היום נקי.

אסירות תודה

ערב שבת.
סבתא מתקשרת. מבררת מי ישן אצלה השבת.
האם להדליק רדיאטור.
שואל את אמא.
אמא אומרת שסבתא תישן אצלנו.
כלומר,
בחדר שלי.
אני אצטרך לפנות לה את החדר.
אמא לא רוצה שסבתא תצטרך ללכת בלילה, אחרי הארוחה, מהבית שלנו לבית שלה (פחות מחמישים מטר).
אני מרגיש כעס.
החדר שלי הוא המקום הבטוח שלי.
שם אני מרגיש מוגן.
איך מגרשים אותי משם, סתם.
הרי לא קר במיוחד ולא גשום.
סבתא יכלה ללכת הביתה אחרי הארוחה.
אני אלווה אותה.
בבית אני לא מעיז לומר כלום.
יאמרו שאני אנוכי. שלא איכפת לי מאחרים.
אני מפנה את החדר שלי בחיוך, אבל מבפנים אני מתפוצץ.

אוהבים!

האמת שאני ממש מזדהה עם הסיטואציה להראות כלפי חוץ חיוך אבל עמוק בפנים הכל מבעבע

אני מנסה לעבוד על עצמי - להגיב רק כשיש לי "משהו" להגיד ולא סתם לחפור,
אבל תדע אני קורא פה ונהנה...

יקירי, כהמשך לשיחה ביום שישי, זו דוגמא קלאסית לשקרים שאני מפזר במילים ובהתנהגות בגלל הצורך שיהיו מרוצים ממני. במצב כזה אין לי ברירה אלא להשתמש - אני מחוייב לצאת מהחדר כי אי אפשר לומר להם מילה... הם הרי יפגעו... (זה ספתא!) גם פה המניע הוא הדבר החשוב - ההחלמה לימדה אותי לקחת את המקום שלי, לא מתוך אנוכיות שלילית, אלא בגלל הדרך שאני צריך לעשות כדי ליצור סיכוי לשינוי, בלי קשר לאם אצא מהחדר לבסוף, אני צריך לומר, אנשים סביבי אינם נביאים, אני לא נותן להם צ'אנס לשנות את ההתנהלות מולי.

זכור, לא להתנפל, לומר. רוב הסיכויים שאין לאף מושג אלו תיסכולים אתה סוחב איתך..

בהחלמה.

תודה למגיבים.
תודה גם לך אסירותודה.
בדיוק הערב היתה לי שיחה פתוחה עם הורי. אחד הדברים ששיתפתי אותם זה המקום שהחדר תופס בחיי, כמסתור מפני העולם המפחיד שבחוץ. הסברתי להם את הקושי לוותר עליו, כמו גם את חוסר היכולת לסרב לבקשה לתת את החדר לסבתא.
הם קיבלו את זה בהבנה.
יותר לא יפנו אותי מהחדר.
אני חושב שהדבר הקשה ביותר עבורי בכל הסיפור הזה, הוא ההודאה בחולשה.
אני חלש. אני לא מסוגל לוותר על החדר שלי. זה אני.
כואב לי לומר את זה. אני רוצה להתחיל להצטדק ולהסביר, אבל זה לא ישנה את המציאות.

אוהבים

מדהים.

מצטרף לקודמי
מדהים!

יהודה,
אורח החיים שלך כל כך שונה משלי ובכל זאת אתה יוצר אצלי תחושת הזדהות מופלאה.
הנסיעה על האופניים בגשם לסרט, הסיפור עם החדר והסבתא. כל זה  מזכיר לי סיפורים מקסימים מהעיירה היהודית של שלום עליכם.
תודה רבה על השיתוף הזה.
מאחל לך החלמה מלאה איש יקר!!

נפלתי אתמול.
היום ביליתי את רוב היום בצפייה בסרטים. בורח מעצמי.
זה כבר שגרה.
אני לא רואה טעם בלעדכן שוב ושוב את אותם דברים.

גם אני נפלתי בשבת אל תישבר השיתופים שלך מחזקים אותי מאוד.
אני חושב שהדבר הכי חשוב שאנו משתדלים לצאת מהמצב, תמשיך בפעולות של התוכנית ובסוף זה יתפס ואתה תעלה על הדרך הנכונה.

אוהבים!

אוהבים

מכיר את ההרגשה המגעילה, של לשתף שוב ושוב על אותן התמודדויות. למעשה אני די מכריח את עצמי, למרות ההרגשה שאני כבר משעמם את כולם. לא מכיר דרך אחרת.