אני לא חדש פה, אבל נמאס לי מהשרשור הטכני הקודם שלי. כל הזמן רק כתוב שם נפלתי, נפלתי ונפלתי. הגיע הזמן לכתוב קצת יותר כנראה... אז בחרתי את הכותרת שעלתה לי בראש. כי זה המקום שאני נמצא עכשיו. אני צריך למצוא איזה אלוקים, אני מחפש אחד כזה שיקבל אותי ויאהב אותי גם כשאני מתעצבן ומקלל אותו, שיעזור לי לצמוח ושיהיה מספיק חזק כדי שלא אצליח להרוס לו את התוכניות כשאני מנסה ללכת בדרך משלי. שיתן לי לנסות את הדרך שלי בלי שיכאב לי יותר מדי כשאני מגלה שהדרך שלי לא מספיק טובה.
מי שרואה את עצמו מתאים לתפקיד יכול לקבל את טפסי המכרז בפרטי.

אם דרוש לך אלקים, סימן שאתה דורש אלקים.
אכן, זה דור דורשיו, מבקשי פניך יעקב סלה.
אז אוכל רק להתפלל עליך - נא גיבור, דורשי ייחודך, כבבת שומרם.
בהצלחה

כשתמצא, תפנה אותו גם אליי 

עכשיו ברצינות,
אני גם מחפש אבא דומה. אבא שיכול להחיל את הכעסים שיש לי עליו,
אבא שיהיה סובלני למצבי הרוח המשגעים שלי,
אבא שיהיה עם סבלנות להסביר לי צעד צעד את דרכי העולם,
אבא ש.... אני יכול להמשיך ולהמשיך.

כמו שאמרו לי במענה להודעה הראשונה שלי בפורום:
הוא לא יגיע. הוא לא ישלח לי הודעת SMS ויגיד לי את הכתובת שהוא זמין בה.
אני צריך להפנים, אצלי בראש, שאני נותן עוד הזדמנות להכניס אותו. שאני באמת באמת בא עם ראש פתוח למצוא אותו.
זה עניין של הרבה סבלנות.

השבוע הייתה לי הארה בזה:
עמדתי בצומת מסויים מחכה לטרמפ שיקדם אותי הביתה. אשתי חיכתה לי בבית.
תמיד כשאני בטרמפים אני מדבר עם אבא. אני אומר לו בכנות: 'אבא, היום אני לא ממהר, אין לי בעיה להיתקע קצת אבל בבקשה תשלח לי טרמפ' או 'אבא, אשתי מחכה לי בבית והיא צריכה לפרוק. הרגיזו אותה בעבודה. מה אני כבר מבקש? טרמפ מהיר לאשתי. לא מבקש כסף, לא מבקש דבר לעצמי. בשבילך זה שטויות'. וכן הלאה.

בקיצור, אני עומד בצומת (אחרי 20 דקות שאף רכה לא עצר) ואני מדבר עם אבא ועם עצמי (תלת-שיח ),
אמרתי לאבא שאני לא ממהר (האישה והילדים ישנים והיה לי יום מוצלח) ואז בהקשר לפורום הזה אני שואל את אבא למה הוא לא איתי.
ואז עצמי ענה: הוא כן איתך. אתה רק צריך לראות לרצות שהוא יהיה איתך.
אני: אז איפה הוא?
עצמי: הוא פה.
אני: אז למה הוא לא מביא לי טרמפ?
עצמי: כי הוא רוצה שתהיה לך התמודדות וכתוצאה מכך תדבר איתו וככה תתחבר אליו יותר
אני: אוקייי. נניח. אז מה? אני אהיה פה עד 12 בלילה?
עצמי: לא. רק עד שתבין את השיעור שהוא הכין לך להיום. ברגע שתהיה התקדמות -

עצר לי טרמפ.

הייתי בשוק.
הבנתי שאלוקים הכין לי שיעור קל וקצר. הוא רק רצה שאקלוט שהוא איתי (מקשיב לדו-שיח).
ברגע שהוא ראה שנפתח לי משהו בלב - משהו שמוכן להחיל אותו, הוא סיים את השיעור ושלח לי טרמפ.
הוא לא רצה להעמיס בשיעור הזה (ולתקוע אותי בצומת הרבה זמן - בשלב מסויים אני מתחיל להיות ממורמר)

אז, בהזדמנות זו, תודה לך אבא!

האם יש הגבלה של גיל? אמנם אני צעיר אבל לדעתי מתאים מאוד לתפקיד. 

מישהו פעם אמר, אלוקים מתחיל היכן שאני נגמר... לו ידעתיו הייתיו.
זה לא מדויק. כי בשלב מסויים יש דבקות. אני לא חייב להיגמר ולהתכלות כדי לזהות את אלוקים.
היהודי הראשון שקפץ לאש (אש שורפת של אמונה) נשאר בחיים לנגד עיניו המשתאות של נמרוד. הגוי שהיה שם נשרף באמונתו.
אני לומד מזה שיהודי לא חייב לאבד את הזהות שלו, אז אלוקים לא חייב להתחיל היכן שהאדם נגמר.
קצת מסובך. אשמח להצטרף אליך למסע.
מרגיש שאין כאן מסמרות, כל אחד צריך לקבל את האיזון הרוחני המיוחד לו.
ולסיום, זה לא הכישרון של אברהם. זה הנכונות שלו, הרצון, המקום שהוא הכין בעצמו, השאר תלוי באלוקים. הוא הציץ והתגלה אל אברהם.
אתפלל שיציץ עלינו בעל הבירה. אולי עוד היום?..
אוהב
הושיעה

עוד הערה, הייתי שמח שהוא יהיה יציב. לא הייתי רוצה אלוהים שזז ימינה ושמאלה לפי המצב רוח שלו\שלי.

או יציבות אתה מחפש?
הגעת בדיוק למקום הנכון!
זה השם השני שלנו

רוצה את האלוקים שלי?
הוא תקיף, הוא בעל יכולות, בעל הכוחות כולם.
בהצלחה.
לכשתמצאהו תראהו.

הוא היה גם שלי, כרגע אני מנסה להחליף אותו בדיוק. אולי זה גם המקום להציע אותו למכירה. אלוהים יד שניה במצב טוב, קצת עצבני ולא מפספס הזדמנות להכות. אין אצלו שום מחלות, רק חטאים. הכל אסור, ואם אתם מתלבטים אז מן הסתם אסור. קילומטרז' נמוך, לא מתייחסים אליו כבר כמה שנים. עשוי להיות עצבני בגלל זה. טיפול אישי צמוד, הוא ידאג שכל העולם שסביבכם יציק לכם בגלל שהוא שלכם. נטיה לאהוב ולתת מתנות לכל מי שאתם מכירים חוץ מאשר לכם. בעיקר אוהב לצ'פר אנשים שאתם לא סובלים. אין אצלו מקום לטעויות. לא יציב במצב הרוח, אפשר לרצות אותו בקלות ע"י צומות, סיגופים וכל דבר שאתם תסבלו ממנו. נהנה בעיקר לראות סבל. הכוח שלו אינסופי. כדאי להיות חבר שלו אחרת...
מומלץ בחום אם תסדרו... לא חשבתי להחליף, פשוט אני מחפש משהו עם נגיעה קצת אחרת...

אבקש להדליף לי את הקו"ח של המועמדים להיות אלוהים. אני משתגע מסקרנות.
שמעתי אומרים שיש דת שעבודתה בקוגל. מתאים לך? 

בתגובה האחרונה שלך אני מוצא הרבה כאב. והמון כאב מהדהד בתוכי כשאני מגלה שאני לגמרי יודע על מה אתה מדבר, ומודה שכל ההבדל בינינו הוא רק שלי אין את האומץ לומר את זה כך.
מתסכל-עד-מרגיז אותי שאני מוזמן בפתיחות לנסות להכיר אותו באמת, אבל רק בתנאי שאגיע אל התשובה שסומנה על ידו כבר בהתחלה. ולא רק שאני חייב להגיע לשם, אלא שכל הדרך חייבת להיעשות בתוך המסגרת הזאת, באופן תיאורטי וסימולטני בלבד. ולא זאת בלבד, אלא שגם הסימולציה לא כזאת מגניבה, והיא אפילו דפוקה יותר מהמציאות: כי היא לא ממחישה לי שום דבר, ולעומת זאת כל מעידה קטנה מרגישה לי כמו התרסקות הורגת.

אני אוכל את כל הדגים המסריחים ומגורש הרחק הרחק מהעיר.
למה???

אצלי גיליתי שכל הדברים הרעים שאני חושב על אלהים הם השלכות של מה שאני חושב על עצמי או על אבא שלי. שאני מדמיין את אלהים בתור גרסה מוגדלת שלי או של אבא שלי. וגרסה מוגדלת שלי יותר דומה לאיש המרשמלו מ"מכסחי השדים" במקרה הטוב ביותר...
אז המטפל שלי נעזר בזה כדי ללמד אותי כל מיני דברים לא נעימים עליי. אתה חושב על אלהים שהוא מתעלל בך? בוא נבדוק איפה התכונה הזו נמצאת בך. וכן הלאה.
הדרך היחידה לפנות לאלהים היא לבקש ממנו שאזכה לצאת מהריכוז העצמי, ופעם אחת לנסות להסתכל החוצה, אל המציאות, ולא פנימה, אל חינגת השדים שבתוכי.
כן, אני יודע - זה צבת בצבת עשויה. איך אפשר לפנות לאלהים כשמושג האלהים עצמו פגום. צריך נס אלוהי... ברכיים, שפתיים, ולעבודה.

תודה דוקטור, אני תמיד הרגשתי שזה הפוך. מה הוא אוהב סבל אף אתה אהוב סבל... הרגשתי שסיגופים הם עיקר הדת כי זה מה שהוא רוצה. דווקא הרעיון של האבא נשמע לי. יש מצב שהאלוהים הישן שלי הוא גרסה מפלצתית של התכונות של אבא שלי. מצד שני דווקא את אבא שלי אני נורא מעריך, את אלוהים הרבה פחות. נראה לי שיצרתי בראש מפלצת שקיבלה את התכונות הרעות של אבא שלי בצורה מפלצתית אבל דווקא מאלוהים ציפיתי ליותר...

או שעל אלהים זרקת את כל הקשיים שיש לך עם אבא, שאתה מתקשה להודות בהם.

תודה ד"ר.
גם אני שמעתי בשבתון המופלא שאלוקים דווקא כן אוהב אותנו. הבעיה היא שאנחנו לא אוהבים את עצמינו...

אין לי בעיה עקרונית עם אלוהים. סבבה, הוא אפילו הוציא מתחת ידו מסמך לא רע בכלל, 613 עצות חיים מעולות, ועם שאפעס הצליח להפיק מתוכו כמה וכמה אנשי אלוקים (חלק מהם אני אפילו מכיר מקרוב בצורה בלתי אמצעית) ואפילו 'עמך' ישרי דרך ומתוקים מדבש. אם יש כפתור ללחוץ עליו ולעבור למסלול הזה - אני לוחץ.

הוא מוחל וסולח ואוהב וכו' וכו'. יש לי עוד קצת פחד ממנו פה ושם, אבל לא פחד של גיהנום אלא של אי יכולת להסתכל לו בעיניים (וממילא גם בעיני שלי).

אבל אין לי בחירה. זה מקום מושלם וסטרילי שאני לא יכול לבחור בו. לא לבדוק אותו, לא לנסות אותו, לא לחקור אותו.
אני תקוע בתוך מבחנה אי שם במעבדה של אלוהים, ועל הצינצנת שאני כלוא בה יש מדבקה חתומה על ידו שזה המקום הכי טוב שהוא יכל למצוא לי. אני נאלץ להאמין לו (כי אני מאמין שהוא מבין בזה יותר ממני). אבל אני עדיין תקוע בתוך מבחנה, במקום הכי טוב בעולם, שאם אברח ממנו אפילו לשעה אחת לא אוכל לסלוח לעצמי כל חיי.
וזה מפוצץ אותי.

האמת שאין לי פיתרון בשבילך. אני כבר הפסקתי לחפש את אלוקים. פשוט התחלתי לדבר איתו.
וגם כשזה נראה לי שהוא שונא אותי ולא מקשיב לי אני פשוט לא מפסיק לדבר איתו.
אז לי לא דרוש אלוקים, אני משתמש במכשיר שמיעה ומשקפיים.
ותתפלא..
זה עובד.
אוהב.