ברוכים הבאים, אורח

הצל ואני יצאנו לדרך...
(0 צופה) 

נושא: הצל ואני יצאנו לדרך... 7764 צפיות

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 2 חודשים #83941

  • אהבת חסד
  • רצף ניקיון נוכחי: 1913 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 938
תחזיק מעמד, תשאר מפוקח בשביל כולנו.
השיתופים שלך נותנים לי אישית הרבה עזרה ותקווה, על אף הייאוש המבצבץ לפעמים בין השורות - אל תתייאש! החיים שלך מפוקח שווים את כל הכאב הזה!

איך שאני רואה את הדברים אצלי כעת (שזה לא אומר הרבה כי אין לסמך עלי אם אני נופל אחת לשבוע, אבל אנסה לעזור לפחות) הרבה יותר קל להמנע בהתחלה בהתחלה, באזור הגדרות, מאשר להימנע אח"כ. ככל שמתירים יותר את הרסן - אנחנו דוהרים מטה יותר בקלות. השתדל כמה שאפשר לא להתיר את הרסן. ובעניין הזה, זה שלא ראית את הסרט מבחינתי יוצר את ה"נס" הפרטי שלך - ללכת לישון נקי בעז"ה.

בהצלחה מכל הלב

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 2 חודשים #83943

צל יקר, מברך אותך שתזכה למצוא באלוקים את מה שאתה מחפש בתאווה

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 2 חודשים #84062

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
תודה רבה לכם בעצתך ואהבת חסד יקרים.
אסירותודה ניתן לי נס נוסף של נקיות. 
פשוט לא תופס את זה שערב כזה (אני בבית לבד ויש לי את כל האמצעים ליפול) נגמר בטלפונים ושינה מוקדמת בלי להפעיל שום שריר בלי לשלוט בלי מרירות נוראית של מישהו שמנעו ממנו להתהלך בגן עדן...
פשוט קשה לי וזה בסדר. אני חולה ורוצה המון תאווה וזה גם בסדר. כולי חסר שקט וזה גם בסדר... לא ברור לי. 

אני בטירוף מוחלט, בחוסר שקט נוראי כמו שהיה לי יום שני, לא יכול לחשוב על שום דבר אחר, רוצה רק ליפול פותח את המחשב ואז מתחיל מסע של הרס עצמי מענג... זה נשמע לי הרבה יותר אני, הרבה יותר נורמלי...

מודה לה' על נס של נקיות למשך 136 ימים. מטורף לגמרי.

מודה לכם על החיזוק התקווה והתמיכה.

מאחל לכולנו עוד יום אחד של נקיות.

תודה

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 2 חודשים #85256

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
שלום לכולם.

רוצה לשתף חוסר אונים מול טינות. טינות על אשתי החל מאתמול בלילה ועד עכשיו בערך.
אז מסתבר (על בשרי מה שנקרא) שהטינה נחמה נותנת הרבה נחמה בשחרור שהיא מעניקה לי מאישורים חיצוניים ומתלות.  בתמורה היא מוצצת לי את הדם... נורא סבלתי ממנה-ממני. אני מתחיל להבין 'דרך הרגליים' שכל  מעשה קסמים כל ליהטוט עם המציאות שמביא אותי למקום נפשי של ניתוק וחוסן רגשי מלאכותי שנולד ברגע הוא מסוכן לי מאוד...
היום הרגשתי כמה אני מסטול. מכירים את זה שהראש נמצא בתוך ענן סמיך כזה... בתוך סאונה... ככה הרגשתי. כמו אחרי שימוש. בהתחלה נהניתי מהשחרור אח"כ התחלתי לסבול וניסיתי לפתור את זה לבד. טעות. "זה בדיוק הבעיה שלך אובססיה עצמית, שכחת? אתה צולל פנימה ומנסה לארגן מחדש את הדברים בנפש... זה לא זה. כן, לפעמים זה עובד אבל זה לא זה..." אחרי זמן מה הנפש שלי פשוט הייתה מותשת ואני הייתי משותק. מוכן לבריחה מוחלטת בחיקה של אהובתי - תאווה. א"ת על טלפונים שיתופים בקשה מה' לקבלת המציאות וניסיון לא להיגרר לאובססיה עצמית (התכנסות בתוך עצמי כדי לפתור את הבעיה) ופשוט לעשות מה שצריך בעולם הזה... חחח
א"ת שאני נקי עדיין...

לא מצליח להירדם ומתפלל לא לברוח למרות ההקושי... רק עד שאירדם. 

לילה טוב ותודה
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 2 חודשים על ידי הצל ואני. סיבה: הבהרה

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 2 חודשים #85259

אוהבים. לילה טוב

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 2 חודשים #85262

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
תודה בעצתך. גם על 'סיבת העריכה'... 
לילה טוב 
 

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 2 חודשים #85412

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
שלום אנשים יקרים.

היה לי סופ"ש לא פשוט. אצל המשפחה של אשתי מיום חמישי כולל אירוע...

כדברי ג'ו עמאר בשיר השיכור: "כוסית אחת שתיתי, שנייה ושלישית טעמתי, תשיעית ועשירית..." 
מלבד הריגושים- מבטים מחשבות פנטזיות ורצונות רבים לתאווה, היו גם טינות רבות, מודעות חזקה לתלותיות שלי במה שאני חושב שחושבים עליי משפחת אשתי, פגיעות, רגישות, אשמה אשמה ועוד אשמה.

היום אני מת לברוח. על ראש הצוק בלי חבל. יודע שאפשר לקפוץ ונוחתים על הרגליים ואח"כ יותר טוב אבל אין לי שום רצון לקפוץ... הכל נראה מפחיד למטה. אם אקפוץ אמות. אם תישאר על ראש ההר תמות. תבחר!!! 
תודה רבה באמת...

מבקש לקבל את המציאות שלי. אני רוצה מאוד לראות פורנו לאונן להתבונן בבחורות בעבודה. אני מאוד לא רוצה להגיע למקום של הסבל אחרי. אין פתרון ביניים. אם אתחיל, אסבול מאוד וכנראה שגם אלך עד הסוף. אם לא אתחיל, אסבול. קשה לי מוות.
זה גם לא בידיי. אני יכול לעשות פעולות להתחבר לחשוף לבקש נכונות לקבל את המציאות שלי. נקיות לא מובטחת. אם לא אעשה, אי-נקיות מובטחת. עכשיו מחר עוד שבועיים, לא רלוונטי...

מבקש לקבל את הקושי שבלהיות במקום צפוף בין הרצונות הללו (לפעול על התאווה ולא לסבול את התוצאות שלה). הקושי לא פתיר. זה מה שיש וניסיון שלי לברוח ממנו לא יועיל רק יזיק. מבקש נכונות לקבל את המציאות של הקושי הזה ולמלא את מה שהנפש שלי כ"כ צריכה בדברים חיוביים כמו חיבור לחברים לעבודה... לחיים.
 
נכון, קשה לי למות. מבקש לא לעשות שום שריר כי יהיה לי קשה יותר. מבקש לא לצאת למלחמה פנימית על עצם הרצון לפעול על התאווה. מבקש נכונות להיות במקום הזה בלי לברוח רק לעכשיו. 

תודה לכם. שיהיה יום חי


 

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 2 חודשים #85535

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
שלום חברים יקרים.

רוצה לשתף במעידה לפני יומיים.

ביום ראשון בלילה הייתי כבר מותש נפשית. הסופ"ש היה לי קשה והשאיר בי אשמה טינות הרבה מצוקות רגשיות וריגושים מיניים מקרובות משפחה של אשתי ובכלל.

אחרי שאשתי הלכה לה והילדים נרדמו פשוט הלכתי למחשב וידעתי מה אני הולך לעשות - אני הולך לראות תמונות סרטים פורנו וכל מה שיתחשק לנפשי השבורה. באישהו מקום, קיבלתי את זה. הייתי משותק מול זה וללא כוחות. 
שיתפתי חבר שזה מה שאני הולך לעשות ודיברנו בהודעות למשך שעה עד ששיקרתי לו שאני הולך לישון במטרה לראות מה שאני רוצה...

בסופו של דבר, הייתי בעולם התאווה שעתיים בערך כולל פורנו בסוף עד שאשתי הגיעה. א"ת שה' ענה לתפילותיי והצלחתי להירדם למרות רצון אדיר להמשיך בשירותים... 

לא נלחמתי תוך כדי. לא הרגשתי אשמה ולא תסכול. אסירותודה קמתי בבוקר ממוקד מטרה. כתיבה, עזרה עם הילדים, שיחות לחברים וספונסר לשתף במה שהיה. לא חשבתי בשום צורה שאזכה לסיים נקי את הבוקר כ"ש לא את הערב ששוב אהיה לבד... א"ת כל היום חשפתי כל מה שקשה לי וכל ריגוש מיני שעובר לי בראש עם חברים וספונסר. 
א"ת שה' נתן לי נכונות ונתן לי נקיות למרות שהרגשתי כמה זה חסר סיכוי עבורי. 

אני מבין שיקח כמה ימים עד שאגיע לאיזה איזון מינימלי ואני כרגע בבחינת 'חולה מסוכן'...
מבקש מה' שימשיך לעשות איתי את החסד הזה של הנקיות גם להערב. 

לילה טוב ותודה.
 

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 2 חודשים #85537

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
היום היה לי יום קשה מבחינה נפשית ורציתי לשתף במה שכתבתי (עם הוספות) על זה כשהייתי באוטובוס לפני כמה שעות:

שומע מוזיקה. מגביר את הווליום כדי שלא אשמע את המוזיקה הצורמת של נפשי השבורה... היא בוכה במר לה על כאבים ופחדים ואשמה וטינות ותסכול והרגשת חוסר ערך ועוד ועוד. פונה אליי: הבטחת שלא תנטוש אותי שוב... יודעת שלא תמצא אצלי מענה. "נא לא להפריע" תליתי על דלתי. והיא בוכה במר לה. אין לה אלא לפנות ל'בורות נשברים' שימלאו לה את מה שחסר לה כ"כ... 
חוסר אונים. אין לי יכולת לסבול את הקושי. אני שומע מוזיקה לא בשביל הרחבת נפשי אלא בשבילי כדי שלא אשמע את נפשי כשהיא מצטמקת ורע לה. די. גדול עליי. הלוואי ויכולתי להבטיח לה שאשאר איתה בקשייה. לא יכול... אוהב אותה אבל לא יכול...

ואני יודע שהיא תתבע את עלבונה ותמצא את מבוקשה בתאווה ואח"כ אני אעמיד פני תם ואומר: על מה ולמה התוהו ובוהו הזה פקד אותי? 
לא יכולה איתך. לקחתי את מה שאני צריכה. קח חזרה את המושכות. נסה הפעם לא להעמיס כ"כ עליי. אני לא יכולה... אוהבת אותך. את מה ששלי אני מוכרחה לקבל. אם לא ממך ממקום אחר...

לילה טוב.

 

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 2 חודשים #85538

וואו. מזדהה עם הבריחה למוזיקה... אתמול אחרי השימוש גם אני הטבעתי את יגוני במוזיקה.
אבל לפעמים... לפעמים גם (כמעט) כל מוזיקה נשמעת רע.

מאחל לך שתמצא מילוי אמיתי ולא מזויף

לילה טוב
נשתמע
אוהב
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 2 חודשים על ידי בעצתך תנחני.

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 1 חודש #85551

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 3201 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 812
כואב, כואב לשמוע את כאבך אח יקר.
גם בשבילי המוזיקה היא עדיין אמצעי ראשי לא לשמוע את זעקות הנשמה.
אוהבים אותך אחינו היקר.

אני אכתוב שתי נקודות שעוזרות לי קצת, (קצת - כי אינני עושה אותם מספיק עם עצמי..)
אבל לדעתי זה יכול לתת לך יותר שלווה בתהליך ההחלמה.
אא"כ הכאב שאתה חש מגיע מעצם תהליך הניקיון הנפשי הפנימי שנשמתך ומוחך עוברים, אז דבריי לא יעזרו כלל, במקרה זה צריך להמשיך להתפלל ולהתפלל ולחכות ולחכות, בסוף זה יעבור בחסד ה', קראתי לאחרונה נראה לי מהרב קוק שלפעמים עמידה בניסיון, זה לא איזה מעשה הרואי ומפעים, אלא פשוט לשבת בשקט ולחכות ולחכות עד שיעבור.

נקודה ראשונה - זה לחפש להעשיר את עולמך הפנימי, עדיף עם רוחניות, יש הרבה ספרים עם תוכן מעשיר שכתובים בצורה יפה ומעניינת וקריאה שלי בהם 5 דקות כל בוקר מוסיפים לי הרבה מאד לכל היום, ממליץ היכנס לחנות של 'דברי שיר' ולבקש מהמוכר/ת (...) עזרה.
ארשום כמה המלצות שאני אישית אוהב - ספרים של 'צבי איל' (מי שטעם יין הונגרי, אוהב ימים, כששומעים סיפור זה אחרת) 'רן ובר' (סוד הנקודה הטובה, אני והאין רוכבים על אופניים) יש כמה ספרים עם ליקוטים מדברי הרב קוק בעיבוד קל (ניצוצות, יש לך כנפי רוח) יש ספרים יפים על פרשת שבוע למשל של חנן פורת. ספרים של הסופר 'שמחה רז' ועוד ועוד ועוד.
זה לא חייב להיות ספר עם דברי תורה נטו, גם לסיפורים והנהגות של צדיקים יש הרבה מה להעשיר אותנו בחיינו.

נקודה שניה - אתה מתאר הרבה קושי שמגיע לטענתך מראייה של קרובות משפחה, אני גם קצת שם, מה שאני גיליתי על עצמי זה שכשאני מסתכל על קרובת משפחה והמחשבות שלי מתחילות עוף איתה או בלעדיה.. אני מנסה להכניס מחשבה אחרת לראש, משהוא בנושא אחר לגמרי או משהוא חיובי שאינו מיני עליה, למשל לנסות לחשוב על המעלות הטובות שבה על הפנימיות, להתפלל עליה ועל בעלה היקר, וככה לנסות לא לתת למחשבות על החיצוניות שלה להשתלט לי על תדר החשיבה, וגם אם אני מתחיל לחשוב על זה ופתאום קולט את עצמי מפנטז עליה כבר כמה דקות, אפשר לשנות כיוון בחשיבה בכל רגע נתון, מקווה שזה יעזור לאט לאט לראות אותן לא כאובייקטים שנועדו לגרום לי הנאה, אלא כבנות אדם, ייצורי אנוש, יהודיות קדושות עם מעלות והתמודדויות כמוני וכמו כל אחד אחר.

ייתכן שסתם קשקשתי וזה לא קשור למצבך כלל.
ממליץ להתייעץ עם הספונסר לגבי מה שכתבתי, כי יש שלבים בצעדים שאולי עדיף להתמקד בדברים אחרים,
אינני מספיק בקיא בתכנית, כך שאני כותב הכל בהסתייגות.

שה' יהיה בעזרך ובעזרנו אחינו גיבור החייל!
יום טוב ומבורך 
 
- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 1 חודש #85562

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
תודה רבה פנימה על התמיכה החיזוק והעצות.

אוהב אותך מאוד.

נקי בחסד ה' 164 ימים שהם קס"ד בגימטריא.

קס"ד!? לא. ממש לא עלה בדעתי שאהיה נקי משך זמן שכזה. נשמע לי הזוי ומופרך...

מעבר לזה, המציאות הרגשית שניתנה לי במתנה היא מדהימה. 
דברים שכ"כ רציתי אותם קורים ובלי להפעיל שום שריר. אני פשוט חי את זה... 
אני מוצא את עצמי אומר 'לא' ובלי סבל של אשמה וקושי אחרי זה וגם לאנשים עם סמכות. 
אני מוצא את עצמי נינוח בכל מיני סיטואציות שהייתי מתפרק מהם בעבר. הכל בסדר. הנפש שלווה ולא מעורבבת מזה. 
אני לא משתנק מביטויים קשים של רגשות של אשתי והילדים. אני מתמודד עם זה בלי להתערבב. אינסטינקיבית ברור לי מה נכון ואמיתי.
יש לי ליגיטימיות לרגשות ומחשבות שלי הזויות ככל שיהיו ולכן יש לי הכלה גם לאחר.
אני יכול לומר להוריי אני אוהב אותך בלי למצמץ.
אני יכול לתת מילה טובה בלי שאצטרך לדוש בזה מיליון פעם לפני. 
אני יכול לומר בפשטות "וואלה אין לי מושג" גם מול סמכות ןגם בפןרומים גדולים של אנשים בעבודה. אני יוצא אהבל לפעמים וזה לא נוגע בי. אין לי קנאות לכבודי בצורה מוחלטת כמו בעבר.

אני הרבה יותר משוחרר.

תודה ה'. זה לא שלי. אין כפתור שכתוב עליו "קבלה" "שחרןר" "הכנעה" "הכלה" שלחצתי עליו. 
ה' נותן לי מתנה נכונות לפעול אני פועל כמה שאני יכול וה' משלים משלו וזה פשוט עובד...

תודה. 

מאחל לכולנו יום נקי ורגוע

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 1 חודש #85565

וואו וואו איזו כינות,איזו הזדהות שאני מרגיש,,,

מהנסיון המועט שלי נראה לי שהייתי במצבך גם אחרי חצי שנה של נקיון וצריך פשוט להמשיך הלאה,
תוכנית + תוכנית + תוכנית+תוכנית + תוכנית + תוכנית ובשלב מסויים הגלים עוברים ונהיים לעיתים רחוקות יותר.

אוהב
אריאל,
אני בהתחלה,,, אני מנסה,,,, אני מתבייש,,, אני מפחד,,, אני מקווה,,, אני מייחל,,, אני מתפלל !!!!!!!!

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 1 חודש #85569

  • יוסיפונוס
  • רצף ניקיון נוכחי: 160 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 360
amazing !
הצל, תודה, יצאתי מחוזק
מסביבי יש דיבור כזה נגוע/שאני צבוע/ ומה פתאום חזרנו לדבר

רק אתה רואה ת'לב שלי ויודע/כשאני דומע/ אותך לא יכולתי לשקר

איך הסתכלתי רק על מה שאין/ הולך ומתרוקן/ איבדתי את הדרך

מה שקלקלתי תן לי לתקן/ מתחנן/ כמו בן/ רק תפתח לי דלת.(חנן בן ארי, אדון הסליחות)

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 1 חודש #85906

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
שלום חברים.

באסירות תודה גדולה, אחרי שבוע וחצי שהיו לי נורא קשים כולל מעידה, אני נקי.

משתף בחוויה קטנה מאתמול.

חזרתי באוטו מהעיר ועיניי התפקסו על בחורה בצידי הדרך. לא התבוננתי. התגובה הייתה מיידית. 'הרעלה'. כיווץ מערכות. הכרזה על כוננות ספיגה בנפש ויציאה למלחמה. כל זה היה אינסטינקיטבי. ללא שליטה לחלוטין. אובססיה לפתור את הקושי גם הגיעה וצללתי פנימה כדל לנסות לפתור את החוסר שקט המועקה והקושי. ביאוס...

שיתפתי. יופי. ב"ה עזר לי לחיות עם הקושי ולא מתוכו. משמעותי בשבילי. שחרור מהאובססיה העצמית. עדיין קשה אבל אפשר לחיות.

מה שרציתי לשתף זה משהו שעלה בי בשיתוף אתמול עם החבר.

אמרתי לו : "לשם יחוד.. הרי אני מכוון לקיים מצוות והשיב את הגזילה אשר גזל..." יש לי מנגנון של מילוי עצמי על ידי לקיחה מאחרים. בהקשר של התאווה, מאחרות. לקחתי ממישהי משהו. לא ברור לי מה אבל לקחתי משהו ואני מחזיר לה אותו. לקחת זה לא בשליטתי. אבל אני יכול להחזיר. החזרתי לה בתוספת 'חומש'-ברכות ואיחולים... 

יש לי טינות על נשים יפות. גם בורכו ביופי וגם קהילה שלימה של חולים מברכת אותם כל היום... אין צדק... 

זהו, חי נושם ומרגיש א"ת. ו... ער 

לילה טוב
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 1 חודש על ידי הצל ואני.
זמן ליצירת דף: 0.69 שניות

Are you sure?

כן