שלום לחברים היקרים רציתי לשתף אתכם
יושב לי בביתי אני כבר נקי שבועיים אני מוצף באושר אך זוכר כי בפעם האחרונה שהייתי נקי שבועיים בא לו היצר והפילני שדוד. אני כבר לא נאיבי שמהרגע שנכנסתי לכאן אני סוגר שנים רצופות ללא תאווה, מודע לסכנה אך לא מיואש מבטיח לעצמי אני מנצח. אני מנצח כי אני נלחם כי אני לא נותן לייאוש כמו כן אני נזכר שלפני כמה שים טובות פירפרתי לי בין חיים למוות כמה שבועות ובסוף ניצחתי. לאחר כשבועיים ניקיון נודע לי כי מחר אני הולך להישאר בבית לבד בשעות הערב המאוחרות. הילדה ישנה האשה לא בבית ואני מרגיש את היצר מתחיל לאותת לי מחר יש סכנה. אני אומר לו זה סך הכל שלש שעות אני לוקח את זה בהליכה אבל הוא אומר לי גם שעה יכולה להיות מזיקה. והנה מגיעה השעה ואני לבד, המלחמה מתחילה ואני מרגיש שבאה הכניעה. אני משותת לי כבר בים התאווה מזין את עיניי ברעל אבל הפעם זה שונה מתמיד. הפעם אני משותת לי וליבי שותת לו דם יחד איתי. אני מרגיש כבול, אסור, ואני צועק לאלוקים תוך כדי שאני צופה עזור לי, הצילני, האר לי דרכך אל תיתן לעונג המזויף להתפרץ. אני מוצא את עצמי צורח ומתחנן למרות שאני כבר שם בעומק, בזוהמה, בטינופת, בטומאה. והנה מגיע לו מלאך טוב ומצליח לגרום לי לעשות הפסקה חדה לצעוק בלב ולהציל את נפשי ועיני ואת הרצף של שמירת ימי הטהרה. אני כבר הגעתי ל22 ימים דבר שלא קרא לי בחמש שנים האחרונות אני שמח ומאושר שניצחתי שוב. אז פירפרתי בין חיים למוות פיזיים וניצחתי היום אני מפרפר בין חיים למוות רוחניים וניצחתי שוב. אך כמובן הדרך עוד קשה, ארוכה, ומייסרת כמו תהליך השיקום שבא אחרי הפציעה. אבל עם הרבה תפילות והתבטלות ביחד אנצח וננצח.
