הנה תמצית ההתקדמות האישית שלי:
1. בראשית, שמעתי שיש אתר בשם שמור עיניך, ושמחתי שהאינטרנט לא מכיל רק מסלולי התרסקות במצולות התאווה, אלא גם גלגלי הצלה - שנחוצים גם למי שאין לו בכלל אינטרנט ולא סמארטפון - גם להם יש התמודדויות יומיומיות, נסיעה באוטובוס למשל.
2. אח״כ נודע לי על הפורום, התחלתי לשתף ולשמור על ניקיון, והבנתי שחיי מנוהלים באורח כפייתי, בהתייחסות למצוות ובכלל.
3. ואז עליתי לשלב שאני לא עושה שום דבר ברמאות עצמית. זה נושא עדין שקשה להסביר אותו, אבל בדוגמה של אוננות אני לא מאונן תחת המחשבה שאני אנוס, לא רוצה, חייב להשתחרר וכדו׳ - אלא הנפילות שהיו היו במודע ובבחירה.
4. ועכשיו אני מעוניין בניקיון קבוע, אלא שיש עדיין כמה משוכות שעלי לעבור, כגון הימנעות מפיתויים חזקים שגוררים אותך לשימוש אם לא לקשר חי עם אחרות, וגם השלכות על הקשר הזוגי.
למה אני כותב את כל זה? כדי להבין שזו התקדמות. ואם היתה נפילה קשה, נניח שחזרתי לשלב 3, זה לא אומר שצריך לחזור עוד אחורה לשלבים הקודמים ולאונן בלי הכרה!
תודה למקימי הפורום ולפעילים בו שהביאוני עד הלום.

אוהבים
תמשיך לבוא

אני אולי ממחזר חומר ישן, ובכל זאת חושבני שרק חדי עין יבחינו בכך.
בעבר הייתי משתדל לרצות את היצר טוב שבי בכך שכל מעשה לא רצוי שאני עושה, נעשה בחוסר חשק או בדלית ברירה. הנחה אותי משפט מפורסם שאומר: הבדל גדול בין החוטא שנשאר מרוצה ממעשיו, ובין החוטא שמצטער ונאנח על כך שאינו גובר על יצרו. וכך חטאתי וחטאתי, והקפדתי שהסיום המוצלח של החטא יהיה מלווה באקורד מינור וצליל נוגה של אי השלמה עם מעשי.
זה מעגל קסמים ששובה אותך. אתה מצפה מעצמך להיות צדיק יסוד עולם, והדרך לרצות את המצפון בכל מה שלא תואם את הדרישות, הוא אנחת צער והחלטה שאינני חפץ בחטא.
כך התפתח הניגוד העצום בין הדרגות הגבוהות שאני חושב לשים את עצמי שם, ובין הדיוטות התחתונות והמצחינות שקפצתי לבקר גם שם, רק בלי גושפנקה של הצדיק ההוא שבתוכי, שהרי בעצם אינני חפץ בכך.
במקרה שלי, עזר לי מאוד לעשות סדר בראש. לא עוד עושה ולא רוצה או לא עושה ורוצה. אני עושה מה שאני רוצה, ומה שאני לא רוצה אני לא עושה. כשאוננתי הייתי שלם עם עצמי, וגם כשחדלתי מכך אני שלם עם עצמי.

המסע שלי קיבל ריטואל קבוע של 2-3 נפילות אחת לחודש, ביום אחד, סיפרתי על זה בעבר ואני חושש שלפרט יותר זה בגדר ״רעיונות לשימוש״ שלא מפרסמים פה.
כרגע אני על 17 ימים נקיים, שוחחתי טלפונית עם לקוחה שתמיד גורמת לתאווה שלי לנסוק, ברור לי שהיא תישאר בגדר פנטזיה אבל אינני יודע איך לקבל את ציחקוקיה וחינחוניה.
בתקווה להמשך יום נקי.

אוהבים. רק להיום.

תודה יוסי, תודה מוישלה.
מכירים את הקולט אדים ששמים במטבח מעל הכיריים?
מי שגולש ממחשב יכול לראות את התמונה פה משמאל.
אני צריך אחד כזה מעל הראש שלי. מתחנן למי שבאמת נמצא מעל הראש שלי שיספוג את כל הפסולת הזו ויפזר אותה איפשהו.

באמת לא הבנתי מה זהו התמונה הזו... ;D ;D
הלוואי על כולנו..

הלואי.

דברים שאני מקווה שיהיו מעניינים:
1. תמיד הייתי מחכה בקוצר רוח שיעבור היום כדי שהמונה של ימי הניקיון יעלה, יש לי אפליקציה פשוטה בטלפון שמראה לי כמה ימים עברו מתאריך מסוים ולכן אני עוקב בקלות אחרי מספר הימים ולא תמיד מעדכן פה.
היום קרה דבר מעניין. אני מציץ באפליקציה הזו והמספר שכתוב הוא 20, זו פעם ראשונה שאני לא מחכה בקוצר רוח שהמספר יעלה, אלא אני פשוט שמח שהיום בבוקר זה היה 20, וגם הערב זה 20, כי זה אומר שהיה לי גם היום יום נקי!!!!!!

2. לא יודע מה אצלכם, לא יודע אם וכמה אני מכור, אצלי הסיפור זה האם אני עושה דברים ברצון ובמודע, או בכאילו אונס מעושה. לפני ההתקדמות שלי כאן, הייתי מוצא את עצמי בסיטואציה של מלחמה עצמית, האם ליפול וזהו, או שאולי לא, ותוך כדי זה עולים הטיעונים (יחד עם האדים המערפלים שמטשטשים את המוח) למה בעצם אני בכלל חושב שאני מעוניין להיות נקי, ואז מביא את עצמי למצב שכבר אי אפשר להתחרט עד לנפילה הבאה.
למדתי שזה לא אמור להתערבב. אם אני מאונן, זה בגלל שאני רוצה לאונן. ואם אני לא רוצה לאונן, אז לא עכשיו הזמן לשכנע את עצמי למה אני לא רוצה, אלא אני לא רוצה ודי. אחר כך בשלב קבלת ההחלטות נעשה חושבים ונחליט אם להמשיך ולהישאר נקי.

אחרי תקופה של יום-יומיים ״מלוכלכים״ אחת לחודש, אני מרשה לעצמי להאמין שהמקרים האחרונים לא היו כפייתיים כמו בעבר, ואני חושב גם שלמדתי להתייחס נכון לשלל הגורמים, חברתיים ודתיים, שהתגלו כ״מעודדי שימוש״.
כרגע יש לי 10 ימים נקיים, מאמין שהגעתי לשלב בו אוותר גם על היום-יומיים בחודש, הקשר הישיר בין הגמילה והדת הוא מורכב ועדין - אבל קיים בהחלט (לפחות אצלי) ולכן גם סגולת ימי השובבי״ם מגוייסת לפרק הבא במסע שלי.

הנפילה האחרונה שלי היתה בתאריך מאוד סמלי - 31/12/2014 ולכן אני יודע בקלות כמה ימים אני נקי לפי התאריך.
אבל העונג שמציעה התאווה שווה יותר מהערך הסימבולי של ימי ניקיון מותאמים ללוח הקלנדרי.
26 ימי ניקיון גם הם מתגמדים אל מול העונג המוצע בנקיפת אצבע קלה, וכמעט כל נימוק אחר נמוג בעשן אל מול עוצמות התשוקה.
רק ניגוד שווה עוצמה לתאווה מסוגל לאזן ולאפשר לי לבחור בנונשלנטיות לאן מועדות פני.

מהיום אני צריך פעולה חישובית כדי לדעת כמה זמן אני נקי, אחרי שהייתי מסונכרן עם החודש 1/2015 למניין האומות.
תודה לא-ל חי, אשר פדה את נפשי מכל צרה, ומחזיק אותי כל כך קרוב אליו.

שתף, לפני שתישטף:
קרוב לשנה אני כאן, חלו אצלי שיפורים בהרבה מתחומי החיים, אחד מהם הוא אינטראקציה עם הסביבה.
אם הייתי מופנם ומכונס בעצמי, כיום אני קורא הבעות פנים ומרגיש הרבה יותר טוב גם את מה שלא נאמר.
דא עקא, שזה בא לידי ביטוי גם בשיחות עם נשים, כך שאני עלול לחזור לנקודת ההתחלה או אפילו לנקודה גרועה ממנה...
מקווה לאלוקים שימשיך להנחות אותי כמו תמיד, למחוזות טובים יותר.

רק כשמתחילים לצאת מהבועה מרגישים את הבעיה של הבריחה אל השימוש מכל צרה וצוקה, לאחרונה התחלתי להבין שיש כאלו שנוקטים בגישה של בריחה מהתאווה אל מה שהם חושבים שיציל אותם מהתאווה, לדוגמה בזמן התקף הם מנסים להסיח דעת ולעסוק בפרויקט מעניין ומאתגר וכדומה. הבעייתיות בזה, שאתה רוקד לפי החליל של התאווה, ופועל באותה שיטה על ערוץ הבריחה, ובסופו של דבר מתנקז הערוץ הזה אל הבריחה הגדולה מכולם - השימוש.
טיפול אמיתי ושורשי מרחיק אותי משימוש ולא רק באמצעות התעסקות בעניינים אחרים.

וקצת ממה שהיה היום - עסקתי בפעילות לא שגרתית שדרשה מאמץ גופני גבוה מהרגיל. בעבר, זה היה נגמר תמיד עם שימוש, כפיצוי פיזי ונפשי על המאמץ וההשקעה. היום, תוך כדי הפעילות הזו, התחילו המחשבות להתגנב למוחי במסלול המוכר, הנה, בסיום יהיה לך את הקצפת של השימוש, והתחילו מחשבות האם זהו נופלים שוב? או אולי השימוש הוא יותר עונש מאשר פיצוי? ואולי במקום לחשוב על פיצוי ועונש עדיף להירגע ונבצע את הפעילות בלי לחץ וציפיה דרוכה לסיום? כך או כך התמשכה הפעילות המאומצת בלי מחשבות על שימוש בסיום, וכולי תקווה שגם הטריגר הזה מפסיק את פונקציונליותו.

אני נמצא בוואקום שמסוגל לשאוב אותי לשימוש ומיד. לפני שאני נכנס למצב מעורפל חשוב לי לזכור שהשימוש גורם לי נזקים ישירים ברורים ומוגדרים.
הטריגר המטריד של פרסומת בעייתית, או כותרת שערורייתית, הפיל אותי הרבה בעבר וכעת אני מודה לה׳ שמעניק לי יציבות ורוגע מול טריגרים כאלו כך שהמחשבות חולפות ועפות הלאה תוך זמן קצר.
היום ה41

יש קונפליקט בין הרעיון השאפתני לצבור ימי ניקיון, עם ההכרה בכך שכל שעה בודדת של ניקיון היא חשובה גם אם לפני השעה הזו נפלת ושברת כך וכך ימי/חודשי/שנות ניקיון. לכן ההתמקדות במספר הימים הנקיים מסוכנת עבורי, כעת ביום ה49 הייתי על סף נפילה והדבר העיקרי שהציל אותי היה ההכרה שאוננות פוגעת בי. וזה לא סותר את הרצון להתקדש ולהיטהר כי קירבת אלוקים לי טוב, יש במקורותינו על גדולי האומה שעשו מה שעשו לטובת עצמם לכאורה, אני חושב שהם פשוט הצליחו לחבר ולמזג את הערוצים של שני היצרים, כך שהתחסדותם עם קונם לא גרמה להם שום לחצים, פחדים ונרווים.