guni כתב on 06 יוני 2013 20:24:
תודה יהודה על התשובה הארוכה. שלושה דברים בה מפריעים לי מאוד:
א. נוסח הציטוט שהבאת, שמדבר כל הזמן בגוף ראשון רבים, ולא נותן לטעמי שום ביטוי לאדם עצמו, כאילו מוחקים לו את הזהות בתוך איזו קבוצה של אנשים על ידי הכניעה שלו. עוד סיבה למה אני לא מוכן למסור את חיי למישהו אחר. לא מוכן לוותר על חופש הבחירה שלי מכאן ועד מאה ועשרים פרט לבחירה "להיכנע" ולהימחק. לא תודה.
ב. ראיית המציאות כאילו כל האלטרנטיבות שעומדות בפניי הן או להיכנע וללכת עם הצעדים, או לסיים בבית חולים/קברות/כלא וכו'.
אין מי ששיטות אחרות חילצו אותו מהמצב הזה? זהו, אין תרופה אחרת? אני לא מוכן לקבל את זה.
ג. אתה טוען ששיטת הצעדים הזו היא ממש פשוטה, ורק העצלות שלנו מונעת מאיתנו את הברכה שיש לה להציע. זה מזכיר לי מה שקראתי כאן כשהתחלתי את הניסיונות להפסיק - כאילו אחרי תשעים יום של נקיות קל יותר להתמודד עם הדחפים הללו. זה מופיע באתר במקום די בולט בהמלצה להצטרף לטבלה. מכמה חודשים כאן אני יודע שזה לא נכון, על פי ניסיונם של אנשים שכתבו לי כאן את זה. הבנתי מכך שיש כנראה כמה טריקים שנועדו למשוך אנשים לתכנית, אף על פי שהם לא לגמרי אמיתיים. קצת ירד לי האמון בהבטחות שנאמרות כאן, ולכן אין לי שום סיבה להניח שהפעולות הן באמת "פשוטות", פשוט מהעובדה שזה מה שאנשים שעברו את התהליך הזה אומרים. מדובר בתהליכים נפשיים קשים וכואבים, ואף אחד לא יכול להבטיח לי שמצבי לא ידרדר כתוצאה מהם. אני לא מתכוון לוותר על זהותי ועל חופש הבחירה שלי בעד שום הון שבעולם, לא כל שכן תמורת מסירת ההחלטות החשובות של חיי לידי אנשים שאינני מכיר ואינני בוטח בהם. ואם המחיר הוא התמודדות אינסופית עם התאווה שלי - שיהיה.
א. אין הכוונה בצעדים או בכניעה להימחק, חס ושלום!
להפך, כל המטרה פה היא להפתח ולגדול. למעשה, התאווה והבריחה מהחיים, מה שאנו קוראים לו ביום-יום חופש, זהו שיעבוד נורא ואיום.
אני לא מכיר אותך, אבל אני יודע שאני משועב מגיל מאוד צעיר. אני לא חופשי כלל וכלל ולא בוחר שום דבר בצורה חופשית.
למעשה, הבריחה שלי מהחיים לא נתנה לי להתפתח ונשארתי תקוע בגיל נפשי צעיר מאוד. אז מי מחק אותי? הצעדים או המחלה? ככל הנראה- המחלה. הצעדים לא באים למחוק אותי, הם באים לעזור לי
לגדול. כן, בניגוד למה שמדגישים פה בפורום על כניעה ואפסיות האדם, בסופו של דבר, זו לא מהות הצעדים. המהות שלהם היא לפתח ולהגדיל את האדם. לתת לו חופש בחירה אמיתי.
האם אני חופשי להסתכל על בחורה או לא? לא! אני לא חופשי! הצעדים באים ואומרים לי- כן, אתה חופשי! תעשה X Y וZ ואתה חופשי להסתכל או לא להסתכל.
זו לא תוכנית לדיכוי האדם ורמיסת האני הפנימי שלו, להפך, זו תוכנית לגילוי האני הפנימי.
נכון, לרובנו האני הפנימי די ריק כיוון שהעדפנו להשקיע את כל כוחנו בתאווה במקום בהתקדמות אישית, אבל זה בסדר. אנחנו לומדים להתפתח ולהשלים את מה שהחסרנו.
פירוש הכניעה זה לא לוותר על מי שאתה, אלא לוותר על התאווה שלך ולמסור את חייך לה'. כניעה אינה מיועדת לאנשים חולים בכלל, זה מיועד לכל אדם כפי שאומר הגר"א שהבחירה החופשית ניתנה על מנת שכל אדם כל הזמן יבחר לוותר עליה ולמסור אותה לה'.
מה שמייחד את המכורים זה העובדה שבניגוד לשאר האנשים, גם ככה החיים שלהם בידי ה' לחלוטין. גם ככה אין לי בכלל חופש, כל מה שאני צריך זה רק לקבל את זה ולרצות בכך.
ברגע שאני עושה זאת- ה' נותן לי שחרור וחופש בעוצמות גבוהות מאוד.
ב. יש אך ורק תרופה אחת. זה לא חידוש, זה דבר ידוע אלפי שנים- רק תרופה אחת יכולה להציל את האדם.
ניתן כמובן להשתמש בעוד תרופות, אבל האמונה בהן מובילה את האדם לאט לאט להידרדרות ומוות.
ומהי אותה תרופה נפלאה? ה'. כן, רק הוא יכול לרפא אותנו.
אם יש לך דרך להתחבר לה' באמת- אתה מוזמן. הוא יציל אותך, כמו שהוא הציל ומציל רבים אחרים.
הבעיה שלי באופן אישי הייתה שאני לא מצליח להתחבר לה', כיוון שאני מלא בפגמי אופי שמרחיקים אותי. אני זקוק למשהו אחר, אני זקוק לתיקון יסודי של הנפש על מנת שאוכל להשיג את החיבור הזה. תוכנית הצעדים בסך הכל נותנת לי את הקלים. בסך הכל לעשות כמה פעולות בודדות כל יום שמחברות אותי לה'.
זו כל המהות של הצעדים, מספר פעולות פשוטות להתחבר לה'.
בנוסף לזה, יש צורך בלתקן את פגמי האופי לאט וביסודיות. התוכנית עוזרת בזה.
על מנת שהאדם יצליח ולא ישבר מהקושי של תיקון פגמי האופי, התוכנית מציעה לעבוד בקבוצות. הקבוצה מחזקת את האדם ומאפשרת לו לעשות לעשות את הפעולות ולתקן את פגמי האופי על מנת להתחבר לה'. האם יכול להיות משהו יותר נפלא מזה? מהי מהות האדם אם לא להדבק בה'? למה אנחנו פה, הרי רק בשביל זה! אז אם יש תוכנית שעובדת שמציעה זאת, מה יותר נכון מלהצטרף? אם יש עוד דרכים לעשות זאת- אני אשמח לשמוע. למען האמת- אני די בטוח שיש, אני פשוט לא מכיר. אבל אני די בטוח שהן לא יותר קלות ולא שונות במהות- בלהתחבר לה'.
ג. התוכנית בהחלט מציעה מספר פעולות פשוטות ויומיומיות שמשחררות בקלות. אתה מוזמן לנסות ויום אחד לעשות אותן ולהרגיש בכך מיד.
אבל, כמובן שיש חלקים בצעדים שאינם נעימים וקשים ואין זה סוד. תמיד השאלה מאוד פשוטה- מה כואב יותר, התאווה או ההחלמה.
לי ברורה התשובה- המחלה הרבה יותר כואבת. גם אם נעזוב את מה שזה עושה לאנשים שמסביבי ולאיזה יחס זה גורר אותי לסביבתי, גם ללא כל זה (וזה המון, בעיקר לאדם נשוי...), רק הפגיעה בי עצמי היא עצומה.
אני הורס את עצמי. זה לא משחק, הדבר הזה באמת נגמר במקומות נוראיים. וגם בלי זה, גם אם אני אשאר באותו מקום כל הזמן (ואני לא, בוודאות. המחלה רק מחמירה וגדלה עם הזמן וגורמת לעבור על עוד ועוד קווים אדומים כמו שכולנו ראינו במו עיננו) עדיין יהיה לי נורא ואיום. אני בורח מהחיים במקום להתמודד איתם, אני מנותק ושבור. אני לא חי את החיים, אני חי לידם. אני צופה בהם מבחוץ וכל פעם בשביל לא להרגיש את החסך, אני מתנתק יותר ויותר. וכל פעם הכאב על הניתוק עצמו גדל עוד ועוד ואני זקוק ליותר ויותר מהסם שלי. אני גומר את עצמי לחלוטין ומוחק את עצמי ומקדיש את כל כולי לסם שלי. לא נשאר ממני כלום מלבד הרצון להתנתק עוד ועוד.
מצב זה קשה נפשית פי 100 מכל תוכנית באשר היא, בעיקר מתוכנית כזו שמציעה בעיקר שיחרור וחופש (וכן, גם קצת קשיים ומאמץ. שום דבר טוב לא בא ברגל).
אין הכוונה בכניעה לכך שהספונסר מנהל את חייך. אף אחד מעולם לא אמר לי מה לעשות. התפקיד של הספונסר הוא לשקף לך את חייך ולהגיד מה עבד בשבילו.
הבחירה תמיד תהיה בידך. אף אחד לא ינהל את חייך, זה לא התפקיד של אף אחד. אף אחד לא יקח עליך אחריות, אתה צריך להיות אחראי על עצמך.
מה שכן, התוכנית אומרת לך למסור את חייך לה' ולקבל כל דבר שהוא יעשה. כן, הרי גם ככה כל חייך מסורים לה' והוא יכול מתי שירצה לעשות מה שירצה מחייך. יש לך אפשרות לבכות ולכעוס על כך ויש לך אפשרות לקבל זאת בשלווה וברוגע, אבל את המציאות זה לא ישנה. אז למה לא לבחור בשלווה ורוגע?
אף אחד לא יקח את ההחלטות החשובות שלך, רק ישקפו לך את חייך. אם אתה מעוניין ללכת לחתונה, הספונסר ישקף לך איך זה נראה לו ויספר לך מה עבד בשבילו. לדוגמה הוא יכול לשקף לך שזה נראה שאתה הולך לשם בשביל להסתכל על נשים ובשבילו עבד לא ללכת למרות על הרצון. הבחירה בסופו של דבר אם ללכת או לא, היא שלך.
אין לי שום עניין לשכנע אותך להצטרף לתוכנית. אני בעיקר כותב זאת בשביל עצמי.
