ידוע בשם האריז"ל, שחימום הגוף לאפיית מצות מכפרת על חימום הגוף לעבירה.
בשלושה ערבים השבוע, אני אופה מצות בתפקיד הדורש עבודה מאומצת. [למי שמכיר - פינער].
אתמול, מאיזושהי סיבה, כנראה תחושה של שכרון חושים שהכפרה על העבר נמצאת לי בכיס, הגעתי תוך כדי עבודה לריגוש וחימום לא-טובים.
פניתי לבחור שמשך את תשומת ליבי בביטוי של חיבה, ומיד הרגשתי זעזוע [היה אוכל בתרומה והרגיש [i]שנזדעזעו אבריו[/i], אוחז באמה ובולע את התרומה.(נידה פ"ה מ"ב)].
בהמשך הרגשתי שאני מצליח לנהל איתו שיחה בלי לחשוב על רבדים אישיים אצלו. אבל באותו רגע הרגשתי מאוד רע עם עצמי.
אני לא מעלה את השאלה אם היה נכון לעשות דבר שיש בו משום כפרה כשיש בו גם סיכון. לא נראה לי שמי ששכל בקודקודו רואה כאן שאלה. ברור שאסור. הנקודה היא שטריגרים יש בכל מקום ולא רק שם.
אלא מה, כדאי לשים לב לא לעוף על עצמי שאם אני מנקה את העבר אז אפשר לכייף עם הדחפים.
במאמר המוסגר, אם אחד מגדולי ישראל התעסק עם טחינת חיטים לפני כשבועיים במשך כשעה לקיים את דברי האריזל בגיל קרוב ל-100 אז מי יודע כמה אני צריך להתעסק בתנאים שיש לי ולפי הגיל שלי ולפי מס' הפעמים שהתחממתי שלא במקום מצווה???
