בעזרתו ובהשתדלותנו

הקב"ה זיכה אותי והגעתי לתובנה שכל מה שאני עושה כדי להילחם במחלה שלי ייכשל - כי אני לא מוכן לוותר על התאווה.

קיבלתי את התובנה הזו כשקראתי את "שיטות ההכחשה" בגיליון 953 של החיזוק היומי (מי שלא קרא - מומלץ!) וחשבתי: "וואו, זה בדיוק הסיפור שלי".

גם אני מוכן לעשות המון, להתפלל, ללכת למקווה, לשים עוד פילטר - אבל אני לא מוכן לוותר על התאווה. אני נהנה ממנה ואני לא רוצה להפסיק. לא משנה מה אעשה - כל עוד לא אוותר על התאווה ואחליט שאני מואס בה ופשוט לא רוצה אותה - לא אחלים.

קל לדבר. איך עושים את זה? למישהו יש רעיון איך אני אצליח לא לרצות בתאווה? אני זקוק לעזרתכם. איך עוקרים את הרצון הזה?

תודה!

אגיד לך משהו שיישמע אולי מייאש, אבל את הרצון לתאווה לא תוכל לעקור. זה חלק ממך. מעבר לכך, לבד - אם אתה מכור (אני לא יודע כמובן) - לא תצליח להתמודד.
אבל היי, זה לא אומר שאין תקווה.
יש תקווה,
להתחיל בתכנית.
אני מכיר אנשים שנקיים 490 ימים, 1000 ימים, שלוש וחצי שנים, חמש שנים. אלו אנשים שאני מכיר אישית. אנשים שהיו מכורים!
אז זה עובד, אם קיימת בנו פתיחות, כנות ונכונות.

שלום חבר יקר,

מאוד מזדהה ומבין.

לי חשוב לזכור שהדבר לא תלוי בכוח הרצון שלי, אלא רק בקשר שלי עם אלוקים.

היום הקשבתי שוב לג'ו וצ'ארלי שדברו על ההסטוריה של AA (אלכוהוליסטים אנונימיים).

וזה מה שהם אמרו:

(ביל W וד"ר בוב היו שני המייסדים השותפים של AA.
לפני שהוקמה AA הם השתתפו בקבוצת אוקפורד שבסופו של דבר גוועה וכבר לא שומעים עליה.)

כשביל פגש את ד"ר בוב, ד"ר בוב כבר היה בקבוצת אוקספורד איפה שביל היה.
אבל ד"ר בוב לא הצליח לעלות על דרך וביל כן הצליח.

מדוע?

ביל ידע את הבעיה וגם את הפתרון.
את הבעיה הוא ידע מד"ר סילקוורט ואת הפתרון מחברו אבי טאצ'ר - זה שבא לבקרו בבית שלו. (הספר הגדול, סיפורו של ביל)

אך ד"ר בוב ידע את הפתרון (מקבוצת אוקפורד), אך הוא לא ידע מה הבעיה.
ד"ר בוב חשב שזה קשור רק לכוח רצון. שהבעיה שלו היא כוח רצון.

רק כשביל הסביר לו שהבעיה היא חוסר אונים בגלל האובססיה של המוח והאלרגיה של הגוף ולא קשורה בכלל לכוח רצון, הוא עלה על דרך.


רק כשהבנתי שלי אין את כוח הרצון להפסיק לצרוך תאווה וגם אני לא יכול להמשיך לצרוך תאווה, אז הבנתי שאני חסר אונים, האמנתי שאלוקים יכול לעזור לי והחלטתי למסור את כל חיי ורצונותי אליו, התחלתי להחלים.

וזה חשוב לי מאוד לזכור כל יום.

בהחלמה

שלום חבר יקר,

אתה לגמרי צודק. בלי לוותר על התאווה, שום דבר לא יעזור.
אך לוותר אינו אומר למאוס ולא לרצות.
להיפך! כשאני נדרש לוותר זה על דבר שאני רוצה ואוהב ובכל זאת אני מוכן לוותר עליו למען משהו יותר חשוב.

כאשר אני מוותר על הזנת התאווה בכל צורה שהיא, אני הרבה פעמים חש תחושה מאוד קשה של 'הפסד'. כאילו שיש לי הזדמנות לקבל משהו ו... אני מפספס את זה.

במיוחד כשזה דבר שלא מזדמן כל יום. ובכל זאת אני מוותר כי אני יודע שזה הדבר הנכון ובסופו של דבר הרווח יהיה גדול על ההפסד.

אז תמשיך לרצות אבל תוותר!

בעזרתו ובהשתדלותנו

תודה רבה חברים! חיזקתם אותי מאוד. הלוואי שה' יעזור לכולנו
לצאת מזה.
תודה!