כבר שבועיים שאני פה ממשיך לנסות כמו כולם להחלים מהמחלה האיומה שלי. אחרי השבוע הראשון שהיה די חלומי, עברתי שבוע לא קל בכלל. ביום רביעי אחרי שקיבלתי מחבר מתנה שחיכיתי לה די הרבה זמן – windows 8. פניתי לי זמן להתקין אותו. יום שלם התעסקתי עם ההתקנה, ובצהרים גיליתי שאני לא יכול להתקין עליו את תוכנת רימון. מכיוון שאני עדיין בתחילת הדרך ועדיין אני זקוק לעזרת מסננים החלטתי כפעולה של כניעה לחזור לwindows 7. בערב חזרתי לאותו מצב שהייתי בבוקר. בפעם הראשונה מאז התחלתי לצעוד, שפעולת כניעה לא הביאה לי את השלווה.
מיום חמישי ועד הערב (יום א') הייתי בטיול. במהלך הטיול השתגעתי, אני מנסה מאוד לא ללגום את הלגימה הראשונה, ברגע שאני רואה אישה אני מוותר על המבט, משתדל להתכנס בתוך עצמי. ביום חמישי בערב הייתי לבד בטרמפיאדה עם מס' נשים צעירות, הרגשתי שהעיניים שלי פשוט לא נשלטות, פשוט נוטות מאליהן לכיוון אותן נשים. כל הניסיונות שלי לא להסתכל לא הצליחו. הרגשתי צורך להתקשר לשתף מישהו, אבל המציאות לא אפשרה לי (כנראה אני צריך לנסות להיעזר בחברים בהודעות סמס). בפעם הראשונה הרגשתי שאני נאבק עם עצמי להכנע. לא רציתי להיכנע. רציתי לראות. התאווה ניסתה להסביר לי שרק לראות פרצוף של אישה לא יעשה לי כלום. אמרתי לעצמי שאני מוסר את התאווה לאלוקים, התפללתי אליו שיקח אותה. וקרה לי נס! לא נפלתי, הצלחתי להנצל מהלגימה הראשונה.
הניסיון הזה המשיך עוד כמה פעמים בשבת וביום ראשון. עכשיו אני יושב שוב בבית, ב"ה עדיין נקי בנס! לא היה לי שום סיכוי לעבור את זה בלי הכניעה, ולא קל להגיע אליה בכלל.
בקיצור, השבוע בפעם הראשונה הצטרפתי לקבוצה טלפונית. עדיין לא אזרתי אומץ לדבר עם אף אחד מהחברים. ואני מקווה שאתפוס אומץ כדי לבקש ספונסר.
- אלוקים עזור לי להכנע מלפניך ולוותר על התאווה, עזור לי לקבל את הכוחות להתקשר לחברים. עזור לי לאזור את האומץ לבקש ספונסר (ועזור לאחראי למצוא לי ספונסר...) ועזור לי לקבל את השלווה המבורכת.
נקי כבר 13 יום רק להיום וממשיך לחזור
חוזר