טהרני יא תותח, תודה על השיתוף!!!
אני ממש מזדהה איתך, יותר בקטע של קבלת ביקורת, כשאשתי נותנת לי ביקורת אני מנפח את זה ומתחיל לחשוב כמה שהיא לא אוהבת אותי וכמה שהיא לא בסדר וכו' וכו'..
לגבי איך להתמודד עם זה, תנסה ללמד זכות, זה באמת עובד(!) וכך אולי יהיה לך קל יותר להתמודד עם זה..

בהצלחה ובאהבה רבה, הכובש.

יוני הדר - תמשיך לבוא!... 

הכובש - שמח מאוד לראות אותך שוב בפורום :D
(ומצטער שנפילה הייתה הדרך לכך...  :-\).
חיזוקיך מאוד עוזרים לי להמשיך בדרך.




האם לך זה עובד?

לגבי לימוד זכות, והאמת, שגם לגבי הרבה מושגים רוחניים אחרים, שליוו אותי במשך שנים, אני מרגיש שזה לא עובד לי.
יכול להיות שזה בגלל שאני פשוט לא עושה את זה נכון, ושבמסגרת המחלה שלי פיתחתי לעצמי דפוסים שקריים של אותם מושגים. לא יודע.
ובכל אופן, הרבה מושגים כרגע נתפסים בעיניי כצדקניים. כ"לשחק אותה דוס".
באיזה שהוא מקום, אם אלמד זכות על אחרים, זה יהיה באופן שמנפח את הגאווה שלי.
הם מתנהגים כל כך גרוע, ואני הנעלה והמזוכך מואיל ברוב חסדי ללמד עליהם זכות. :-\
וגם ממשיך תוך כדי לכעוס עליהם ולהשתלח בהם... :-[

***

מה שיותר עובד לי כרגע (אם כי, בכנות, עדיין לא מספיק ניסיתי ותרגלתי את זה),
הם עקרונות שלמדתי מצעד ארבע של תוכנית הצעדים.

הדבר שעובד לי ואני מתחבר אליו, הוא למצוא היכן נפגעתי -
הערכה עצמית, גאווה, ביטחון רגשי, כסף (או זמן וכדו'), שאיפות (או ניפוץ התוכניות שלי),
יחסים אישיים (עם אותו אדם או עם אחרים) ויחסים מיניים (כמעט כולם פוגעים לי בזה,
כי אני מתמלא רגשות שליליים בצורה שלא נעים לאשתי להיות בסביבתי וכל שכן בקרבתי...).

בהמשך לכך, וזה חשוב הרבה יותר, עלי למצוא היכן הייתי לא בסדר -
אנוכי (למשל, אני לא "רואה" בכלל את הצד של השני)
לא כנה (למשל, אני עצמי נוהג כמוהו וגרוע ממנו...)
ומפוחד (למשל, אני פועל באימפולסיביות מתוך כל מיני פחדים שמניעים אותי,
או מתמלא ברגשות שליליים כלפיו בשל הפחדים שלי).

בתהליך הזה אני לא אומר שהשני היה לגמרי בסדר,
אני לא "דן אותו לכף זכות",
במובן המטייח והמתכחש של המילה,
אבל אני מבין שאני צריך להתמקד בתיקון החלק שלי,
ב"ניקוי המדרכה שבצד שלי".

[לנסות לראות איפה אני צודק והשני טועה,
ומה הוא צריך לנקות במדרכה שלו, מאוד יזיק לי,
ואם להשתמש במילים החריפות של התוכנית,
(שאי אפשר להתכחש לכך שהן קולעות לאמת),
יהרוג אותי...]

***

עוד משהו שאני פחות מתחבר אליו, אבל הוא כנראה עובד לי, כשאני מנסה באמת לעשות אותו,
הוא להתפלל למען אותו אדם שממנו שנפגעתי, שיהיה לו את כל הטוב שבעולם.
(נראה לי שבדרך כלל הכי טוב לעשות זאת לאחר הכלי הקודם).

בכל אופן, שיהיה לכולנו יום נקי, שפוי ומחובר!

***

נ.ב. חשבתי שההודעה נמחקה לי, אך הצלחתי לחזור אליה בדרך נס, מה שלא קרה בפעמים קודמות, ואני אסיר תודה על כך!

ערב טוב ומחלים!

גם זב "רגיל" מתקשה, לפעמים, לספור שבעה נקיים...
אסיר תודה על ש"זב" כמוני, סופר כבר 257 ימים נקיים!
זה קורה בחסד אלוקים אוהב, בכוחו ולא בכוחי ועוצם ידי.

מרגיש גרוע.
לא יודע למה.
רמות של איכסה שקשה לתאר,
רובצות לי בלב.

לא עשו לי שום דבר לאחרונה,
אשתי מעריכה ואוהבת,
הבית מלוכלך כרגיל... :-\
שום דבר מיוחד.

מדהים איך כשהגעתי לכאן הוקל לי קצת.

אבל הרגשתי, ועדיין מרגיש, ממש רע.
מרגיש שהחיים שלי מקרטעים בכל התחומים,
שאני פשוט מבזבז את הזמן ולא עושה כלום,
או לא עושה מספיק.

מרגיש שנהייתי מכור לפורום,
ורק החלפתי התמכרויות. :-\ :-[ :'(

ויותר מכל -
מרגיש עירבוביה שלילית של רגשות,
שאני לא יודע את פישרה.
אין לי כח להתקשר.
אין לי כח להתקדם בצעד ארבע.

נראה לי שהכי טוב שאלך לישון.
אבל אני לא מאמין שאעשה זאת בקרוב... :-\

באמת באמת שהזדהיתי עם כל תחושה שתיארת כאן.

תתפלא, טהרני, אבל עשיתי בה כבר הרבה שימושים לאחרונה עם הסיסמא שלך 'גם זה יעבור לך'.
תודה על זה, וכנראה שגם זה יעבור...

שוטטתי קצת ברחבי הפורום,
וראיתי איזו תגובה שהבנתי ממנה,
שכדאי שאתקשר לחבר.
בחסד אלוקים עשיתי זאת.
חיפשתי להתקשר לחבר "רציני" בהחלמה.

סיפרתי לו על מה שאני מרגיש,
והוא אמר לי דבר שמאוד עזר לי.
יחד עם האובססיה שלי לתאווה,
קיימת גם אובססיה להצליח בכל מיני תחומים.
כשהאובססיה יורדת,
אני פתאום לא רוצה כלום.
אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט.
ואם יורשה לי להוסיף:
אני רק רוצה שיתנו לי לישון.
אין לי כוח לחיים מייגעים,
חסרי צבע, טעם ותכלית.

האובססיה הייתה מנוע חיצוני שנדם
(כך אני מקווה... :-[ :-[ :-[).
כדי להניע את עצמי שוב,
אני צריך מנוע פנימי,
ולרכוש אותו לוקח הרבה זמן.

במהלך השיחה הוא גם שאל אותי
"מה שלום האגו שלך היום?"
איכשהו זה נתן לי מוטיבציה
לסדר קצת את הבית.
זה מה שאני חושב שאעשה עכשיו...

אני מרגיש שאני בן אדם מוזר,
עם כל התנודות האלה.
בכל אופן, שמח שיש לי דרך,
שעוזרת לי לרכך את השלילי.

מעניין, יוני.
בזמן שהייתי עסוק בכתיבת ההודעה הקודמת,
כבר שלחת את שלך...
חכם כבעל ניסיון עדיף מנביא...

אמנם, ההרגשה שלי לא עברה לגמרי,
אבל מאוד השתפרה.
(נעלבתי מכך שהרגשתי שלאותו חבר שדיברתי איתו, לא היה המון זמן בשבילי.
יכול להיות שגם נעלבתי מכך שאני לא מספיק אטרקטיבי בשביל מחלים ותיק כמוהו,
ושאולי הוא לא כל כך סופר אותי ו"מחזיק" ממני.
מסתבר שזה בראש שלי. זו שעה שהרבה עסוקים בה, ובכלל קשה להשיג אותו.
אבל זה לא עוזר ללב שלי להשתכנע... :-\).

במשך הזמן שלי בתוכנית,
אני משתדל להעריך גם דברים חלקיים
(הרבה פעמים אני מרגיש שאני אומר זאת מן השפה ולחוץ,
אבל גם זה משהו חלקי שצריך להעריך...).

בכל אופן, תודה על כל ההזדהות והליווי לאורך המסע.
מאוד עוזר לי להרגיש שאני לא לבד,
במיוחד בזמנים קשים,
ובפורום אני ממש מרגיש כך.

***




דרך אגב, המשפט "גם זה יעבור", הוא לא המצאה שלי.

שמעתי אותו לראשונה בשיחת טלפון עם חבר מהתוכנית,
(לא מדובר באותו אחד שפגשתי בכנס של SA לא מזמן),
הוא סיפר על ספונסר (מדריך) ששמע מספונסי (מודרך),
שמאוד קשה לו עם התאווה, והוא הגיב: "גם זה יעבור!"
אחר כך, הספונסי סיפר על תקופה יפה,
שבה לא קשה לו, והספונסר הגיב: "גם זה יעבור!"... :-\

***




המילה "שימושים" קצת צורמת... :D ;D

אויש, מתי אלמד להיות קצת רגיש...

ערב נקי!

ביקשתי מאשתי להכין מאכל מסוים שאני אוהב.
היא הסכימה בשמחה, בחפץ ליבה הטוב.
לא הזכרתי לה פעם נוספת.
חלף זמן, ואז היא כבר לא הרגישה טוב...
קשה לתאר את עוצמת הטינה והרחמים העצמיים שחשתי (ועדיין חש) בעקבות כך.

אשתי לא כל כך הצליחה להבין למה אני לא פשוט יכול לאכול משהו אחר...
ניסיתי להסביר לה כמה פינטזתי על המאכל הזה, כמה כבר בניתי עליו,
ואיזו אכזבה קשה אני חווה. היא לא כל כך הבינה אותי.

אמרתי לה שמדובר בפגם אופי קשה מאוד, של רחמים עצמיים.
אבל זה לא כל כך עזר לי להשתחרר. רק קצת.
אני מתוסכל גם מזה שלא קיבלתי את מה שרציתי,
גם מזה שאני מתוסכל מדברים כאלה,
וגם ממצב הרוח הרע שלי בערבים האחרונים.

אנסה לעשות כאן צעד ארבע קצר על העניין.
(אני עושה זאת כאן משתי סיבות:
א. ניסיון חסר טקט לחלוב תשומת לב מבאי הפורום,
ב. אם נכנסתי לפורום והתחלתי לכתוב הודעה,
יש יותר סיכוי שאסיים אותה,
מאשר שאכתוב צעד 4 באיזו מחברת...  :-\).

היכן הדבר פגע בי:
הערכה עצמית- אני מרגיש שאשתי מזלזלת בי,
שהילדים חשובים לה, אבל אני לא.
גאווה- אני מרגיש שזו חוצפה מצידה לנהוג כך כלפיי.
בטחון רגשי- אני מרגיש שאין לה כוח להתייחס אלי,
ולעשות בשבילי. היא לא מבינה אותי. אני מרגיש לבד.
בלי שותפה לחיים.
כסף (רכוש)- היא מנעה ממני את המאכל הטעים שבניתי עליו.
שאיפות (תוכניות)- היא ניפצה לי את כל התסריטים שהיו לי בראש,
על איך שאני אוכל את המאכל הזה וכמה שזה טעים לי ואני נהנה.
יחסים אישיים ומיניים- זה פוגע ביחסים שלי איתה בכל המישורים,
כי היא מרגיזה אותי ואני כועס עליה ואז היא מתרחקת ממני בכל המובנים.
אני כנראה מרגיש שהיא אשמה, שגרמה בהתנהגות שלה לכל זה.

היכן הייתי לא בסדר:
אנוכיות-
אני חושב רק על ההנאות והפינוקים שלי, ובכלל לא קשוב לזה שאשתי
לא מרגישה טוב וממש סובלת פיזית.
ברור לי ששעות הפעילות המרכזיות הן מהלילה עד השעות הקטנות שלו.
אשתי לא כזו, ואני לא מוכן לקבל זאת כדבר לגיטימי.
מי שלא ישן בשעות שלי - הוא לא נורמלי! (?!...)
חוסר כנות-
גם אני בכלל שכחתי מזה במשך כמה שעות,
למרות שזה האוכל שאני כל כך רוצה לאכול,
ואני הראשון שהיה צריך לזכור ולהזכיר.
אני מאשים אותה על השכחה ומפרש אותה כזלזול,
בעוד שגם אני עצמי עשיתי בעצם את אותו הדבר...
אם באמת הייתי רוצה, הייתי יכול להכין בעצמי.
שואל אותה מה המתכון (מדובר במאכל פשוט) ומכין.
אני לא מחפש רק את המאכל עצמו, אני מחפש את היחס,
את המחויבות והכניעה המוחלטת,
בפני הבקשות של הוד רוממותו, טהרני,
והביצוע המהיר שלהן,
כי הרי ט ה ר נ י ביקש!!!
פחד-
פעלתי מתוך פחד ודאגה כיצד מצבה של אשתי,
ישפיע עליי באופן כללי,  ולא רק במבט על המקרה הנקודתי הזה.
זה לא בדיוק פחד,
אבל אני לא מוכן לוותר על החמימות,
שאני מרגיש שאני זקוק לה,
ושעליה להיות ב ד י ו ק
כפי ש א נ י מבין אותה
(זה חלק מהתכנית, לא?... :-\)

***

לא מושלם.
אני מרגיש שיש בפנים
עוד הרבה לכלוך,
שטרם שמתי עליו את האצבע,
ושגם הניתוח הזה הוא מן השפה ולחוץ,
אבל אני צריך להעריך את זה.
בעבר לא הייתי פועל כך.

אני מקווה שזה ששיתפתי אתכם,
זה סוג של צעד חמש.

אני מבקש מאלוקים
נכונות
להשתחרר מכל הפגמים האלה.
של ריכוז עצמי קטנוני.
סוג של צעד שש.

אבל, באותה נשימה,
גם בא לי לבכות.
מרגיש קצת כמו ילד קטן שנפגע.
שהוא לא אשם, וזה לא פייר, ולקחו לו, ואכלו לו.
הוא צודק הילד, הוא באמת מרגיש כך.
איך אפשר לקחת ממנו את הזכות
להרגיש את הרגשות האלה?

(האמת שאני לוקח כל הזמן את הזכות הזאת מהילדים שלי,
בכל פעם שהבכי והתלונות שלהם, או אפילו הפרצוף החמוץ שלהם,
מתחילים להרגיז אותי, לערער אותי ולאיים עלי... :-\).

ריגשת אותי

ותודה שאתה בוחר לעשות זאת כאן, ויהו הסיבות והפגמים אשר יהיו...

טהרני, תודה על השיתוף והכנות!!
סורי על ההצתה אבל נעדרתי איזה יומיים.. את האמת זה די עובד לי (לימוד זכות), לא בקטע של דוסיות ואפילו לא בקטע של מצוות.
פשוט כשאני מנסה לראות שאולי לאשתי הייתה כוונה אחרת ולא מה שחשבתי, הרבה פעמים אני מגלה שזו באמת הייתה הכוונה ולא כוונה אחרת, שלילית, שאני חשבתי שהיא התכוונה..
אגב, עדיך להיות מכור לפורום ולא למין 
יאללה בהצלחה אח שלי!!!!
אוהב, הכובש.

יוני הדר והכובש- תודה על חיזוקיכם ופירגונכם.
יה"ר שתזכו לשפע נקיות, מפוכחות וחיבור.
(תהיתי האם להוסיף גם שפיות... ;D
לעצמי, בכל אופן, הייתי מאחל את זה...

***




טוב, לא לזה התכוונתי.
התכוונתי יותר לאנשים שנוסעים בשבת,
ואני אומרים שהם נוסעים ללדת, וכדו'.
מה שאתה מתאר הוא לצאת מהבועה של הראש שלי,
ולראות את המציאות כפי שהיא,
זה סוג של צעד 4 בעיניי.




לפי מה שלמדתי כאן, אהיה מכור למין עד יומי האחרון...  :-\
ברגע שאחשוב שהתרפאתי, אני בסכנה גדולה...  :-[
אבל יש תרופה, שאם אקח אותה, אהיה (כמעט) כאחד האדם. ::)
אני רוצה להאמין שאהיה אפילו משהו מיוחד יותר, ;D
אבל לא בטוח אם זה באמת נכון...  :-\

תאמין לי אני מקנא בך,
יש משפט בחז"ל "מוטב להיות שוטה אחת בפני אנשים ואל יהיה רשע בפני הקב"ה:
אנחנו אנשים חולים ולא רשעים, אבל הפעולות שלך, לפתוח הכול פה בפורום ולא משנה מה חברים מגיבים וחושבים, מביאים לך בסוף עוד יום נקי עוד יום,
תמשיך לכתוב.

תודה טהרני.
המסע שלך מרתק, אין מה לומר.

אתה מטיב לתאר זאת ולשתף אותנו.
יש כאן משהו אמיתי וכנה, שגורם לי להתחבר למסע שלך וממש להרגיש ולחיות אותו איתך ביחד

יוני, כנ"ל לגבי...

תודה אבי.
הדברים שלך מחזקים אותי.

אני נורא מבולבל בנושא הפורום.
צריך כנראה לצאת מהראש שלי כדי להחלים,
אבל מאוד מתקשה בכך.
במיוחד לאור העובדה,
שהספונסר שלי ממש לא בקטע של כתיבה.
הוא לא ממש מבין מה אני עושה פה,
ומה זה כל כך נותן לי.
אני אישית ממש מרגיש שאני מקבל פה
חיזוק עצום לעוד יום נקי
(עד כדי כך שיש לי חשק לקנות סמארטפון כדי להיות נגיש יותר לפורום... )
בצעדים אני לפעמים פחות מרגיש את זה... :-\
אני מאוד מבולבל האם זה רק "הראש החולה שלי"
או שבאמת הפעם אני צודק :

יוני הדר והכובש- ריגשתם וחיזקתם אותי מאוד. תודה לכם.