בוקר טוב יוסף

אינני יודע אם מה שאכתוב לך מחזק אבל בכל זאת
הבוקר היה לי התקפה אדירה
ברגע שנכנסתי לפורום וקראתי את הפוסטים האחרונים שלך
קיבלה ההתקפה דלי מים קרים לפרצוף
בנפילה שלך ובתיאורה בכתב
תיאור רגשתותיך לאחר מכן
כיבת אצלי את אש המחלה

אז אולי בחשבון מעלה זה מאפס לך

ישר כוח

הצעה מבור ועם הארץ בתוכנית זו
אולי תדפיס את מה שכתבת ותשמור לך את זה איפה שהוא
כשתבוא התקפה
תקרא את זה
עליי זה עבד

בס"ד
יוסף (יהודה) היקר!
חזרתי לתחילת הפוסט להיזכר מהיכן הוא התחיל...
התרגשתי שוב...
אל תתייאש המשך והיה חזק...

תודה רבה לכולכם על העידוד והחיזוקים! ברגעי הקשים אני מוצא בהם הרבה נחמה!
אני לא מעוניין כלל לשתף אתכם בשום דבר. רע לי וכל מה שברצוני לעשות זה להשאר בבידוד עם הרגשות השליליים.
אין לי כבר מוצא או פיתרון ואין בי מספיק כוחות כדי להיכנע, לכן אני פשוט בורח באופן תמידי, כמעט בלי הפסקה, לתאווה.
אנא, התפללו בשבילי שאצליח מחר ללכת לקבוצה של sa! אני מתחנן! אין בי אפילו כוח להתפלל בכוונה על כך (ואשמח גם אם תתפללו שיהיה לי כוח להתפלל בעצמי).
אני מקווה מאוד ששם יתנו לי כוח, אפילו אם מועט ובעזרתו אצליח לחזור להחלמה.
בכל הייאוש, אני מוצא נחמה- בלי כל זה, בלי להגיע באמת לקרקעית הבור, לא הייתי מצליח כנראה לעולם להיכנע באמת ולא הייתי מגיע להחלמה מלאה.
הכל לטובה! תודה לה', גם על הנפילות וגם על רגעי ההחלמה!
לילה נקי ומלא החלמה לכולנו!

יהודה היקר!
כואב לשמוע את כאבך,
אני מקווה שמכאן רק תעלה ותתקדם.
בהצלחה!

בס"ד
מתפללים...
יוסף יהודה בן ? ? ? (ה' כבר יודע...)

ה' שמע את תפילותיכם ותפילותיי ואני עוד דקות בודדות יוצא לקבוצה.
תודה לכם!
תודה לה' על עוד יום נקי ומלא בהחלמה!

בס"ד
זה ממש גדול!
בעזרת ה' תעלה על דרך
ותראה הרבה ניסים...

מי אני!
רציתי מאוד לדבר איתך אחרי הקבוצה, אבל אני לא יכול... בתקווה אולי מחר בבוקר.
איך עבר עליך היום? היה יותר טוב? עדיין יש קושי?
יש לי הרבה מה לכתוב על המפגש שהייתי בו היום, אני מקווה שיהיה לי זמן יותר מאוחר- ואם לא, אז מחר.
תודה רבה לכולם ובמיוחד לה'!
לילה טוב, נקי ומלא החלמה לכולנו!

בד"כ נסיוני לימד אותי שכשאני אומר למישהו "אצלצל מחר" הרי שמתממש לנגד עיני דברי רש"י הקדוש "יש מחר שלאחר זמן"

לא ידעת כי לא דוחים למחר מה שאפשר לדחות למחרותיים?

בס"ד
מתנת יקירי יש גם מחרתיים שלאחר זמן
אבל זה לא נורא...
העקר הוא יוסף (יהודה) ומיאני יודעים שרוצים לדבר
שחשוב להחלמה שנדבר
ובעז"ה נמצא את הזמן והמקום המתאים לדבר
בהצלחה רבה לכולנו

ב"ה, עוד יום נקי!
אני חסר אונים לחלוטין מול התאווה!
ישבתי היום במשך כמה שעות ליד מישהי. לא ישבנו קרוב והחלפנו משפט אחד בנינו כל הזמן הזה. בהתחלה לא חשבתי שזה ישפיע עליי בכלל (כן חשבתי שזה ישפיע עליי ולא שמחתי כשהיא התיישבה לידי, אבל לא באמת האמנתי שזה ישפיע עליי), אבל אחרי ישיבה של כמה שעות, כשאני מתחיל להיות מתוסכל, פתאום כל תזוזה שלה גרמה לי רצון עז להסתכל עליה.
התחילו לי מחשבות כאילו זה בכלל לא קשור לתאווה, סתם להנות מ"יופי". למזלי, לא הסתכלתי. לא היו לי את הכוחות לכך, ה' פשוט הציל אותי ללא סיבה. אולי היה מבט קטן אחד, אולי שניים, אבל אני חושב שה' באמת הציל אותי ולא הסתכלתי כדי להתאוות.
חוץ מזה, במהלך היום מישהי נוספת ישבה לידי למשך כשעה, היה בי רצון עז להסתכל עליה ולהתאוות לה, אבל לא עשיתי זאת בחסדי ה'. ואז סתם, כדי לדבר איתי רגע, לא משהו רציני, היא נגעה לי קלות בכתף. נגיעה קלה שבקושי הרגשתי. אבל זה היה לי נורא. לא ידעתי איך להגיב. רציתי לצעוק עליה שאני שומר נגיעה ושלא תעז לעשות זאת שוב, אבל לא היה לי נעים... עניתי לה במשפט על מה שהיא שאלה והתחמקתי מלדבר איתה... הרגשתי איך גם הכעס כמעט ניהל אותי וגם התאווה, אבל ה' פשוט הציל אותי.

היה לי יום ממש מעייף וקשה, הייתי כל היום גם רעב, הגעתי הביתה והייתי עצבני (כמובן שכולם אשמים ורק אני מושלם ומתעצבן רק בצדק...), ההורים ביקשו ממני לעשות כל מיני דברים, לא היה לי כוח בכלל אז חיכיתי עם זה, אז הם התעצבנו ואני התעצבני יותר. לאחר מכן כשעשיתי את מה שהייתי צריך, עשיתי את זה בעייפות נוראית ובעצבים. ואז הלכתי למחשב משועמם. האם אפשר לדמיין מצב יותר גרוע? הרי זה בדיוק המצבים המסוכנים לנו, המכורים- עכב"ר (ואני חושב שיש לכתוב מעכב"ר, מ-משועמם) עיף, כועס, בודד ורעב. אני לא יודע כמה הרגשתי בודד, אבל בהחלט הייתי משועמם, עיף, כועס ורעב.
ורציתי להתאוות. הרגשתי את הרצון צף לאט לאט. לא במובן של להתאוות כי יש בי אש בוערת לזה, אלא במובן של פורקן, להשתחרר. באמת רציתי את זה! אבל ה' הוא אל רחום וחנון והוא פשוט הציל אותי! זה פשוט נס! במקום ללכת למקומות שאני רגיל, במקום להשתמש, באתי לפה ואני כותב. התחלתי לכתוב כשעוד הרגשתי את המועקות בלב ועוד רציתי לברוח, אבל עכשיו אני עבר מרגיש משוחרר. אני יודע שזה לא מספיק ואני חייב גם לדבר עם חבר ולשתף בחוסר האונים שלי ואני מקווה שתהיה לי הזדמנות בזמן הקרוב.

תודה רבה לכולכם וביוחד לה' שנתן לי עוד יום במתנה!
לילה טוב, נקי ומלא החלמה לכולם!

יוסף היקר!
כשאני יושב ליד בחורה אפילו בלי להסתכל, אני מרגיש כאילו יש לידי מגנט רב עוצמה שמערפל אותי,
פתאום אני שם לב לכל תזוזה, לכל צל צילו של רמז. [מדומיין]
אני שמח שה' היה איתך, למצב כזה בדיוק יש חברים, והם [ואני בתוכם] מחכים לשמוע אותך!

בס"ד
יוסף יהודה היקר!
זה מדהים מה שאתה מספר
התחושה הקשה הזו של לחשוב כל הזמן על מאבק
זה מתיש מעצבן וקשה ביחד...
אולי אפשר להבין איזה יהודים (שממש מעצבנים אותי)
כשהם תופסים את המקום לידם, (בכובע או תיק) כאילו הם "קנו את האוטובוס"

אספר לך מניסיוני מה הייתי עושה בנסיעות ארוכות...
בגלל החשש ממה שסיפרת
הייתי מכין לי חומר שמיעה ולימוד לאורך הנסיעה...
שעורים מעניינים של רב אהוב (שאפשר להוריד באינטרנט)
ספר שבו אשקע בלימוד
ובחירת המקום ליד החלון
כך בספר אהיה שקוע ולא אשים לב למי שלידי...
הייתה תקופה שנסעתי המון וגמרתי כך ספרי מוסר ואמונה שלמים
בכל אופן הסיפור שלך ריגש אותי במיוחד ,
מסירות נפש ממש, יישר כחך עלה והצלח!
וזהירות רבה בהמשך...

תודה רבה לכם!
לא היה מדובר על נסיעה (גם היו לי היום נסיעות וגם הן היו בעייתיות, אבל בהן פשוט נרדמתי...), היה מדובר על לשבת במשך 9 שעות ליד בנות בלי אפשרות בחירה של מקום, בלי אפשרות להשתמש בפלאפון ולהתקשר לחברים, בלי אפשרות ללמוד משהו תוך כדי. היתרון הוא שהיה כל הזמן תעסוקה, אבל השלב מסויים התעסוקה ייאשה אותי והייתי מתוסכל ואז התחילו הבעיות... הסופו של דבר הסיפור נגמר טוב, ה' הציל אותי. אני רק מקווה שפעם הבאה אצליח להיכנע יותר, לא להאבק ולוותר על זה ישר.

בס"ד
יוסף (יהודה) היקר!
סליחה, לא הבנתי נכון את הסיטואציה...
אז לקחתי את דברי בחזרה!
ברוך ה' שזה נגמר טוב,
אך מה שניסיתי לומר זה
שאם יש מצב שאפשר לתכנן מצבים כאלה מראש ולהתכונן בהתאם כדאי לעשות זאת....