חברים אני רוצה להצהיר, אין לי בימים האחרונים גישה כל כך לפורום, אני מנצל את הזמן הקצר שלי כאן להצהיר, הכינוי שלי ישראל ואני מכור לתאווה, אבדתי שליטה על חיי אין לי מנוח, בחסד ה' גיליתי את שמור עיניך, השתתפתי ועזבתי ושוב חזרתי מתוך הבנה שאין לי חיים בלי זה, מקווה מאד להצליח לצעוד כמו שצריך, בחסד ה'  אני נקי היום 31 ימים, 31 ימים של חסד מאיתו ית' לא בכוחי בכלל!! אין לי אפילו צל של הרגשה שעשיתי משהו [אני מקווה].
אשמח לשתף אם יהיה לי עוד זמן בהמשך.
להת' חברים ותודה לה' שוב על המקום הזה המפיח בי חיים ותקווה.

סוף סוף הצלחתי להתחבר שוב לפורום היקר הזה, בשבוע האחרון אני ממש לא מוצא את הרגע להתחבר ולשתף מרוב עיסוקים, אני חייב את המקום הזה ונראה לי שאני גם מכור אליו.
הצהרה: אני רוצה להצהיר על נקיות של 36 ימים בחסד ה' ממש ממש ממש לא מובן לי איך אני במקום הזה, אני יודע שאלוקים שומר עלי כי הוא פשוט אבא אוהב, אני יספר לכם קצת מה אני עושה בשביל זה, אבל אני יתחיל קודם במה אני לא עושה על אף שאני צריך לעשות, אז ככה: אני צריך להתקשר לספונסר כל יום אבל אני לא ממש מצליח להגיע לזה כל יום, וכל יום מהסיבה שלו, והכי מרגיז זה שאני לפעמים לא מתקשר רק בגלל שאין לי כח, אני צריך לכתוב יותר ואני לא ממש ממש עושה את זה,
מה אני כן עושה?: אז ככה: אני כן מתקשר לחברים, אני כן מדבר עם אלוקים והרבה, ואני גם מזכיר לעצמי מידי פעם שאני ממש לא רוצה להגיע למקום ההוא שוב, לכאב ההוא של אחר הנפילה, להרגשה הזיפטית הזו, לרגשי האשמה, לכעסים עלי ועל אחרים, ולהרגשה הנוראה מכל שאני פשוט דפוק!!
אני כן מזכיר לעצמי עוד ועוד שאני 'חולה' ואפילו 'חולה אנוש', אני חייב להפנים את זה כי זה נותן לי כח לוותר ולהכנע ולעשות עוד ועוד פעולות.
אתמול השתתפתי בקבוצה הטלפונית של 11 בלילה וכן גם בזו שלאחריה מ12 עם אסירות תודה, אני חייב לספר לכם שאני כבר תקופה ארוכה גם לאחר שכבר עזבתי את התכנית בגלגול הראשון אני משתדל מאד לא לפספס את הקבוצת המשך הזו יום חמישי ב12 בלילה עם אסירות תודה, הקבוצה הזו מעמיקה ונותנת הרבה הרבה כלים בעיקר תודעתיים להתמודדות מול המחלה הכואבת הזו. אני ממליץ בכל פה ובחום לחברים להיות שם- בטלפון חמישי קבוצה ב 11- ולאחריה קבוצת המשך ב 12 בלילה- עד שהטשולענט' כבר מתקרר.

ישראל אני עוקב אחרי המסע שלך, מה קורה ?

מחמם את הלב שיש מי שעוקב אחרי ההחלמה היבשה שלי
בכל אופן אסירות תודה אני נקי רק להיום 39 ימים
קשה לי מאד הגישה לפורום בימים האחרונים ואני מקווה למצא לזה פתרון אני פשוט מכור לפורום הזה.
אני רוצה לשתף שהיום עברתי יום קשה עם אשתי היקרה, שוב חוסר הבנה והרבה הרבה כאב עצור שפרץ החוצה, ושוב האשמות הדדיות שלא מביאים לשום מקום, כואב לי מאד מאד, אני חסר אונים לגמרי ואני ממש לא יודע איך להתנהל בגלל זה, לא היה לי שום מצב רוח לדבר בקבוצות היום על אף שהשתתפתי והקשבתי אבל כמעט לא דיברתי עד עכשיו חוץ מהצהרה יבשה כמו עץ בקבוצה של 10 'אסירות תודה-נתן במתנה'
חברים קשה לי, מעיק לי מאד, אני סגור ומופנם ולא מצליח לצאת ולהוציא את הבעירה שבוערת בתוכי לפשט את הדברים עם אשתי בצורה בריאה, והיא סובלת בגללי לחינם, כואב לי מאד על זה, אני ממש לא יכול, מקווה לנס!! שיגיע כבר הזמן של הכנות של ההבנה ההדדית, אני אוהב אותה מאד היא מאד עוזרת לי, פגמי האופי שלי נותנים לי לראות תמיד את המקום שהיא מנסה להכנס בי לנהל לי את החיים ולהציק לי, במחשבה שניה אני יודע שזה לא נכון, אבל אין לי איך לשחרר את זה ולראות את זה בזמן.
באמת כואב לי, אני מתפלל לה' לישועה גדולה בעניין, ושהכאב הזה לא יוביל אותי למקומות לא רצויים, מקומות שאני לא רוצה לחזור אליהם.
לילה טוב לכם ידידי היקרים.

יבש ?

מה פתאום יבשה ?
החלמה נקיה וצחה, רעננה ודשנה .......

חכה חכה מחר יהיה יום של שמש זורחת !

52 יום
זה לא ממני, לא עשיתי בשביל זה כמעט כלום.
אני חייב להתחיל לצעוד, אבל עוברים עלי ימים עמוסים עד למעלה מראש
אלוקים תן לי את הזמן, ואת הכח,
תן לי מרץ!!
תודה לכם חברים על ה'חברותא'.

חזק וברוך ישראל,
הנני לצטט מדבריך
מה אני כן עושה?: אז ככה: אני כן מתקשר לחברים, אני כן מדבר עם אלוקים והרבה, ו
ס"צ

אז כן עשית............

תודה לך יגל ליבי, היום ראיתי את ההודעה שלך, בתקופה האחרונה כמעט אין לי גישה לפורום הנפלא הזה, בתחילה זה ניהל אותי מאד, אני כל כך אוהב את המקום הזה בו מאד קל לי יחסית לבטא את רגשותי בצורה משוחררת מה שאני לא ממש יודע לעשות בקבוצות החיות או בטלפונים, אבל בפירוש הצלחתי להכנע, לא ניסיתי לדחוף קירות בשביל להשיג גישה לפורום, רצונך יעשה ולא רצוני, היום אני כאן בדרך פשוטה בלי להדחף, ובלי לבזבז את כל האנרגיה רק בשביל להתחבר, כי היום אלוקים רצה שאני יהיה פה, אז אני פה, פשוט וקל!
הצהרה: שלום לכם ידידי היקרים אני 'המכונה ישראל' מכור לתאווה שעיקרה באוננות וקצת בפונוגרפיה, כללית יש לי רצון מטורף לשבור ולפרוץ מוסכמות, להוריד גדרות ולעשות כל מה שמצטייר אצלי כמגביל וכובל.
בחסד ה' אני נקי היום 66 ימים, כמתנה משמים לא בכוחי בכלל.
אני מתפלל כאן בציבור לעוד יום אחד של שפיות ועירנות לעשות את הפעולות ולהשאר נקי.
תודה לכם ידידי היקרים מקווה להיות איתם כאן.

כיף לשמוע ממך. שתזכה להתקרב עוד ועוד לקדוש ברוך הוא ולהנצל מהאובססיית.

אמן.
תודה, עלה והחלם

חברים יקירים בוקר טוב, היום אני שוב מחובר רק לעכשיו! אני יפתח בהצהרה: אני 'המכונה ישראל' ואני מכור לתאווה הכוללת אוננות צפיה בפונוגרפיה, רצון לחום מאחרים, ורצון לפרוץ גבולות כמה שיותר, לצאת מהכלא של החיים שמשמום מה מאיימים עלי, זו עיקר מחלתי על רגל אחת.
באסירות תודה לא בכוחי בכלל, אני נקי רק להיום 68 יום, אני מתפלל כאן אתכם ליום ה68 של הנקיות, מתוך מפוקחות ושפיות.
דרך אגב מי שרוצה להתקשר אלי מוזמן, כשאני יוכל אני מאד ישמח לענות זה מאד יעזור לי-.

אתמול בעקבות כמה נידונים שעלו בקבוצה הטלפונית ביום חמישי שעבר ישבתי עם עצמי וכתבתי לעצמי ניסיתי להסביר לעצמי דברים שבאמת קיננו לי בראש בעקבות העלאת הדברים.
אני רוצה ברשותכם לשתף אתכם במה שכתבתי כי הדברים גרמו לי לכאב רב, התמקדתי באיפה אלוקים בתכנית, חשבתי שזה ברור אצלי, כי באמת ברור לי שהיום אני לא יכול לזוז ולהזיז אצבע בלי אלוקים, בלעדיו אני 'מת' 'מרוסק' בלעדיו אני נמצא היום כבר במקומות הכי כואבים בעולם, בלעדיו אין לי שום כח.
אבל בדרך לזה ניסיתי להבין את מה שאסור לי להבין והוא 'איפה הוא היה בשואה'- קרי: איפה הוא היה בימי בחרותי עד שגיליתי את התכנית הנפלאה הזו?  בקיצור לא הלאה אתכם אם אתהם קוראים את השטויות שלי אני רק יעתיק חלקים קצרים ממה שכתבתי לעצמי:

'שנים התבוססתי בתאווה מתוך תחושה שאני חוטא, התחטאתי לפני אבי שבשמים כבן לפני אביו וכעבד לפני אדוניו, ביקשתי יפה, התחננתי, צעקתי,בכיתי, ומה לא עשיתי, בכדי שישמע שיראה שיקח ממני את התאווה הארורה הזו,שמכלה אצלי כל חלקה טובה'.
'האם לא די בימי בחרותי שתחת היותם ימי בחרות עליזים הפכו למעין עיסה בלולה של רגש ותאווה קדושה וטומאה משמשים בערבוביה, האם לא די בסחיטת הרגשות בימי הבכי, בכריות הרטובות, בפנקסים מלאי הבטחות, במכתבים ששלחתי אליו פעמים רבות, ובהסכמים שבהם הסכמתי אפילו למות אם אני יחזור לתאווה הזו, האם לא היה די בזה בכדי שהוא יקח ממני את התאווה הזו, למה לעזזאל הייתי אמור לחזור לזה שוב ושוב למה אז הוא לא עזר לי????'
'אוף למה לא הייתי נורמלי כזה, בחור כמו כולם, שקם בבוקר ומתמודד אם ללמוד או לא וכמה ואיך ללמוד, להתפלל או לא ואיך להתפלל, למה לעזזאל אותי בחר אלוקים מכל הסביבה הרוחשת סביבי בנחת להיות 'המכור' 'החולה' 'המסובך' וכשאני מסתכל אחורה על הימים שעברו אני מתמלא דמעות למה? למה? למה הפסדתי את החיים האלו שיכלו להיות כל כך יפים, כל כך יכלתי להספיק בהם, אך התאווה הבוץ הזה בוססו אותי בו, הפסידו לי את החיים'.
טוב חברים אני לא ימשיך לכתוב כי אני לא כל כך משלה את עצמי שאתם באמת תקראו את מה שכתבתי כאן, אבל אם בכל אופן מי מכם קרא את זה, אז אנא עזור לי לסדר את המחשבות האלו שמבקשות להטביע אותי איתם יחד!!
תודה לך אם בכל אופן קראת!!
שלכם 'המכונה ישראל'.

קראתי הכל.
אני יכול לומר לך דבר אחד.
תמשיך לבוא!
דברים טובים קורים.

ישראל היקר
קראתי הכל בשקיקה!
התחברתי לשאלות
אנא תמשיך לכתוב...

אוהבים אותך
הושיעה

קראתי חבר יקר.
איתך בלב ובנפש. אשריך על האומץ לפתוח את הפצעים כדי שיחלימו.
תמשיך לכתוב.

תודה לכם ידידי היקרים, תודה שקראתם, ויש"כ שהגבתם לי על מה ששפכתי כאן.
אני רוצה שוב ברשותכם לשתף אותי במה שעבר עלי אתמול, יום שני, השתתפתי בקבוצה חיה ברמת גן, מאד נהניתי, קבלתי הרבה, היה שם מסר מאד חזק עבורי, בגדול חבר מסר שם את הצעד הראשן שלו, שהתאפיין דוקא לטעמי בחיים שלא היו בהם הרבה כאב במובן התאוותני, היה שם כן הרבה רצון לברוח מהתאווה לצאת מהחטא הזה, והרבה ס"ד בהגעה לתכנית, אצלי הסיפור היה קצת שונה כי כן היה לי הרבה סבל בתאווה, ולא רק התאווה השליכה באופן ישיר על כל חיי, אבל על כולם! לא היה מקום שהתאווה לא התערבבה בו, ולא בגלל שבכל דבר ראיתי את התאווה עצמה, אלא בגלל שתחושות האשמה ותחושות הפספוס ניקרו לי במח [ועדיין מאד מנקרים לי] בכל רגע נתון ולא רק בשעות בהם הייתי ער, אלא 24/7 וכל השנה כולה, כל פעולה שעשיתי ושלא עשיתי התקשרה באופן ישיר למצב ה'רוחני' שלי, תחושות האשמה וחוסר הערכה בגלל חוסר היכולת שלי להתמודד מול התאווה הזו הארורה, הבטחון העצמי שלי התערער לגמרי, הרגשתי דפוק בחיים, על אף שקבלתי כל כך הרבה מחמאות וכל כך הרבה חיזוקים הייתי מוצלח בהרבה תחומים ונישאתי על גלי הערכה שבעקרון היו אמורים להעמיד אותי יציב בכל תחום בו אני נוגע, אבל זה לא קרא, התחושה הזה שאני חוטא מגעיל שלא מצליח להתמודד מול הדבר התינוקי הזה, הביא אותי לריסוק הבטחון העצמי שלי, בצורה שעוד זמן רב יהיה לי קשה לשקם. אני זוכר את עצמי לא פעם עומד מול המראה אחרי נפילה כזו או אחרת, או ברגע של התפקחות מוציא לעצמי לשון וקורא לעצמי קריאות של 'ילד' 'תינוק' 'דפוק' וכו', אני פשוט כך מרגיש, היום אני יודע שאני לא חוטא אלא חולה, [ואתמול שמעתי את הפוסט המופלא מחוטא לחולה בקבוצה] אבל את האמת זה לא ממש מחזק אצלי עדיין את הבטחון העצמי, אני מקווה לראות כאן ניסים גם בחלק הזה, כי הפגם אופי הזה הוא אצלי פגם אופי מרכזי שעוטף אצלי את כל החיים כולם. אני מתפלל לנס, כי אני חייב את הכח הזה לחיים שלי, הוא מכשול גדול עבורי ומונע ממני להתקדם במקומות שאני רוצה להתקדם. אני מתפלל ליום של נקיות, יום שתחושות האשמה וחוסר הבטחון יעופו ממני, ישחררו אותי, שאני יוכל ללכת יותר רפוי, פחות לחוץ, פחות כפוף, יותר זקוף ובוטח.
שוב תודה לכם שקראתם, אני חייב אתכם.
'אוי אלי, תן בי את השלווה, לקבל!!!!