ברוכים הבאים, אורח

הצל ואני יצאנו לדרך...
(0 צופה) 

נושא: הצל ואני יצאנו לדרך... 7768 צפיות

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83466

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
בוקר טוב אנשים יקרים.

מודה לה' על כל הטוב שהוא נותן לי. 
עברתי שלושה ימים מאוד קשים שלי מול עצמי.
מול התאווה - ראיתי את עצמי משתוקק לריגושים מיניים עם קרובת משפחה (משהו שלא הייתי עומד ברבע מהעוצמה שלו בעבר), מלא פנטזיות ומבטים וחיפוש ריגושים...
מול ערך עצמי -אחחחחח, ערך עצמי...
ראיתי את עצמי במקום רגשי קשה של שיעבוד להספקים מטלות לתוצאות (שיתנו לי קצת ערך עצמי כשאסמן 'וי' עליהם) שיעבוד למה שאני חושב שיאמרו עליי ומה שירגישו בגללי וקושי להיות במקום כזה שאולי אהיה מקור אכזבה למישהו. לא מסוגל להתמודד עם המקום הזה...
מול רגשות קשים - טינות תסכול עצבים כעס על מיליון ואחת דברים. על זה שאשתי אמרה משהו ועשתה אחרת ואני נדפקתי מזה כמה פעמים, שבעבודה הנחיתו עליי מטלות 'על חשבוני' כלומר, אני עדיין צריך לעמוד בזמנים שהוקצבו לי רק עם תוספת של עוד כמה מטלות... כעס מטורף הרגשה של חוסר ברירה ודריכות מתח ולחץ בלתי נגמרים...

הרגשתי שהכנסתי את נפשי למכונת כביסה על סחיטה באלף סל"ד. פשוט ליאות נפשית נוראית. הרגשה נוראה שאני לא מסוגל לחיות כך יותר. די, אני סובל מעצמי ואין לי מושג מה לעשות עם זה. הרגשה שאני רודף אחרי הזנב שלי בלי סוף....

בקיצור, זוועה.

אסיר תודה לה' שנתן לי כח לעמוד בזה בלי לברוח לתאווה. זה לא היה בכוחי בכלל. אני מתפרק לחתיכות מול רגשות ותחושות קשות. לא מסוגל לעמוד בזה. 
מעבר לזה, מודה לו שלא נלחמתי עם עצמי. ביקשתי לקבל את התחושות והרגשות שלי כמות שהן כחלק ממני. אין לי ולאף אחד בעולם שליטה על התחושות והרגשות שיעלו בו (לפחות לא באופן ישיר) וא"ת שפשוט הייתי נכון לקבל את מה שיעלה בי בלי הלקאה עצמית בלי אשמה בלי פחד מהמתעתד לבוא...

הספונסר אמר לי שאנחנו רגילים לעבור מכאב מועקה וחוסר נוחות לאורגזמה עונג וכיף. צורת חיים שמושתת לגמרי על "אני לא יכול להרגיש לא טוב" "אני ארגיש טוב ויהי מה" ולכן מובן הקושי של המעבר לצורת חיים שכל מה שעובר עליי הוא בסדר...

מתפלל רק להיום לקבל את זה שזה תהליך ארוך של לימוד לחיות עם כל מה שיעלה בי ולהתמודד אותו בלי לברוח. בלי ללחוץ על הכפתור שלי... 

תודה שאתם איתי.

יום טוב ורגוע.

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83472

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4248
והכי חשוב שאתה מדהר על זה ומשתף, אנו לא יכולים לבד,
אוהבים.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83492

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 3201 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 812
שלום אחי היקר מאד

אני מוכרח לציין שכל פעם שאני קורא דברים שלך אני חושב לעצמי 'אוף איך הוא מצליח לשתף את כל הרצונות והקשיים שלו בכזאת קלות, אין לי רבע מהאומץ לעשות את זה'. בתפילה 'לאַמִּיץ כּחַ כַּבִּיר וְרַב אונִים' שייתן לי יותר אומץ להחלים.

לגבי התסכולים שאתה מעלה בעבודה, חוויתי בחודשים האחרונים מה זה אומר 'הכל מאיתו יתברך', ורציתי לשתף אותך קצת אולי יועיל.
בעבודה הקודמת שלי לא היה לי דקה מנוחה מהבוס כל הזמן הייתי בתחושת דריכות לרצות אותו, וכל שליחת מייל או סתם תגובה לדבריו לוו בהרבה דפיקות לב - מה הוא יגיד? איך הוא יקבל את זה? הוא יחשוב שאני לא מתאים לרמה פה? שאני לא עובד מספיק טוב? וכו' וכו',
ובאמת הוא היה מוכיח אותי על כל צעד ושעל, ונותן לי סיבות טובות לחשוש גם בעתיד בכל פיפס שאעשה..
כמובן שאחרי שהוא היה צועק עלי הוא היה דואג 'לעודד' אותי שזה חלק מהעבודה ואין מה לעשות כולנו עושים טעויות והוא פה בשביל לעזור לי להשתפר.. בדרך וברמת הדציבלים שהוא יחליט כמובן..
בעזרתו יתברך אחרי ששה חודשים מצאתי עבודה חדשה שבה אני כרגע (ואגב יומיים אחרי שהודעתי לו שאני מתפטר, גם הוא הודיע בחברה שהוא עוזב.. ממש פלאי הבריאה.. למרות שהייתי עוזב בכל מקרה גם אם הייתי יודע את זה קודם שהודעתי על עזיבתי)
בעבודה הנוכחית שלי בחסדי הבורא היה לי בוס שנתן לי חופש פעולה (הוא ג"כ עוזב בסוף השבוע הזה.. ואני חש דריכות לגבי הבאות, אשא תפילה לכל יכול שיעזור לי להתמודד עם כל מה שיגיע במקומו. אמן.) כמעט מוחלט, מה שגרם לי לדחות פרויקט מאד רציני שהייתי צריך לבצע וחששתי שלא אצליח לבצע אותו בצורה ה'מושלמת' וכו' נזקי הפרפקציוניזם שאני מתמודד איתו לא תמיד בהצלחה.
כל הזמן חישבתי בראש מתי תאריך היעד שלי להגיש את הפרויקט ועשיתי לי תכנית עבודה כך שאספיק עד אז לסיים הכל.
כמובן שלא הצלחתי להיצמד לתכנית שלי וכל יום הייתי 'מעדכן' אותה ומוסיף את המשימה של אתמול שעדיין לא עשיתי, הרגשתי טיפש וחסר אונים מול הפחד והרצון לברוח מלהתמודד עם הפרויקט המורכב הזה שהייתי חייב לעשות. יום רדף יום ושבוע רדף שבוע, וגיליתי את עצמי באיחור מטורף ששווה פיטורים בלי היסוס בטח עם הבוס הקודם זה היה קורה תוך יומיים פה קלטתי את זה אחרי חודשיים.. - מה לעזאזל חשבתי לעצמי אין לי מושג כנראה שאני לא פועל ממניעים רציונליים אחרי הכל בכל התחומים.. אוהבים..
לפני שבועיים בערך קיבלתי מייל תמים מהבוס שלי - אנא שלח לי את מה שכתבת.
קשה לתאר את עוצמת חוסר האונים שחשתי באותם רגעים שהבנתי שכל 'החישובים' שלי שווים לפח - שוב.. ועליי להפסיק להרגיש שאני מנהל פה משהוא בעולם הזה אפי' לא את הלו"ז שלי.. הייתי כמעט בטוח במאה אחוז שאני עומד בפני פיטורין מאד מאד כואבים.
יצאתי לשאוף קצת אוויר ולנסות להירגע ולחשוב מה לעשות.. ואז נזכרתי בתכנית הקדושה שאני מנסה ללכת בה, הבנתי שעליי להחליף דיסקט במוח - 'רצונך ייעשה ולא רצוני', כמעט הכרחתי את עצמי בכח ללכת להתפלל מנחה שהייתה מהקשות שבחיי (כתבתי על זה פה פעם) וביקשתי מבוראי הכל יכול עזרה (שוב...) עם הבור שחפרתי לעצמי במו ידיי.
נכנסתי לחדר של הבוס שלי חייכתי חיוך מאולץ והחלטתי להתוודות בפניו על הקושי שיש לי עם הפרויקט ולא לשחק אותה סופרמן כל יכול, למרות האינסטינקט שאמר לי שאני בעצם הורס לעצמי את השם שלי אצלו.
אמרתי לו שאני מרגיש קצת לא נעים הסברתי לו בקצרה שהפרויקט מאד מורכב והזמן קצר וכמו שהוא הדריך אותי בתחלית עבודתי פה להתמקד בדברים החשובים כי אין מספיק זמן להכל, והיה לי קשה מאד בהתחלה לעשות את זה כי אני קצת 'פרפקציוניסט' (עוד פעם המילה הזאת בא לי להקיא מעצמי...) ולא שיתפתי אותו בזה בזמן ואני מרגיש לא טוב עם זה כרגע, אמרתי לו שאני עובד במרץ להשלים את הפער שנוצר ואני זקוק לעוד כמה ימים בשביל להשלים אותו.
התגובה שלו עדיין מדהימה אותי כשאני נזכר בה - הוא הסתכל עלי, חייך, ואמר לי שאני עובד אחראי!! כי באתי והצפתי מולו את הקושי ואת הפתרון שאני כבר מיישם, הוא עודד אותי להתמקד בדברים החשובים למרות הרצון לשלמות שיש לי, ונתן לי זמן בשביל 'לנקות את השלחן'...

מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית.. גם את התגובות של הבוסים שלי כנראה. כל דבר בעיתו ובזמנו נועד לרומם אותי קצת להידבק בבוראי.

אני מרגיש מאז שקצת יותר הפנמתי שאין עוד מלבדו, הוא מנהל את העולם, והוא מנהל את התגובות של הבוסים שלי, ועלי לבדוק איך אני יכול יותר להתקרב אליו וממילא ארגיש פחות פחד ותחושה שעליי לרצות את ברואיו.

זה תהליך ועוד יש לי הרבה עבודה עד שאצליח לחוש בכל פעולה שקורת לי את העומד מאחוריה הכל יכול, אבל החוויה הזאת (שאגב גם עזרה לי לשבור את מחסום הכתיבה והחשש לכתוב פה בפורום..) הוכיחה לי עוד קצת שרצונו ייעשה ולא רצוני.

מקווה שתמצא את הדרך והמעשים שייגרמו לך לחוש יותר רגוע ושמח בחיים בכל התחומים.
יום טוב ושמח אח יקר 
 
- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 3 חודשים על ידי פנימה.

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83493

אוהבים.

הזדהיתי עם "ראיתי את עצמי"

בעבר מה שקרה זה שהייתי מוצא את עצמי פתאום אחרי הסיטואציה, הכלים שהתוכנית מעניקה לי זה בדיוק זה שאני יכול לראות את עצמי.

רוצה לזכור שזה רק כלי. והסיפור הוא לקחת את זה ישר הלאה. לעשות ת'פעולות.

תודה על השיתוף

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83502

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
ואוו. תודה רבה על התגובות מחממות הלב.
אני מבין פעם אחר פעם שאין לי יכולת לעבור לבד את ההתמודדויות של החיים בלי לברוח לתאווה. אני חייב אתכם. תודה לכם. 

תודה על הסיפור פנימה. בהחלט מעורר השראה מחזק ונותן הרבה תקווה. מזדהה הרבה עם החוסר אונים שתיארת. 

נכון לעכשיו, אני חווה מה שנקרא בפי אשתי, "ודאות ברע". 
תסכול  מוחלט מול חיי, מול עצמי מול כל תחום בחיי. כל דבר שאני בוחן בי נראה לי פגום וחסר ערך. מה שעשיתי נראה חסר משמעות וקטן וכל הקשיים וההתמודדויות שלי נראים כמו הר עצום. 

אני מודה שזה גדול עליי ולא בכוחי להתמודד עם זה לבד. מכיר בזה שזו המציאות הרגשית שלי כרגע. ודאות ברע. אני מבקש מה' נכונות לקבל את המציאות הרגשית שלי ואת החוסר נוחות שהיא יוצרת ואת הרעב האדיר למילוי החוסר שלי.
אני רוצה תאווה, ריגוש. משהו שימלא אותי. משהו להישאב לתוכו עד שאני ייעלם. קבלה מוחלטת של עצמי כמות שאני אהבה ללא תנאים וללא גבולות כמו שאני מחפש נואשות, הכלה, הרגשה שאני רצוי וראוי כמות שאני. ללכת לאיבוד בעצמי...
עד שזה יסתיים ואמצא את עצמי שבור - מת מבחינה נפשית.

(אולי זה מה שמתכוונים שאומרים שבשורש זה רעב רוחני - אני מחפש להיות חלק ממשהו גדול יותר שיעשה אותי שלם (מה שנקראה להתכלל באלוקות או לחזור למקורו) ואני מוצא שיש
בי יכולת ללכת לאיבוד בתוך עצמי ולקבל, ולו רק לשנייה, את מה שחסר כ" כ לנפשי העייפה...)

בכל אופן, אני מבקש מה' נכונות לקבל את המציאות שלי כמות שהיא ולחיות עם החוסר שקט הזה בתוכי בלי לברוח לתאווה ולריגושים רק להיום.

כבר מרגיש יותר טוב.

תודה שאתם איתי

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83538

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
בוקר טוב אנשים יקרים.

תהילה לה' על הצלתי מרדת שחת, על חיים...
הייתי כבר קרוב. התחלתי לתכנן נפילה וזה כבר שלב מתקדם אצלי הייתי מיואש וזה זרז רציני לכל תהליך הנפילה וא"ת ה' סייע בידי להישאר בארץ החיים ולא לברוח...

אני מרגיש היום מאוד גרוע פיזית אך מצויין מבחינה נפשית. מרגיש שזה היה חתיכת גל - צונאמי.

רוצה לשתף ב'חוויה רוחנית' (לפי הבנתי ממה שכתוב בספר הגדול: שינוי של מציאות רגשית שגורר שינוי חד בתגובות לחיים):
היום בבוקר קמנו מאוחר. מה שחייב ליצור מתח לחץ ופחד ממה יאמרו בעבודה וכו'. אז זהו שלא. הכל סבבה. לא מתוך חוסר איכפתיות אלא מתוך קבלה של המציאות (לא בידי כמובן - אני לא יכול לגרום לזה אצלי זה חסד מוחלט). הבת שלי בכתה בלי סוף, זה מפעיל את אשתי בצורה מאוד ברורה. אחרי שנלחצו כל כפתורי האשמה והחוסר ערך אצל אשתי היא חיפשה בחוסר שקט משהו שיפתור לבת שלי את הבעיה שגורמת לה לבכות (לא, זה לא הכיוון של טיפול בבעיה ואשתי יודעת את זה טוב ממני אבל אנחנו בני אדם... ). אז הבת שלי הפעילה את אשתי שתחיה. בשלב הזה אני נכנס לתמונה. אשתי יודעת בקלות רבה ללחוץ לי על הכפתורים ואז אני נזעק לפתור לה את הבעיה מתוך ריצוי והרגשה שאני אחראי לתחושות ולרגשות של אשתי (פיתרון לבעייתה ירגיע אותה והיא לא תיאלץ אותי להתמודד עם עצמי יותר - "עדיף הרבה יותר" מאשר לעשות כל מיני דברים שלא תכננתי ושמנוגדים לרצוני ולהרגשותיי ושגורמים לי קושי מטורף אח"כ של טינות תסכול כעס אשמה והלקאה עצמית...) 
אז אשתי ביקשה עזרה ואמרה שקשה לה ושהיא לא יכולה יותר ושהיא צריכה עזרה...
עם הרגשות האלה אני לא יכול להתמודד...
זה מפעיל אותי (כל עוד אני לא אקבל אצלי רגשות של: "קשה לי, צריך עזרה וכו' אין לי שום סיכוי להכיל את הרגשות הללו של אשתי. אשתי בסדר גמור אם זה לא היה ברור ממה שכתבתי - כך מתמודדים עם קושי רגשי - מביעים אותו, עוברים דרכו... אין לי שום תלונה כלפיה)

אחרי כל האריכות הגדולה שלא ברור לי למה צריך אותה אם לא שאני מחפש גם הערכה דרכה (אוהבים אותי. ככה אני) 
החוויה הרוחנית הייתה שלא נוצר אצלי כאוס בנפש כמו שבדר" כ קורה כשאני מאזין לקשיי אשתי. שמעתי אותה, הכלתי אותה, אמרתי לה (בלב) אוהב אותך ואמרתי בקול: "מצטער, אני לא יכול לעזור לך." אז נכון, אח"כ אמרתי לה שתניח את הילדה ואם היא תבכה זה לא נורא וכו... (עצות ופתרונות) אבל עדיין הייתי שלו עם זה ונשארתי עם ה"לא". זה יכל להיות גם כן באותה מידה, זה לא משנה. הנקודה היא שזה לא היה כרגיל - מתוך חוסר שקט שנוצר אצלי להתחיל לפתור לה בעיות בלי שום יכולת לעמוד לחשוב מה נכון בשבילי ובלי חירות לפעול כמו מה שהחלטתי.

טוב, יצא ארוך ממה שחשבתי אבל אני בקטע של לשפוך כרגע כנראה... 

אסיר תודה על חברים ספונסר ועל התוכנית הזו שבלעדיה הייתי עדיין מנסה כנראה לפתור לעצמי את הבעיות בלי הצלחה כמובן...

שיהיה המשך יום טוב

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83557

  • שלומקה
  • רצף ניקיון נוכחי: 53 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 275
שלום חבר.
דבר ראשון - אוהבים אותך. רק עכשיו אני מגלה שאתה כותב פה וכיף לי לקרוא את מה שאתה כותב כמעט כמו לשמוע  את השיתופים שלך. ואגב, בשבילי אתה נס מהלך.
רק שתדע שזה בסדר. זמני לחץ ומריבות עם האשה קימיים כבר מבריאת העולם (ביום השישי!) וכנראה שגם מחלימים ותיקים מוצאים שם על מה לעבוד. אל תרגיש רע עם עצמך (ולא, אני לא חושב שהשיתוף הזה חושף יותר מדי...). זו דרך עם הרבה עליות וירידות שבצידה מונח הרבה סיפוק מהתהליך. נראה שאתה מתמודד עם זה בסדר גמור. ואל תשכח שהכי חשוב להשאר נקי היום!
תמשיך בדרך!
רק להיום זה מה שנותר
לא הצלחת תנסה מחר

העולם יתן לך מתנות בשפע 
לא כתוב בשומקום שלנסות זה פשע...

(מבוסס על  השיר "רק לעלות", של "קפה שחור חזק")

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83574

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
תודה רבה שלומקה היקר.
הנחת את דעתי... 

שמח לקרוא את דבריך המחזקים. 
אוהב אותך מאוד.
בהצלחה לנו בהמשך הדרך

יום טוב

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83639

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
שלום חברים יקרים.

אסירתודה לכתוב על תקומה ולא על נפילה...
נקי בחסד ה' 129 ימים. 

אתמול גיסותיי ישנו בביתי. חזרתי מאוחר וישבנו ודיברנו ממש כאדם אל אדם... הרגשתי שאני אוהב אותם מאוד. 
השקיעו לבוא לשמור על הילדים שלי, קנו להם הפתעות, שיחקו איתם, החליפו להם טיטולים... 
היה להן עבודה סידורים והם בכ"ז הגיעו. אפילו קנו לי ולאשתי שוקולדים טעימים. והן כ"כ נעימות ומקסימות...

בלילה הרגשתי ממש גרוע (פיזית), וקמתי כמה פעמים. הרגשתי שאני מת מרב מתח מיני. חמדתי את גיסותיי.

איך מתמודדים עם זה לעזאזל? איך מכילים שתי הרגשות קיצוניות כאלה. הרגשה של אהבה ושל תאווה ביחד.
אי-אפשר. אני לא יכול. ניסיתי, המון. הפיתרון שלי היה הלקאה עצמית על שיש בי רצונות וחשקים נמוכים. הייתי משנן דברים חושב על הסוף המר שבא יבוא אם אמשיך לחשוב על זה ניסיתי פתרונות פסיכולוגיים. להתעסק בדברים אחרים וכו'.

הבוקר, הרגשתי גרוע יותר. הלכתי לעבודה בכ"ז. 
בעבודה, היו לי פנטזיות ומבטים שהעיפו אותי כמו עלה ברוח. ראיתי את עצמי מסתכל ומפנטז ולא מסוגל להפסיק...
חזרתי הבייתה. מת ליפול. לא יכול יותר. חייב את זה... אהההה
טלפון ועוד טלפון. טלפון לספונסר...

ריבונו של עולם, אני רוצה לקבל ריגוש מיני מגיסותיי.
איך אתה אומר דבר כזה? ועוד לריבונו של עולם...הנה בא "אחד מן השרפים ובידו רצפה... ויגע על פי..."
לא. זה לא קרה.
אני רוצה לפעול על התאווה. רוצה ל... ול... ול...
ריבונו של עולם, אני הולך להלקות את עצמי ולשנוא את עצמי שיש בי רצונות וחשקים כאלו. זו המציאות הרגשית שלי. אין לי שום שליטה על זה.
ריבונו של עולם, כמו שהספונסר אמר,  בבסיס אנחנו פשוט עומדים מבוהלים ומפוחדים מול גלים גבוהים של רגשות ותחושות שמאיימות לבלוע אותנו וזו חוויה שקשה מאוד לחוות אותה אבל אין פיתרון ממשי שיכול להעלים את החוויה הזו..
(אני בכ"ז נאחז, מנסה כל דבר. אני מנסה לחוות את מה שיהיה אח"כ כשאפול... אי אפשר. יש לך מסך ברזל מול הפנים. אין סיכוי שתחווה מה יהיה אח"כ באופן שתוכל להימלט מהקושי עכשיו... עזוב. תרפה.)
ריבונו של עולם, אני מבין שאני חייב להיות עם הקושי הזה. עם הרצונות הנמוכים שלי עם ההלקאה העצמית עם הפחד ליפול ועם הרצון לא לחזור לחידלון של אחרי הנפילה.
תן לי את הנכונות לקבל את המציאות הזו שלי- ואתה חייב להודות שהיא מזוויעה- בלי לברוח לתאווה. רק להיום. אני רוצה לחיות. 

הספונסר אמר לי שלא אנסה לפתור את הקושי הזה. פשוט לחיות איתו. "תרפה... זה לא ייעלם הקושי. פשוט תרפה מהנסיונות לשלוט בזה... אתה חולה, לך לישון..."

הולך לישון.

'לילה' טוב.

אוהב אתכם מאוד
 
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 3 חודשים על ידי הצל ואני. סיבה: הבהרה

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83651

אני אוהב לקרוא אותך. תודה על הכנות, העובדה שאני לא לבד - אולי מאפשרת לי יותר לקבל את עצמי יותר.
חיפשתי בשביל התגובה הזאת בספר הלבן משפט כמו "קבלה היא המפתח לכל בעיותנו" אבל מצאתי משהו אחר:

"בחברותא של ההזדהות,
של הקבלה ושל הסליחה אנחנו יכולים לשאת את ההכרה בדברים בלי
להרוס את עצמנו או לפנות לאחד הסמים שלנו כדי לברוח. אלוהים שלנו
הוא סבלן, אוהב ונדיב איתנו; כפי שעלינו ללמוד להיות עם אחרים.
התוכנית קוראת לאלה העייפים וכורעים תחת נטל העצמי, לאלה שרוצים
להיפטר מהנטל אך לא מסוגלים. היא קוראת לאלה שלכודים בכלא העצמי
אך לא מכירים דרך החוצה. רוח שבורה ומדוכדכת - רוח הצעד הראשון -
היא המפתח שפותח את הדלת ושולח אותנו לחופשי."

אני צריך לקבל את זה. זה הראש שלי כרגע. מוצא מין בדברים לא קשורים בכל מכל. אני יכול לחשוב על סצנת פורנו מלראות את השיער של אחיין שלי התינוק. 
 150 והנה מצאתי את הציטוט, בספר הגדול דווקא:

"וקבלה היא התשובה לבל הבעיות שלי כיום. כשאני מוטרד, זה
מכיוון שאני מוצא איזה שהוא אדם, מקום, דבר או מצב - איזה
שהיא עובדה של חיי - שאינם מקובלים עלי, ואיני יכול למצוא
שלווה עד שלא אקבל את האדם הזה, המקום הזה, הדבר או המצב
כמשהו שצריך להיות בדיוק כך ברגע זה. שום דבר, באופן מוחלט
שום דבר, אינו קורה בעולמו של אלוהים בטעות. עד שלא קבלתי
את האלכוהוליזם שלי לא יכולתי להשאר מפוכח, לא אוכל להיות
מאושר אלא אם כן אקבל את החיים בדיוק בתנאים שלהם."

שנזכה לקבל את עצמנו היום
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 3 חודשים על ידי בעצתך תנחני.

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83658

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4248
חבר יקר, תודה על הכנות, אני שמח על הימים הנקויים שלך, ההתמודדות היא לא פשוטה, אבל אנחנו אנשים מאוד חולים, קח כוח ליום אחד, מחר יהיה יותר קל, זה רגשות וזה בסדר גמור, ולהמשיך את הםעולות ולא לנסות לחיות עם זה לבד,
רק ביחד זה עובד.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83746

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
תודה רבה לכם בעצתך ואבי.
על החיזוק והתמיכה. 

אני עדיין חולה פיזית ומסתבר שחולי גופני הוא מנגנון ההפעלה לא קטן. לפחות כמו עייפות רצינית....
ההגנות יורדות והכל קורה בקלות בלתי נסבלת. 
מבטים ופנטזיות מעיפות אותי הרבה יותר חזק ומחשבות אובססיביות על שימוש מנקרות בלי הרף ומאיימות לשלוח אותי לגיהנם נפשי שוב. לחידלון הזה שבאמת אי אפשר להגיע אליו. זה לא בכוחי להיות שם שוב...

אני מסכם יום נקי אך מלא פנטזיות מבטים אובססיות קריזים והמון המון ויתור על עצמי. משום מה ראיתי את עצמי שוב ושוב עושה דברים כי "לא נעים", כי " צריך, חייב, אין ברירה" כדי לא לאכזב וכו' למרות שבכל פעם הנפש שלי הרימה קולה בבירור: "אני לא יכולה. בבקשה די. קשה לי. תגיד לא. אני לא יכולה. אני צריכה מנוחה..."
את נפשו שם למרמס...

למרות שהערך העצמי שלי תלוי באחרים, בהישגים, בתוצאות, בעוד 'וי' על מטלה בפנקס, בהספקים, ולמרות שאני משועבד  ל"לא נעים", ל"מה יאמרו", להרגשה שאני לא יכול לאכזב אף-אחד אף פעם, ולמרות שאני מרגיש אחראיות על רגשותיהם של אחרים אני מבקש נכונות לקבל את עצמי באהבה ובשלימות.

מרגיש גרוע. כל הבאסה. מבקש לחיות עם זה... 

תודה ולילה טוב

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83754

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 3306 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3555
מאוד מזדהה עם זה שהחולי הגופני גורם לי לרצות לברוח לתאווה.
בימי השימוש הפעילים, פעמים רבות החזקתי מעמד תקופה של נקיות, ואז נהייתי חולה פיזית. מהשלב הזה, זה תמיד היה מסתיים בנפילה. כמה אני יכול להחזיק מעמד גם להישאר נקי וגם לסבול כאב וחולשה פיזיים?
בתקופה הראשונה שלי כאן, ממש התפעלתי כשראיתי שאפשר לעבור תקופות של כאב פיזי או נפשי, בלי שבסוף זה יסתיים בשימוש. לא הכרתי את הדבר הזה שגל שלילי יכול פשוט לעבור וזהו. בלי שאצטרך להטביע אותו במשהו.

מאחל לך רפואה שלמה. בכל המובנים...
ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 3 חודשים #83771

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
אמן. תודה רבה

תגובה: הצל ואני יצאנו לדרך... לפני 8 שנים, 2 חודשים #83936

  • הצל ואני
  • רצף ניקיון נוכחי: 108 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 64
שלום לכם חברים יקרים.

משתף בחוסר אונים מול התאווה. 
ממש רוצה ליפול...

אשתי לא בבית וילדיי ישנים. יש לי אפשרות לאינטרנט פתוח ויש לי רצון. א"ת שיש לי גם חברים ואת ריבונו של עולם.
מאוד רציתי לראותאיזה סרט טוב. אח"כ עלו כל מיני רצונות ליפול אז ירדתי מזה. מתוסכל נורא. עד שיש לי זמן לראות משהו בכיף, אני לא יכול כי אני חולה ומכור לתאווה. מאוד מתסכל אותי.

מבקש נכונות לקבל את רגשות התסכול, את הרצון שלי ליפול ואת האפשרות שהערב הזה יגמר בנס של נקיות. תמיד זה נראה לי לא מתקבל על הדעת. איך אפשר לא ליפול?
טרם תקרא התאווה אני אענה...

מבקש מה' נכונות לחיות עם הקושי והחוסר שקט ולא לברוח לתאווה.

תודה ולילה טוב
זמן ליצירת דף: 1.84 שניות

Are you sure?

כן