שלום,
לפני שאכתוב אני רוצה להקדים כי גם בתקופת החולי ובכלל לא רצתי אחרי אישה לראות אותה איך היא נראית או משהו.
עכשיו, היום, בישיבה, רצנו 2000 ובאחד הסיבובים ראיתי כי אחת בת גילי הולכת הבייתה וחצתה את המסלול ריצה והיא הייתה בערך 150 מטר ממני ופתאום הרגשתי צורך להגיע אליה לפני שהיא תגיע לסוף המסלול. כבר רצתי מעל שבע מאות והייתי עייף כבר כי אני לא אחד ספורטיבי כזה או בכושר אבל פתאום כאילו נכנס בי רוח חדש ותפסתי ספרינט ולפני שהיא עשתה איזה עשרים מטר או אולי שלושים בהליכה רצתי איזה מאה מטר ויותר והגעתי אליה ועקפתי אותה בריצה ולא סובבתי את הראש אליה. לא הרגשתי את תאווה או מחשבות ולא הסתובבתי להיסתכל עליה, פשוט תפסתי איזה קריז. אומר גם כי היא האחת היחידה שבאמת אני חובב בין כל בנות השבט וגם בכלל היחידה שאני מחבב ומכיתה ה' בערך, ולא בדרך מינית, ובחיים לא בדרך מינית וידעתי שכשאגיע לההוא גיל יום אחד אשאל אותה, אבל לא עכשיו, אך כמובן שבין היתר כשהגעתי לשלבי החולי הכי קשים עם עליה היו לי פנטזיות, אבל עכשיו אני מחלים כבר שבועיים ונקי שבועיים. אני לא חושב על בנות אחרות ככה באמת, רק החולי גרם לי לעוות את מחשבותי עליה כמו כל על בנות אחרות וגם עד שחליתי מאוד לא חשבתי עליה באמת כי לא היה צורך ועכשיו גם אני לא חושב עליה בתאווה ובחולי שלי, אבל אני רוצה לדעת מה אחרים חושבים עךל הדבר הזה,
תודה,
אש
