ערב טוב חברים יקרים ואהובים!

עבר עליי יום עמוס תוכניות. תוכניות תוכניות (כלומר עם תוכן ). אפילו התיישבתי לכתוב לו"ז של רצון אלוקים בשבילי לשעות הקרובות. אך מה אומר ומה אדבר. לא הצלחתי לבצע אותו. לא הספקתי כמעט כלום. לא יודע לאיפה הלך הזמן (מזכיר לי את הספונסר הקודם שאמר לי לכתוב מה אני עושה בכל שעה...).

בכל זאת, יש דברים שאני אסיר תודה עליהם. אחד המרכזיים שבהם, הוא שאכן הקדשתי 40 דקות, ויותר מכך, לסידור הבית היום.

מבקש מאלוקים הכוונה, איך להשתחרר מהכבלים שברצוני, ולדבוק בחירות שברצונו.

ערב טוב!
פעם ראשונה שאני מגיב למה שאתה כותב,

מרגיש התעלות כל פעם לקרוא את דבריך היקרים! מי יתנני עפר תחת נעליך הגדולות!

כתבת שערכת לו''ז מה רצונו של הקב''ה ממך לשעות הקרובות ולא הצלחת למלאות אותו,
זה כזה תרתי דסתרי, פרודוקס, כי אם לא הצלחת אז כנראה שהלו''ז של הקב''ה היה שונה, או בעצם הלו''ז היה מה שבסוף כן עשית,
ושוב חוזר על השורה שהקדמתי...
תודה! אין מילים!

ערב טוב חבר יקר,

שמח לראותך בפורום ושמח עוד יותר לראותך מעל דפי יומן המסע שלי.

אם תהיה "עפר תחת נעליי הגדולות" (באנה הגזמת לגמרי!), זה מאוד יזיק לי. המחלה הרוחנית שלי היא כל הזמן למדוד את עצמי ביחס לאחרים, אם אני עפר תחת נעליהם או להיפך. ההחלמה שלי היא להיות חלק מהחבורה. זה מאוד קשה לי לא להתבלט. להיות שווה בין שווים. לא לבצע קולות שניים כשכולם שרים יחד... אבל זה מה שאני צריך (מזכיר לי עוד המון דברים שאני רוצה לשתף וקשורים לנקודה הזו, לצערי, העייפות ופיזור הנפש גורמים שלא אעלה על הכתב הרבה מהמתחולל אצלי בימים האחרונים).

אשמח לנסות להיות חבר שלך. בגובה העיניים. חבר שלא מסתכל עליך מלמעלה ולא מלמטה. זה מאוד קשה עד בלתי אפשרי בשבילי, כי אני "נכה אהבה", אדם הסובל מלקות קשה בתפקוד במערכות יחסים. אבל בחסד אלוקים הכול כנראה אפשרי. צריך רק סבלנות וחיבור למהלך שלו.

מעניין שבדיוק הערב שיחקתי עם אשתי משחק עם קלפי שאלות (זה שאני משחק שגם אחד מניסי ההחלמה... העניין מוזכר גם בספר הגדול ואכמ"ל), והייתה שם שאלה: "מה היא בעיניך חברות אמת?" אשתי השיבה תחילה באריכות עם כל התשעה קבין שלה , ואח"כ שאלה אותי מה אני אומר. השבתי לה שבעיניי חברות אמת היא קשר שאין בו שליטה או ריצוי. לדעתה זה היה קצר וקולע. אני לא יודע אם יש לי מערכת יחסים אחת כזו. נקייה. אבל זה משתפר.

לגבי דבריך השניים (על הלו"ז) - זה מאוד נכון. חידדת לי נקודה חשובה, ואני מאוד מודה לך על כך. קל לי להתחבר ל"רצון אלוקים בשבילי" כפי שהוא נראה במובן האידיאלי (וגם זו התקדמות, שאני בכלל חושב מה הוא היה רוצה), אבל קשה לי להתחבר ל"רצון אלוקים בשבילי" כפי שהוא משתקף ומתגלה במציאות, עם כל הסיבוכים, המגבלות והמכשולים. זה פשוט נראה לי שבדרך כלל אלו טעויות שלי, וזה לא היה אמור להיות חלק מהתסריט.

מבקש מאלוקים בהירות בעניין הזה. מה, כל יום שאני מבזבז - זה היה רצון אלוקים בשבילי? מתקשה מאוד לקבל את זה (אם כי הרב ארוש יגיד לי שזה כך) כי אני רואה בבירור את הטעויות שלי.

איכשהו זה מתקשר להתפרצויות על הילדים שסיפרתי עליהן לאחרונה. מאוד קשה לי לקבל את עצמי שם, למרות שאני מרגיש בהתקף וכמי שכפאו ואחזו שד הכעס, כי זה הרי אני שם עושה את כל הדברים האלה, אז איך יכול להיות שזה התקף של מחלה?

אך, כנראה, גם בטינה ובטעויות אחרות, כמו בתאווה, לא הכל לגמרי בשליטתי. לא תמיד אני רע שצריך להיות טוב. לפעמים אני בסך הכול חולה שצריך להחלים. תועה שטרם מצא את הדרך.

לילה טוב נקי ומחובר לכולנו!
 

בוקר טוב!
טהרני היקר!
ראשית, תודה גדולה על הדברים, קראתי אותם כבר אתמול אך לא  הייתה לי האפשרות לפנות ולהשיב אליהם ואחר עד עתה,

כתבת ''ההחלמה שלי היא להיות חלק מהחבורה, זה מאוד קשה לי לא להתבלט, להיות שווה בין שווים, לא לבצע קולות שניים כשכולם שרים ביחד וכו' וכו' ''
שמעתי בעבר יסוד נפלא מר' אהרון קוטלר זצ''ל, וכמדומני שיש לזה מקורות נוספים, שגאווה וענווה אינם כפי ששכל אנוש מבין בשיטחיותו, שגאווה היא לחשוב שיש לי יותר מכולם וענווה היא לחשוב שאין לי כלום, אלא שאם יש לך, זכותך להכיר בעובדה שיש לך מעלות מיוחדות, ואם אין לך אין לך חובה אחרת מלבד להכיר במציאות זו, כל זה אינו קשור לגאווה וענווה,
ההבדל הדק ביניהם הוא כאשר אדם שוכח מי עשה לו את כל החיל הזה ואומר כוחי ועוצם ידי פעלו כל אלה,
זהו חוט השערה המבדיל בין גאווה לבין ענווה,
ממילא, אם יש לך את ההבחנה הזו, אתה יכול להחזיק במרום גובהך (או להיפך אם אתה באמת חושב שאתה לא כך), ולהמשיך לשיר בקולות שניים, אך ההבחנה הזו משאירה אותך או כל אחד אחר בתוך החברה ואת הקולות השניים היא הופכת לסימפוניה מדהימה, כי אם יש הכרה שהכל מלמעלה, אז אני לא שונה ממך ומאף אחד אחר ובעצם כולנו שווים,

(עוד נקודה אחת, במאמר המסוגר, ראיתי לאחרונה בספרו של הכהן הגדול מלובלין, אמן המחשבה, בספרו על המחשבה, מחשבות חרוץ אות א', שחטאו של אדם הראשון, וכך דרכו של היצר להחטיא את האדם, שממרום מעלתו מתחיל האדם לדמיין ולדמות בנפשו שהוא למעלה ממעלתו, ובדרכו היחודית פירש כך את הפסוק כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, שהחטא הוא בטוב, עכת''ד, ובמבט ראשון נראה שזה לא קשור למה שכתבתי קודם אבל במבט שני זה קשור ועוד איך, כי אם אדם מכיר שהכל מגיע מבוראו, הידיעה הזו ממלאה את החלל בריאליות שאין לו יותר כוח ממה שיש לו, ורק כאשר אדם מאבד את הידיעה הזו ומתחיל לתלות את כוחותיו בו עצמו, כאן מתחילים הגבולות להטשטש)

מקווה שהואלתי בדברי ולא גרעתי או קלקלתי,
באהבה רבה,
יוסיפונוס   
 

תודה 'יוסיפונוס' היקר

יש לי תחושה קטנה ש'טהרני' היקר יאמר לך שדבריך הם נופת צופים ואמת ואמיתה אבל...
לא קשורים אליו ממטר.. כי הוא מכור (ככה הוא טוען לפחות..)
וכמכור עליו לנהוג אחרת..

נחייה ונקרא..

בכל מקרה תודה על המקורות שהבאת מאד נהניתי מהם

יום שמח ומחלים 

פנימה! אתה חזק! תודה!

בוקר טוב יוספינוס!

האמת, שדבריך נתנו לי נקודה למחשבה. אני באמת ובתמים חושב (וגם רבים מן הסובבים אותי חושבים כך), שאלוקים חנן אותי במתנות רבות. ועם כל זה, איכשהו, נראה לי שעליי למצוא את הדרך לשלב בין הכרה במעלות הללו לבין היכולת להיות שווה בין שווים. אולי לשיר בקול שני, מתוך הכרה בכישרון וביצירתיות בכך, אבל יחד עם להרגיש חלק מכולם, בדיוק כמו זה ששר בקול ראשון...

זה מזכיר לי את דברי רבי נחמן מברסלב, שאמר שהמעלה העליונה של ההתבודדות היא התבודדות בין אנשים. להצליח לבצע את המקום הנפשי הזה תוך כדי התערבבות רגילה בין הבריות.

גם אני מתפלל שאצליח לשלב בין הוצאת הדברים המיוחדים לי לפועל, לבין ענווה אמיתית וחיבור אמיתי לבריות, כשווה בין שווים. בלי שמץ התנשאות. והדבר השני הוא החשוב (והקשה!) בין השניים.

יום טוב ונקי לכולנו!
 

קטעים.. רק עכשיו ראיתי את שתי ההודעות הקודמות שלכם, פנימה ויוספינוס.

יוספינוס- שמחתי מאוד לשמוע אותך בקבוצה הטלפונית היום (בע"ה אשלח לך את המספר שלי בהודעה פרטית). רק עכשיו, בקריאה נוספת ומעמיקה יותר, שמתי לב שבכלל דבריך דבריי...

פנימה- הכול קשור אליי איכשהו. מכל דבר יש לי מה ללמוד, רק השאלה מה המינון ומה הניואנסים, וכיצד ואיפה בדיוק זה בא לידי ביטוי בחיים שלי...

לעיתים, אכן עשויים להיות דברים שמזיקים לי בשלב מסוים, כי הם מדגישים דברים בצורה שכרגע קשה לי לראות איך אני לוקח אותם נכון עבורי. בהמשך הדרך זה משתפר.

לדוגמא, בתחילת הדרך כאן ציטט מישהו מספר התניא, וכתבתי לו שזה עשוי להיות ספר מסוכן, כי יש טקסטים קשים שכותשים את האדם (חיפשתי פעם את ההודעה הזו, וכנראה האחראים על האתר מחקו אותה עקב היותה פוגענית). היום אני רואה בתניא המון דברים שמתחברים לי לעבודת תכנית הצעדים, וכבר חשבתי כמה פעמים לכתוב "הרהורים סביב ספר התניא" (בדומה למה שעשיתי סביב ליקוטי מוהר"ן).

העברתי היום מסר בקבוצה הטלפונית. למרות שהייתי קצת עייף ולא ממש התאים לי...

קיצורו של דבר, היו המון רעשי רקע. צפצופים ודיבורים של אנשים. היו שחשבו שכדאי להעביר את המסר לשבוע הבא. היו גם כאלה שרצו שאמשיך בכל אופן. וכך אכן עשיתי.

הדבר המדהים בכל הסיטואציה, הוא השלווה הבלתי מוסברת שחשתי כמעט לכל אורכה. מה לי הכי, מה לי הכי. רצונו ייעשה ולא רצוני.

כשזה הסתיים הייתה לי תחושה קצת חמוצה. חבל שאנשים לא יכלו לשמוע אותי. חבל שהרבה ירדו מקו בעקבות הרעש ולא הגיבו למסר (הפירגונים... איך אני מאונן רגשית עליהם, ולא מרגיש הרבה אשמה, פשוט נפלא! . וואו! איזה כיף עם כל הסמיילים החדשים האלה!!).

זה היה המסר המרכזי בשבילי. לראות את עצמי בסיטואציה כזו שכל כך מתאים לי להתעצבן ולהיות קצר-רוח בה. הלא זה סוג של ציון דרך שנתיים שלי, ופתאום הכול נתקע. השלווה הזאת, לגמרי לא מכוחי, גם אם לזמן מוגבל, היא נס בלתי נתפס, שמסמל את הכיוון של אורח החיים החדש שלי מאז התכנית.

מתפלל לעשות את רצונו בהמשך היום.

אפילו אני התרגזתי. מעניין מה היה קורה אם אני הייתי 'מאחורי המיקרופון' והמסר היה משתבש לי... (כנראה לכן לא שמים אותי שם...(עדיין, אני מקווה )  )

קטעים. גם לי זה קרה כשאני מסרתי מסר בקבוצה הטלפונית

אוהבים!!

מזל טוב על 1000 תגובות

טהרני כתב on 25 פבר' 2016 13:21:


וואו! ואני חשבתי שאתה עונה לי על מה שהשבתי.......

שמחתי לדבר איתך אתמול, יוספינוס!

אני מרגיש מפורק לגמרי. אסיר תודה על שמסתמן שאשתי מאפשרת לי לנוח. מקווה שזה אכן יתרחש.

היום התקשר אליי חבר בעקבות המסר אתמול (חבר מבוגר בגילו, שאני מאוד מעריך את הרוח הצעירה שלו ואת הנכונות לעבוד תכנית יחד עם חברים צעירים ממנו). הוא אמר לי דבר יפה, שחשבתי לכתוב כאן למשמרת. הוא שמע את המסר הטלפוני שלי אתמול, אך לא יכול היה להגיב מסיבות שונות.

הוא חשב על כך, שכמו שבשימוש בתאווה, לא משנה מה היה ברקע, היינו חותרים בעקשנות להמשך השימוש, כך גם בהחלמה, גם אם יש רעשי רקע והפרעות, אנחנו לא מוותרים עליה, אנו חותרים אליה בכל מחיר. טוב, הוא ניסח זאת טוב וקצר וקולע ממני, אבל המסר הועבר.

תודה חברים על ההקשבה והתמיכה והתגובות, ובייחוד בעת האחרונה. א מחייה נפשות!

ותודה קדימה על הברכות. כן נזכה לאלף אלפי אלפים וריבי רבבות...