מוישל'ה חביבי... אני לא יכול להתחייב על כלום. אפילו לא על יום... אני כן מבקש נכונות! שיזכני הבורא לוותר על זה לגמרי.

ומידי דברי בו הרי שמצאתי לא מזמן סרטים בעברית... ואז גיליתי עולם קסום! דברים שלפני ההחלמה לא העזתי לעשות! ראיתי שם סרט עם דמויות חרדיות והוצאתי אותו. אם הכניסו לספריה העירונית זה חייב להיות אולי לא כשר למהדרין אבל דברים מפורשים בוודאי אין בזה... וחוץ מזה מה יכול להיות לא טוב עם עם ירושלמיים?! תוך כדי צפיה קיבלתי תשובה... כשהאשה הזכירה לבעלה מאפה היא חוזרת... ואכמ"ל.

אמנם לאחר השניה הראשונה הם התכסו אבל בשבילי זה הספיק להזכר ב"ימים הטובים"... פתאום הרגשתי צורך לריגוש וסף יותר גבוה ממה שהסרט "ההוא" נותן. בהמשך התברר שהאשה גילתה ש"בעלה הצדיק" מתעסק עם חבר... ואכמ"ל.

כמובן שאשתי לא יודעת (עדיין, אשקול לספר לה) שהוצאתי סרטים אבל כן אמרתי לה ש"ראיתי תמונה שעוררה אותי והצורך בלראות שוב סרט חזק התעורר שוב"

בחסדיו המרובים זימן לי הבורא הסחת-הדעת שהוציא לי את זה מהראש בנוסף לכנות ולפתיחות עם אשתי ובקבוצה הטלפונית היום וכן לטיפול שהלכתי היום אני יכול להמשיך לספור: "היום תשעה ימים שהם שבוע א' ושני ימים"


-------------------------------

נ. ב. אני מאוד מקווה שכתבתי מספיק "נקי". ואם לא אני סומך על הצנזורה שתעשה את העבודה ואתכם הסליחה

לא כ"כ עדכנתי בימים האחרונים...

בחסדיו המרובים
סגרתי שנים עשר ימים.
מתחיל יומי השלושה-עשר בתפילה לרבון-העולמים.
שיזכני לשפיות מפוקחות וליום ללא עצבים.
שאתחבר אליו במשך כל הרגעים
ללא ניתוק ממקור החיים

בס"ד
למתנת הנקיון היקר!
איזה יופי
בהחלמה רבה מכל הלב...

מתחיל את היום האחרון של השבוע השני. האזכה?! :-[
ב"ה ללא התקפות מיותרות ומסוכנות.
"רק" רצון "קל" ללגום (מלא לוגמי) ברחובות, :-[
לגמרי לא משהו מיוחד.... :-[
רגיל לגמרי. טבעי לגמרי! :-[

אבל זה הרג אותי כבר כ"כ הרבה פעמים! :-[:-[:-[
הפעם זה יהיה שונה... הפעם אני רק יסתכל ומיד יסיח דעת... לא כמו פעמים קודמות בהם לא הצלחתי... הפעם אני יצליח....

כמה פעמים סיפרתי זאת לעצמי כ"כ הרבה פעמים! הצליני אלוקי מראשי החולה! קח לי את הרצון המטופש הזה! זכני להכנע ולוותר!

בס"ד
אמן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הצעד הראשון: אני חסר אונים מול האתר של שמור עיניך! (לא מסוגל שלא להתחבר. לא מסוגל להתנתק. לא מסוגל שלא לבדוק את ההודעות החדשות ו/או להגיב/להעלות נושא חדש לדיון אחת לכמה רגעים) אבדה לי השליטה על החיים (עומס עבודה. לא סיימתי אתמול מה שהייתי צריך לסיים לפני שבועיים. בעה"ב דוחק. חבר מתעצבן. ואני כאן!)

הנס הרחש. לגמרי לא מובן מאליו! סיימתי אתמול סיבוב שני של שבעה נקיים (במחזור הנוכחי). זכיתי ל"מתנת-הנקיון".

אתמול הייתי במצב על הפנים. היתה לי את "הזדמנות חיי". סוף סוף הרכב היה אצלי ולא הייתי חייב לרוץ מיד הביתה מהעבודה. היה לי אפשרות לאחר בשעה. דבר נדיר מאוד מבחינתי. והראש החולה התחיל לספר לי כמה אני מתגעגע לחנות של הסרטים שגיליתי לאחרונה ו"עוד לא זכיתי" לבקרה...

מתוך ידיעה שאני חסר-אונים מול הדבר הזה נכנסתי ללחץ. נסעתי מיד הביתה וסיפרתי לאשתי עד כמה אני שמח שלא הלכתי לשם... ועד כמה אני בלחץ שהרעיון יושב אצלי בראש... אמרתי לה שרק חולה כמוני יכול להבין את הכאב של אי-הסתכלות... ועלי להזכיר לעצמי שהכאב הזה מתגמד מול הכאב של לאחר (ובשעת) ההסתכלות! ב"ה השיתוף עזר והלחץ ירד. ואיתו גם האובססיה. אמנם לא הצלחתי לעצור את המחשבות ובראש כבר התחלתי "להריץ" את הסרט אך גם על זה ביקשתי מהבורא והתמונות לאט לאט יצאו וזכיתי לסיים שבוע שני ולהתחיל את השלישי.

היום חמישה-עשר יום שהם שני שבועות ויום א'....

אבא יקר וחביב. היית כ"כ טוב כלפי אתמול. אנא זכה אותי בעוד כמה שעות של שפיות ומפוקחות!

בתודה מראש!

בנך היקר המתפלל לזכות עוד ועוד, שוב ושוב, ב"מתנת-הנקיון".

מזדהה מכיר את התחושה, היום אני פחות אובססיבי לגבי האתר למרות שעדיין ב"ה אני כאן, חוץ מזה עדיף כאן מאשר....שם.....
אוהב, ומחבק כמו שאח יודע לעשות,
מוזמן לדבר, אח.
ומקווה לראות אותך בקבוצות!

רוצה לראות אותי בקבוצות? אתה מוזמן לבא! אני אוהב להפגש עם אחים!

עשירי קודש שני! הלאווי שאזכה לעוד יום!

מאחל לך מכול הלב :-*
אוהב, אח

בחסדיו הרובים זכיתי אמול לסיים עשרים יום. עשירי קודש השני. וכעת להתחיל את יומי העשרים ואחת.

ידעתי גם ידעתי שאני פה תצורה אובססית ביותר. חושדני שאני יודע מה הסיבה לכך... אתמול א' מהחברים היקרים העיר לי על כך בעדינות,  ומאז אני משתדל למעט את כניסתי פה, למרות "הסברי" כי אני מעדיף כאן מאשר...

ב"ה הצלחתי לעמוד במשימה היום (כמעט בשלמות) ועכשיו אני מגיע לעידכון יומי.

22.

ממש לא מסכים עם אותו חבר יקר, יהיה זה מי שיהיה. תכתוב כמה שאתה מרגיש. בשביל זה הפורום קיים.

כן, אני כותב מה שאני מרגיש... שאני פה בצורה אובססית....

ומלבד זאת אני לא יכול לכתוב חופשי מה שאני מרגיש. ולהעסיק את המנהלים בצינזור.... אני חייב להחשב ברגשות האחרים... הן מדובר בנושא עדין ביותר...

הייתי היום אצל הפסיכולוגית ושוחחנו... בין השאר העלתי את נושא הצעדים ולמה נעצרתי באמצע ולא התקדמתי. בין הדברים אמרתי לה משפט ש"את הרי אמרת לי שאני לא חייב..." (משהו בסגנון) היא נדהמה ולא הבינה על מה בדיוק אני מדבר... לא זכור לה משפט כזה... איך הבנתי זאת מדבריה... יתירה מזאת, היא אמרה לי שאם היא אמרה כזה משפט הייתי צריך לעזוב אותה רק בגלל זה...

מה שהתברר, כנראה, שאני כ"כ לא רציתי לעשות את הצעדים. היה שם משהו שהפריע לי בזה. מאוד. במיוחד עם תחושת האשמה והבושה שהתלוותה לצעד הראשון, לחוסר האונים. (לא רק זה, אבל זה כנראה היה הבסיס והיסוד. הדבר שהקשה עלי ביותר להכנס לצעדים)

כנראה גם מתוך רצון חזק שלא לעשות אותם שמעתי ממנה מה שרציתי לשמוע. לא בהכרח מה שהיא אמרה בפועל. ולאחרונה גם הייתי משוכנע שהצעדים (במיוחד הראשון) לא טובים בשבילי.

פיתחנו את הנושא, והתברר שלמעשה ההרגשה לא מגיעה ממקום בריא בנפש... אני צריך הייתי להבין שלמרות הכל אני לא אשם במה שקרה ואני אמנם חסר-אונים אך לא חסר ערך עצמי. היא נתנה לי "חומר למחשבה" וכעת אני מאוד מקווה שאוכל לחזור לשם ולעשות סיכום הצעד הראשון ולהתקדם לכיוון שאר הצעדים.

שיהיה לי בהחלמה!

היום 23 יום...