ברוכים הבאים, אורח

גם לי יש בלוג!
(0 צופה) 

נושא: גם לי יש בלוג! 53086 צפיות

תשובה: גם לי יש בלוג! לפני 8 שנים, 9 חודשים #75548

אוהבים! מכיר את ההרגשה הזאת...
אני באמת שאלתי חברים איך אפשר לחיות בלי פורנו???
איך אפשר לחיות בלי סרטים???
אבל עשיתי את מה שאמרו לי ו במקום שהכניעה תהרוג אותי - הכניעה הרגה את האובססיה!!! זה באמת עובד!!!
בזכות זה אני נקי כבר 134 יום. גם מסתם סרטים וסדרות.

תשובה: גם לי יש בלוג! לפני 8 שנים, 9 חודשים #75565

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404
אוהבים אותך אח
מאוד שמחתי לראות אותך אתמול.
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".

תשובה: גם לי יש בלוג! לפני 8 שנים, 9 חודשים #75646

אז כבר יומיים שאין לי גישה לפורנו. וגם לסרטים. וגם להרבה מאתרי החדשות.
משעמם לי.
במקום להגיע מהעבודה הביתה, לאכול צהריים ולשקוע בסרטים עד הערב, אני מגיע מהעבודה הביתה, אוכל צהריים, מחפש מה לעשות, איפה כן אפשר לגלוש. משתעמם. מטפס על הקירות.
וזה לא רק זה.
אני מרגיש תחושת ריקנות. חוסר משמעות בחיים שלי, ואין לי לאן לברוח.
היום ישבתי בעבודה לחפש סרט להוריד למחשב נייד כדי שאוכל לראות בבית.
ישבתי מול אתר של סרטים, עברתי על מאות סרטים. לא הורדתי אף אחד מהם. הרגשתי שאף אחד מהם לא יספק אותי, לא ימלא אותי.

התקשרתי עכשיו לחבר. הוא אמר שהוא מכיר תכנית אחת שעוזרת, 12 הצעדים.
הרגשתי כאילו כל תא בגופי צועק 'לא'. אני לא רוצה לעשות את התכנית הזאת. היא כבדה עלי. אני מפחד לשוב ולהתמודד מול החיים.
בא לי לצרוח לא רוצה תכנית. לא רוצה תכנית.

תירגע, אף אחד לא מכריח אותך.

אני אבל יודע שאין לי ברירה, או התכנית הקשה המפחידה והמאיימת הזו (רק לחשוב עליה גורם לי לרצות לברוח למקומות בטוחים ונעימים, לרצות להתנחם בקצת כאב, אולי לדפוק את הראש בקיר או משהו)
או לחזור לשימוש. שמשאיר אותי מרוקן וסחוט בכל פעם מחדש.

למה אין אופציה שלישית?
אני רוצה להיעלם. לא להצטרך להחליט, להתמודד.
להכניס את הראש מתחת לשמיכה. לא לקום. לעולם.
חוסר אונים איננו חולשה, זו המציאות.

תשובה: גם לי יש בלוג! לפני 8 שנים, 9 חודשים #75652

לחיות חיים רוחניים או למות מוות רוחני אלו שתי אופציות קשות מאוד.
אוהבים אותך! כואבים איתך.

תגובה: גם לי יש בלוג! לפני 8 שנים, 8 חודשים #76567

הייתי היום בשיעור והרב דיבר על חזרה בתשובה.
הוא נתן משל על ילד שמבקש מאבא שלו מאה שקל, ומקבל.
ולמחרת מבקש עוד מאה שקל, והאבא שואל אותו מה הוא עשה עם המאה הקודמים. כך גם אנחנו כשבאים לבקש עוד שנה של חיים, נדרשים לתת דין וחשבון איך ניצלנו את השנה החולפת.
אח"כ הוא דיבר על תשובה, אבל אני כבר לא הקשבתי.
חשבתי על עצמי. לא כולל השימוש. כמה שעות שרפתי על סרטים סתם. כמה תפילות דילגתי. כמה אני חסר.
ופתאום עלתה בי מחשבה מתקוממת. נכון. הרבה דברים לא עשיתי.
אבל, כמה קשה לי. אני מתאמץ יום יום לגרור את עצמי מרגע לרגע. לא התפללתי היום שחרית, אבל הלכתי לעבודה למרות שכל מה שרציתי זה לישון. להיעלם. לא להיות ולא להרגיש. בעצם זה שאני לא נכנע לכל הקולות שקוראים בי 'חדל', ואני ממשיך להתקיים, אני עושה את מה שאני יכול. זה מה שיש.
חוסר אונים איננו חולשה, זו המציאות.
זמן ליצירת דף: 0.32 שניות

Are you sure?

כן