל לעשות תכנית, אבל צריך חוסר אונים, צריך צעד ראשון.

שמעתי לאחרונה בשם חבר ותיק (ומאוד מוכר, מוערך ומצוטט...) ששאל "איך נהיים מחלים ותיק? כשנשארים נקיים כל יום בפני עצמו, כמו חבר חדש" (או משהו בסיגנון... השתדלתי לציין את העיקרון, פחות מאשר את הציטוט המדוייק...).

מדהים שמה שעובד לי לאחרונה זה פשוט להאחז בדברים הכי הכי פשוטים ולא להסתבך. להתמקד בהיום ורק בו. בשבילי זה עדיין לא "חיבור לאלוקים" וכדו' כי אני פשוט לא שם עדיין. מה שעובד לי נכון להיום הוא להזהר מה"בורות" האלה במשך היום - ללכת לישון מוקדם, לא להיות ב"יחוד" עם המחשב, ולשתף על כל דבר שמריח כרצון לנפילה.
בחסד ה' זה עובד לי בינתיים, רק להיום.

מתפלל ביחד איתכם ליום נקי. בוקר טוב:)

יפה מאוד. תודה. אהבתי. (רציתי לשאול אותך אם התאריך בחתימה שלך הוא נכון, אבל לא היה לי נעים:flushed:)

כפי שמבואר בסה''ג, כפי שאני מבין אותו, גם הגישה הרוחנית, או החיבור לאלוקים כפי שאתה כותב, הוא לא דבר שמורגש ביום אחד.  רק לאחר תקופה של חיים תקינים, או יותר נכון לומר, לחיות את החיים עצמם, מרגישים את החיבור. (עיין בנספח 'הגישה הרוחנית' בסה''ג)

שונה בהצלחה...

אגב, האופוריה הזו לא טובה לי, הרגשתי את זה היום. אני חייב להתמקד בעיקרון ה"רק להיום", אם אני רק לוקח את היום הזה כ"יום 6" ישר אני מתחיל להסתכל הלאה, לפנטז על העתיד, לשכוח מהיום ומהמציאות.

המשך יום נקי ותודה לכולם.

בדיוק היום שמעתי מחבר ותיק מסר מוקלט, 
הוא אמר שם שהוא בהתחלה רצה מייד קשר וחיבור לאלוקים, הוא לא הבין מה צריך את הצעדים הראשונים, למה לא לקפוץ מייד לצעד 3,
אח"כ הוא הבין שאין חיבור לאלוקים בלי צעדים 1 ו2 
זה מאוד מתחבר לי למה שכתבת, קודם כל טלפונים, ופעולות פשוטות של כניעה והכרה בחוסר אונים (זה לדעתי המכנה המשותף של כל הפעולות שהזכרת קודם)
החיבור לאלוקים יבוא אח"כ, 
מאוד מזדהה...