אחד מהרעיונות החזקים בתכנית הוא להיות נקי כל יום רק להיום.
והרבה גם חוזרים עליו בטוריהם.
אני עם מחשב חסום הרמטית, חונק, וגם לא נפגש עם בנות וכד' דבר יום ביומו.
אבל לפעמים תופס את החסימה איזה קריזה וזה נופל מלא/חלקית, או שאני נמצא באיזור מחשב עם גלישה מלאה, או שפתאום ברחוב יש איזה ילדה פרוצה, ואני לא מצליח להגיד לעצמי "רק להיום" כי הדברים האלו לא יהיו מחר, וודאי בטח שלא, אז רק היום אפשר מחר כבר נהיה נקיים.
היינו, כל הרעיון של "כל יום רק להיום" הוא ש-תירגע, אם תרצה תשתמש מחר. וזה כאילו מרגיע את ההתקף העכשווי.
אבל אם מחר לא יהיו האפשרויות או המראות אז התירוץ כבר לא עובד.

מחכה לתשובות המבינים

לא יודע אם אני מ"המבינים", אבל "רק להיום" בשבילי זה לא "אם תרצה תשתמש מחר". ממש לא.

רק להיום בשבילי, זה אומר שאני רוצה שאלוקים ישמור אותי נקי עד יום מותי ואף נכון לעשות את העבודה הדרושה לשם כך.

אבל, ממש גדול עלי לחשוב על חיים שלמים של עבודת התכנית, על חיים שלמים ללא תאווה. הכלים הרגשיים שלי מתקשים להכיל הרבה. אפילו מה שבשביל אנשים שאינם חולים במחלה שלי נחשב סביר, בשבילי הוא גדול. אז אני מתמקד ביום אחד.

מה, כל החיים אסע לקבוצה חיה? לא יודע, אבל היום אני נוסע.
מה, כל החיים אשרוץ בפורום "שמור עיניך"? לא יודע, אבל היום אני פה וזה נותן לי הרבה.
מה, כל החיים לא אשתמש? לא יודע, אבל היום - לא ולא!

האמת, שזה אחד הדברים הקשים בתכנית. זה לא בא לי מיד, וזה עדיין צריך שיפור גדול. אני, כמכור, חי בהלקאה עצמית על העבר ובפחדים מן העתיד, אבל רק לא בהווה...

נ.ב. כדאי שתחפש, היה כאן פעם איזה פוסט יפה שדיבר בדיוק על הנקודה שהעלית, כשהמחלה שלי אומרת לי "רק להיום".

עוד בנושא:
איך "רק להיום" מסתדר עם "90 יום"?

איך רק להיום מסתדר עם כל החיים? הרי אני רוצה להישאר נקי כל חיי!
ספירת הנקיות היא חשובה רק לדבר אחד (בעיני) - להראות לך ולאחרים שהנס יכול לקרות.
אני נקי היום 127 ימים. נו, אז הפסקתי להיות מכור או להתמודד עם התאווה ברגע שחציתי את תשעים הימים? ממש לא.
אני עדיין מתמודד עם התאווה, ועם עוד קשיים בחיים שלי. אבל מעולם לא הצלחתי לשרוד כ"כ הרבה זמן בלי להשתמש. אז אני יכול להסתכל אחורה ולומר "אלוקים עשה לי את הנס הזה (בעזרת הפעולות שלי) כבר 127 יום, אני מאמין שהוא יכול לעשות את הנס הזה עוד יום אחד".
וממש לא בריא לי להגיד "הוא יעשה אותו בשבילי רק עוד חודש, שבוע, יומיים", כי קשה לי לפעמים לתפוס איך אפשר לשרוד כ"כ הרבה זמן.
ועוד דבר.
הגישה של רק להיום גם עוזרת לי להתחיל לחיות בהווה. בתור מכור כל החיים שלי אני כל הזמן מנסה לראות מה יכולתי לשפר בעבר שלי ואיך אני יכול לשנות את העתיד שלי. אבל אני אף פעם לא מנסה לחיות את ה"כאן ועכשיו". אני לא נוכח במציאות. אני מרחף על כנפי הזמן ושוכח לחיות.
"רק להיום" מזכיר לי שההתמודדות היא כאן ועכשיו. שאני לא צריך לחיות את העבר והעתיד שלי אלא רק את ההווה ואת ההתמודדות הקרובה. מה יקרה בהמשך? לאלוקים פתרונים. מה שהיה? היה.
דוגמה קטנה - כבר קרה לי מקרה שבו הרגשתי שאם אני לא הולך להשתמש, אני פשוט לא אירדם כל הלילה (ככה המוח שלי סיפר לי). בראש שלי התרוצצו מאות אופציות שימוש, סצנות מין שראיתי ומילות חיפוש.
מבחינתי הקרב כבר אבוד מראש.
אני פשוט לא יכול להתמודד עם משהו שיימשך כל הלילה.
אז השתמשתי.
אבל היום אני יודע שכשבא לי כזה התקף (כמו היום בבוקר שבמשך שלושת רבעי שעה מהרגע שקמתי חשבתי רק על הנ"ל) יש לי בחירה להסתכל על זה אחרת. יש לי כלים שיעזרו לי להתמודד מול ההתקף שתוקף אותי עכשיו! רק עכשיו? אבל הוא ימשיך הרבה זמן? כן! רק עכשיו! אני לא אחראי מה יקרה לי בהמשך. אני אחראי להגיב למה שקורה לי עכשיו.
מקווה שהובנתי.
בהחלמה!

תודה ענקית!

מישהו יכול למצוא בבקשה איפה הפוסט היפב שטהרני כתב שהיה כאן פעם שדיבר על הנושא "המחלה אומרת - רק היום"?