אהבת חסד כתב:


אני הרגשתי בהמון פעמים קודמות שניסיתי להפסיק ליפול, שקיום המצוות, תפילות וכד' מקבל אצלי משמעות ממש מיד לאחר שהפסקתי. ותמיד הרגשתי שזה לא בא מתוך התקדמות רוחנית אמיתית. ומיד שנפלתי בתאווה הנפילה ברוחניות היתה עוד יותר גדולה וכדי לקום הייתי צריך לשקם גם את וגם את זה.
אבל הפעם לקחתי את זה אחרת. החלטתי שגם אם אני מתחיל תקופה של נקיות בעז"ה, אז זה לא אומר שאני מתחיל להקפיד עכשיו על שלוש תפילות וברכות וכו'. אלא גם פה אני מתחיל עם הרצון להיות נקי רק בגלל הרצון הזה. ומה שיבוא עם זה בהמשך מבורך.
מקווה שהבנת, היה לי קשה להסביר את זה.
בכל אופן שמח בהצלחה שלך!
שבוע טוב.

מקווה שהבנתי...

אני קצת בגישה הפוכה (קצת יותר סנובית), שאם אני נופל זה לא אומר שאני צריך להפסיק עם הכל...

בלי קשר, תמיד בתקופה של התעלות רוחנית עולה בנו הרצון לעשות מעשה טוב ורוחני - לימוד טוב, תפילה בכוונה וכדומה, ותמיד עולה גם המחשבה והתחושה שזה רגעי, שאנחנו לא באמת כאלה וזה יפוג עוד מעט ואם כן - למה לעשות את זה? למה להיות שחקנים? הרי עוד מעט או ביום אחר לא נתפלל בכזו כוונה...
ואני תמיד אומר, כל מה שמדרבן אותי ליותר, גם אם זה לא נראה אמיתי או בר קיימא - אני נותן לזה צ'אנס כי אולי חלק מזה ישאר...

נפילה או לא נפילה - לדעתי תמיד אסור לוותר על הדבקות במקור - תורה ומצוות - שזה בעצם הרוחניות הבריאה שיש.
אם זה מביא אותי ליפול, לזה אני לא נכנס וודאי שהדברים צריכים הפסקה ומבט אחר (מחמת הפיקוח נפש שיכול להגרר).
אני כן נגד חוסר התעסקות במכוון, או בריחה מקיום מצוות כי "לי זה לא מתאים כי אני חולה" וכיוצא בזה.

הדברים ודאי לא כוונו אליך, חבר יקר. אני משוכנע שאין כמוך רוצה לשמור על תורה ומצוות.
רק "הקפצת" אצלי איזה נושא רגיש אז הייתי חייב לכתוב על זה..

בהצלחה גם לך!

לא יודע. אולי אני צבוע או משהו כזה, אבל במהלך השנה האחרונה בערך, תוך כדי שימוש על גבי שימוש, עשיתי את אחת העליות הגדולות שלי מבחינת שאר הדברים חוץ מהתאווה...
למדתי הרבה, חזרתי, אפילו סיימתי מסכת.
הייתי יכול ליפול בלילה ובבוקר לקום וללכת לישיבה ללמוד בשמחה רבה ובטוב לבב.
ככה זה אצלי.
בכל אופן, אני לא רואה עניין להפסיק ללמוד, ומי שיכול - אשריו

רק אחתום את הנושא (כי זה השרשור שלי )
הגעתי למסקנה (בדעתי הענייה) שהעיקרון הוא הרי למלא את היום. אפשר למלא אותו בלימודי מתמטיקה ואפשר גם בתיוק מסמכים, אבל אם זה בלימוד תורה זכית, ואם זה גם מרים אותך לא ליפול - אשריך ואשרי חלקך.

מתרכז בניסיון למלאות את היום,
וגם מנסה להבין בדיוק איפה צריך להשתפר ולהתחזק כדי לעבור את הגלים הבאים.

בהצלחה לכולם

בוקר טוב! יום חדש!
לא החיים הכי יפים, אבל עדיין יותר טוב בלי מאשר עם...

יום שישי - שיהיה לכולם בהצלחה!

תמשיך, בהצלחה!

המון הצלחה חבר מחזיקים אצבעות

בוקר טוב לכולם!

היה יום לא פשוט אתמול - גל ועוד גל ועוד גל, פשוט יום סוער (כמו מזג האויר...).
אבל יום חדש היום, ברוך המחדש בכל יום מעשה בראשית. איך אמר "מתחיל" משמיה דחנינא טוניק - ברוך ה' בעזרת ה'.

יום שבע - שיהיה לכולנו בהצלחה!

עוד דבר קטן,
קראתי אתמול בספר שאחד מתופעות הלוואי של ההתמכרות היא בעיה בריכוז.
אני תמיד הייתי חזק בזה, תמיד התגאיתי (לעצמי) שזה אחד הדברים החזקים אצלי, שזה משהו שיש בי ואין בכולם.
עד שפתאום שמתי לב שאני פחות ופחות מצליח לשחזר את אותו ריכוז "מפורסם" שניחנתי בו. לאט לאט פחות האמתי בעצמי וביכולות שלי, פחות החזקתי מעצמי.
אני זוכר שהיו ימים שהייתי פשוט יושב מול הגמרא, ומחשבות היו תוקפות אותי לבלי מנוח, שוב ושוב. עד שהיה רגע שאמרתי לעצמי שאני עושה לזה סוף, פלוס זה שהיצר ניחם אותי בשקט ש"עדיף שתלמד יותר ותעשה רק את הדבר הקטן הזה בתמורה, מאשר שתשב ותחלום מול הגמרא. אתה גם כל היום חושב מחשבות אסורות, עדיף שתסיים עם זה כמה שיותר מהר"
אז הייתי הולך לשירותים, וגומר עם זה, פשוטו כמשמעו ותרתי משמע. בלי סרטונים ובלי תמונות, רק מחשבות ודמיונות - הכל כדי רק לגמור עם זה ולחזור לנצל את הזמן. אח"כ הייתי מתיישב בחזרה ללמוד כאילו כלום לא קרה, אבל עם רגשות אשמה מכאן ועד סג'עייה.
ידעתי שאם אני אפסיק עם זה לגמרי זה גם פחות יפריע לי, אבל לא ידעתי שבעיות שנוצרו בריכוז שלי בתחומים נוספים קשורים איכשהו לזה. אתמול נוכחתי (ושמחתי) לדעת שזה כן קשור.

זה מזכיר לי את "אלכס מהון" מ"נמלטים" (סליחה אם אני מזכיר למישהו משהו שרצה לשכוח).
מדובר בנרקומן שמשתמש בסמים על מנת להשכיח ולסלק מראשו זכרונות וסיוטים מהעבר שהיו צפים בו. מדי פעם באמצע היום הוא היה נתקף בסיוטים ומחשבות, או אז היה לוקח כדור או שניים מתוך עט שנשא עליו - וממשיך כרגיל.
לאט לאט התסמינים גברו והוא היה צריך כמות גדולה יותר ויותר.

ככה הייתי, בתוככי העולם הקדוש הזה, נתקף במחשבות ו"סיוטים" מסרטוני העבר ומרגיע את עצמי עם כמות מסוימת של סם, אם כי אותה כמות כנראה לא הייתי מספיקה כיון שתמיד הייתי חוזר הביתה לממש מול המחשב כמה פנטזיות שסימנתי לעצמי מראש בבית מדרש...

עד כאן על עצמי ומחשבותי, תודה למי שקרא.
תודה מראש גם למי שייתן התייחסות לדברים.

תודה ובהצלחה

שלום אחי היקר מה שלומך?

אני מעדיף ללמוד מ'טימון ופומבה' - "אקונה מאטאטה" ("אל תדאג")

מזדהה עם הרבה דברים שכתבת - גם אני חש שכח הריכוז שלי נחלש מאד,
אבל אני מאמין שזה עניין של תרגול, ולאט לאט אפשר להחזיר את המח לכושר,
יש כמה ספרים ואתרים שעוזרים בזה -
ראיתי אתר שנראה רציני לזה וכתוב שהוא בחינם, אבל הוא באנגלית - "תרגילי כושר למח"

חלק מההחלמה אצלי זה להבין ששינוי לוקח זמן,
ועוד יהיו ימים טובים וקלים יותר אם רק אחזיק מעמד בתקופות הפחות נעימות,
ואני צריך להזכיר את זה לעצמי כל יום ולפעמים כמה פעמים ביום,
כשאני מוצא את עצמי מתוסכל מהסתכלות מתסכלת

אני נושם עמוק כמה פעמים ומכניס מחשבה חדשה לראש -
'אני בתהליך, זה ייקח זמן, ואני מוכן לזה, כי זאת הדרך שתביא אותי בסוף לתחושת שחרור ושמחה בחיים'.

אמנם אנחנו כבר בט"ז בשבט אבל הרשה לי להעתיק פה מאמר נפלא שאהבתי על צמיחה והחלמה - מקור

טו בשבט: בקיעה

עצים ראשונים מתעוררים עכשיו משנת חורף ארוכה ועמוקה, ומתחילים ללבלב.
במשך חודשים ארוכים, עמדו מקורות הצל והחמצן היקרים שלנו בשלכת רדומה.
הם ספגו אט אט מים, עמוק מתוך האדמה, ובעזרת מנגנון קיום אלוקי זה, הצליחו לשרוד עד עכשיו,
אולם כעת נפתח מעגל חדש בחייהם.
ברגעים אלה הם מתחילים לשאוב חיות חדשה מתוך תוכם, כדי לצמוח, ללבלב ולפרוח.
העצים ישובו לחיים בעזרת המשאבים הקיימים בהם, ויהפכו לישות הנותנת שהם נועדו להיות.
הם יבקעו את מסך התרדמה ויתחילו לחיות באמת.

מצלצל לכם מוכר?
כמה פעמים חשנו באותו חלל רגיש מתחת לפני השטח, אותו חלל שרק אנשים מעטים מסוגלים לבקוע?
למרות מה שנראה כלפי חוץ, ולמרות הנסיבות -
כמה פעמים המציאות החיצונית תואמת באמת למה שרוחש מתחת לפני השטח?

שותפות בעייתית, סביבה לחוצה, התחלה, סוף ואפילו אמצע קשים -
ייתכן שבזמנים כאלה אנחנו סמוכים ותלויים בתמיכה מבחוץ.
אנחנו זקוקים לעזרת אחרים בגלל שאולי חסרים לנו הכוח הפיזי, כוח הסבל או כוח הרצון לעשות את זה לבד.
אולי אנחנו משתמשים ב"מקורות כוח" חיצוניים כדי לשמור על האיזון, הכבוד או אפילו השפיות שלנו.
בכל אופן אנחנו ב'מצב הישרדות',
ולפעמים זה ממש בסדר.

בשלב זה של השנה, העצים מתחילים ללבלב, אחרי זמן רב בו הם עמדו עירומים.
הם אמנם המשיכו להתקיים, לשרוד, אך לפעמים לא יותר מזה, וכעת הם בוקעים ומגיחים.

האם הגחתם פעם כמו פרפר מעטיפת הגולם ויצאתם שלמים מתוך מסך של טראומה ואפילה, אחרי שהרגשתם גמורים, שבורים?
האם סבלתם לבד מילדות כואבת, התעללות, ניצול או ריקוד הרסני, ובסוף הצלחתם לפרוח למרות הכאב?
האם הגחתם בסופו של דבר בדמות קורבנות או בדמותם של בני אדם מחושלים?
מיואשים או מלאי תקווה?
מאובנים או מחודשים?
כבולים או חופשיים?
ואולי קצת מכל דבר...

אם באמת בחרתם בדימויים החיוביים לכל השאלות האלה - אז גם לכם יש סיבה טובה לחגוג את ט"ו בשבט.

לפעמים יידרשו זמן, פרספקטיבה ואינסוף רחמי שמים, כדי שנוכל בכלל להבחין בשינויים שחלו בנו.
ולפעמים בדיוק להיפך, השינויים עומדים גלויים, ברורים ודרמטיים לחלוטין.
בכל אופן, גם אתם וגם אני נעבור תהליכי שינוי וטרנספורמציה.
נעבור מתלות לעצמאות, מנסתר לגלוי.
מקיום שקט ומינורי מתחת לפני האדמה, לחיים במציאות גלויה.
נבקע מתוך האדמה ומתוך הסחף בני אדם שונים, ואולי אף אנשים בעלי משאבים רבים יותר, יצירתיים יותר ופוריים יותר.

איך אדם מצליח לבקוע, אתם שואלים?
יתכן שההבנה שנבראנו בצלם אלוקים היא הצעד הראשון,
ואולי דווקא הידיעה שהוא נתן לנו את האתגרים כדי שנוכל לפתח ולבטא את האישיות האמיתית שלנו, תבהיר לנו את המצב.
חשובה מאוד ההבנה שאנחנו חלק בלתי נפרד מתמונה רחבה וכוללת.
יועיל מאוד אם נתבונן מעבר למציאות העכשווית והמיידית שלנו, אל מודעות כללית ואישית עמוקה יותר.

איך עוד אנחנו בוקעים?
חשוב מאוד לקבל את עצמנו ואת המצב האישי, ולא פחות מזה חשוב שנסלח לעצמנו.
היכולת להבחין בין הדברים שנמצאים בשליטתנו, לאלה שלא, ממש קריטית.
העזרה לזולת חיונית לרכישת פרספקטיבה.
היכולת לגשת למאגרים הפנימיים ולפוטנציאל הגלום בנו בדרך לשינוי - פשוט הכרחית.
והמפתח שיאפשר לנו לבקוע ולהגיח בניצחון,
הוא בירור והגדרה של איפה בדיוק אנחנו עכשיו, ולאן אנחנו שואפים להגיע בעתיד.

התורה אומרת, "כי האדם עץ השדה" (דברים כ' ,י"ט).
גם אנחנו, כמו העצים, זוכים לראות בט"ו בשבט ניסים גלויים.
בזמן בו העצים עוברים מצמצום לשפע וריבוי - גם אנחנו יכולים לעבור ממצב של קבלה לנתינה,
משום שכעת יש לנו את עצמנו, ואנחנו שוב מחוברים למשאבים הפנימיים שלנו.

יהי רצון שנזכור תמיד את הכוחות שמקיימים אותנו בתקופות השלכת,
כדי שניווכח, כמה רחוק נוכל לבקוע ולפרוץ אחר כך בעצמנו...
ויהי רצון, שנשמח תמיד בידו המכוונת של האלוקים,
שמובילה אותנו בכל יום מחדש,
אל השפע הפנימי שמחכה לנו בראש השנה לאילנות - ע"כ.

בהצלחה רבה רבה בתהליך האיטי של ההחלמה, וט"ז בשבט שמח!

מי היה מאמין שבשרשור הצנוע שלי יבחר 'פנימה' להשכין את מיטב שורותיו? אבל הנה, זה קרה...

שלומי טוב ברוך ה'. והוא הולך ומשתפר עם המשך השהות שלי כאן.
אני מרגיש יותר פיקח ומשוחרר מיום ליום (על אף שאני נקי רק 7 ימים), אני מרגיש גם איך הביטחון חוזר אלי (האמת שאין לו מאיפה לחזור... אני לא זוכר תקופה בחיי שהוא ביקר בה), והאמת שגם כח הריכוז חוזר. אבל כל זה הוא ממש לאט, ממש ממש לאט.
וגם זה רק בעתות יותר מפוקחות. אם אני פחות מפוקח - הכל יורד ברמה ומאיים לחזור למה שהיה קודם, אבל תודה לא-ל שזה רק גל..
ואגב, אם כבר מדברים על "אקונה מטאטה", נראה לי ש "Prison Break" יותר מתאים למצב שלנו...

אהבתי מה שהבאת לגבי ט"ו בשבט (ה"לסלוח לעצמינו" מודגש במקור? נראה כאילו מכוון אלי ), זה מאד מדבר אלי בתקופה האחרונה, כשניצני השלווה האמיתית מתחילים לבצבץ בי. שלווה שכל כך מדוברת כאן בפורום ושמעולם לא ידעתי אפילו צל של כמיהה אליה.

ט"ז שמח גם לך!

אהבת חסד כתב:


אויש... גם אני הרגשתי לפעמים שעדיף 'לגמור' עם זה וזהו. למה לסבול במאבק במלחמה אבודה מראש?
יכול להיות שצדקתי, שהיא באמת אבודה מראש בשבילי. אלא אם אכניס כוח גדול ממני...

אני לא יודע אם זה התבטא אצלי בחוסר ריכוז. זה התבטא מתי שהיה לי קושי להרדם ושימוש היה מרגיע אותי שם. באופן מצחיק, או עצוב, דווקא כאן למדתי יותר לשים את האצבע על זה שהתאווה משמשת אותי והשתמשתי באופן יזום כדי לא להרגיש...

אני מאוד רוצה לטבוע עכשיו. מקווה לוותר...

'בעצוסכו' (משום מה ככה מתחבר לי עליך, סליחה)

היתה תקופה שעשיתי דיאטה ושמעתי שזה מוריד באזור 100 קלוריות לכל פעם, כך יצא שגם כשלא כל כך רציתי הייתי משתמש - כדי להוריד קלוריות... (איזה פריק מטופש הייתי )
אז אתה יכול להרגיש בנוח, גם אני עשיתי את זה באופן יזום לפעמים..
..................................................

יום תשע עבר
קצת שאלות על הזוגיות שלי מטרידות אותי, ומעצבן שאין את מי לשאול (שאלות קצת אינטימיות).
יחד עם זה, ההתנזרות מסקס והדומה לו קצת נפגעת אם אנחנו לא אסורים. וזה קצת מעצבן, כאילו הרסתי מה שבניתי.
אני יודע שזה לא אמור להיות ככה כשמתקדמים בתכנית; אבל אני עדיין לא סיימתי צעד אפס ככה שיש לי עוד זמן, וגם זה מייאש קצת...

רוצה להיות שלם, לדבוק בהשם ובתורתו, להיות פחות פרפקציוניסט (קצת סתירה ללהיות שלם...), לקבל שלווה אמיתית (וגם קצת פרנסה אם מישהו כבר מתחיל לעבוד על הדרישות שלי... )

בהצלחה לכולם היום ובכל יום ויום

אהבת חסד כתב:


"אין דבר שלם מלב שבור"

בקשר לשאלות, יש פורום לנשואים. או שתשאל בהודעה פרטית מישהו נשוי (עדיף גם ותיק...)

בהצלחה

השאלות אינטימיות גם לפורום נשואים.... פלוס זה שזה קצת יפגע במכורים (שרוצים לשמור על עצמם)