תסכול גדול. עבודה של המון שעות על חוברת לקראת הכנס ירדה לטמיון.
מבקש מאלוקים הכוונה.

נס עצום ובלתי נתפס מאלוקים. איכשהו זה שוחזר בדרך נס.

ברוך ה'!

נס
גדול
היה
שמ/פו

אני עוד באווירה של פורים..


ותודה רבה אח יקר על הטרחה המרובה למעננו!

התעלפתי ביחד איתך, והתעוררתי בהודעה השניה,
תודה על השירות.

כנ''ל

תודה חברים על ההשתתפות והשותפות לאורך כל הדרך.
אבי גולן- שמחתי לפגוש אותך היום (ולהתבשר שניפגש שוב בקרוב).
יוסיפונוס- שמחתי לדבר איתך היום.

תודה, גם אני!

תקרא לי כשתשתה היום 777 לכבוד ה777 ......(נדמה לי שהמשקה הזה לא קיים יותר בחנויות)

כל השביעין חביבין!

אם הוא לא קיים בחנויות, אני בטוח שאלכוהוליסט כבד שזה אחד המשקאות החביבים עליו יוכל לעזור לאתר אחד כזה.

ובכל אופן, לראשונה בחיי (בתקופה הזו של התכנית), אני יותר מרגיש שאני יכול פשוט לשמוח. בצורה פשוטה. בלי טררם רציני. בלי איזה חומר או מניפולציות רגשיות על עצמי שישנו באופן קיצוני ובאקסטרים את מצב הרוח, ויציתו להבות גבוהות של ריגוש. יש דווקא בצבע האפור והבנאלי הזה משהו יפה שלא מצאתי בכל צבעי הקשת.

טהרני כתב on 30 מרץ 2016 07:12:

היי,
אל תגיד לי שאני ב-א-מ-ת איזשהוא אלכוהוליסט,, למרות שאני בהחלט יכול למצא לך כזה בקבוק [שדווקא היה אהוב עלי בזמנו,].
מאוד התחברתי לקטע הריגשי שכתבת.אני שומע כל הזמן ממחלימים ולאט לאט משהוא מבפנים מתחבר לשם.
תודה לקל. 
 

אוהבים אותך! שמחתי לפגוש בך אתמול.

חסר אונים מול התחושות-הטינות שלי:
התחושה של "מה אני צריך את העול המעיק של האשה והילדים הנודניקים האלה?"
התחושה שאם גם ככה אני סובל, אז עדיף להשתמש.
התחושה שהחוברת לקראת הכנס לא תצא לאור.
התחושה שאין לי מקום בעולם שאני יכול להיות בו מבלי שיחפרו לי כשאני עייף או לא מרגיש טוב.

עדיין לא מספיק מכיר 
אבל מאוד מתחבר לכל מה שאתה כותב 
תמשיך...
באהבה ובאמונה
ידידכם עוז

אוהב אותך , אח יקר. 
לשיטתך חוסר אונים זה טוב, נכון?

הרבה זמן לא הגבתי ביומן מסע שלך...

שלום חברים יקרים אהובים,

אחיד- תודה על החיזוקים.

אריסטו- די נעקצתי כשראיתי את דבריך לפני כמה ימים. וואו, זה היה כואב... אבל צמחתי מתוכם מאוד. השאלה שלך חידדה לי את העניין: חוסר אונים לכשעצמו הוא מצב קשה מאוד. רק אם מתוכו אני פונה לעזרה אני רואה את האור.
מה ששמעת-קראת בהודעה הקודמת שלי היה חוסר אונים בלי פנייה לעזרה. לפעמים קשה לי לפנות לעזרה, אבל זאת הדרך להפיג את הכאב (כרגע צפות לי מחשבות לכתוב פוסט מפורט בנושא. בע"ה. אם כי נראה לי שברוב הפעמים שכתבתי כאן שכדאי לכתוב פוסט מורחב בנושא מסוים טרם עשיתי זאת...).

בעצתך- גם אני לא הגבתי הרבה זמן ביומן המסע שלי... טוב שיש חברים כמוך שעושים זאת ומקדמים את הסטטיסטיקות של השרשור הזה...