שלום שמי עד שאנצח ולצערי אני כבר שנה בתוך הבוץ הזה... אני יודע שזה נחשב "מעט", כאילו יש דבר כזה מעט בשימוש בתאווה, אבל עדיין אני סובל.
התחלתי את מסע 90 הימים שלי במחשבה שזהו, עכשיו אני גומר עם זה אחת ולתמיד. וכל פעם אני מתבדה מחדש.

לצערי הפגם שלי הוא שאחרי כמה זמן אני שוכח שאני תלוי בה', ומרגיש טוב עם עצמי. אז אני מפסיק להתחנן אליו ולהתפלל אליו באותה הדבקות כמו מקודם. ואז כשאני שוכח אותו, אני נופל.

העניין הוא שאני לא מצליח להרגיש כל יום כל הזמן שאני תלוי בה'. אני מרגיש שכבר הסתדרתי, שהיצר כבר מאחוריי, ולכן אני מתגאה ונופל. מה לעשות? אני לא רוצה ליפול יותר. אני רוצה לצאת מזה עכשיו לפני שזה יהיה חמור יותר.

מה לעשות? איך אני יכול להרגיש תמיד שאני תלוי בו? איך אני יכול להישאר ללא טעויות במשך כל כך הרבה זמן? אפילו יום הוא ארוך מדי בשבילי. הימים מצטברים ומתישהו אני אעשה טעות.
עזרו לי!

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

אני אישית בקשר עם עוד חברים אחרים שמבינים שהם צריכים להיות תלויים בו.
אנחנו מדברים על זה בטלפון באופן יומיומי, ונפגשים פנים אל פנים מדי שבוע.
אנחנו קוראים ספרים שמדברים על הנושאים האלה, וכותבים על פי העקרונות האלה באופן יומיומי.
אנחנו צועדים בדרך מסודרת ובנויה היטב שמטמיעה את היסודות הללו בכל רבדי אישיותנו.

מאז שאני צועד בדרך הזו, אלוקים שומר אותי נקי במשך 468 ימים! דבר שלא קרה לי מעולם, ובשנים האחרונות, מרוב ייאוש, כבר לא חלמתי עליו ולא באמת שאפתי אליו.

לפני שצעדתי בדרך הזו, שום דבר לא הצליח להחזיק אותי נקי לאורך זמן. הייתי בטיפול אצל איש מקצוע במשך כשנתיים. הוא צייד אותי בהרבה כלים טובים, שהחזיקו אותי נקי כחצי שנה שבסופה נפלתי. העבודה האישית שלי התמסמסה עם הזמן.

אני לא יכול לנצח את התאווה הזו לבד. היא גדולה עלי. אני יכול רק עם עזרה של אלוקים וחברים.

אני מניח שמה שעבד בשבילי ובשביל רבים אחרים יכול לעבוד גם בשבילך.

תודה רבה על העצה! אבל...
הבעיה היא שאני מרגיש כל כך טוב כשאני נקי, שאני
שוכח את הקב"ה שהוא ורק הוא מציל אותי. זה ממש מקולקל,
אבל אני לא מצליח להתגבר על זה. אמרת שלכתוב כל יום
זה עוזר? אני אנסה את זה

לא אמרתי שלכתוב כל יום זה עוזר.
אמרתי שלהצטרף לתוכנית 12 הצעדים, שחלק ממנה היא כתיבה יומית, מאוד עוזר לי, ובעצם, זה הדבר היחיד שעזר לי לאורך זמן רב כל כך
.
דרך אגב, כתיבה יומית היא אפילו לא אחד הצעדים אלא מנהג מבורך שנהגו הצועדים...
וגם לא פירטתי מהי הכתיבה שמדובר עליה.

בקיצור, מדובר בדרך רצינית מאוד, שאם לוקחים אותה בחצי ממידת הרצינות וההשקעה בתאווה, רואים פירות מבורכים! אבל סתם לכתוב בעצמי, על דעת עצמי, בלי להיות בקשר אינטנסיבי עם אנשים אחרים, זה לא דבר שעובד בשבילי. זה לא מצליח להשאיר אותי נקי.

הבנתי... בסדר. תודה רבה!!

בהצלחה רבה!
אשמח לעזור ולהיות איתך בקשר אם תרצה.
בהודעות פרטיות, בטלפון וכדו'.