אמן אמן אמן, רק להיום.
אני ממליץ לך שפשוט תתעסק בחיים שלך.
הראש נקי בע"ה,
תתחיל לחיות חיים רגילים,
והכי חשוב, תשמח בזה,
אני יודע השמחה להיות נקי לתקופה ארוכה היא עצומה, פשוט תהנה מזה שאתה נגיד אדם רגיל.

שבוע מצוין.

חס ושלום!

אוי ואבוי לי אם אשתכנע שאני אדם רגיל, כמו שהראש שלי מנסה להגיד לי וכמו שאני ממש רוצה להיות!
אדם רגיל יכול להסתכל על בחורות ברחוב, לראות קצת פורנו במחשב, ואפילו לאונן מדי פעם.
הוא ישאר נורמלי.
אני לא יכול!
אני מכור!
אצלי אין "מדי פעם" ו"פה ושם".
לי אין גבולות.

אני חייב להזכיר לעצמי את זה יום וליל, כי גם כשאלוקים משחרר אותי לכמה שעות או ימים מהמחשבות האובססיביות על התאווה, היא עדיין שם, מחכה לטעות הראשונה שלי.

זה בדיוק מה שקרה לי ביום שישי.
רק דיברתי קצת עם שתי בנות במסנג'ר (ידידות מהעבר שאני ממש מתקשה לוותר עליהן).
שתיהן יודעות שיש לי בעיה כלשהי ושאני לא יכול להיפגש איתן ואפילו לדבר איתן בקביעות, כמו פעם.
אבל מספיק שהן שאלו על זה שוב - "כמה זמן זה יקח?", "אולי אפשר פגישה חד-פעמית מתישהו?" - ואני כבר מתחרפן.
שלא לדבר על מה שעושות לי מחמאות מפורשות מהן.

כולי כבר רועד רק מלהיזכר בזה עכשיו.
הצורך שלי לחום, אהבה וקבלה מעביר אותי על דעתי.
אני כל כך רוצה להיות 'נורמלי'! להיות מסוגל להיפגש איתן, סתם ככה, בשביל הידידות. אפילו לא בשביל התאווה.
כל כך רוצה שיחמיאו לי, שיעריכו אותי ושאני אוכל להרגיש נחוץ למישהו.

כל כך קשה לי לקבל שכל זה חלק מהמחלה שלי.
שהדברים האלה יפילו אותי.
שאני לא יכול להיות 'נורמלי' ו'כמו כולם', כי אני מכור, אלרגי לכאלה יחסים ולא מסוגל להתמודד איתם כמו אנשים אחרים.
"פעם אחת זה יותר מדי ואלף פעם לא מספיק".

בעזרת ה' ובקושי רב הצלחתי (בינתיים) להגיד להן את מה שהייתי צריך ולשמור על ההרחקות שלי, יחסית.

אני מתפלל ומתחנן לה', שיתן לי, רק להיום, למצוא את מבוקשי האמיתי - בו.

מנסיון אישי אני מכיר את ההרגשה הזו מקרוב ויודע את כמה זה קשה...
גם אני נהגתי להתכתב עם יותר מכמה שלא הייתי אמור...
ההרגשה הזו של להרגיש שמשהו מצא בך ענין, מחמיא לך, נהנה לדבר איתך
זה מוציא מדעת

אבל זה כל כך מסוכן. אני כמעט ונפלתי הכי עמוק שיש בגלל קשר שכזה.
ואז קלטתי שזה שקרי.
אני חייב להפסיק.
אחרת החיים שלי יהרסו בכזו מידה שכמעט אין דרך חזרה
ומחקתי את כל הכתובות שהיו לי
ופתחתי כתובת אימייל אחרת
וניתקתי כל מגע

מה שהיה הכי קשה היה הרצון להסביר מדוע אני עושה כך
אבל לא עשיתי זאת
כי ידעתי שבמקום להתקל בהבנה אני אתקל בבוז
שרק יקשה הכל עוד יותר

אני שמח לומר שהיום כבר אין לי קשר ולו הקלוש ביותר לעבר זה

מאחל לך שתמצא את הכוחות לנתק את הקשר הזה במהרה. זה פוגע בך, מקשה עליך.

ע ז ו ב  א ת  ז ה ! !

ידידך, מגדלור

קשר לא רציני עם בנות הוא בעייתי,
ובהחלט יכול לעורר אותך לנפילה בהרבה צורות, אופנים והזדמנויות.,
יודע צדיק נפש בהמתו,
רק להיום, אתה יודע עד כמה אתה יכול ליפול בגלל אותן בנות,
ולכן אם אכן כך הם הדברים ואתה יכול ליפול בגללן, פייסבוק, תמונות וכו',
כדאי שתשים לזה סוף בהקדם, וככל שתקדים כן ייטב.

קשר לנישואין זה כבר סיפור אחר.

אחח.. אתם כל-כך צודקים!

בתכל'ס - יש רק אחת שממשיכה לשמור איתי על קשר רציף, והיא מודעת לחלוטין לבעיה שלי.
אין בעיה של תמונות ודיבורים לא צנועים, אבל בהחלט מתעוררים (לפחות אצלי) רגשות ותחושות לא-רצויות.

היא האחרונה שנשארה, אחרי שכבר ניסיתי פעם אחת להפסיק את הקשרים האלה, לפני כמה חודשים.
כמו שאמרתי - זה ממש קשה וזה היה ממש קשה גם אז.
נשארתי בסוג של ואקום. לא היה לי עם מי לדבר. לא היה לי תחליף.
נפלתי לשימוש ודיכאון של כמה שבועות.
פשוט לא הייתי מוכן לוותר על זה. גם היום אני לא לגמרי מוכן, כנראה.

מה שכן - אני יודע שזה יהיה חייב לקרות ובקרוב. גם הן יודעות את זה, כאמור.
גם קשר לנישואין לא בא בחשבון מבחינתי כרגע, לא לפני שאגיע למקום יותר שפוי ופיכח בחיים שלי, בעזרת ה' והתוכנית.
מתפלל ביחד אתכם לכוחות ואומץ מה' "לשנות את הדברים אשר ביכולתי", רק להיום.

מזל טוב על 90 יום!!!!!!

זכור ימים נקים זה רק אמצעי ולא המטרה המטרה הוא התחברות לחיים

כך שמה שחשוב זה לא אם אתה מתכתב עם הבנות במסנגר אלא מה עשית על מנת להתחבר לחיים?!!!!

האם יש לך סיפוק ממה שאתה עושה?

האם יש לך חברים אמתיים ולא רק ורטואלים?

האם אתה עצוב או שמח?

זכור ימים נקיים הם זמן מצוין לבנות בסיס אמיתי ולעשות דברים שגורמים לך להרגיש טוב

כי אם תתמקד רק בלהיות נקי אין לזה סיכוי לאורך זמן!!

שרגא

רק להיום, קראתי את מצוקותיך בשרשור שלי,
אני מתפלל בשבילך שזה יעזוב אותך, אל תיכנע, הכניעה עולה ביוקר, קשה להתאושש ממנה.
חלילה נפילה בוודאות לא מסתיימת בנפילה אחת, היא מושכת לעוד אחת ולעוד אחת כי יש "היתר" כי נפלת, אז מה זה משנה אם נתחיל מסע חדש עכשיו או מחר או מחרתיים. בפרספקטיבה של חיים שלמים זה כלום.

תמשיך לכתוב על מצוקותיך כאן בתקווה שזה אולי יפרוק ממך קצת את הדחף ובתקווה עוד יותר גדולה שהגל יעבור ויחלוף.
תימנע מהקצת!!!
אני לא שמעתי שאפשר לשתות קצת אקונומיקה. אתה שמעת??
סומכים עליך, בוטחים בך,
תספר לנו רק דברים טובים.

חג עצמאות שמח!!

רק להיום שלחתי לך הודעה פרטית.

בעעע... איזה בוקר.
איזה לילה.

נתחיל מהלילה:
ישבתי עד 4:30 בבוקר מול הטלוויזיה.
סתם, לראות איזו תוכנית מצחיקה, אבל זיפזפתי גם למקומות אחרים.
יום העצמאות הזה משפיע עלי לא טוב.
זה מין אינסטינקט כזה, כי בטלוויזיה בד"כ יש ביום הזה סרטים ישראליים, מה שאומר - עירום.
מי שישמע. אין שום דבר שאני לא יכול למצוא פה תוך רבע שניה.
סתם טמטום. מחלה.

וקמתי לתוך זה גם הבוקר.
קמתי מוקדם, ובמקום ללכת לתפילה כמו בנאדם, התחלתי לחפש דברים במחשב.
לא דברים מפורשים, רק... מחפש.. אולי אני אמצא משהו. אולי אני אפול בטעות.

מחפש ליפול.
רוצה ליפול.
מתכנן ליפול.

אני מוסר את רצוני לאלוקים בפניכם.
מבקש שחרור והקלה, רק לשעה הקרובה, מהדחף האובססיבי הזה לריגוש. מהתאווה העוצמתית הזאת.
אני חסר אונים מולה.

ה', אנא עזור לי!

מצטער לשמוע שקשה לך...
אבל נהדר שאתה כותב על זה ולא מתחפר בזה
אולי תצא מהבית? שחרית התפללת כבר? או סתם כך להליכת בוקר זריזה. זה יוסיף לך מרץ ויעסיק אותך
אנחנו כאן בשבילך. מתפללים בעדך!

אני נרגש ומאושר להודיע שאני עדיין פה ועדיין נקי.
ממש לא יאומן.

כשהייתי הבוקר מול המחשב הייתי בטוח שזהו-זה. שאני שובר את הנקיות שלי ואין לי סיכוי לצאת מזה הפעם.

ברוך ה', שמעתי לעצה של מגדלור ושל עוד חבר שדיבר איתי בטלפון ופשוט יצאתי מהבית.
הלכתי לטייל בטבע לשלוש שעות.

אין לכם מושג כמה זה עזר. לפחות בינתיים.
גם הפעילות הגופנית, גם היציאה מהבית וגם היציאה מהראש התפוס הזה שבבוקר ראה, שמע ורצה רק דבר אחד.

אני אסיר תודה על עוד כמה שעות נקיות.
מתפלל לה' שימשיך לשלוח לי עזרה ומסרים של החלמה דרך חברים, כדי שאצליח לעבור את היום הזה נקי ומחובר.

ברוך ה'!!!!!!!!
במשך היום חשבתי עליך רבות וקיויתי שתצליח 

נהדר שיכולת לדבר ע"כ עם מישהו. זה עוזר!

כאן בשבילך לאורך כל הדרך. 

רק להיום ידידי.
אני מצדיע לך!!!!!!!  אתה תותח!!!

אבל,
אני רואה שבתקופה האחרונה אתה ממש הולך על חבל דק.
אתה חייב לעשות מהלך להפסיק את ההסנפה של "קצת" רעל מידי פעם.
זה לא עוזר לך, זה משאיר אותך באותו סטטוס.
אתה יושב על הפיסגה של הגל ובמקום להתחיל לרדת למטה, הגל ממשיך וממשיך להתקדם ואתה יושב בקצהו למעלה למעלה.

אתה חייב לחזור לתקופה של הנקיות המוחלטת.
רק כך אתה תרד ממנו.

בראיון שנתן מנהל האתר GYE לעלון של שבת "מעייני הישועה" לפני כשנה הוא אמר שכעזרה ראשונה,
כשהדחף תוקף את הבנאדם,
שייקח את עצמו ויצא לאיזה ריצה,
אני מצאתי מזור גם ברכיבה באופניים,
פשוט לצאת לאיזה ספרינט מהיר שיפרוק ממך את כל הלחצים, יעייף אותך, יתיש אותך פיזית שתרצה לישון אח"כ.

מתפלל להצלחתך,
הצלחה שלך תחזק אותנו.
נבין שאפשר גם לעבור גלים קשים.

בהצלחה חבר.

תודה לכם, חברים.
אני מרגיש יותר טוב היום, ברוך ה'.

היום הנקי של אתמול היה ציון דרך מבחינתי. אני מקווה שאמשיך לזכור את זה עוד הרבה זמן.
ראיתי בעיניים איך התוכנית הזאת עובדת. איך ממצב של יאוש מוחלט, שכל כולי מרוכז ברצון לשימוש, ללא תקווה - הגעתי לשחרור מהטירוף והצלחתי לעבור את היום הזה נקי.
זה מה שהתוכנית מבטיחה לנו - היכולת הזאת לבחור שלא להשתמש.
הידיעה הזאת שאני לא חייב להשתמש, שאני יכול לעבור כל דבר ולהישאר נקי.

אני אסיר תודה עד אין קץ לחברים שלי בתוכנית ופה בפורום. לא הייתי מצליח להישאר נקי אתמול לבד.

אני מסכים איתך, onelife. בזמן האחרון הגלים האלה תוקפים אותי ללא הפסק ואני באמת 'מרשה לעצמי' יותר מדי.
את הגלים אני לא חושב שאני יכול לעצור, אבל צריך 'להוריד את הראש' ולתת להם לחלוף, כמו שהספונסר שלי אומר.
להמשיך לעשות את הפעולות, לפנות לחברים ולאלוקים ולשמור על הכנות, גם כשקשה ואני ממש לא רוצה.

אתמול עשיתי בדיוק מה שאמרת. יצאתי מהבית לשלוש שעות. הלכתי לי בשדות. דיברתי עם חברים בטלפון. דיברתי עם ה' בקול.
השילוב של הפעילות הפיזית, השמש, המרחק מהבית והמחשב והסחת הדעת באמת חוללו פלאים!

אני באמת צריך לחזור להימנעות מוחלטת. לא לוותר לעצמי, אפילו לא קצת.
כל 'קצת' כזה לוקח לי כוחות ומשקיע אותי עמוק יותר בתוך הבוץ הטובעני.

אני מתפלל אתכם לה' שיקח מאיתנו את התאווה שלנו, רק להיום. שיעזור לנו להיכנע ולהרפות מזה, כי אנחנו לא יכולים לבד.

רציתי להגיב גם להודעה של הרב שלכטר:
Reb כתב on 19 אפר' 2010 14:38:


תודה רבה הרב!

אני לגמרי מסכים.
"מפוכחות שלילית – פשוט לא לעשות זאת – נכשלת אחרי זמן מה" -מתוך הספר הלבן.

עד כמה שאני מבין את התוכנית, ההתחברות בחזרה לחיים תתאפשר לי באמצעות ביצוע 12 הצעדים.
צריך כמובן תקופה משמעותית של ניקיון כדי להתחיל לעבוד עליהם מתוך שפיות.
התחלתי באמת רק לאחרונה לעבוד על הצעד הראשון שלי (-פירוט ההיסטוריה של ביטויי המחלה וחוסר האונים שלי) וגם את זה אני עושה בעצלתיים.
מצד שני - אני חושש שהזיכרונות שעולים בי בזמן הכתיבה וה'שחזור', מכניסים את הראש שלי בחזרה למחלה ואולי הם חלק מההסבר להתקפים האלה שאני חווה לאחרונה.
אני יודע שאני חייב לעבור את זה ולפרט את הדברים כדי להוציא אותם מהראש, להשתחרר מהם.
אני צריך, כנראה, לחזק ולתגבר את הפעולות בתקופה הזאת ולשמור על הכנות המוחלטת עם חברים.

כך שבינתיים - התוכנית היא ה'תחליף' לחיים שלי.
החברים מהתוכנית הם החברים שלי.
העשייה והשירות בתוכנית הם מה שנותן לי סיפוק ושמחה.
אני מנסה לבנות את הקשר הרוחני שבאמת חסר לי בחיים ושאותו חיפשתי במקום הלא-נכון.
זה לא פתרון מושלם, אבל זה בטח תחליף יותר טוב מההתמכרות, לפחות עד שאתקן את פגמי האופי שלי ואצליח להגיע למה שמתואר ב'הפתרון' בספר:
"התחלנו לתרגל מפוכחות חיובית, ולעשות את פעולות האהבה כדי לשפר את יחסינו עם אחרים.
למדנו איך לתת; ובמידה שבה נתנו כך גם קיבלנו חזרה.
גילינו את מה ששום תחליף לא סיפק מעולם.
יצרנו קשר אמיתי. הגענו הביתה."

יום טוב ונקי.