'אני לא שומע אלוקים בקול שלך', משפט שאמר לי הספונסר, ביום שישי האחרון, לאחר שבתקופה האחרונה אני חווה מעידות כלשהן ונתקל בבעיות פה ושם, הוא צדק, ועוד איך צדק, אבל אני בכל אופן ניסיתי, 'אבל אני כן פונה הרבה לאלוקים' ניסיתי לשכנע אותו, ובשל מערכת היחסים השוררת בינינו הוא ידע להגיד לי שוב, 'לך תמצא את אלוקים'.
האמת שתמיד מה שהכי כואב לי לשמוע מסתבר שזה האמת, הכי לא נוח לי שלוקחים מראה ומעמידים לי מול הפרצוף, היה לי רך יותר עם הוא היה אומר לי 'אוהבים' אבל לא בשביל זה הוא שם, ואני אסיר תודה על כך, אבל מאותו רגע הבנתי שהגיע הזמן לחישוב מסלול מחדש.
אני כל יום מדבר עם אלוקים, מבקש ממנו שיעזור לי מול התאווה, ועוד פעם שיקח ממני את התאווה, שאמצא בו מה שאני מחפש בתאווה, אבל פתאום אני שם לב שאפילו בוקר טוב פשוט אני לא אומר לו, מהרגע שאני קם רק נושא אחד מחבר בינינו וזה התאווה, מניח תפילין ומתפלל שיהיה לי יום נקי, ובכלל לא מערב אותו בעסקים שלי.
האמת שאני נזכר בימים הטובים בהם לא חסר לי כלום, הימים המתוקים שלי הם הימים בהם אני משתף אותו בכל החיים שלי, צעד שלוש מלא, מוסר לו את חיי ואת רצונותי, קם בבוקר מאחל לו בוקר טוב, מבקש ממנו חיבוק, מבקש אותו קרוב אלי בכל תחומי חיי, מספר לו מה אני חווה ביחס לחיים לרגשות שלי ומבקש ממנו לא לעזוב את ידי.
קצת אחרי השיחה ותוך כדי חשבון נפש נוקב וחסר פחד דמעות זלגו מעיני, נזכר פתאום שיש לי כל כך הרבה תוכניות וענינים שעוברים עלי ולא דיברנו על זה בכלל, איך פתאום חשבתי שאני יכול לבד, אין לי מצב להישאר שפוי ומפוכח גם בענינים שהם לא תאווה בלי הכוח שלו ובלי שהוא ילווה את זה.
באסירות תודה השבת האחרונה חזרתי הביתה, 'כמו בן שב אל אביו ממסע מהכפור' (אודי דוידי, בן אהוב), היו לנו שיחות טובות, ואני מקווה שגם היום הזה והקרוב הם ימשיכו, אני צריך לזכור שכל התוכנית שלי היא למצוא אותו באמת ולהיות קרוב.
חשבתי להקדיש את זה ליומן מסע בדרך לקרבת אלוקים אוהב. הלוואי שנזכה...
