'אהבת חסד', תרגיש חופשי "לגנוב" את הרעיון.
בנוגע לשימוש אתמול, יכול להיות שהייתה דרך חזרה. אבל אין לי נכונות כרגע לעשות הרבה.
---
רכבת הרים. רכבת הרים ו700 הודעות.
כמה שינויים ותהפוכות עברו עליי בשלושה חודשים, שלושה שבועות ויום האחרונים מאז שכתבתי את ההודעה הראשונה (יותר נכון, השניה) שלי כאן.
התכתבויות, מיילים, שיחות טלפון, קבוצות טלפוניות, ספונסר, קבוצות חיות וקרובי משפחה שיודעים שהשתתפתי בקבוצות חיות. ו13 ימים ו19 ימים נקיים, ושימושים שוב ושוב ושוב והתדרדרות בכל מיני תחומים וכאב ותקווה ויאוש ופחד, המון פחד, ושמחה ופגיעה ודאגה וקבלה ומה אני, והאם אני במקום הנכון בשבילי, ועוד כאב ועוד תקווה ועוד יאוש ועוד...

וואו. 
חתיכת דרך אלוקים תכנן לי.
רצונו ייעשה
אמן.
 

שלום 'בעצתך' היקר מאד

מזל-טוב על 700 הודעות,   עד מאה ועשרים, אלף... לפחות.. 
שתזכה להמשיך ולסייע לבניו של ה' להתחבר אליו קצת בדור המטורף שלנו.

ראשית אני רוצה להודות לך על הודעותיך פה,
הרבה קישורים שנתת בהודעותיך הרבות (לדעתי זה סוג של שיא פה 700 הודעות בשלשה חודשים. שאפו), פתחו לי פה עוד אופקים שלא הכרתי, ביניהם גם לפורום באנגלית שיש בו המון המון החלמה.

למרות כל רכבת ההרים שאתה מתאר פה, לדעתי יש לך את התנאי הראשוני להחלמה, והוא הרצון.
ברגע שהרצון קיים, ולא מתייאשים מהדרך הארוכה, ייקח כמה שייקח, בסוף מגיעים לייעד - החלמה
(שהיא בעצמה תחלת ה'דרך', רק בכיוון של חיים יותר שלווים חיוביים וקדושים).

דרך ההחלמה היא אישית בפרטים הקטנים שבה,
ושונה קצת אצל כל אחד כפי נפשו ונסיבות חייו ומעשיו שהביאוהו עד הלום..

יש כאלה שרואים את האור בבום אחד, ויוצאים בשניית הארה נפשית עמוקה ועוצמתית ל'אור גדול',
יש קונה עולמו בשעה אחת,

ויש כמוני שדרך ההחלמה הייתה ועודנה בשבילם דרך ארוכה ומפותלת,
שבה נופלים וקמים, ונופלים, ומנסים לרצות שוב לקום, ולא רוצים, וכן רוצים, ובסוף מקבלים כוח לנסות שוב,
וכשכבר בטוחים שהנה זה הגיע, מגיע ההתרסקות הקולוסאלית...
שמוכיחה לי בפעם המי יודע כמה שמפתחות ההחלמה לא בידיי ולא ביד אף מעשה שאעשה.
אלא הכל ממנו יתברך בסוף.
גם הנפילות וגם ההחלמה מהם.

אשריך על הרצון הגדול שאתה מביע פה במקום הקדוש הזה,
ועל השיתוף הכנה והאמיץ שלך לומר בקול לפעמים שאין לך נכונות לוותר על כלום.
לי אישית גם לא הייתה נכונות לוותר. על כלום. החזקתי בכל הרגליי ללא רצון לשחרר. כלום.
ואני עדיין עמוק בתוך הרבה הרגלי בריחה שקניתי לעצמי לאורך השנים - מוזיקה לועזית בעיקר וגם קצת סרטים וסדרות כשיש לי זמן לזה..
אני לא ניסיתי לוותר על הכל בבת אחת, לא חשבתי שזה מציאותי אצלי (ייתכן בהחלט שזה נבע מפחד וממבט 'מקטין' על עצמי ויכולותיי, אני רק משתף מה חשתי ואיך עליתי על דרך ההחלמה) 
אני עשיתי את אתגר 90 הימים רק על מעשה האוננות בלבד. כל היתר 'אהלן וסהלן'....
כמובן שאחרי כמה ניסיונות כושלים קלטתי שבשביל להצליח בזה עליי לוותר בכאב לב על פורנוגרפיה בינתיים במהלך התקופה הקרובה, כי אחרת אין לי סיכוי להישאר נקי מאוננות, אבל זה היה רק וויתור זמני, לא מוחלט.
לא ניסיתי להיגמל מהכל בבת אחת.

בעזרתו יתברך ויתעלה אחרי שעזר לי להשלים 90 יום ללא אוננות, והתחלתי להרגיש יותר מחובר אליו ואליי, באופן טבעי נמשכתי קצת יותר לדברים שהיו בשבילי אז 'מעצבנים והמרגיזים'.. כמו תפילה ולימוד תורה קצת כל יום... 
וככה הגלגל התחיל לזוז, זה תהליך של 4 שנים כבר, ואני חש שככל שאני מכניס יותר ויותר רוחניות לתוכי, כל הבריחות וההרגלים הישנים 'נושרים' ממני ללא מאבק מר בהם,
ואני עדיין בעיצומו של התהליך, אבל זה הכיוון אצלי של דרך ההחלמה.

מתפלל בשבילך שתמצא את שביל ההחלמה האישי והמיוחד שלך.
בקרוב. ממש. אמן.

יום שמח ומחלים אח יקר ואהוב. 
 

תודה רבה לך פנימה.
אני, כמו שתיארת, מחזיק חזק.
בימים האחרונים אני בדרדור נוסף, סוג-של גיליתי דרך נוספת להשתמש, וקפצתי על המציאה.
גם הרימון לא ממש מונע ממני להשיג 'חומר', כי יש לי את הסיסמה ובדרגה הבסיסית אומנם זה חוסם חלק נכבד, אבל אני מסתדר.
אין לי חשק לכתוב להתפלל לקרוא בספרים וכו' עלו לי מחשבות על לקחת חזרה את הסמארטפון (אחרי בערך חצי שנה שלא נגעתי בו!) ופנטזיות על שימוש-חי.

נסעתי בעיר, וכצפוי אני לוגם, ובשלב מסוים כבר נמאס לי. אפשר אולי להגדיר את ההרגשה כבחילה מנטאלית. אבל אני עדיין רוצה. עדיין ממשיך.
ויושבת בחורה, ואני מנסה לדמיין שהיא מקיאה וגם לה יש שלשול וכו' (לא במובן של להגעיל את עצמי (כמו הדרך של 'ניצחתי ואנצח'), אלא אולי סתם בשביל לראות בה בת-אדם ולא בובת פנטזיה מושלמת)
אבל זה לא כ"כ עובד...
עדיין נראה לי ששם יהיה לי טוב. איתה.

 

מזל טוב 'בעצתך' היקר!

"כל השביעין חביבין"

אישית מאד התעוררתי והתחזקתי מאד מהמסע הנפלא והמדהים שלך, כתיבתך מלאת כנות, ומוכיחה על המון רצון פנימי ועמוק, ומסתכל למציאות החיים במבט מפוכח ובוגר מכפי גילך, אשריך שזכית, ואשרינו שזכינו.

אכתוב לך מה שאותי באופן אישי מאד מחזק, אולי גם אתה תמצא בזה ענין:מסופר על אחד מגדולי ישראל בדור הקודם שתפס פעם בחור מעשן בשבת קודש, אמר לו אותו גדול בישראל, אני מקנא בשכר שלך בעוה"ב, כי לי אישית אין את התאוה של עישון, אבל אתה שכ"כ מתאוה לכך, עד כדי עישון בשבת, אם כן, על כל שניה ושניה שהנך מתאפק בשבת ולא מעשן הרי שכרך בשמים הרבה מאד לאין ערוך ולאין שיעור.

אלו שלא מתמודדים עם התאוה בצורה חזקה, לעולם לא יצליחו להבין את נפש המתמודד, כמי שלא מרגיש זאת על עצמו ובשרו מסתכל על המתמודד כאדם רשע וטיפש גם יחד, רק מי שחווה זאת בעצמו יכול באפס מה להתחיל להבין מה מתחולל בלב המתמודד, הלוא גלוי וידוע לפני כסא כבודו, שרצוננו לעשות רצונו, ומי מעכב שאור שבעיסה, כמה אנו כמהים ומשתוקקים להיות טובים יותר, נקיים יותר, טהורים יותר, כמה פעמים החלטנו בלב פנימה, שהיה לא תהיה, מה שהיה לא יהיה עוד לעולם, כמה בכינו לפניו, וכמה התחרטנו באמת על העבר, תוך כדי קבלה אמיתית על העתיד.

כמה ניסינו להתגבר, וב"ה הצלחנו הרבה פעמים להתגבר, כמה ניסינו לדחות את הנפילה עוד ועוד, עד שהגרוע מכל קרה ונפלנו, ואז, איזה הרגשה נוראה, סזיפתית, יאוש, תסכול, אכזבה, כעס, נקיפות מצפון, הנפש מבקשת רק למות.

ומעבר לכל זה עלינו להתמודד עם חוסר הקבלה הן מצד עצמנו, והן מצד הסובבים אותנו, אנחנו מרגישים 'זירו' או בעצם 'מינוס', הסובבים אותנו חושבים שאנחנו מטורפים ומרושעים.

{במאמר המוסגר: שמתי לב לתופעה מעניינת השווה מחקר בפני עצמו, שגם מי שמכור לדבר אחד לא מצליח להבין את המכור לדבר שני, דהיינו, אלכהוליסט לא מבין את נפש הסקסוהליסט, ומי שמכור לאוכל אינו מבין את נפש השתיין, ואפילו בתאוה עצמה מי שמכור רק לאוננות לא מבין את המכור לפורנו, מי שמכור לנשים, אינו מבין את נפש המכורים בעלי הנטייה הגברית, מי שמכור לשימוש חי אינו מבין את נפש המכור לאוננות, מי שאינו שולט על יצר הכעס, אינו מבין את מי שאינו שולט על יצר התאוה, וכו' וכו' וכו', למרות שהשכל הישר אומר שאם הנך מבין אל נכון שיש דברים שקשה לך לשלוט בהם למרות ההבנה שלך שזה לא בסדר, אז למה אינך מבין שחברך אינו שולט על משהו אחר למרות שבשכלו הוא מבין שזה לא בסדר, אבל כאמור זה במאמר המוסגר}.

לאבא בשמים יש המון מלאכים ושרפים וחיות הקודש בשמי מעלה, את העולם הזה הוא ברא לאנשים בני תמותה, שמתמודדים עם קשיים ויצרים שונים, אבא בשמים לא רוצה אותנו בתור מלאכים, אבא בשמים רוצה אותנו בתור אנשים, והנחת רוח שיש לו מאתנו היא כשהוא צופה ומביט בקשיים, בהתמודדויות, בנסינות, וכן, גם בנפילות, ובהתחזקות שלאחר מכן, ומכך יש לו נחת רוח יותר מאשר הנחת רוח שיש לו מהמלאכים.

לבטח מוכר לך הפיוט שאנו אומרים בתפילת מוסף ביום הכיפורים, ולתועלת כולנו אצטט אותו:

  
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ:
בְּאֶרְאֶלֵּי אֹמֶן. בְּאַבִּירֵי אֹמֶץ. בִּבְלוּלֵי קֶרַח. בִּבְדוּדֵי קֶדַח. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:
וְאָבִיתָה תְהִלָּה:
מִגְּלוּמֵי גוּשׁ. מִגָּרֵי גַיְא. מִדְּלוּלֵי פֹעַל. מִדַּלֵּי מַעַשֹ. וְהִיא תְהִלָּתֶךָ:
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ:
בַּהֲמוֹן מַלְאָכִים. בְּהִלּוּךְ מַחֲנוֹת. בְּוַעַד אֲלָפִים. בְּוֶכַח רְבָבוֹת. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:
וְאָבִיתָה תְהִלָּה:
מִזִּיו שׁוֹנֶה. מִזֹּהַר כָּבֶה. מֵחֲסֵרֵי שֵׂכֶל. מֵחוֹרְשֵׁי רֶשַׁע. וְהִיא תְהִלָּתֶךָ:
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ:
בְּטִפּוּחַ עֲרָבוֹת. בְּטִכּוּס שְׁחָקִים. בְּיִשְׁרַת עֲרָפֶל. בִּירִיעוֹת מְעוֹנָה. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:
וְאָבִיתָה תְהִלָּה:
מִכְּתוּמֵי שֶׁמֶץ. מִכְּמוּסֵי כֶתֶם. מִלְּכוּדֵי פַח. מִלְּעוּנֵי מַר. וְהִיא תְהִלָּתֶךָ:
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ:
בְּמַסְלוּלֵי זְבוּל. בִּמְרוֹמֵי שְׁפַר. בִּנְטִיַּת דּוֹק. בִּנְחִיַּת עָבִים. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:
וְאָבִיתָה תְהִלָּה:
מִסְּרוּחֵי מַעַשֹ. (נ"א מִשֹּוֹחֲחֵי מַעַן). מִשְּׂבֵעֵי רֹגֶז. מֵעֲדוּרֵי אֱמֶת. מֵעֲמוּסֵי בָטֶן. וְהִיא תְהִלָּתֶךָ:
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ:
בְּפוֹתְחֵי קָדוֹשׁ. בְּפוֹצְחֵי בָרוּךְ. בִּצְדוּדֵי אַרְבַּע. בִּצְנוּפֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:
וְאָבִיתָה תְהִלָּה:
מִקְּרוּאֵי אָיִן. מִקּוֹרְאֵי בְחָנֵף. מֵרְחוֹקֵי אֱמֶת. מֵרֵיקֵי צֶדֶק. וְהִיא תְהִלָּתֶךָ.
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ:
בִּשְׁבִיבֵי אֵשׁ. בִּשְׁבִילֵי מַיִם. בִּתְלוּלֵי רוֹם. בְּתַלְתַּלֵי גֹּבַהּ. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:
וְאָבִיתָה תְהִלָּה:
מִבָּשָׂר וָדָם. מֵהֶבֶל וָתֹהוּ. מֵחָצִיר יָבֵשׁ. מִצֵּל עוֹבֵר. וּמִצִּיץ נוֹבֵל. מִמַּשְׁלִימֵי נֶפֶשׁ. מִמַּפְרִיחֵי רוּחַ. וּמִמְּעוֹפְפֵי חַיָּה. וּמֵחֲנִיטֵי נְשָׁמָה. וּמוֹצִיאֵי יְחִידָה. וְנִשְׁמָעִים בַּדִּין. וּמֵתִים בַּמִּשְׁפָּט. וְחַיִּים בְּרַחֲמִים. וְנוֹתְנִים לְךָ פְּאֵר חֵי הָעוֹלָמִים. וְתִפְאַרְתְּךָ עֲלֵיהֶם:

כן, כך אבא רוצה אותנו, חסרי שכל, חורשי רשע, כתומי שמץ, כמוסי כתם, סרוחי מעש, שבעי רוגז, עדורי אמת, כך בדיוק אבא רוצה אותנו, כך הוא אוהב אותנו, והיא תהלתו.

לעיתים אני חושב לעצמי, למה אני אמור לעבור מסלול כ"כ מורכב בחיים, אני מכיר מסביבי אנשים שהחיים שלהם כ"כ חלקים, כמובן שלהם יש קשיים ונסיונות, אבל לא ברמה ובעוצמה שאני חווה, אז למה אני נבחרתי לעבור כזה מסלול קשה מייסר ומתסכל, פעם בעבר כשהייתי מתחבט בשאלה מציקה זו, הייתי מוסיף הרבה רגשות אשמה, שלא נבחרתי לכך, אלא אני זה שבחרתי לעצמי מסלול כ"כ קשה, עם הזמן הפנמתי, שגם אם תחילת התהליך היה מבחירתי, שהלוא ניתן לנו זכות בחירה בחיים, אבל את התוצאות ואת המשך כבר לא תלוי בבחירה שלי, זה כבר מסלול שבחרו עבורי משמים.

היום אני יודע, שהקב"ה הועיד עבורי תפקיד קשה ומורכב, תפקיד מאתגר, לעשות רצונו בתוך כל הקשיים והנסינות, בתוך כל נפתולי החיים, והיא תהלתו.

בספר הקדוש 'קדושת לוי' לרבי לוי יצחק מבארדיטשאב זי"ע אשר כידוע תמיד חיפש לסנגר על ישראל, הוא מסביר את מאמר ה' בעקבות חטא העגל: "וביום פקדי ופקדתי" על פי משל לשני נערים שנתפסו בגניבה והובאו לפני השופט, על אחד גזר השני מאסר מומשך, ואילו את השני שיחרר השופט מכל עונש, ויתירה מזאת, הוא חייב את הרשויות לממן לו לימודים חינם אין כסף, את פשר הפסק התמוה נימק השופט כך, הראשון, הוא בן טובים, הוריו בני תרבות בעלי יכולת ששלחו את בנם לרכוש השכלה ותרבות בבית הספר, לא מנעו ממנו מזון וכל טוב, ואחרי כל זאת הוא גנב מגיע לו עונש מאסר, אבל חברו מגיע מבית עני וחסר כל, מעולם לא למד ולא שנה, לא קיבל שום חינוך, חי בתמידות עם תחושת מחסור ורעב, מה הפלא שגנב, עלינו להושיב אותו בבית ספר לחנך אותו, ולתת לו את האפשרות להתחיל לנהל חיים תקינים ובריאים.

ממשיך הרב ומסביר כשעם ישראל הכריזו בקול גדול: "נעשה ונשמע" לא היה בזה משום חידוש גדול, כי כך יאה וכך נאה לבני האבות הקדושים, לקבל את ציווי השי"ת ללא שום סרק של ספק, אכן, לאחר חטא העגל התברר שעדיין נשאר בהם 'גנים' ותכונות אופי מהסבא רבה תרח, נחור, ולמעלה שלא בקודש, וזה מה שהביא אותם לחטא העגל, וכיון שהתגלה תכונותיהם הלא טובות הטבועים בנפשותיהם אם כן התברר למפרע כמה היו צריכים להתאמץ ולהתגבר על טבעם ולהכריז 'נעשה ונשמע', פתאום התגלה שזה לא כל כך מובן מאליו, זה לא כ"כ פשוט, לעם ישראל נדרש הרבה עבודה ומאמץ להתגבר על התכונות והגנים שירשו מאבותיהם של אבותינו הקדושים ולהכריז נעשה ונשמע, מעתה, הכרזת 'נעשה ונשמע' קיבל משמעות נעלה יותר, משמעות עצומה יותר.

אומר הרה"ק מבארדיטשאב, אמר הקב"ה: 'וביום פקדי' כשארצה לתת שכר לעם ישראל עבור מעשיהם הטובים ועבור הימנעותם מלעשות עבירות, 'ופקדתי' עליהם את חטא העגל שמוכיח על התכונות הלא טובים שטבועים בהם, ועם זאת התגברו על תכונות אלו אם כן יגדל שכרם שבעתיים {700 !!!}.

בספר הקדוש 'עבודת ישראל' לרבי מקאזניץ זי"ע מסביר על פי זה את הפסוקים בתהלים, שנאמר בס"ד מחר בשיר של יום: "אני אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תיפולו", ורש"י הקדוש מסביר, אני אמרתי אלוקים אתם וכו' בשעה שהקדמתם נעשה לנשמע, אכן לאחר מעשה העגל נוכתי לראות שכאדם תמותון וכו', ועפ"י מאמרו של הרבי מבארדיטשאב מסביר הרבי מקאזניץ, אני אמרתי אלוקים אתם, מתי, כאשר ראיתי בחטא העגל שכאדם תמותון, ועם זאת הנכם מתגברים ועושים רצון ה', אז אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם.

וואו, לא שמתי לב שכ"כ הארכתי, אז תודה לך בעצתך היקר שבזכותך כתבתי רשימה זו לעצמי, מקווה ומייחל שיביא לי תועלת, ואולי גם לאחרים, אז שיהיה לך ולכולנו הרבה הרבה ההצלחה והמון המון החלמה, 

ואסיים בדבריו של הרבי מגור בעל "בית ישראל" על דברי חז"ל שכל מי שיש לו דין עם גוי שישתדל לדחות זאת לחודש אדר שאז יש מזל טוב לישראל, אמר על כך הרבי מגור שלכל יהודי יש איזה גוי קטן בלבו, יש מי שקורא לזה 'יצר הרע', יש מי שקורא לזה 'נפש הבהמית', יש מי שקורא לזה 'חומר', יש מי שקורא לזה 'פגמי אופי', יש מי שקורא לזה 'מכור', יש מי שקורא לזה 'בעל דבר', הצד השווה שבהן שאף אחד לא חפץ בו, ולכולנו קשה אתו, אז אמר הרבי מגור שחודש אשר הוא זמן מסוגל מאד לנצח את הגוי האישי של כל אחד ואחד מאתנו.

"כן תהיה לנו", אמן.     

גדעון תודה רבה. אגיב בל"נ באריכות יותר בהמשך

גדעון כתב on 07 מרץ 2016 14:59:

גדעון היקר! שוב תודה על הדברים וההשקעה.
אשתדל לכתוב בכנות, ואין בזה מכדי להמעיט בדבריך.

אודה, שאני לא בטוח שנכון עבורי להכניס את עצמי בתור צדיק או רשע. אם לדוגמה (זו לא חוויה נפוצה אצלי אם בכלל, אבל לשם הדוגמה) ביום נקי, שבו אני מחליט שאני צדיק, אני חושב שבזכותי יש שפע בעולם והיה את הנס ההוא והזה וכו', מה יקרה ביום שבו כן אשתמש? האם אז הפיגוע היה באשמתי?,
(זה מזכיר לי רעיון שאני אוהב, שמי שכועס על עצמו "אוי! איך פספספתי!" או "אויש! איך טעיתי. איך יכולתי לעשות את זה?" זאת אומרת שכשיש לו הצלחות, גם אם הוא אומר ברוך ה', הוא בעצם מנכס אותם לעצמו. שאזכה...)
אני מניח שלא לכאן דווקא כיוונו דבריך, ואפשר לקבל אותם מבלי 'לנהל לקב"ה את העולם ומה קרה בגלל מה'. אלא פשוט להאמין שאני צדיק גדול עם יצר הרע גדול וזו מטרתי וייעודי בעולם הזה. (אולי הבאתי את הקטע הזה בגלל איזה פגם אופי...)

אני מניח שדבריך נכונים עבור הרבה בחורים/אנשים וכו'. בסופו של דבר, לכל אדם נורמלי יש יצר הרע (ויותר מכך, "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו")
השאלה אם הם נכונים עבורי. וודאי שיש לרבש"ע מטרה ותיקון שאני צריך לעשות, השאלה מהו. האם הוא ברא אותי אדם רגיל עם פחדים וכאבים ויצר רע ואני צריך לעבוד על המידות שלי ולהתחזק, או לחילופין, הוא ברא אותי/גרמתי לעצמי באשמתי/השלם את החסר - להיות חולה. להשתמש בתאווה בתור סם חיים.
למקרה הראשון, לענ"ד דבריך נכונים ומחזקים. למקרה השני, אני לא בטוח שהם מועילים.

אמרתי היום לספונסר שלי וגם לעוד חבר רעיון שהעיקרון בערך כך:
אם יציעו לי התנתקות מתאווה, יותר חזק מכדורים, מסירוס מכל טיפול אפשרי כולל פילטר למוח ופשוט התאווה לא קיימת אצלי. אבל, אני אשאר עם אותם חיים, בעיות, פגמי אופי וכו'.
לכאורה, מושלם, לא?
אני מאמין שבפועל הייתי מסכים, אבל במקום מסוים, לא. או, לא כל כך מהר לפחות.
מה שאני מנסה להביע זה, שלא בטוח שהייתי "קופץ על המציאה" בשניה הראשונה. אולי בשלישית כן, אבל...
אני לא כל כך רוצה לוותר על תאווה. זו אחלה בריחה עבורי. זה מרגיש לי טוב.
ואפילו אם סבלתי (יש לי יומני-קול כאלו בטלפון, ולפחות באחת מההקלטות אני בוכה בייסורים שם אחרי שימוש)
וזה עדיין נראה לי טוב ונחמד. או לחילופין, לא אכפת לי שזה לא טוב ונחמד.
כואב לי נורא לא להשתמש. חסר לי שקט חסר לי מנוחה. או כמאמר הספר הלבן: "הדרך היחידה שהכרנו כדי להשתחרר מזה הייתה לעשות את זה."
בשלב כזה, לא כל כך מעניין אותי ה'אחר כך'. אני רואה מולי שימוש שימוש שימוש! ודברים אחרים, נהיים פחות שווי ערך.
למשל, אתמול השתמשתי בחדר שלי. שמתי איזה מזרון שיסתיר את הכניסה לחדר. אבל עדיין, יש סיכוי מסוים, אומנם די קלוש, שאח שלי יכנס פתאום הביתה. אולי הוא יגש לחדר מיד, או שישים לב דרך המזרון או שאני סתם אקפוץ מבהלה.
מילא, שאני לא לבד בבית, קשה לי לשנות את זה.
אבל כאן, בפעולה פשוטה שלוקחת כמה שניות, הייתי יכול לנעול את הדלת.
מה נראה לך שעשיתי? לא נעלתי. העדפתי להסתמך על רוב-הסיכויים שאף אחד לא יכנס פתאום.
אבל למה, ריבונו של עולם???, גם אם הסיכוי קלוש, מה כל כך קשה בלסגור וו של דלת???
פשוט לא רציתי. לא היה בא לי. העדפתי להמשיך להשתמש.

בכל אופן, שוב תודה לך,
שא ברכה והצלחה ויושפע לך שפע וכל-טוב עד בלי די. אמן.

תודה רבה לך בעצתך על תגובתך היפה בצורה ענינית ומכובדת, {שוב שלא כטבעם של בני גילך, וגם של רבים מבוגרים ממך}.ברור שלא התכוונתי לרעיון שההצלחות או הכשלונות בעולם קורים בגלל השימוש או אי השימוש שלי, איני יודע אם זה נכון, וגם אם הרעיון נכון, זה לא אמור להעסיק אותנו.
לעצם הענין, אכן כתבתי בתחילת דבריי שאני כותב דברים שאותי אישית חזקו ומחזקים, וכשם שאין פרצופיהם שוות כך אין דעותיהם שוות, וכל אחד צריך לאמץ ולעשות מה שהוא רואה ומרגיש שמועיל לו, וזה רק האדם עצמו יכול לדעת, אף אחד לא יוכל להגיד לי מה טוב בשבילי, אפשר לתת לי רעיונות, עצות, טיפים, אבל בסופו של דבר רק אני אוכל להחליט במה לבחור, כי רק אני יודע מה מצבי באמת, ומה גורם לי להשתפר ומה לא.

ואם כבר משוחחים, נזכרתי ב'ווארט' של הרבי מקאצק זי"ע שאמר על המאמר הנ"ל שכשם שאין פרצופיהם שוות כך אין דעותיהם שוות, שכמו שכל אחד מבין שלמרות שהפרצוף של השני אינו דומה לפרצוף שלי, עדיין אי אפשר לומר שאין לו פרצוף, כי יש לו פרצוף ומה לעשות הפרצוף שלו לא דומה לפרצוף שלי, אותו דבר גם בדעות בני אדם, גם אם דעתו של השני שונה ממנו, זה לא אומר שדעתו אינה דעה, יש לו דעה, ומה לעשות היא שונה מדעתי.

אני רואה את היופי והחן בפורום הנכבד הזה, שמשתתפים בו מגוון גדול של אנשים מכל גווני הקשת, מכל העדות ומכל החוגים, מכל הסוגים, אשר הצד השוה שבהן שכולם מודעים להיותם בני אדם עם מגרעות ומעלות, הם אינם משלים את עצמם שהם מושלמים, וכולם רוצים להיות אנשים טובים יותר, וכל אחד בדרכו, לפי אופיו וטבעו, מנסה להתקדם לכיוון הזה יותר ויותר. כל אחד מביא את הנסיון או חוסר הנסיון שלו, וכל אחד מכבד את דעתו של השני גם אם לו אישית זה לא מועיל.

שיהיה לך המון המון הצלחה והחלמה. 

אני לא רוצה לוותר. אני מחזיק חזק. לא יודע מה לעשות (חוץ מלהתפלל...)

להתפלל להתפלל להתפלל להתפלל להתפלל.

לצאת מעצמך.

מחכה לשמוע ממך.

בהחלמה

אור, תודה לך.
---
פוחד שוב פעם להרדם מאוחר ושיהיה לי קשה לקום בבוקר. מבקש מאלוקים לקבל את התוכנית שלו ואומץ לשנות את מה שתלוי בי.
לילה טוב

וווואוווו!!!!

התפרסם היום 9/3/16 במייל היומי, ואני קורא חצי שעה אחרי נפילה מהדהדת.

כמים קרים על נפש עייפה..

תודה.
תחזיק חזק עלה קטן שלי.... ורוח סער וסופה......

אני איתך!!!

תודה שאתה איתי
---
חסר אונים מול זה שאני לא נרדם, ומשומש.
התארגנתי לשינה, התפללתי, התקלחתי וכו'. שכבתי, אבל לא נרדם.
אני לחוץ ממחר. יש לי משהו לעשות וזה דורש שאני אגיע במצב טוב, לא עייף.
חסר לי הפורנו. לא שאין לי לגמרי, 'רימון' ברמה הבסיסית באמת שלא חוסם מספיק עבורי, אבל קשה לי להסתפק במריחואנה, אני רוצה קוקאין.
רוצה לקבל את רצונו שלא נרדמתי (רק להרגע...)
ומתפלל ומבקש מאיתו לקבל את עצמי, לאהוב את עצמי.
להשתחרר מהפחד, הלחץ, הדאגה.
שיתן לי נכונות לרצות ולעשות פעולות.
רוצה להיות אסיר תודה על כנות (לא מושלמת, אבל למרות זאת) שעושה לי שיפור נפלא עם הספונסר.
 

אוהבים אותך בעצתך!!!
גם אני נדוד שינה כרגע..

קראתי פעם על מושג בפסיכולוגיה שנקרא כוונה פרדוקסלית. 
ביחס לשינה למשל, זה מישהו שמנסה להירדם בכח. זה לא עובד... וזה גורם בדיוק לתוצאות הפוכות. מכאן השם אני מניח, האדם מתכוון לישון, פועל בכיוון הזה - עושה השתדלות, ודווקא הכוונה והפעולה מונעת ממנו את התוצאה המיוחלת - שינה.

בשבילי שינה זה צעד שלוש (שרק נכנסתי אליו לאחרונה) אם תרצה או פשוט אמונה טהורה...
שוכבים במיטה עוצמים עיניים ו... הנס קורה. כח גדול ממך (השינה) לוקחת אותך למחוזות הדמיון החלומי. מה? רגע, שוכבים במיטה עוצמים עיניים ומחכים? מי אמר שיקרה משהו? ואם לא יקרה? ואולי צריך לעשות יותר אולי לעצום עיניים לא מספיק? אולי נרבה בהשתדלות שינתית בבחינת 'היכון לקראת'? 
לא. שוכבים ומחכים. בשלווה. מרפים. אין פחדים שמא זה לא יקרה אין טינות על השינה המתאחרת אין ספקות האם זה עובד. זה פשוט עובד...
יש סיפור על רב שניגש אליו מישהו ושאל אותו: " הרב, איך אתה ישן עם הזקן הזה? מתחת או מעל לשמיכה?" בבוקר הרב ניגש לאדם הזה עם עיניים אדומות ואומר לו :" בגללך לא ישנתי כל הלילה. באתי לישון, ואז נזכרתי בשאלתך והתחלתי לחשוב איפה לשים את הזקן. שמתי מעל השמיכה, לא נוח. מתחת, לא מסתדר... בקיצור לא ישנתי שנייה..."
זהו. זה מה שאני לומד בתוכנית בין השאר.
קבלה של המציאות שלי כמות שהיא. ביחס להתמכרות ובכלל. פשוט להרפות. לשחרר. זה לא בידיים שלי. לעשות פעולות ולהמתין בשלווה.
כשנלחמתי, עשיתי שריר ושלטתי הגעתי לתוצאות הפוכות. כוונה פרדוקסלית...
רק להיום, אני מבקש נכונות לקבל את עצמי כמות שאני וה' יעשה הטוב בעיניו...

אנחנו בדרך הנכונה... אוהבים.

בתקווה לשינה הלילה... חחח

ליל מנוחה.

נ.ב. נחמה פורתא. גם לישון היא מלאכה שנקנית בעמל רב. לא ידעתי את זה בעבר ועכשיו כאב אני רואה את זה קורה. זה תהליך של למידה שלא עובר בשכל. נטו תהליך פנימי... ראיתי את הבת שלי מתקשה, נאבקת למסור עצמה לשינה. היא הייתה צריכה עזרה והיא ביקשה אותה בדרכה שלה (בכי וצרחות) אבל היא למדה. והיא עקשנית מאוד. קשה לה מאוד להרפות. כמו אבא שלה (מסביר הרבה דברים ביחס לדרך החתחתים שלי... א"ת. זה מלמד על הכוחות הפנימיים - יש הרבה ב"ה...)
 

תודה רבה 'הצל ואני'. אני יכול לחתום על זה...
אצלי, אפילו הרפיות לא ממש עזרו. אני נלחץ להרפות או משהו כזה...
ניסיתי לקחת פעם חצי כדור שינה, גם הוא לא עבד. רק הכניס אותי לחרדה מטורפת ונרדמתי הרבה שעות אחר כך
יש משהו שקצת עובד לי, זה לדמיין את עצמי שוקע בתוך המיטה עמוק. מדי פעם אני עושה את זה, וזה עוזר לי לפעמים.
אבל כשהשם לא רוצה, באמת ששום דבר שאני יעשה לא יכול לעזור לי לישון.

בנתיים השתמשתי שוב, רע לי.
אני לא יודע מה לעשות לגבי מחר. אני רוצה להבריז אבל זה בטח יעלה לי ביוקר.
פוחד, אבא

אוהבים אותך אחי. 

מאחל לך קבלה גם במקום הזה הקשה שאתה נמצא בו אחרי השימוש.

מזדהה עם התחושות והקושי.

שה' יהיה בעזרך ובעצתו ינחך.

נ.ב.
ביחס לשינה, רק לקחתי את מצבנו כהשאלה על מנת להביע רעיון ביחס לתוכנית ולדרך שלנו. לא בקטע פרקטי מקצועי לבעיות שינה. כמו שאתה רואה, אני איתך בנדודי השינה כרגע...

לילה טוב אחי.